מערכת COL
|
יום ט"ז תשרי ה׳תש״ע
04.10.2009
'מבצע לולב': מדריך חובה
"לקראת חג הסוכות יש לעורר אודות זיכוי הרבים בהקמת סוכות, ולזכות את מי שאין לו סוכה באמירת ברכת 'לישב בסוכה' ונטילת לולב. ויש לפרסם ולפעול בזה גם על ידי רבנים ובעלי השפעה שבכל מקום..." (הרבי, תשי"ד) ● COL מגיש: מדריך מיוחד על 'מבצע לולב', לתועלת התמימים והחסידים ברחבי העולם היוצאים בשבוע הקרוב ל'מבצע לולב' על-פי הוראת הרבי, באדיבות 'המבצעים כהלכתם' למדריך המלא● בפנים: האם אשה יכולה לצאת ל'מבצע לולב' והאם ילד יכול לזכות אחרים? >>>
'מבצע לולב' במנהטן (צילומי ארכיון: אלי קאהן, COL)
הגדרת המבצע:
מבצע ד' מינים החל בשנת ה'תשי"ד, אז אמר הרבי: לקראת חג הסוכות יש לעורר אודות זיכוי הרבים בהקמת סוכות, ולזכות את מי שאין לו סוכה באמירת ברכת "לישב בסוכה" ונטילת לולב. ויש לפרסם ולפעול בזה גם על ידי רבנים ובעלי השפעה שבכל מקום...
סוכה ניידת על גבי רכב
א. מותר לחבר את הקלונסאות שהסכך מונח עליהם לדפנות הסוכה ע"י מסמרים או חבלים.
ב. אין לחבר את הסכך לדפנות במסמרים או בחבלים, וכן אין להניח על הסכך מהדברים הפסולים לסכך כדי להחזיקו. וכדי לסכך סוכה ניידת כדין ניתן להניח קרש מעל הסכך ולחברו לקרש של דופן הסוכה באמצעות חוטי פשתן וכדומה.
מענות מהרבי
זיכוי הרבים
"לפלא שאינו מזכיר על דבר 'פעולות ד' מינים', כוונתי למה שנהגו כאן, וכמדומה גם על ידי צעירי אגודת חב"ד בארץ הקודש ת"ו אשתקד – להזמין העוברים ברחוב וכיוצא בזה לברך על ד' המינים, ובשנה זו הוסיפו כאן בעיקר ביקור בבתי הבראה וכיוצא בזה והיה בהצלחה רבה, ואולי ימלא בהזדמנות הבאה".
עם חיילי צה"ל
בנוסף לפעולות אלו צריך לפעול במבצעי סוכות גם בין אנשי הצבא ובשטורעם גדול, כדי להביא את הדברים לידי פועל.
בבתי-כלא ובבתי-רפואה
בימי חג הסוכות צריך לבקר אצל יהודים הנמצאים בבתי-כלא או בבתי-רפואה, ולשמח אותם בשמחת יום-טוב.
ובביקורים אלו נוסף גם זיכוי הנמצאים במקומות אלו במצות נטילת ד' מינים, ובמיוחד ביום הראשון של החג שבו נוספת גם ברכת שהחיינו.
ואפילו בנוגע לאלו שלא ניתן להגיע אליהם ביום-טוב, הרי מצוות ד' מינים ישנה בכל יום מימי חג הסוכות, ועל אחת כמה וכמה בנוגע לעניין השמחה, כפי שאדמו"ר הזקן פוסק בהלכות יום טוב, שהשמחה היא מצות עשה מן התורה בכל יום מימי חג הסוכות, כולל גם בחול-המועד.
צירוף "אשת חבר" למבצעים
"יש לעורר אודות נסיעות אל מחוץ לעיר בימי חול המועד סוכות . . בכדי להביא אל היהודים הנמצאים שם את שמחת בית השואבה. ומה טוב לצרף לנסיעה גם את ה"אשת חבר", וכמו-כן את ילדיו, מפני שיש לחנכם גם לענייני הפצת המעיינות – שצריכים לדאוג לכל בני ישראל, גם לאלה הנמצאים בריחוק מקום רוחני, או על כל פנים בריחוק מקום גשמי.
והעיקר שבכל מקום שישנם יהודים תהיה שמחת בית השואבה . . אחת מהשתיים – או שהוא מביא אותם אליו, או שהוא נוסע אליהם, ועורך איתם ביחד את שמחת בית השואבה, ומביא איתו שמחה, ניגון שמח, עניינים משמחים ובשורות משמחות, כולל הבשורה הטובה העיקרית שמשיח כבר בא!...".
השימוש בד' מינים הפרטיים ל'מבצעים'
בקשר לזיכוי יהודים בנטילת ד' מינים (הפרטיים של העוסקים במבצע לולב), ידועה הנהגתו של הרבי הריי"צ שנתן לכמה וכמה לברך באתרוג שלו, וכן מסופר על אחד מצדיקי פולין שהתנהג כן בקביעות.
הרי על ידי המשמוש באתרוג נוגעים בעניין ה'הדר', השיב שאין לך 'הדר' מזה שכמה וכמה מבני-ישראל יקיימו בו מצווה נעלית שכזו.
וכבר ידוע כלל חז"ל ניחא לי' לאיניש דליתעביד מצוה בממונו. ואם בכל המצוות כן, על אחת כמה וכמה במצוה זו שעניינה אחדות כל ישראל, הרמוזות בארבעת המינים, כמבואר באריכות בדרושי חסידות.
פתרונות למבצעים
ברכת "על נטילת לולב" ביום הראשון
מאחר שביום הראשון של חג צריך כל אחד ליטול את הלולב הפרטי שלו, כדכתיב "ולקחתם לכם ביום הראשון", ודרשינן: לכם – משלכם, לכן כאשר נותן לאחר לברך על הלולב ביום הראשון, צריך לומר שנותן 'במתנה על מנת להחזיר', היות ואין יוצאים ידי חובה ביום הראשון בלולב שאול.
ואם נתנם לו סתם לצאת בהם ידי חובה, בלי לומר 'מתנה על מנת להחזיר', נחשב בכל זאת כאילו אמר לו כן בפירוש (שנותן ב'מתנה על מנת להחזיר'), דמסתמא על דעת כן נותנם לו, כיון שצריך לצאת בהם. אולם לכתחילה נכון לפרש שנותן לו במתנה על מנת להחזיר.
נטילת לולב שלא מדעת הבעלים
למעט יום ראשון של חג, מותר ליטול לולב של חברו שלא מדעתו ולברך עליו, אבל להוציאו ממקום שהניחו בעליו למקום אחר, כגון מביתו לבית - הכנסת אסור.
אם אין האיש בביתו והאשה רוצה ליתנם לאחר לצאת בהם ידי חובה, תלוי הדבר באומדן הבעל, אם הוא גברא דקפיד או לא.
נטילת לולב – ברחוב
"במענה על מכתבו, בו שואל על מנהגם הטוב של כמה וכמה מישראל המזכים את הרבים במצות נטילת ארבעת המינים, אשר כדברי רז"ל (ויקרא רבה פ"ל) הוא הסימן אשר דידן נצח לשנה טובה ומתוקה בכל הענינים.
ושואל, אשר ברחוב בין המון עוברים ושבים, יש לחוש בודאי שבשיעור מלא עיניו איכא טפח מגולה באשה שיער ושוק וכו', נמצא דעוברים על לאו דאורייתא כשעושים הברכה, והברכה והנטילה אפילו בשארי הימים הוא רק דרבנן.
ומובן שתמהתי ביותר וביותר לקושיא כזו שיבטלו ודאי מצוה דרבנן מפני שאפשר שאותו המברך בעת הברכה ימצא נגדו הנ"ל ומול פני המברך הנ"ל כו' וכו', ואין כאן המקום להאריך בפרטי הדינים אשר בכמה אופנים מותר אפילו בעוצם עיניו, על אחת כמה וכמה כשמחזיר פניו וכו', כמבואר ומצוינים המקורים באחרונים בשו"ע או"ח סי' ע"ה. (וראה ג"כ בשו"ת אדמו"ר הצמח צדק חלק אבה"ע סי' קל"ט ובשער המילואים שם סי' מ"ה ובחידושיו על הש"ס לברכות פרק ג').
ואשרי חלקם של כל המזכים את הרבים במצווה האמורה, וכידוע פירוש רז"ל בהרמזים שלה, אשר ד' המינים כוללים כל בני ישראל אין יוצא, וכמו שאי אפשר לצאת ידי המצווה כלל מבלי האתרוג, שיש בו טעם וריח, כן ממש אי אפשר לצאת ידי מצווה זו כלל מבלי הערבה, שאין בה לא טעם ולא ריח".
אשה בנטילת לולב, ובאמירת הברכה
מכל האמור תורת יוצאת שמנהג נשים בזה לברך על מצות עשה שהזמן גרמא, ברצון חכמים הוא גם בקרב עדות אחינו הספרדים, ובמיוחד על לולב, ואין בשום אופן לבטל מנהגם . . וגם אין כל מקום להוכיחן אפי' ברכות על כך, כי אם להיפך - יש לחזק בידיהם מנהגם בזה וכפי שקבלו מתורת אמם, ולתת להם ברצון לברך, ולעודדן על כך. וכבר הזכרנו שיכולות אפילו גם ליקח של אחרים שלא מדעתם ולברך, וכבר כתב על בדומה לזה החיד"א, דהקבלה והמנהג עם עמודי ההוראה ושנים קיימו מה שקבלו כבר בדורות הראשונים. ואשריהם בנות ישראל כשירות הם שמחזרין אחר המצוות לקבל עליהם לקיימן ומברכות לה' על כך כפי מה שהרשום, ומודים לו בברכת שהחיינו וקיימנו".
***
ועוד בעניין זה, מן הבחינה העקרונית:
שאלה: האם אין העובדה, שאשה פטורה ממצות עשה שהזמן גרמא, מראה על נחיתותה לעומת הגבר?
תשובה: לכל דבר בעולם יש תפקיד ומטרה משלו. המוח והלב הינם האברים החיוניים ביותר בגוף. אך האם הגיוני לומר, שהמוח נחות לגבי הלב, מפני שאין לו מעלת הרגש, או שהמוח עדיף, מפני שללב אין כוח ההגיון? בודאי שלא. קיומו של כל אבר תלוי בזה, שהוא מתפקד בדרך המתאימה לו.
הוא הדין לאיש ולאשה – לכל אחד יש תפקיד מיוחד. תפקידה של האשה הוא להיות אמא ולגדל את הילדים, כשהם זקוקים ביותר לאמא. לכן פטרם הקב"ה מחובות מסויימות, שהטיל על הגבר. אולם, חובתה של האשה – להיות עקרת הבית וליצור בו אוירה יהודית – אינה פחות חשובה מזו של האיש. כך, שהיא שוחררה ממצוות מסויימות בגלל החשיבות והעדיפות של תפקידה (לא בגלל נחיתותה), כדי שמצוות אלו לא יפריעו לה ממילוי תפקיד מיוחד זה.
קטנים בנטילת ד' מינים
לא יתנו לקטנים ליטול ד' מינים ביום הראשון עד לאחר שיטלו הגדולים, כי מן התורה, הקטן קונה, אך אינו מקנה לאחרים.
***
יש דעה שניתן לחנך קטן גם בלולב שאול ועל-כן, כדאי ליטול עמו לולב. ולגבי הברכה - שאין מברכים מספק - ניתן לכאורה לומר לו שמברכים עמו כדי ללמדו את הברכה שיברך מחר ובמשך כל החג (שאז לכל הדעות רשאים לברך על שאול).
אשה נשואה (באם אין גדול אומר לה במפורש: "על-מנת שאין לבעלך רשות בו", אזי זה שלה לגמרי ולא נקנה לבעל, ואז יכולה היא גם להחזירו כדין) - יש לתת לה רק בהשאלה ושלא תברך.
ובאם אמרו ביום הראשון לילד או לאשה שנטילת הלולב היא "מתנה על מנת להחזיר", אזי "התנאי בטל והמעשה קיים", כלומר: המתנה תקפה ויכולים ליטול בברכה, אבל מכאן ואילך לא יוכל אדם אחר לצאת בד' מינים אלו.
וישנם הנוהגים לקחת לולב מיוחד - ועמו לזכות את הילדים והילדות תחת גיל בר-בת מצווה.
"על נטילת לולב" בין השמשות
"העיר במה שכתב הפרי מגדים, שאם נטל לולב בבין השמשות דשאר הימים ובירך עליו, עובר על לא תשא עיי"ש. ויש לעיין דכיון דלולב שאר הימים דרבנן, וספיקא דרבנן לקולא, ויצא ידי חובה, אם כן בנטלו בבין השמשות שפיר מברך לדעת הטור כמו לעניין ספירת העומר בבין השמשות.
ונראה, דלא דמי, דדוקא בספירת העומר דרמיא עליה חיובא לספור דוקא בלילה, ויען ספירת העומר בזמן הזה דרבנן רשאי להקדים לספור וגם לברך בבין השמשות, לא כן בלולב בשאר הימים שהוא דרבנן אם עבר וכבר הגיע בין השמשות, כבר מפטר מלטלו דספיקא דרבנן לקולא לכן אסור לברך. ואם בירך, עבר על לא תשא".
מנין ההדסים שבלולב בשעת הדחק
כאשר יצא למבצעים וגילה באמצע שיש ללולב רק שני הדסים ולא שלושה:
"ביום טוב – כאשר אין באפשרותו להשיג הדסים נוספים, יטול הלולב אפילו עם הדס אחד, ויכול לברך, דהא כתב בעל ה'ישמח משה' בשו"ת שלו, דאם העושה המצוה ירגיש חלישות בעשיית המצוה בגלל העדר יכולתו לברך על זה - מותר לברך. ובנדון דידן על אחת כמה וכמה, דידוע דיש הרבה אנשים מבני ישראל שפוגשים בעת המבצעים שזוכרים את ענין מצוות ד' מינים וברכותיהם, ומסתמא ירגישו כשלא בירכו, ועל כל פנים יתוסף בהרגש המצוה כשיברכו. ועל אחת כמה וכמה הנמצאים בבית רפואה כבנידון דידן. ולגבי דין ברכת שהחיינו (שהיה עדיין חייב), כנראה שדינם שווה לברכה על נטילת לולב.
בחול המועד – באם יש זמן עד השקיעה, בודאי צריך לדאוג ולארגן עוד הדסים שיגיע לכל הפחות לשלושה הדסים, ובשעת הדחק כאשר אין זמן לדאוג להנ"ל, יוכל ליטול ולצאת ידי חובה (כפי שמבואר בארוכה לגבי יו"ט).
ויש לי ספק אם רצה אחד ליקח שלשה הדסים, ואחר כך נתגלה שהיו רק שנים, אם יצא. דזה דבשעת הדחק יוצא בחד, מכל מקום זהו דווקא כשידע ורצה כן מתחילה, מה שאין כן כשהיה בדעתו ליקח שלשה ועלה בידו רק שנים, אפשר דלא יצא. ועל כל פנים בלי ברכה בודאי כדאי לחפש וליטול עוד הפעם ד' מינים כהלכתם.
מבצע ד' מינים החל בשנת ה'תשי"ד, אז אמר הרבי: לקראת חג הסוכות יש לעורר אודות זיכוי הרבים בהקמת סוכות, ולזכות את מי שאין לו סוכה באמירת ברכת "לישב בסוכה" ונטילת לולב. ויש לפרסם ולפעול בזה גם על ידי רבנים ובעלי השפעה שבכל מקום...
סוכה ניידת על גבי רכב
א. מותר לחבר את הקלונסאות שהסכך מונח עליהם לדפנות הסוכה ע"י מסמרים או חבלים.
ב. אין לחבר את הסכך לדפנות במסמרים או בחבלים, וכן אין להניח על הסכך מהדברים הפסולים לסכך כדי להחזיקו. וכדי לסכך סוכה ניידת כדין ניתן להניח קרש מעל הסכך ולחברו לקרש של דופן הסוכה באמצעות חוטי פשתן וכדומה.
מענות מהרבי
זיכוי הרבים
"לפלא שאינו מזכיר על דבר 'פעולות ד' מינים', כוונתי למה שנהגו כאן, וכמדומה גם על ידי צעירי אגודת חב"ד בארץ הקודש ת"ו אשתקד – להזמין העוברים ברחוב וכיוצא בזה לברך על ד' המינים, ובשנה זו הוסיפו כאן בעיקר ביקור בבתי הבראה וכיוצא בזה והיה בהצלחה רבה, ואולי ימלא בהזדמנות הבאה".
עם חיילי צה"ל
בנוסף לפעולות אלו צריך לפעול במבצעי סוכות גם בין אנשי הצבא ובשטורעם גדול, כדי להביא את הדברים לידי פועל.
בבתי-כלא ובבתי-רפואה
בימי חג הסוכות צריך לבקר אצל יהודים הנמצאים בבתי-כלא או בבתי-רפואה, ולשמח אותם בשמחת יום-טוב.
ובביקורים אלו נוסף גם זיכוי הנמצאים במקומות אלו במצות נטילת ד' מינים, ובמיוחד ביום הראשון של החג שבו נוספת גם ברכת שהחיינו.
ואפילו בנוגע לאלו שלא ניתן להגיע אליהם ביום-טוב, הרי מצוות ד' מינים ישנה בכל יום מימי חג הסוכות, ועל אחת כמה וכמה בנוגע לעניין השמחה, כפי שאדמו"ר הזקן פוסק בהלכות יום טוב, שהשמחה היא מצות עשה מן התורה בכל יום מימי חג הסוכות, כולל גם בחול-המועד.
צירוף "אשת חבר" למבצעים
"יש לעורר אודות נסיעות אל מחוץ לעיר בימי חול המועד סוכות . . בכדי להביא אל היהודים הנמצאים שם את שמחת בית השואבה. ומה טוב לצרף לנסיעה גם את ה"אשת חבר", וכמו-כן את ילדיו, מפני שיש לחנכם גם לענייני הפצת המעיינות – שצריכים לדאוג לכל בני ישראל, גם לאלה הנמצאים בריחוק מקום רוחני, או על כל פנים בריחוק מקום גשמי.
והעיקר שבכל מקום שישנם יהודים תהיה שמחת בית השואבה . . אחת מהשתיים – או שהוא מביא אותם אליו, או שהוא נוסע אליהם, ועורך איתם ביחד את שמחת בית השואבה, ומביא איתו שמחה, ניגון שמח, עניינים משמחים ובשורות משמחות, כולל הבשורה הטובה העיקרית שמשיח כבר בא!...".
השימוש בד' מינים הפרטיים ל'מבצעים'
בקשר לזיכוי יהודים בנטילת ד' מינים (הפרטיים של העוסקים במבצע לולב), ידועה הנהגתו של הרבי הריי"צ שנתן לכמה וכמה לברך באתרוג שלו, וכן מסופר על אחד מצדיקי פולין שהתנהג כן בקביעות.
הרי על ידי המשמוש באתרוג נוגעים בעניין ה'הדר', השיב שאין לך 'הדר' מזה שכמה וכמה מבני-ישראל יקיימו בו מצווה נעלית שכזו.
וכבר ידוע כלל חז"ל ניחא לי' לאיניש דליתעביד מצוה בממונו. ואם בכל המצוות כן, על אחת כמה וכמה במצוה זו שעניינה אחדות כל ישראל, הרמוזות בארבעת המינים, כמבואר באריכות בדרושי חסידות.
פתרונות למבצעים
ברכת "על נטילת לולב" ביום הראשון
מאחר שביום הראשון של חג צריך כל אחד ליטול את הלולב הפרטי שלו, כדכתיב "ולקחתם לכם ביום הראשון", ודרשינן: לכם – משלכם, לכן כאשר נותן לאחר לברך על הלולב ביום הראשון, צריך לומר שנותן 'במתנה על מנת להחזיר', היות ואין יוצאים ידי חובה ביום הראשון בלולב שאול.
ואם נתנם לו סתם לצאת בהם ידי חובה, בלי לומר 'מתנה על מנת להחזיר', נחשב בכל זאת כאילו אמר לו כן בפירוש (שנותן ב'מתנה על מנת להחזיר'), דמסתמא על דעת כן נותנם לו, כיון שצריך לצאת בהם. אולם לכתחילה נכון לפרש שנותן לו במתנה על מנת להחזיר.
נטילת לולב שלא מדעת הבעלים
למעט יום ראשון של חג, מותר ליטול לולב של חברו שלא מדעתו ולברך עליו, אבל להוציאו ממקום שהניחו בעליו למקום אחר, כגון מביתו לבית - הכנסת אסור.
אם אין האיש בביתו והאשה רוצה ליתנם לאחר לצאת בהם ידי חובה, תלוי הדבר באומדן הבעל, אם הוא גברא דקפיד או לא.
נטילת לולב – ברחוב
"במענה על מכתבו, בו שואל על מנהגם הטוב של כמה וכמה מישראל המזכים את הרבים במצות נטילת ארבעת המינים, אשר כדברי רז"ל (ויקרא רבה פ"ל) הוא הסימן אשר דידן נצח לשנה טובה ומתוקה בכל הענינים.
ושואל, אשר ברחוב בין המון עוברים ושבים, יש לחוש בודאי שבשיעור מלא עיניו איכא טפח מגולה באשה שיער ושוק וכו', נמצא דעוברים על לאו דאורייתא כשעושים הברכה, והברכה והנטילה אפילו בשארי הימים הוא רק דרבנן.
ומובן שתמהתי ביותר וביותר לקושיא כזו שיבטלו ודאי מצוה דרבנן מפני שאפשר שאותו המברך בעת הברכה ימצא נגדו הנ"ל ומול פני המברך הנ"ל כו' וכו', ואין כאן המקום להאריך בפרטי הדינים אשר בכמה אופנים מותר אפילו בעוצם עיניו, על אחת כמה וכמה כשמחזיר פניו וכו', כמבואר ומצוינים המקורים באחרונים בשו"ע או"ח סי' ע"ה. (וראה ג"כ בשו"ת אדמו"ר הצמח צדק חלק אבה"ע סי' קל"ט ובשער המילואים שם סי' מ"ה ובחידושיו על הש"ס לברכות פרק ג').
ואשרי חלקם של כל המזכים את הרבים במצווה האמורה, וכידוע פירוש רז"ל בהרמזים שלה, אשר ד' המינים כוללים כל בני ישראל אין יוצא, וכמו שאי אפשר לצאת ידי המצווה כלל מבלי האתרוג, שיש בו טעם וריח, כן ממש אי אפשר לצאת ידי מצווה זו כלל מבלי הערבה, שאין בה לא טעם ולא ריח".
אשה בנטילת לולב, ובאמירת הברכה
מכל האמור תורת יוצאת שמנהג נשים בזה לברך על מצות עשה שהזמן גרמא, ברצון חכמים הוא גם בקרב עדות אחינו הספרדים, ובמיוחד על לולב, ואין בשום אופן לבטל מנהגם . . וגם אין כל מקום להוכיחן אפי' ברכות על כך, כי אם להיפך - יש לחזק בידיהם מנהגם בזה וכפי שקבלו מתורת אמם, ולתת להם ברצון לברך, ולעודדן על כך. וכבר הזכרנו שיכולות אפילו גם ליקח של אחרים שלא מדעתם ולברך, וכבר כתב על בדומה לזה החיד"א, דהקבלה והמנהג עם עמודי ההוראה ושנים קיימו מה שקבלו כבר בדורות הראשונים. ואשריהם בנות ישראל כשירות הם שמחזרין אחר המצוות לקבל עליהם לקיימן ומברכות לה' על כך כפי מה שהרשום, ומודים לו בברכת שהחיינו וקיימנו".
***
ועוד בעניין זה, מן הבחינה העקרונית:
שאלה: האם אין העובדה, שאשה פטורה ממצות עשה שהזמן גרמא, מראה על נחיתותה לעומת הגבר?
תשובה: לכל דבר בעולם יש תפקיד ומטרה משלו. המוח והלב הינם האברים החיוניים ביותר בגוף. אך האם הגיוני לומר, שהמוח נחות לגבי הלב, מפני שאין לו מעלת הרגש, או שהמוח עדיף, מפני שללב אין כוח ההגיון? בודאי שלא. קיומו של כל אבר תלוי בזה, שהוא מתפקד בדרך המתאימה לו.
הוא הדין לאיש ולאשה – לכל אחד יש תפקיד מיוחד. תפקידה של האשה הוא להיות אמא ולגדל את הילדים, כשהם זקוקים ביותר לאמא. לכן פטרם הקב"ה מחובות מסויימות, שהטיל על הגבר. אולם, חובתה של האשה – להיות עקרת הבית וליצור בו אוירה יהודית – אינה פחות חשובה מזו של האיש. כך, שהיא שוחררה ממצוות מסויימות בגלל החשיבות והעדיפות של תפקידה (לא בגלל נחיתותה), כדי שמצוות אלו לא יפריעו לה ממילוי תפקיד מיוחד זה.
קטנים בנטילת ד' מינים
לא יתנו לקטנים ליטול ד' מינים ביום הראשון עד לאחר שיטלו הגדולים, כי מן התורה, הקטן קונה, אך אינו מקנה לאחרים.
***
יש דעה שניתן לחנך קטן גם בלולב שאול ועל-כן, כדאי ליטול עמו לולב. ולגבי הברכה - שאין מברכים מספק - ניתן לכאורה לומר לו שמברכים עמו כדי ללמדו את הברכה שיברך מחר ובמשך כל החג (שאז לכל הדעות רשאים לברך על שאול).
אשה נשואה (באם אין גדול אומר לה במפורש: "על-מנת שאין לבעלך רשות בו", אזי זה שלה לגמרי ולא נקנה לבעל, ואז יכולה היא גם להחזירו כדין) - יש לתת לה רק בהשאלה ושלא תברך.
ובאם אמרו ביום הראשון לילד או לאשה שנטילת הלולב היא "מתנה על מנת להחזיר", אזי "התנאי בטל והמעשה קיים", כלומר: המתנה תקפה ויכולים ליטול בברכה, אבל מכאן ואילך לא יוכל אדם אחר לצאת בד' מינים אלו.
וישנם הנוהגים לקחת לולב מיוחד - ועמו לזכות את הילדים והילדות תחת גיל בר-בת מצווה.
"על נטילת לולב" בין השמשות
"העיר במה שכתב הפרי מגדים, שאם נטל לולב בבין השמשות דשאר הימים ובירך עליו, עובר על לא תשא עיי"ש. ויש לעיין דכיון דלולב שאר הימים דרבנן, וספיקא דרבנן לקולא, ויצא ידי חובה, אם כן בנטלו בבין השמשות שפיר מברך לדעת הטור כמו לעניין ספירת העומר בבין השמשות.
ונראה, דלא דמי, דדוקא בספירת העומר דרמיא עליה חיובא לספור דוקא בלילה, ויען ספירת העומר בזמן הזה דרבנן רשאי להקדים לספור וגם לברך בבין השמשות, לא כן בלולב בשאר הימים שהוא דרבנן אם עבר וכבר הגיע בין השמשות, כבר מפטר מלטלו דספיקא דרבנן לקולא לכן אסור לברך. ואם בירך, עבר על לא תשא".
מנין ההדסים שבלולב בשעת הדחק
כאשר יצא למבצעים וגילה באמצע שיש ללולב רק שני הדסים ולא שלושה:
"ביום טוב – כאשר אין באפשרותו להשיג הדסים נוספים, יטול הלולב אפילו עם הדס אחד, ויכול לברך, דהא כתב בעל ה'ישמח משה' בשו"ת שלו, דאם העושה המצוה ירגיש חלישות בעשיית המצוה בגלל העדר יכולתו לברך על זה - מותר לברך. ובנדון דידן על אחת כמה וכמה, דידוע דיש הרבה אנשים מבני ישראל שפוגשים בעת המבצעים שזוכרים את ענין מצוות ד' מינים וברכותיהם, ומסתמא ירגישו כשלא בירכו, ועל כל פנים יתוסף בהרגש המצוה כשיברכו. ועל אחת כמה וכמה הנמצאים בבית רפואה כבנידון דידן. ולגבי דין ברכת שהחיינו (שהיה עדיין חייב), כנראה שדינם שווה לברכה על נטילת לולב.
בחול המועד – באם יש זמן עד השקיעה, בודאי צריך לדאוג ולארגן עוד הדסים שיגיע לכל הפחות לשלושה הדסים, ובשעת הדחק כאשר אין זמן לדאוג להנ"ל, יוכל ליטול ולצאת ידי חובה (כפי שמבואר בארוכה לגבי יו"ט).
ויש לי ספק אם רצה אחד ליקח שלשה הדסים, ואחר כך נתגלה שהיו רק שנים, אם יצא. דזה דבשעת הדחק יוצא בחד, מכל מקום זהו דווקא כשידע ורצה כן מתחילה, מה שאין כן כשהיה בדעתו ליקח שלשה ועלה בידו רק שנים, אפשר דלא יצא. ועל כל פנים בלי ברכה בודאי כדאי לחפש וליטול עוד הפעם ד' מינים כהלכתם.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
