מערכת COL | יום כ"א אלול ה׳תשס״ט 10.09.2009

מה עומד מאחורי מנהג חב"ד ב'שברים'?

כידוע, מנהג חב"ד בצורת תקיעת ה'שברים', שונה מהנהוג בקהילות החסידיות האחרות. מנהג חב"ד הוא 'לשבור את השברים', כלומר, לתקוע "טו, או,טו", ואילו חסידי פולין נוהגים לתקוע "טווו,טווו,טווו". COL מתכבד לפרסם מאמר מקיף ועמוק בענין, מאת הרב מרדכי שמואל אשכנזי, רב ואב"ד כפר חב"ד, שנערך בידי בנו, ר' שלום בער אשכנזי  לסיפור המלא
מה עומד מאחורי מנהג חב
(אילוסטרציה: מנדי לואיס, COL)
מצוות תקיעת שופר בשיטת רבנו הזקן ומנהג חב"ד

פתיחה
*

מצוות עשה מדאורייתא לתקוע בשופר בראש השנה, תקיעת שופר זו צריכה להיות תשע קולות המורכבות משלוש תרועות ותקיעה פשוטה לפני ואחרי כל תרועה, תקיעות אלו צריכות להיות סמוכות לתרועה בלא הפסק ביניהם.

ובמהות התרועה למדו חכמים שהיא יבבא "כקול שאדם משמיע כשהוא בוכה ומיילל", אך יש להסתפק מה הפירוש יבבא האם היא 'גניחה' "כדרך החולים שמאריכים בגניחותם ומשמיעים קול אחר קול ומאריכים בהם קצת", או שהיא יללה "כמו אדם המיילל ומקונן שמשמיע קולות קצרים מאד תכופים זה לזה", ויתכן בכלל שתרועה–יבבא היא "שניהם ביחד זה אחר זה היללה אחר הגניחה שכן דרך הבוכה מגנח ואחר כך מיילל".

ולכן, "תקנו חכמים כדי לצאת ידי כל הספקות לתקוע תשר"ת ג' פעמים שמא התרועה היא גניחה ויללה ביחד ואחר כך תש"ת ג פעמים שמא התרועה היא גניחה לבד והיו היללות הפסק בין התרועה להתקיעה שלאחריה והתורה אמרה פשוטה לאחריה בלא הפסק קול שופר שאינו פשוט בנתיים ואחר כך תר"ת ג' פעמים שמא התרועה היא היללה לבד והיו הגניחה שבסדר תשר"ת הפסק בין התרועה לתקיעה שלפניה".

והנה, מהותה של התקיעה היא דבר פשוט – קול אחד ארוך וחלק, וכן בתרועה-יללה הדבר ידוע שהיא קולות קטנים וקצרים הנקראים טרומיטין (היינו טו, טו, טו), אך בעניין השברים-אנחה, ישנם כמה מנהגים: מנהג פולין והונגריה הוא לתקוע שלוש תקיעות קטנות (היינו טוווו, טוווו, טוווו), אך מנהג ליטא ורוסיה הוא לשבור את כל אחד משלושת חלקי השבר לשלוש קולות (טו או טו, טו או טו, טו או טו), ובדומה לזה הוא מנהג חב"ד.
ויש לעיין בטעם ההבדלים בין המנהגים ובמקורם.

פרק ראשון
אורך התרועה והשברים – מחלוקת רש"י ותוס'


בעניין כמות קולות התרועה קיבלו חכמים ש"שיעור תרועה האמורה בתורה כג' יבבות", כלומר, צריך לעשות שלוש קולות של תרועה, ומאחר שישנו ספק האם תרועה פירושה אנחה או יללה או שניהם יחד, לכן תוקעים בסדר תש"ת שלושה שברים-אנחות, בסדר תר"ת שלוש תרועות- יללות ובסדר תשר"ת שלוש אנחות ושלוש יללות.

והנה, בעניין התרועה-יללה נחלקו רש"י ותוס' מהי יללה אחת: לשיטת רש"י יללה היא קול אחד בעלמא קצר אך לשיטת תוס' יללה אחת היא שלוש קולות קצרים.

ובפירוש קולות קצרים כותב רבנו שהם כוחות בעלמא ואינו מבאר איך נשמע כוח זה, אך במגדל עוז (הלכות שופר פ"ג ה"ד) כותב "רש"י ז"ל פירש ג' יבבות ג' כוחות בעלמא כל שהן ופירשו המפרשים ז"ל לדעתו שכל כוח הוא טוט אחד שהוא יבבא אחת", אך לשיטת תוס' "כל יבבא שלושה טוטין והשלוש יבבות הם כשיעור התקיעה שהן ט' טוטין".

כלומר, לשיטת רש"י יללה אחת היא טו ותרועה שהיא שלוש יללות הם טו טו טו, אך לשיטת תוס' יללה אחת היא שלוש טוטין והתרועה שלנו שהיא שלוש יללות זה תשע טוטין.
ומאחר שצריך לתקוע שלוש יללות לכן לשיטת רש"י הסובר שיללה היא קול אחד קצר - שלוש יללות הם שלוש קולות קצרים. אך לתוס' הסובר שכל יללה היא שלוש קולות קצרים - תרועה של שלוש יללות היא תשע קולות קצרים.

[ומחלוקת זו קיימת גם בתקיעת סדר תשר"ת שתוקעים גם שברים וגם תרועה: לשיטת רש"י תוקעים שלוש שברים-אנחות ושלוש קולות קצרים של יללה, אך לשיטת תוס' תוקעים שלוש שברים-אנחות ותשע קולות קצרים.]

והנה, דבר נוסף למדו חז"ל, ש"שיעור התקיעה האמורה בתורה כשיעור תרועה האמורה בתורה", כלומר, אורך התקיעה הוא כאורך התרועה, ולפי זה יוצא אשר אורך התקיעה משתנה בין סדר תשר"ת לסדר תש"ת ותר"ת:

בסדר תשר"ת שעושים גם שברים וגם תרועה אם כן התקיעה צריכה להיות באורך של שניהם יחד, אך בסדר תש"ת שעושים רק שברים וכן בסדר תר"ת שעושים רק תרועה – התקיעה היא יותר קצרה.

ומאחר וחולקים רש"י ותוס' באורך התרועה, יוצא שהם חולקים גם באורך התקיעה:
לרש"י הסובר שתרועה היא שלוש קולות קצרים, אם כן התקיעה של סדר תר"ת היא מאד קצרה והיא קול אחד פשוט באורך של שלוש קולות קצרים, אך לתוס' הסובר שתרועה היא תשע קולות קצרים אם כן התקיעה של סדר תר"ת היא באורך של תשע קולות קצרים.
[מחלוקת זו קיימת גם לגבי אורך התקיעה של תשר"ת, שהרי התרועה לשיטת רש"י היא יותר קצרה מהתרועה לשיטת תוס', ואם כן התקיעה של תשר"ת לרש"י היא יותר קצרה מהתקיעה של תשר"ת לשיטת תוס'.]

עד כאן עסקנו בעניין התרועה.

לאור זאת חולקים רש"י ותוס' גם באורך כל אחד משלושת חלקי השבר: לשיטת רש"י כל אנחה היא באורך בין קול אחד קצר לשלוש קולות קצרים, אך לתוס' האנחה היא לפחות באורך של שלוש כוחות קצרים.

כלומר: לשיטת רש"י, האנחות של השברים צריכות להיות קצרות משום שאם יאריך בהם ידמה הדבר לתקיעה ולא לאנחה. ולכן, כשעומד בסדר תשר"ת שהתקיעה בה היא באורך של שברים ותרועה יחד (שהרי "שיעור התקיעה..כשיעור תרועה האמורה בתורה"), צריך שהאנחה של השברים תהיה קצרה יותר מהתקיעה ואם האנחה הייתה ארוכה כאורך התקיעה – לא יצא ידי חובה.

וכן כשעומד בסדר תש"ת ששם שיעור תקיעה הוא קצר יותר (כי תוקעים רק שברים בלבד והתקיעה צריכה להיות כאורך השברים), "לא יאריך בשבר אחד כדי שיעור ג שברים בינונים שלא יצא מכלל שבר ויקרא בשם תקיעה ואם לא נזהר בכך אפילו בדיעבד לא יצא (לפי סברא זו)".

יתירה מכך: לשיטת רש"י יש להשתדל שהשבר יהיה קצר ככל האפשר משום שבסדר תר"ת התרועה היא שלוש קולות קצרים (טו, טו, טו), ולכן גם התקיעה של סדר תר"ת היא קצרה באורך זה, ואם כן כשעושה שברים וכל שבר-אנחה הוא באורך שלוש קולות קצרים, יוצא, שקול זה "יהא עליו שם תקיעת תר"ת לא שם שבר", ולכן "לכתחילה טוב ליזהר שאפילו בסדר תשר"ת לא יאריך בשבר אחד כדי שיעור" זה של שלוש קולות קצרים של תרועה "לפי שזהו שיעור תקיעה של סדר תר"ת".

אך מצד שני כמובן שאסור לעשות את השבר-אנחה קצר מדאי כדי שלא ידמה הדבר לתרועה-יללה.

ולכן כל אחד משלושת חלקי השבר צריך להיות בין יותר מקול אחד (שלא ידמה לתרועה) ופחות משלוש קולות (שלא ידמה לתקיעה של סדר תר"ת).

כל זה הוא לשיטת רש"י הסובר שתרועה היא שלוש קולות קצרים בלבד, אך לשיטת התוס' הסובר שהתרועה היא תשע קולות קצרים וכן התקיעה של תר"ת אף היא באורך זה, אם כן אין בעיה שהשבר יהיה באורך של שלוש קולות קצרים שהרי עדיין אין זה באורך התקיעה של סדר תר"ת.

יתירה מכך: תוס' סובר שקול השברים צריך להיות "בוודאי לא פחות הוא משיעור תרועה", היינו שהשברים-אנחות צריכים להיות באורך של תשע קולות קצרים של תרועה-יללה, וזה נעשה באופן שכל אחד משלושת הקולות של השברים הוא "לא פחות מג טרומיטין" שאז יוצא "שבג' שברים ביחד לא יהא פחות מט טרומיטין כשיעור תרועה".

לסיכום: חולקים רש"י ותוס': א. בשיעור תרועה אשר לרש"י היא ג קולות ולתוס' ט קולות קצרים. ב. שיעור תקיעה הוא באורך התרועה ואם כן לרש"י הוא באורך ג' קולות ולתוס' באורך ט קולות. ג. שיעור שברים לרש"י לכתחילה אסור לעשות שבר באורך של שלוש כוחות (כדי שלא ידמה לתקיעה של סדר תר"ת), ואילו לתוס' השבר חייב להיות באורך שלוש כוחות.

עד כאן היא מחלוקת רש"י ותוס' (כפי שמביא רבנו בהלכות תקיעת שופר סימן תקצ סעיפים א-ז).

פרק שני
השבר הבינוני


והנה, רבנו |f39בהביאו את דברי רש"י (שם ס"ה) כותב, שהשברים הם "ג' שברים בינונים שהם כג' גניחות בינוניות" וכן אחר כך חוזר רבנו שוב כמה פעמים על כך שהשברים הם "ג' שברים בינונים", אך רבנו בהביאו את שיטת התוס' אינו מזכיר כלל שהשברים הם בינונים, ואדרבה, רבנו כותב (שם ס"ו) אשר לשיטת התוס' אורך השברים הוא כאורך התרועה "שיעור שברים בודאי לא פחות הוא משיעור תרועה גם כן ט' טרומיטין לכל הפחות ואם כן צריך להאריך בכל שבר לא פחות מג' טרומיטין", ואם כן ודאי שאין השברים שהם באורך התקיעה נחשבים כבינונים-אמצעים בין התרועה לתקיעה, ויש לעיין מה בין השברים של רש"י שבהם מוזכר שהם בינונים לבין השברים של תוס' שבהם לא מוזכר כלום?

דבר נוסף יש לעיין: רבנו בהביאו את שיטת רש"י שיש לקצר בשבר כדי שלא ידמה לתקיעה של תר"ת, כותב, "לא יאריך בשבר אחד כדי שיעור ג' טרומיטין...ואם יאריך כשיעור הזה יהא עליו שם תקיעת תר"ת לא שם שבר", אך בשיטת תוס' כותב רבנו שאורכו של כל שבר הוא "לא פחות מג' טרומיטין", ואינו מזכיר כלל שהשבר צריך להיות בשיעור של ג' טרומיטין?

ונראה לומר ביאור בזה אשר בינוני פירושו אמצעי בין שני דברים אחרים שיש להם קשר זה לזה (וכפי שמבואר בתניא אשר הבינוני הוא אמצעי בין הצדיק לרשע והיינו שהצדיק והרשע שייכים זה לזה בכך שהם שני הפכים והם בשני הקצוות והבינוני הוא באמצע ויש בו משניהם), אך שני דברים שאין להם קשר זה לזה (ואינם סותרים זה לזה), אין הדבר השלישי אמצעי ביניהם אלא יש כאן שלושה דברים שונים ונפרדים.

וכן בעניינינו: מדברי רבנו אשר השברים הם "בינונים", משמע שיש כאן שני קולות שיש להם קשר זה לזה וקול השברים הוא בינוני-אמצעי ביניהם.

ולפי זה נראה לומר אשר לשיטת רש"י השברים הם כמנהג פולין ואילו לשיטת תוס' השברים הם כמנהג ליטא, ומשום כך רק לשיטת רש"י אפשר לומר שהשברים הם בינוני-אמצעי בין התקיעה לתרועה.

להבנת הדברים עלינו להקדים אשר בקולות מהם מורכבות התקיעות ישנם שני סוגי כוחות: א. טו. ב. או. חלק מקולות השופר מורכבים מסוג אחד וחלק מהקולות מורכבים משני הסוגים יחד.

לדוגמא: תרועה מורכבת מכוח טו בלבד, ואילו התקיעה מתחילה בכוח טו ונמשכת בכוח או ארוך, ואם כן היא מורכבת משני הכוחות – מתחילה בכוח טו וממשיכה בכוח או ארוך (אך ישנם שיטות הסוברות שהתקיעה גם מתחילה בכוח או ואם כן לשיטתם בתקיעה יש רק כוח או ארוך בלבד).

וזהו ההבדל בין מנהג פולין והונגריה התוקעים שלוש תקיעות קטנות (טוווו, טוווו, טוווו), לבין מנהג ליטא ורוסיה לשבור כל אחד משלושת חלקי השבר לשלוש קולות (טו או טו, טו או טו, טו או טו):

למנהג פולין, כל אחד משלושת חלקי השבר מורכב משני כוחות טו או בלבד ובסך הכול יש בשברים שש כוחות, אך מנהג ליטא הוא שכל אחד משלושת חלקי השבר מורכב משלוש כוחות טו או טו. ובסך הכול יש בשברים תשע כוחות.

פרק שלישי
כוחות וקולות


ובעומק יותר:

בקולות השופר ישנם שני דברים: א. כוחות. ב. קולות.

כלומר, קולות השופר מורכבים מכמה כוחות, אך ישנם כוחות הנשמעים בודדים שכל כוח נשמע כקול נפרד לעצמו, וישנם כוחות שכשהם באים יחד הם נשמעים כקול אחד ישר המורכב משני כוחות.

לדוגמא: התרועה מורכבת מכוחות טו קטנים הבאים יחד וברצף אחד, אך הם נשמעים לאוזן כקולות בודדים נפרדים והם אינם נשמעים כהמשך אחד (וכפי שכותב רבנו שיללה היא "כמו אדם..שמשמיע קולות קצרים מאד תכופים זה לזה" היינו שכל קול הוא לעצמו).
מה שאין כן בתקיעה שעושים כוח או ארוך – אין זה נחשב כהרבה כוחות קטנים של או אלא זה קול אחד שנמשך ארוך.

יתירה מכך: חיבור והמשך זה של הכוחות עד שהם נשמעים כקול אחד, קיים (לא רק כשתוקעים או ארוך, אלא) גם כאשר תוקעים טו וממשיכים בכוח או ארוך - גם אז נחשב כוח או כחלק והמשך אחד של כוח טו ושניהם יחד נחשבים לקול אחד ארוך וישר, מה שאין כן כאשר תוקעים או טו שאז כוחות אלו נשמעים לאוזן ונחשבים כשני כוחות שונים נפרדים.

כלומר: הדין הוא שהתקיעה צריכה להיות קול אחד ארוך וישר ולפי מנהגנו שהתקיעה מתחילה עם כוח טו וממשיכה בכוח או ארוך, חייבים לומר ששני כוחות טו או נחשבים יחד לקול אחד ישר וארוך. וכן בפועל הדבר כך שהרי כשתוקעים טו או, הקול נשמע לאוזן כאילו כוח או הוא המשך של כוח טו, ואם כן יוצא שמחד התקיעה מורכבת בפועל משני כוחות שונים (טו או) ומאידך כיוון ששני הכוחות באים יחד בסמיכות וברצף אחד - הקול נשמע לאוזן כאילו שני הכוחות מתחברים יחד ובאים בהמשך וכקול אחד ארוך.
מה שאין כן כשתוקעים או טו לא רק שיש כאן בפועל שני כוחות שונים, אלא הקול נשמע גם לאוזן כשני קולות שונים נפרדים.

ובמילים אחרות: כשעושים טו או הקול הוא ישר אך כשעושים או טו הקול הוא שבור, שהרי כשעושים שני כוחות טו או, אם כן הקול נשמע אחד - שהרי שני הכוחות באים יחד וברצף אחד, וכן בפועל כוח או נשמע בתחילתו כהמשך של כוח טו ובסופו אין קול אחר שיעצור אותו (אלא הוא ממשיך עד שהבעל תוקע מפסיק בתקיעתו). אך כשעושים או טו ברצף אחד - הקול נשמע שבור, היינו שמחד יש כאן קול אחד - שהרי שני הכוחות באים יחד וברצף אחד, ומאידך נרגש לאוזן שיש כאן שני כוחות נפרדים וכוח טו אינו מתחבר עם כוח או אלא הוא קול נוסף שעוצר את כוח או.

וזהו ההבדל העמוק בין שני המנהגים בעשיית השברים: כאשר תוקעים שבר כמנהג פולין טו או, אם כן כל שליש שבר נשמע כקול אחד שהרי כשם שהתקיעה המתחילה בכוח טו וממשיכה בכוח או ארוך היא נשמעת כקול אחד, כך גם השבר המתחיל בכוח טו וממשיך בכוח או קצר הוא נשמע כקול אחד (המורכב משני כוחות).

שונה הדבר כאשר עושים שליש שבר כמנהג ליטא טו או טו, שאז נשמע הקול כשני קולות המורכבים משלוש כוחות. כלומר, טו או הם שני כוחות הנשמעים כקול אחד, ואילו כוח טו האחרון נשמע כקול בודד לעצמו ואינו מחובר לקול שלפניו (אך כיוון שהם באים יחד וברצף אחד, הם נשמעים שייכים זה לזה והכול יחד נחשב לשליש שבר).

פרק רביעי
תקיעה שבורה ושבר שבור


לפי זה מובן שהשברים כמנהג פולין הם קול בינוני-אמצעי בין התקיעה לתרועה משום שבקצה אחד נמצאת התרועה-יללה שהיא קול (העשוי מכוח טו) אחד, ובקצה השני נמצאת התקיעה שהיא קול אחד ארוך (המתחיל בכוח טו וממשיך בכוח או), ובאמצע נמצא השברים כמנהג פולין (טו או), שאף הוא קול אחד (מורכב משני כוחות טו או), אלא שקול זה קצר יותר מהתקיעה.

נמצא, שכל אחד משלושת קולות השופר נשמע כקול אחד, וההבדל ביניהם הוא (בכמות הכוחות, ובעיקר) באורך הקול אשר התרועה היא קול קצר של טו אחד והתקיעה היא קול ארוך המתחיל גם כן בכוח טו וממשיך בכוח או והשברים בינוני ביניהם – מתחיל בכוח טו כמו התרועה וממשיך בכוח או קצר יותר מהתקיעה.

ומנהג זה בעשיית השברים מתאים לשיטת רש"י:

יסוד מחלוקת רש"י ותוס' בעניין התקיעות הוא בגדר יללה אשר לרש"י הוא קול אחד קצר (טו) ולתוס' - שלוש קולות קצרים (כלומר, יללה אחת היא קול שבור המורכב משלוש קולות קטנים).

אך קול התקיעה הוא קול אחד ארוך וחלק המתחיל (למנהגנו) בכוח טו.

לפי זה יוצא אשר לרש"י ישנו דמיון בין קול התרועה לקול התקיעה אשר שניהם מתחילים אותו הדבר בכוח טו וההבדל ביניהם הוא בתוספת כוח או הבא בהמשך לכוח טו, וכבר אמרנו שכאשר כוח או בא בהמשך לכוח טו הדבר נשמע לאוזן ונחשב כקול אחד.

ואולי אפשר להוסיף אשר יסוד הסיבה לכך שאופן עשיית השברים – לשיטת רש"י – הוא דווקא כמנהג פולין, טמון בטעם הספק מהו שברים:

הזכרנו לעיל את דברי רבנו אשר יבבא היא "כקול שאדם משמיע כשהוא בוכה ומיילל" והסתפקו חכמים האם קול זה הוא תרועה "כמו אדם המיילל.. שמשמיע קולות קצרים מאד תכופים זה לזה" או שהיא שברים "כמו שדרך החולים להאריך בגניחותם ומשמיעים קול אחר קול ומאריכים בהם קצת". ומשמע מזה אשר ישנו דמיון מסוים בין התרועה לשברים שהרי שניהם הם קול בכי.

ולכן לשיטת רש"י שהתרועה היא קול אחד קצר, השבר שהוא דומה לתרועה הוא אותו הקול אך קצת ארוך יותר "ומשמיעים קול..ומאריכים בהם קצת".

ומאחר שהתקיעה דומה אף היא לתרועה משום שהיא אותו הקול אך ארוך, יוצא, אשר שלושת הקולות הם אותו הדבר וההבדל ביניהם הוא באורך הקול, ואם כן יוצא לשיטת רש"י שהשברים הוא אותו הקול כמו תקיעה ותרועה - הוא קול בינוני-אמצעי באורכו בין התרועה הקצרה מאוד (טו) לתקיעה הארוכה

- וזהו מנהג פולין אשר השברים הם קול ארוך קצת הדומה לתרועה ולתקיעה.
אך שיטת תוס' היא שיללה היא שלוש כוחות (טו טו טו), ואם כן אין דמיון כלל בין תרועה לתקיעה שהרי התקיעה היא קול ישר ארוך (המורכב מכוחות טו או) והתרועה-יללה היא שלוש קולות קטנים קצרים (טו טו טו), ובודאי שבשני דברים שאינם דומים לא שייך ליצור קול בינוני-אמצעי ביניהם.

ולפי דברינו שהשברים צריכים להיות דומים לתרועה, אם נעשה שברים כמנהג פולין (שלוש פעמים טו או) יוצא, שהשברים דומים לתקיעה בלבד ואינם מזכירים כלל את התרועה (שהיא טוטוטו), ולכן עלינו למצוא אופן שבו השברים יזכירו את התרועה
- וזהו מנהג ליטא לשבור כל אחד משלושת חלקי השבר ואז השברים מזכירים את קול התרועה.

כלומר, לשיטת תוס' השברים בעיקרם מזכירים את התרועה והם נקראים בשם שברים משום שקול השבר עצמו הוא שבור ולכן כאשר עושים שבר כמנהג ליטא טו או טו, אז כל אחד משלושת חלקי השבר נשמע כקול שבור. וטעם הדבר הוא כיוון שעושים את שלושת הכוחות המרכיבים את שליש השבר ביחד וברצף אחד, ואם כן שני הכוחות הראשונים (טו או) הם המשך אחד (שהרי כוח או נמשך אחרי כוח טו הראשון), ואילו כוח טו האחרון שובר ועוצר את כוח או והוא נשמע כקול נוסף בפני עצמו. ואז יוצא שמחד נשמע כאילו שלושת הכוחות הם קול אחד שהרי הם באים ברצף ובסמיכות בלי הפסק בין הקולות, ומאידך הקול אינו קול ישר בהמשך אחד (כמו תקיעה) אלא הוא שבור כי כוח טו מפסיק ועוצר את כוח טו או.

ובמילים אחרות: ההבדל בין רש"י לתוס' באופן עשיית השברים טמון בפירוש המילה 'שברים', מהו הקול השבור: לרש"י השברים הם תקיעה שבורה אך לתוס' השברים עצמם שבורים.

כלומר, אורך שלושת חלקי השבר הוא באורך התקיעה, ולשיטת רש"י הסובר שקול השברים הוא קול חלק וקצר (טו או), אם כן כל אחד משלושת חלקי השבר נשמע כעין תקיעה קצרה ואינו נשמע לאוזן כקול שבור, ורק כשתוקעים שלושה חלקי שבר ביחד שהם באורך של תקיעה שלימה - אז נשמע לאוזן שיש כאן קול של תקיעה אחת השבורה לשלוש. אך לשיטת תוס' כל חלק משלושת חלקי השבר הוא שבור בעצמו לשלוש (טו או טו), ולכן קול זה נקרא בשם שברים.

לפי זה מובן אשר לשיטת התוס' לא שייך לומר שהשברים הם קול בינוני-אמצעי בין התרועה לתקיעה שהרי שלושת הקולות אינם אותו הדבר כלל אלא השבר הוא קול הדומה ומזכיר את התרועה והתקיעה.

[יתירה מכך: לשיטת התוס' אורך השברים הוא "לא פחות מט' טרומיטין" כאורך התרועה, ואם כן גם באורך הקול אין השברים בינוני-אמצעי בין התרועה לתקיעה.]
לפי זה מובן מדוע בשיטת רש"י נוקט רבנו שיש להשתדל שהשבר לא יהיה ב"שיעור" של תרועה ואילו בשיטת תוס' כותב רבנו שהשבר הוא ג' טרומיטין:

שבר "בשיעור" תרועה פירושו שהשבר הוא קול אחד ארוך אך אורכו הוא אותו האורך של התרועה, אך שבר שיש בו שלוש קולות פירושו (לא שהוא באורך שלוש קולות, אלא) שהשבר עצמו מורכב משלוש קולות נפרדים.

ולפי דברינו אשר שיטת רש"י היא כמנהג פולין שהשברים הם קול ארוך כמו התקיעה אלא שהם קצרים יותר מהתקיעה, אם כן מובן הדבר שאם השבר יהיה ארוך בשיעור שלוש יללות, ייצא הקול מכלל שבר ויקרא תקיעה של תר"ת.

אך לשיטת התוס' שהשבר הוא כמנהג ליטא ששוברים כל אחד משלושת חלקי השבר לשלושה, אם כן, בכל שבר ישנם שלוש קולות קטנים, ומשום כך לא כותב רבנו שהשבר צריך להיות "בשיעור" שלוש קולות (שפירושו הוא שהשבר הוא קול אחד באורך שלוש קולות של תרועה), אלא כותב שהשבר עצמו שבור ויש בו "לא פחות מג' טרומיטין" היינו שהשבר עצמו מחולק לשלוש קולות.

והנה, רבנו בהביאו את שיטת רש"י (שם ס"ד) כותב, שמותר להאריך בתקיעה וכן להוסיף על השברים והתרועה כל זמן שעושה הכול בנשימה אחת, אך מוסיף ש"נהגו שלא להוסיף על השברים".

ויש לעיין בדברי רבנו: א. למה אכן נהגו שלא להוסיף על השברים?
ב. מכך שדבר זה נאמר רק בשיטת רש"י משמע שלשיטת התוס' אפשר להוסיף על השברים, ויש לעיין מה ההבדל ביניהם?

ולפי ביאורנו הדבר מובן:

התקיעה היא קול ארוך בפני עצמו ולכן הרוצה להאריך בתקיעה יכול להאריך, וכן התרועה גם היא קול בפני עצמו היינו שכל אחד מהקולות הקצרים (טוטוטו) הוא קול נפרד ולכן אפשר להוסיף עוד קולות.

שונה הדבר בשברים שהם אינם קול בפני עצמו אלא הם - לשיטת רש"י - תקיעה שבורה, וכאילו מחלקים את התקיעה לשלוש, ואם כן השברים תלויים בתקיעה ששלושת חלקי השבר יחד יוצרים אורך תקיעה שלימה, ולכן חלק זה שמוסיפים על שלושת חלקי השבר הוא מיותר שהרי כבר חילקנו את התקיעה לשלוש (וכל ההוספה יכולה להיות בתקיעה ותרועה שהם קולות 'עצמאיים').

שונה הדבר לשיטת תוס' כמנהג ליטא שהשברים הם קול בפני עצמו ונקראים שברים משום שהשבר עצמו שבור ולכן כשם שיכול להאריך בתקיעה ולהוסיף בתרועה, כך יכול להוסיף עוד שבר.

פרק חמישי
מנהג חב"ד – א או טו


והנה, מנהג חב"ד הוא בדומה למנהג ליטא אך אנו תוקעים א או טו בשונה ממנהג ליטא שתוקעים טו או טו, ויש לעיין מאין מקור מנהג זה.

ונראה לומר אשר מנהג זה טמון בדברי רבנו בהכרעת הדין ובהבנת דברי הצמח צדק.
להבנת הדברים עלינו להקדים את דברי רבנו בהכרעת הדין הכותב ש"יש להחמיר בשל תורה כסברא האחרונה", ומשמע שההלכה כתוס' היא משום חומרא, ויש לעיין מהי החומרא כאן והרי כשם שהתוקע כרש"י לא יצא ידי חובה לתוס' כך התוקע לתוס' לא יצא ידי חובה לרש"י ואם כן רבנו היה צריך לכתוב אשר הלכה כתוס' ולא לכתוב שיש להחמיר כתוס'?!

ולכן נראה לומר, שסובר רבנו שעלינו לעשות שבר באופן כזה שעיקרו הוא כדברי התוס' אך בו נקיים שברים גם לרש"י, ואם כן עשיית השבר כתוס' היא אכן חומרא כדי לצאת ידי שני הדעות (מה שאין כן אם נעשה שברים כרש"י - לא נצא ידי חובה לשיטת התוס').
ובפשטות אפשר לומר אשר התוקע שברים כשיטת רש"י (טו או כמנהג פולין) לא יצא ידי חובתו לשיטת תוס' שהרי השבר קצר מדאי שאין בו שלוש כוחות ובעיקר הוא אינו קול שבור (שהרי השבירה נעשית על ידי הוספת כוח טו בסוף), אך התוקע שבר כשיטת תוס' הוא מקיים שברים גם לשיטת רש"י, שהרי בשבר כמנהג ליטא (טו או טו), ישנו גם קול שברים של רש"י (טו או), ורק בסופו מוסיפים כוח נוסף (טו), כדי לקיים קול שבור כשיטת תוס', ולכן עדיף לעשות כשיטת תוס' ובזה כלול גם שברים כרש"י.

אמנם עדיין נראה לומר שכאשר תוקעים שברים כשיטת תוס' אין מקיימים בזה שברים לשיטת רש"י וזאת משום 'הפסק'. משום שלשיטת רש"י השבר הוא שני כוחות בלבד (טו או), וכשעושים שבר של שלוש כוחות כמנהג ליטא, הכוח השלישי (טו) שהוא כוח בודד שאינו מחובר עם הכוחות שלפניו הוא מיותר והוא נחשב כהפסק בין שלושת חלקי השבר.
(ואמנם מעיקר הדין אפשר להוסיף על הכוחות ואם כן לכאורה היה צריך להיות שאין בהוספת כוח טו בגלל שיטת תוס' משום 'הפסק'?

ונראה לומר בפשטות שההוספה המותרת היא הוספה בעוד שבר שלם -כמו שבתרועה מוסיפים עוד כוחות טו כי כל טו הוא כוח נפרד - אך כאן אנו מוסיפים עוד כוח בתוך כל אחד משלושת חלקי השבר וזה נחשב להפסק בין חלקי השבר עצמו.)

יתירה מכך: לשיטת רש"י השבר צריך להיות דומה גם לתקיעה, ולכן אם נוסיף כוח שלישי (טו), יוצא שהשבר אינו דומה לתקיעה שהרי התקיעה אינה מסתיימת בכוח זה (טו) אלא בכוח או ארוך.

ולפי זה יוצא שאין עשיית השבר כמנהג ליטא עולה לשיטת רש"י, ומכיוון שאנו שחוששים לשיטת רש"י, לכן עלינו לעשות שברים באופן כזה שכוח טו האחרון לא ייחשב כ'הפסק' ואז נוכל לעשות כמנהג ליטא וגם יעלה לנו כשברים לשיטת רש"י.

ונראה לומר אשר בתקיעת שבר כמנהגנו שהשליש השני והשלישי של השבר רק מסתיים בכוח טו ואינו מתחיל בכוח טו – שבר זה יתאים גם לשיטת רש"י. וטעם הדבר הוא משום שבשבר כזה יש גם קול הדומה לתקיעה (א או) וגם קול תרועה (טו) ולכן לרש"י קול זה יכול להיחשב כקול בינוני-אמצעי בין תקיעה לתרועה, ומכיוון שהכוח האחרון (טו) בא כדי שהשבר יהיה דומה לתרועה - לכן קול זה אינו 'הפסק' בין חלקי השבר.

ביאור הדברים:

עד כאן הסברנו שיסוד שיטת רש"י הוא שקול השבר דומה גם לתרועה וגם לתקיעה והוא בינוני-אמצעי ביניהם בכך שכל שלושת הקולות בנויים אותו הדבר היינו שלושתם מתחילים בכוח טו, וההבדל ביניהם הוא כמה הם נמשכים אחר כך בכוח או: התרועה היא קול כוח אחד (טו) בלבד, התקיעה מתחילה בכוח טו וממשיכה בכוח או ארוך, והשבר הוא באמצע – מתחיל כמו התרועה והתקיעה בכוח טו וממשיך בכוח או כמו התקיעה אלא שכוח זה קצר יותר מהתקיעה – כמנהג פולין.

אך אפשר להסביר את דמיון השברים לתרועה ותקיעה באופן אחר קצת והוא ש(כל שליש) שבר הוא קול בפני עצמו המורכב משני קולות ויש בו הן את קול התקיעה והן את קול התרועה, ואורך הקול הוא בינוני בין התקיעה לתרועה. כלומר, אופן עשיית השבר הוא שעושים א או טו והחלק הראשון א או הוא קול הדומה לתקיעה בלבד, ובחלק השני עושים כוח טו שהוא קול תרועה בלבד וכך יוצא שהשבר הוא בינוני בין התקיעה לתרועה בגלל שיש בו שני קולות - קול התקיעה וקול התרועה יחד וברצף אחד.

כמו כן יוצא שכוח א או הוא בינוני באורכו בין התקיעה לתרועה משום שהתרועה היא קול אחד המורכב מכוח טו אחד, והתקיעה היא בנויה משתי כוחות (טו או) הנשמעים כקול אחד ישר וארוך, וכאשר אנו עושים א או - קול זה אף הוא מחד בנוי משני כוחות א או, ומאידך הוא נשמע כקול אחד ארוך, ולכן קול זה הוא בינוני באורכו בין התרועה לתקיעה משום שהתרועה היא קול אחד של כוח אחד והשבר הוא ארוך יותר והוא מורכב משני כוחות א או, אך מצד שני הוא קצר יותר מהתקיעה שהיא קול אחד המורכב משני כוחות וכוח שני הוא ארוך ואילו בשבר הכוח השני הוא קצר יותר (ולמרות שהתקיעה למנהגנו מתחילה בכוח טו ולא בכוח א, מכל מקום קול א או נחשב לקול הדומה לתקיעה משום שלביאורנו אין צריך ששבר יהיה אותו הדבר בדיוק כמו התקיעה אלא העיקר הוא שיהיה קול ארוך ישר המורכב משני כוחות וכבר קול זה נחשב כקול תקיעה).

לאחר עשיית א או, עושים כוח נוסף טו שהוא הכוח של תרועה כדי שהשבר יהיה דומה גם לתרועה בכך שיהיה בו גם את קול התרועה – טו. ואם כן יוצא שבסך הכול יש כאן שני קולות המורכבים מ(כמעט) שלוש כוחות: כוח א או הוא קול אחד ארוך הדומה לתקיעה, וכוח טו של התרועה.

ולפי זה יוצא שהשבר למרות שהוא מסתיים בפועל בכוח טו, מכל מקום הוא דומה לתקיעה על אף שהתקיעה אינה מסתיימת בכוח טו, כי הדמיון בשבר לתקיעה הוא רק בכוח א או בלבד ובזה אכן הקול הוא כמו התקיעה, ותוספת כוח טו היא קול השייך לתרועה.

ובמילים אחרות: אפשר לדמות את השבר לתחילת התקיעה ואז תחילת השבר דומה גם לתחילת התרועה כיוון ששניהם מתחילות בכוח טו (וזהו מנהג פולין), ואפשר לדמות את תחילת השבר להמשך התקיעה שהיא או ארוך וכן השבר מתחיל בכוח א או וכשהם באים יחד וברצף אחד נשמע הדבר כקול או אחד ארוך וישר – כמו בהמשך התקיעה. ולאחר מכן מוסיפים כוח טו שהוא קול התרועה.

וחשוב להבהיר אשר שיטת רש"י עצמו היא שהשברים הם כמנהג פולין ומשום כך הם בינונים בין התקיעה לשברים, וכל דברינו הם להסביר שלמרות שאנו עושים שבר שבור כמנהג ליטא וכשיטת התוס' מכל מקום אנו עושים א או טו כי אופן זה נחשב אף הוא כשבר טוב גם לשיטת רש"י ושבר כזה הוא טוב הן לרש"י והן לתוס'.

ועדיין יש לעיין בביאורנו מה ההבדל בין א או טו לבין טו או טו, ובשניים: א. הסברנו לעיל שהעושה שבר כמנהג ליטא טו או טו אינו יוצא ידי חובה לשיטת רש"י משום הפסק, משום שהתקיעה והתרועה אינם מסתיימות בכוח טו ולכן השבר צריך להיות רק טו או ותוספת כוח טו בסוף כל שליש שבר הוא מיותר והוא הפסק בין שלושת חלקי השבר, ואם כן אותה השאלה יש להקשות גם לביאורנו – שכוח טו האחרון הוא כנגד התרועה - מדוע אין כוח טו אחרון משום הפסק והרי התקיעה אינה מסתיימת בכוח טו.

ב. מדוע אי אפשר לומר את ביאורנו – שבשבר יש שני קולות נפרדים של תקיעה ותרועה הבאים ברצף אחד – גם בשיטת ליטא עצמה שקול טו או טו נחשב שבר גם לשיטת רש"י על ידי שמחלקים את קול השבר לשניים: טו או זהו קול התקיעה ואילו כוח טו אחרון הוא קול התרועה ומדוע צריכים לעשות דווקא א או טו?

ונראה לומר ביאור בזה בפשטות שכאשר עושים שבר המתחיל בקול טו או, אם כן קול זה נחשב לקול תקיעה וקול תרועה ואם נעשה שוב כוח טו יהא קול זה הפסק, מה שאין כן כאשר עושים א או אם כן עדיין לא עשינו כוח טו ובמקרה זה אין עשיית כוח טו נחשבת להפסק

כלומר, מאחר ולשיטת רש"י תרועה היא כוח טו והתקיעה היא טו או (ארוך), אם כן בעשיית שבר טו או – קול זה הוא קול של תקיעה וקול של תרועה ואין צורך לעשות בסוף כוח טו נוסף שיעלה לנו לקול של תרועה, ואדרבה קול זה הוא מיותר והוא הפסק בין שלושת חלקי השבר.

ורק למנהגנו שעושים א או טו, אז אפשר לומר שהיות וצריכים לעשות קול של תקיעה וקול של תרועה וכשעושים א או, הרי זה נחשב לקול תקיעה בלבד בלי קול תרועה ואז צריכים לעשות בסוף כוח טו של תרועה, ואין זה הפסק משום שזה מהותו של השבר קול המורכב משני חלקים – א או קול תקיעה וכוח טו שהוא קול התרועה.

לסיכום: א. עושים שברים על דרך מנהג ליטא ומחלקים לשני חלקים, חלק אחד דומה לתקיעה וחלק שני דומה לתרועה. ב. עושים כוח טו בסוף כיוון שלשיטת תוס' חייבים שיהיה כוח טו בסוף כדי שישמע הקול כקול שבור. ג. בהתחלה עושים כוח א כיון שרק אז אפשר לעשות לשיטת רש"י כוח טו בסוף (ואם נעשה טו גם בהתחלה יהא כוח טו האחרון – לשיטת רש"י - כהפסק הין חלקי השבר). ד. קול התקיעה הוא א או ושניהם יחד נשמעים כהמשך וכקול אחד ארוך מעט וקול זה הוא בינוני בין תרועה לתקיעה כשיטת רש"י.

[ויש להעיר שדבר זה שהשבר הוא בינוני בין התקיעה לתרועה שייך לומר רק לשיטת רש"י הסובר שהיללה היא כוח טו אחד ולכן די בעשיית כוח טו אחד כדי שיהיה השבר דומה לתרועה ויהיה בינוני בין התקיעה לתרועה, אך לשיטת תוס' שהיללה היא שלוש כוחות טו והתקיעה היא ישרה וארוכה, אין בתוספת כוח טו בסוף כדי לדמות את השבר גם לתרועה שהרי טו אחד אינו קול תרועה וכן אין התקיעה דומה כלל לתרועה וממילא אין השבר נחשב בינוני בין התקיעה לתרועה.]

פרק שישי
'קרוב לשלוש'


ונראה לומר שדברים אלו טמונים בלשונו של רבנו בהכרעת הדין:

לאחר שפוסק רבנו להחמיר כדברי תוס', הוא מוסיף וכותב שבעשיית השבר "יאריך מעט כדי ג' טרומיטין ולא יאריך עד ט' טרומיטין", ומשמע מכך שהשבר צריך להיות קרוב וכמעט שלוש כוחות אך לא שלוש כוחות ממש, וסך שלושת השברים לא יגיעו לתשע כוחות, ונראה לומר אשר מכאן מקור למנהגנו לעשות א או טו שקול זה הוא קרוב לשלוש כוחות.

לפי זה ניתן להבין גם את דברי הצמח צדק בעניין אורך השברים:

כותב הצמח צדק (חידושים על הש"ס דף עו ע"א) "אי לזאת אין להתכוון להאריך בכל שבר כג' כוחות לצאת ידי חובת התוס'...ועוד דנגד זה יפסיד...פירוש רש"י שיצא מכלל שבר ובודאי דעת רש"י עיקר יותר".

כלומר, הצמח צדק סובר כדעת רש"י ולכן סובר שיש לעשות שבר קצר יותר משלוש כוחות, ויש לעיין כיצד מסתדרים דברים אלו עם פסק רבנו שיש להחמיר כשיטת תוס'?
ולפי דברינו אפשר לפרש את דברי הצמח צדק שכוונתו שאין לעשות שבר של שלוש כוחות (טו או טו) כמנהג ליטא משום שאין זה מתאים לשיטת רש"י שהיא עיקר, ולכן עושים קרוב לשלוש כוחות וזה יועיל הן לרש"י והן לתוס'.

ודבר זה הוא כשיטת רבנו הזקן הכותב בהכרעת הדין ש"יאריך מעט כדי ג' טרומיטין ולא יאריך עד ט' טרומיטין" כדי לצאת ידי חובה גם לשיטת רש"י.

(ואמנם הצמח צדק לא כותב במפורש שכוונתו היא לעשות א או טו אלא רק כותב לעשות פחות משלוש כוחות, אך יש להניח בפשטות אשר אופן תקיעת השברים היה אצל כל רבותינו נשיאנו אותו הדבר וכפי ששמענו מכ"ק אדמו"ר, ואם כן כוונת הצמח צדק היא כפי מנהגנו בפועל.)

פרק שביעי
טו אחרון


והנה, מנהג כ"ק אדמו"ר היה להוסיף כוח טו נוסף בסיום השברים (א או טו, א או טו, א או טו, טו). ונראה לומר טעם הדבר משום שצריך שהשבר יהיה בסך הכול תשע כוחות ולמנהגנו שתוקעים א או טו והכוח הראשון אינו כוח שלם, יוצא שבסך הכול יש כאן קרוב לשמונה כוחות ולכן עלינו להוסיף כוח נוסף.

ביאור הדברים:

רבנו בהביאו את שיטת התוס' (שם ס"ו) כותב, אשר "שיעור שברים בודאי לא פחות הוא משיעור תרועה גם כן ט' טרומיטין לכל הפחות ואם כן צריך להאריך בכל שבר לא פחות מג' טרומיטין כדי שבג' שברים ביחד לא יהא פחות מט טרומיטין כשיעור תרועה". ומשמע מדברי רבנו שיש כאן שני פרטים. א. סך כל השברים יהיו באורך לא פחות מתשע כוחות. ב. תשע כוחות אלו מתחלקים לשלוש חלקים שווים באופן שכל שבר הוא לא פחות משלוש כוחות (ואי אפשר לעשות שבר אחד עם שתי כוחות ושבר אחר בארבע כוחות).

ובהכרעת הדין כותב רבנו שהשבר צריך להיות "מעט כדי ג' טרומיטין", כלומר, רבנו לומד שקרוב לשלוש אף הוא נחשב כשלוש כוחות. אמנם כשעושים חשבון בסך כל הכוחות שיש בשברים, יוצא, שיש כאן רק מעט יותר משמונה כוחות ואין כאן תשע כוחות לפחות כפי שכתב רבנו שצריך שיהיה לפי תוס', שהרי שלוש כוחות מתוך התשע, כל אחד מהם הוא פחות מכוח אחד ובסך הכול יש כאן מעט יותר משמונה כוחות, ולפי דברי רבנו בשיטת תוס' סך כל הכוחות בשבר צריך להיות לפחות תשע כוחות. ואולי מטעם זה היה כ"ק אדמו"ר מוסיף כוח אחד בסוף ואז יוצא שסך כל כוחות השבר הוא (מעל) תשע כוחות.

וכמובן שאין הוספת כוח זה בבחינת הפסק שהרי מותר להוסיף על שלושת חלקי השברים עוד חלק שבר נוסף.

פרק שמיני
הפסק בשברים


לאור יסוד זה – אשר אופן עשיית השבר הוא על דרך מנהג ליטא – ניתן להסביר הלכה נוספת בעניין תקיעת שברים ותרועה: הסתפקו חז"ל האם תרועה שנאמרה בתורה היא שברים או תרועה ויתכן בכלל שהכוונה היא לשניהם ולכן תוקעים תשר"ת ואחר כך תש"ת ואחר כך תר"ת.

ובאופן תקיעת השברים והתרועה נפסק להלכה (שם ס"ח) אשר בתקיעת תש"ת צריך לעשות את שלושת השברים בנשימה אחת, וכן הדבר בתקיעת תר"ת שצריך לעשות את תשע קולות התרועה בנשימה אחת "ואם לא עשאן בנשימה אחת לא יצא", וטעם הדבר הוא משום "שתרועה אחת אמרה תרועה ולא מופסקת לשתי תרועות".

ובאופן תקיעת שברים ותרועה בסדר תשר"ת מביא רבנו מחלוקת האם צריך לתקוע שניהם בנשימה אחת שצריך להפסיק ביניהם בנשימה.

דעה ראשונה סוברת ש"אף על פי ששתיהן ביחד הן במקום תרועה אחת האמורה בתורה דשמא היא הגניחה והיללה ביחד זו אחר זו אף על פי כן אין צריך לעשותן בנשימה אחת", וטעם הדבר הוא "לפי שאין דרך האדם לגנוח וליילל בנשימה אחת אלא מפסיק ביניהם..שעושה נשימה בנתיים ולפיכך גם התוקע צריך לעשות נשימה בנתיים".

אך דעה שנייה סוברת "דאף על פי שאין דרך האדם לגנוח וליילל בנשימה אחת מכל מקום כיון דמה שאנו תוקעים שברים ותרועה מחמת ספק דשמא זהו תרועה האמורה בתורה אם כן אין לנו להפסיק שהרי תרועה אחת אמרה תורה ולא מופסקת לשתי תרועות ולפיכך אם עשאן בשתי נשימות לא יצא אלא יעשה אותן בנשימה אחת".

ומסיים רבנו "מכל מקום יפסיק מעט ביניהם בעניין שיהיו נחלקין לשתי קולות". כלומר, צריך לעשותן בנשימה אחת עם הפסק ביניהם.

ובהשקפה ראשונה נראה שכוונת רבנו הכותב שצריך להפסיק כדי "שיהיו נחלקים לשתי קולות" היא, לבאר את שיעור ההפסק בין השברים לתרועה, היינו שלמרות שעושים את שניהם בנשימה אחת אך בכל זאת צריך להפסיק ביניהם ושיעור ההפסק הוא "שיהיו נחלקים לשתי קולות".

אך מעיון בדברי רבנו נראה לדייק שרבנו בדבריו מבאר את טעם ההפסק בין השברים לתרועה, היינו שלמרות ששניהם נעשים בנשימה אחת, מכל מקום צריך להיות ניכר שיש כאן שני קולות נפרדים והם אינם המשך אחד.

ולפי זה נראה לומר שרבנו כאן מדבר על אופן תקיעת שברים כמנהג ליטא שהשבר מסתיים בכוח טו וכפי שהכריע לפני כן לעשות כשיטת התוס', ולכן צריך לעשות הפסק שיהיה ניכר שיש כאן שני קולות אך לפי מנהג פולין אין צורך לעצור בין השברים לתרועה ובלאו הכי ניכר הדבר שיש כאן שני קולות שונים.

כלומר: התוקע שברים כמנהג פולין (טו או) אם כן כשמתחיל לתקוע תרועה (טו, טו) הרי נשמע הדבר לאוזן שיש כאן שני קולות שונים, מה שאין כן התוקע תרועה כמנהג ליטא (טו או טו), אם כן השבר מתחיל ומסתיים באותו הקול של תרועה (טו), ואם כן כשמתחיל לתקוע תרועה נשמע הדבר כאילו הוא מתחיל שבר נוסף ולא מתחיל תרועה, ורק בקול השני של התרועה (טו השני) שעושה טו של תרועה במקום או של שבר, אז ניכר למפרע שהוא באמצע תרועה ואינו עושה שבר נוסף, ולכן במקרה זה צריכים להפסיק בין השברים לתרועה "בעניין שיהיו נחלקין לשתי קולות.

ודברים אלו הם גם כראיה לדברינו אשר לשיטת רבנו השבר הוא (מסתיים) כפי מנהג ליטא (בכוח טו).

לסיום יש להעיר שסוגיא זו עמוקה ורחבה וישנם מנהגים שונים באופן עשיית השברים וכבר דנו בזה ראשונים ואחרונים, ועדיין יש מקום להרחיב בביאור מנהגנו כיצד עולה הדבר לכל השיטות, וכן בהבנת דברי רבנו במחלוקת רש"י ותוס' בעניין התרועה והשברים, וקצרה היריעה להקיף את הסוגיא ולא באנו אלא להעיר כמה הערות בלבד, ועוד חזון למועד בעז"ה להאריך בזה.
הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.