מערכת COL
|
יום כ"ו אב ה׳תשס״ט
16.08.2009
"ייתכן שרפאל קיבל איומים שקשורים בעניין החטיפה"
כמעט חודש ימים חלף מאז נעלם רפאל מיראלשווילי, בחור חרדי המתגורר בלוד, מבית הוריו בלי שאף-אחד יודע היכן הוא. אמו, אחיו ואחותו, וגם המשטרה, מחפשים אחריו בכל מקום אפשרי, אבל אין אף קצה חוט בפרשה ● שלומי ריזל פגש השבוע את אמו שחזרה בדיוק ממסע חיפושים אחריו, ושמע את חששה שהסיפור לא מתחיל לפני חודש ימים, אלא לפני ארבע שנים, כאשר בנה, יחד עם שנים מחבריו, ניסו להציל בחורה יהודייה שהייתה כלואה בבית 'בעלה' הערבי ● הכתבה פורסמה בעיתון 'שעה טובה' היחיד שדיווח בהבלטה על הפרשה לפני שבועיים לסיפור המלא
שלומי ריזל
צללי בין-ערביים החלו נוטים אט אט על העיר לוד, קולות ה'מואזין' הרמים מנסרים את האוויר העירוני ומתערבבים יחדיו עם קולות צהלה מלאי תום של ילדי חמד, לצד קריאות "מנחה, מנחה" הנשמעות מבית הכנסת השכונתי.
גברת חנה מיראלשווילי משקיפה מבעד לחלון ביתה בקומה הרביעית, ספר תהילים קטן פתוח בידיה והיא צופה לעבר תחנת הרכבת הלודאית הסואנת בשעה זו. "מאין יבוא עזרי", היא לוחשת, ועיניה מצטעפות בדמעות. כבר שלושה שבועות שבנה הבכור רפאל בן העשרים וחמש, לא חצה את מפתן דלת הבית, כשחיוכו הנצחי על פניו וספר קבוע תחת בית שחיו. עקבותיו נעלמו ושום קצה חוט לא נמצא בידיה.
"אמש", היא שחה בפנינו, "נסע בני הצעיר להילולת האריז"ל הקדוש בצפת להתפלל על ציונו ולהעתיר בתחנונים, לחפש את רפאל בין המוני האנשים, ובמקביל לחלק לאנשים דפים עם פרטיו ותמונתו. הבוקר קיבלתי טלפון בהול מידידה שעלתה גם היא לצפת להתפלל, ולדבריה היא רואה את רפאל בין המוני האנשים שם, היא עקבה אחריו במשך שלש וחצי שעות שבהם אצתי כל עוד נפשי בי. אך כשהגעתי לצפת התברר לי למרבה הצער והכאב כי מדובר במישהו אחר, שונה לגמרי".
אלא שלסיפור היעלמותו של רפאל מיראלשווילי ישנה התחלה שאירעה ארבע שנים קודם לכן, בשלהי שנת תשס"ו.
אישה קשת יום המתגוררת ברמלה השאירה בארגון הפעילים 'יד לאחים' פנייה דחופה. לדבריה, בתה בת השש עשרה וחצי העונה לשם קרין שאבאב, נפלה שבויה בידיו של מוחמד נ., נער ערבי מבית חאנין שבמזרח ירושלים.
ב'יד לאחים' מכירים היטב את התופעה המצערת, הפושה בשנים האחרונות בקרב בנות מערי הפריפריה ומשכונות מצוקה בכל הארץ ההולכות שבי אחר נערים ערבים. לשם כך הקימו בארגון יחידה מיוחדת הפועלת לאיתורן של הבנות ולחילוצן מהכפרים, לעיתים על-ידי חטיפתן בליל נטול ירח אך לא נטול סיכונים מלב ליבו של כפר ערבי עוין.
"היום זו ההזדמנות האחרונה"
יומיים לפני כן, לאחר היעדרות של מספר חודשים מהבית בהם שלחה מסרים קצרים מידי פעם, התקשרה הצעירה לאימה וסיפרה כי אל לה לדאוג, היא לא ב'פלסטין', אלא דווקא ביפו, וכי היא מאושרת עם בעלה המוסלמי עמו התחתנה.
מסתבר כי מוחמד אשר שהה בארץ באופן לא חוקי, ניצל את תמימותה של הנערה, והתחתן עימה אצל קאדי מוסלמי. לאחר מכן נרשמו השניים כנשואים, והוא קיבל אחר כבוד אזרחות ישראלית. שבוע לאחר מכן יצא צוות ממשרדי 'יד לאחים' בבני-ברק ושם את פעמיו לכיוון יפו. הצוות כלל בנוסף לשני מתנדבים מהארגון, גם שייח' ערבי. הם התדפקו על דלתות הבית, אך הנמצאים בבית התייחסו אליהם בזלזול, צעקות וקללות.
במקביל לשני האברכים ניסה גם השייח' את מזלו בניסיונות שכנוע כושלים לדבר על ליבו הערל של מוחמד כי נישואים אלו רק יזיקו לו, אך כאמור, ללא הועיל. לאחר חמישה ימים ניסה הצוות את מזלו שוב במלאכת הקודש, אולם גם כאן ללא הצלחה. נראה היה שהפיתרון בדרך הטבע הולך ומתרחק.
זה הרגע בו נכנס לתמונה רפאל מיראלשווילי (זוהר). רפאל ראה את שליחות חייו במטרה לסייע במקרים כאלו. "ניכר עליו שהעניין פשוט בער בעצמותיו", אומר לי מתנדב קבוע באחד מארגוני הפעילים, שכנו של מיראלשווילי. "הוא ממש הקדיש מזמנו הפרטי ככל שיכל, בכל מקום ולכל פעולה, הן במלחמה במיסיון, הן בביקורי בית והן – כפי ששמעתי רק לאחר המעשה – בעזרה לחילוץ בנות יהודיות מהשבי בו היו נתונות".
רפאל נדד בין דפי הגמרא וספרי החסידות לפעילות הקודש בזמנו הפרטי, ובכל מקום שבו היה פעל בכל כוחותיו. אימה של הצעירה, בייאושה, שמעה את שמו של רפאל מתהלך בין הפעילים והחליטה לטפל בעניין באופן פרטי. היא השיגה את מספר הטלפון של רפאל ותינתה בפניו את צרתה. היא סיפרה לו על ההצקות וההשפלות שעוברת בתה מידי יום, על כך שהיא נאלצת לעבוד אצל משפחות ערביות בניקוי מפרך של שטיחים תמורת סכום פעוט, במשך 11 שעות ביום, ועל ההתעללות שהיא עוברת בידי 'בעלה'.
"רפאל היה נסער", נזכרת אימו, "הוא הגיע באותו ערב הביתה, וראיתי שהוא שרוי בסערת רגשות. כמובן שהוא לא רצה לשתף אותי בעניין, ופטר אותי בכך ש'שמע סיפור קשה'. בלילה שמעתי אותו מתהפך על מיטתו וידעתי שמשהו מציק לו".
לאחר לילה נטול שינה כמעט, החליט רפאל לעשות מעשה. בבוקרו של יום המחרת הוא פנה לשני חבריו, ש. י. וא. ק., ושיתף אותם בסוד המעשה. בינתיים, הבין מוחמד כי הוא לא בטוח מספיק בכתובת בה שהה, ועקב הפעולות השונות של ה'פעילים', החליט לעבור דירה. שלשה חודשים לא נוצר קשר עם מוחמד ועם הצעירה היהודית. האם ניסתה לאתר את בתה בכל דרך אפשרית, אך נותרה אובדת עצות.
בהפתעה גמורה, קיבלה האם ביום בהיר טלפון מבִתה, בו היא שואלת לשלומה ובין היתר מספרת לה כי היא מתגוררת עם בעלה בשכונת 'התקווה' בתל אביב. מכאן ואילך היא מילאה את פיה מים ולא הסכימה להוסיף פרטים נוספים בקשר לכך. יום לאחר מכן הסכימה הצעירה להיפגש עם אימה במקום ניטרלי בתל-אביב. השתים נפגשו, וברגע שבו נבלעה דמותה השפופה של בתה מעיניה, יצרה האם קשר עם רפאל וסיפרה לו את הפרטים החדשים שבידיה.
"היום זו ההזדמנות האחרונה להציל אותה", בכתה האם. "בואו עכשיו ותנסו לזהות אותה, מי יודע אם היא לא רצתה לשוחח איתי לפני שהיא עוברת שוב דירה למקום בלתי ידוע", זעקה האימא הכואבת נואשות.
רפאל יצר במהירות קשר עם שני חבריו שהיו שותפים בסוד העניינים. החברים, א. ק. בחור ישיבה עדין ואכפתי, וש.א., נער צעיר ששירת במג"ב והתקרב ליהדות, שכאבו גם הם נוכח מסכת הייסורים שעוברות האם ובתה, נפגשו תוך דקות, ונסעו לתל-אביב.
"הגענו לשכונה באחת עשרה וחצי בלילה", מספר לי א. ק., "ובהשגחה פרטית, האדם הראשון בו פגשנו הייתה אותה צעירה יהודית. זיהנו אותה מיד לפי התיאור של אימה. היא נראתה מיואשת וצעדה לאיטה, היא נכנסה לרחוב צר, רחוב רבי טרפון, והתקרבה לבניין מט ליפול. בחוץ חיכה לה איש שלפי התיאור נראה היה כמוחמד, הם שוחחו מספר דקות ונכנסו למרתף הבניין בו שכן ביתם".
"מי ישמע את צעקתה של האם?"
גיבשנו במהירות תוכנית", ממשיך א. לספר, "וכעבור מספר שעות, בשעה שלוש בלילה התדפקנו על דלתות הבית. היות שמוחמד התעסק במעשים פליליים שונים, התחזינו לאנשי משטרה הבאים לעוצרו באישון ליל. רפאל חיכה ברכב מאחור, אני התלבשתי כבלש, וש.י. לבש את מדי מג"ב, מלווה בנשקו האישי מסוג m16 אך ללא מחסנית. דפקנו בחוזקה על דלתות הבית, איש מהשכנים לא שם ליבו אלינו, כמו גם השוטרים מתחנת המשטרה המחוזית שהייתה ממוקמת כ-50 מטר מהבניין. מוחמד פתח את הדלת, הוא הבין מיד שהגענו לעוצרו בשל מעשיו הפליליים, כפי שסיפרנו לו מיד. 'ווידאנו' שמדובר בו, החרמנו את מסמכיו, והוא הצטווה להכין את בגדיו ולהילוות אלינו.
הצעירה היהודית, פתחה בסדרת צעקות היסטרית על אי-הצדק שנעשה, ועל כך שנלקח אדם חף מפשע, ופרצה בבכי. אך לאחר מספר דקות שבהם נתנו לו להתלבש ולארוז את חפציו הוא התלווה אלינו.
"הרעיון שעמד מאחרי הפעולה היה פשוט מאוד: ברגע שמוחמד יעבור מעבר ל'גדר הביטחון', ליהודה-ושומרון, כשהוא ללא מסמכים וללא תעודה מזהה כלשהיא, הוא לא יוכל לחזור לישראל. גם אם הוא יצליח בצורה כלשהיא להבריח את הגדר, תתלונן האם במשטרה על כך שהוא שוהה בלתי חוקי, ובינתיים יצילו אנשי 'הפעילים' את האישה.
א. היה הנהג, ש. ישב לידו, חושש שמוחמד ינסה לגנוב את הנשק, ורפאל ישב מאחור ליד מוחמד, כשזה האחרון רועד כולו מפחד. בעזרת עבודת מחקר שנעשתה על מוחמד ולטובת העניין, הופרחו בחלל הרכב שמותיהם של חברי הכנופיה אליה השתייך מוחמד ופרטים אודותם, בכדי שהלה יחשוב שהמשטרה 'פשטה על כל העסק'..."
למרות הכול, בזמן שהרכב הקטן בו נסעה החבורה צבר תאוצה בנתיבי איילון צפונה, ומשם לפי התכנון לאזור שכם, התעורר כנראה חשדו של מוחמד כי ידם של 'הפעילים' בעניין. זאת כנראה נוכח מראהו הישיבתי המובהק וזקנו העבות של רפאל, הרחוק מלהידמות לשוטר. תוך כדי נסיעה, כשהרכב שועט באזור 'לה גווארדיה', במהירות של מאה ועשר קמ"ש, פתח מוחמד לפתע את דלת הרכב וניסה להימלט. רפאל אחז בו בחוזקה, וא. האט את דהירתו לצורך המאבק, אך ללא הועיל, מוחמד הצליח לקפוץ מהרכב תוך כדי נסיעה.
לדברי עסקן מהשכונה שהתעסק בפרשה, המזל הגדול הוא שא. הנהג הספיק להאט. אילולי כן, קרוב לוודאי היה מוחמד נהרג, והבחורים היו נמקים בכלא שנים ארוכות. רפאל, א וש. ניסו לתפוס את מוחמד, אולם משראו שהלה כבר הגיע לצידי הכביש ומנסה לתפוס טרמפים, נואשו מהרעיון ונמלטו מהאזור.
כעבור חודש הגיעה המשטרה לפתחיהם של השלושה ועצרה אותם. לדברי אותו עסקן, סירבו השלושה להתעמת עם אימה של הצעירה, ובכך להקל על ענשם, רק כדי שייקל לה. "התחננתי לרפאל, פשוט בכיתי לו", מספרת לנו השבוע גב' מיראלשווילי. "שמעתי שאם הוא יודה במשטרה שהאם דחפה אותו לכל הסיפור, יקלו עליו בגזר הדין, אבל הוא בצדקותו אמר לי: 'אמא, איך אני יכול לתת לאם לששה ילדים, לשבת בכלא יום אחד במקומי?! מי ידאג לילדים? מי ישמע את צעקתה?'..."
במהלך המשפט הגיע מוחמד לבית המשפט להשתתף בדיונים ואף איים על השלושה ברצח ובאלימות.
"יום יומיים, ואני חוזר..."
מאז שסיים רפאל את ריצוי עונשו, החלה תקופה לא קלה בחייו. הוא למד שחיטה בבלגיה ועשה חיל בלימודיו, אך עם שובו מבלגיה לא התקבל לעבודה בכל מקום בו ניסה להציע את עצמו.
"הוא התקבל יום אחד לעבודה מכובדת", ממשיכה גב' מיראלשווילי ונאנחת עמוקות, "אך ברגע בו שמעו על עברו, הודיעו לו בבושת פנים שהוא יכול להישאר בבית. גם בשידוכים, אנשים פוסלים בלי ניסיון להגיע לאמת, בלי ניסיון להקשיב רגע למה הוא ישב. מרגע שאנשים שומעים על כך שרפאל ישב בכלא, הם לא מעוניינים להמשיך לשמוע ולו קצה מילה או אות נוספים. אני פשוט מרגישה שרפאל מסר והפסיד את כל חייו הפרטיים בשביל כלל הציבור, פשוט עבור 'פדיון שבויים'. יהיו כאלו שיפטירו 'משוגעים'... אבל זה מה שכל אחד היה צריך לעשות במקרה כזה. בתור אימו, כמובן שנדהמתי וכעסתי על הפזיזות שבדבר, אך בפועל, אני לא יודעת האם הייתי נוהגת אחרת במקומו".
"המחיר כבד", מסכים גם א, אך מוסיף מיד: "למרות שאני מתחרט על הפזיזות שבה נהגתי, אני מאמין שכל אדם במצבי היה נוהג בדיוק באותה הדרך. לקבל טלפון מאמא שמתארת לך בצורה פשוטה אך כואבת וחדה את ייסורי בתה בשבי, ואת ייסורי המשפחה הסובבת, כל לב יהודי היה פועל באותה הצורה. פעם קראו לזה 'פדיון שבויים'...".
לפני כשלשה שבועות נראה רפאל בפעם האחרונה. אחותו יצאה רגלית מתחנת הרכבת ומצאה אותו עומד בתחנה על הכביש הראשי. "תגידי מזל טוב", הוא אמר לה, "מצאתי עבודה בצפון, במשחטה, אני נוסע לבדוק את העבודה ליום-יומיים ובעזרת השם חוזר. אל תשכחי להגיד לאמא שהכנתי עבורה את ארוחת הערב", הוא עוד הספיק להפטיר תוך כדי שהוא עולה על מונית שירות בואכה תל-אביב.
כעבור שלשה ימים, ביום חמישי, יז' בתמוז, במהלכם לא יצר רפאל קשר, החלה הדאגה לכרסם בליבה של אימו. "החלטנו לנסוע למירון לרשב"י, ולציון רבי מאיר בעל הנס בטבריה. היינו בטוחים שנמצא אותו באחד מהם, הוא היה מרבה לנסוע למקומות האלו כדי להעתיר בתפילה". עד לשעת צהריים חיפשה המשפחה את רפאל בקברי צדיקים בצפון. כל עובר אורח נשאל אם ראה את רפאל, אך למרבה הצער כולם הנידו את ראשם בשלילה למראה תמונתו.
"הקפנו את הכינרת", מספר האח ישראל. "בכל מקום שבו ראינו אנשים, ירדנו ושאלנו אם מישהו ראה אותו, לצערנו נענינו בשלילה. בלילה חזרנו הביתה, חשבנו שתהיה לנו הפתעה והוא יחכה לנו בבית אך התבדינו".
רפאל לא נמצא במירון או בטבריה, גם לא בצפת. יום עבר ואחריו עוד יום, ועוד אחד ועוד אחד, והייאוש מנסה לכרסם בליבה של גברת מיראלשווילי. "פנינו למשטרה ולכל גורם אפשרי, ואין בידינו כל קצה חוט. בעזרת השם אני מאמינה שהוא חי. יכול להיות שהוא נמצא בצרה, שהוא זקוק לנו. אני פונה לציבור ומתחננת שיעזרו לנו למצוא את רפאל. אם אתם מזהים את התמונה או רואים אותו, בבקשה צרו עימנו קשר. אני מתחננת לקדוש ברוך הוא שיחזיר לי את הבן שלי בחזרה".
במשטרה בודקים מספר כיווני חקירה אפשריים. אך עם הימים שחולפים מתחזקת ההערכה שהוא בחיים, לאחר שלא נמצאו בשטח סימנים כלשהם המעידים אחרת. "כרגע לא עולה חשד לפלילים וקשה לנו להאמין שהוא נחטף ונלקח בכוח", אמר השבוע רפ"ק רן בטאט, ראש משרד מודיעין וחקירות בתחנת משטרת לוד לשאלת כתב 'מעריב'.
"במקרה שהיה מדובר בנקמה והוא היה מותקף או נחטף חלילה, סביר להניח שמידע מודיעיני היה מתקבל בנושא. מעבר לכך – עברה שנה מאז שרפאל סיים לרצות את תקופת המאסר, מה פתאום שמישהו יזכור זאת עכשיו? בכל אופן גם זה חשד שנבדק".
גב' מיראלשווילי לעומת זאת חוששת יותר: "בחודש האחרון היה נראה שרפאל ממש עצוב", היא מוסיפה ודמעות נקוות בזוויות עיניה. "יכול להיות שהוא קיבל איומים על חייו והוא ירד למחבוא מבלי לספר לי, יכול להיות שחטפו אותו ויכול להיות שהוא רצה להשתחרר מכל הלחץ שמסביב. רק תפילות יעזרו לו כרגע. אני פשוט מבקשת מה', כמו שהוא עזר לאישה ההיא ולבתה, שיעזור לי ולבני".
אותה צעירה, אגב, הינה כיום אם לשני ילדים יהודיים הנמצאת אי-שם בדירת מסתור של 'יד לאחים'. "לשלישיית הבחורים יש לא מעט שותפות בהחלטתה לעזוב את מוחמד בעלה ולחזור לחיק עמנו", סיפר לי אחד הפעילים הבכירים בארגון.
א. מצטרף גם הוא לחששותיה של האם. לדבריו, "סביר יותר להניח שרפאל, בתור 'המוח' שמאחרי החטיפה ירד למחתרת, במקרה הטוב, עקב איומים או חששות לחייו, או שחס וחלילה, הוא ניזוק בצורה כלשהיא. לדבריו, למרות שמוחמד יושב כרגע בכלא על עסקי פלילים, לא משולל שחבריו יבקשו 'לטפל' ברפאל בעקבות המקרה. ייתכן שרפאל קיבל איומים שקשורים בעניין אך מנסיון העבר הוא לא רוצה לערב אף אחד.
"אני מתפללת ומקווה", מסיימת גב' מיראלשווילי, "שעוד בשבת הקרובה, 'שבת נחמו', נזכה בעזרת ה' לשמוח עם רפאל בריא ושלם ולהתנחם על הימים הקשים שעברנו".
למרות שהתקבלו מספר ידיעות על מקום שהייתו של רפאל, הן התגלו כשגויות. כמו כן לא נעשה שימוש בדרכונו של רפאל. המשטרה מבקשת את עזרת הציבור בחיפושים אחריו. מי שנתקל או ראה את רפאל או אדם העונה לתיאור המופיע כאן, מתבקש להתקשר לתחנת לוד: 08-9782444, או למוקד 100.
צללי בין-ערביים החלו נוטים אט אט על העיר לוד, קולות ה'מואזין' הרמים מנסרים את האוויר העירוני ומתערבבים יחדיו עם קולות צהלה מלאי תום של ילדי חמד, לצד קריאות "מנחה, מנחה" הנשמעות מבית הכנסת השכונתי.
גברת חנה מיראלשווילי משקיפה מבעד לחלון ביתה בקומה הרביעית, ספר תהילים קטן פתוח בידיה והיא צופה לעבר תחנת הרכבת הלודאית הסואנת בשעה זו. "מאין יבוא עזרי", היא לוחשת, ועיניה מצטעפות בדמעות. כבר שלושה שבועות שבנה הבכור רפאל בן העשרים וחמש, לא חצה את מפתן דלת הבית, כשחיוכו הנצחי על פניו וספר קבוע תחת בית שחיו. עקבותיו נעלמו ושום קצה חוט לא נמצא בידיה.
"אמש", היא שחה בפנינו, "נסע בני הצעיר להילולת האריז"ל הקדוש בצפת להתפלל על ציונו ולהעתיר בתחנונים, לחפש את רפאל בין המוני האנשים, ובמקביל לחלק לאנשים דפים עם פרטיו ותמונתו. הבוקר קיבלתי טלפון בהול מידידה שעלתה גם היא לצפת להתפלל, ולדבריה היא רואה את רפאל בין המוני האנשים שם, היא עקבה אחריו במשך שלש וחצי שעות שבהם אצתי כל עוד נפשי בי. אך כשהגעתי לצפת התברר לי למרבה הצער והכאב כי מדובר במישהו אחר, שונה לגמרי".
אלא שלסיפור היעלמותו של רפאל מיראלשווילי ישנה התחלה שאירעה ארבע שנים קודם לכן, בשלהי שנת תשס"ו.
אישה קשת יום המתגוררת ברמלה השאירה בארגון הפעילים 'יד לאחים' פנייה דחופה. לדבריה, בתה בת השש עשרה וחצי העונה לשם קרין שאבאב, נפלה שבויה בידיו של מוחמד נ., נער ערבי מבית חאנין שבמזרח ירושלים.
ב'יד לאחים' מכירים היטב את התופעה המצערת, הפושה בשנים האחרונות בקרב בנות מערי הפריפריה ומשכונות מצוקה בכל הארץ ההולכות שבי אחר נערים ערבים. לשם כך הקימו בארגון יחידה מיוחדת הפועלת לאיתורן של הבנות ולחילוצן מהכפרים, לעיתים על-ידי חטיפתן בליל נטול ירח אך לא נטול סיכונים מלב ליבו של כפר ערבי עוין.
"היום זו ההזדמנות האחרונה"
יומיים לפני כן, לאחר היעדרות של מספר חודשים מהבית בהם שלחה מסרים קצרים מידי פעם, התקשרה הצעירה לאימה וסיפרה כי אל לה לדאוג, היא לא ב'פלסטין', אלא דווקא ביפו, וכי היא מאושרת עם בעלה המוסלמי עמו התחתנה.
מסתבר כי מוחמד אשר שהה בארץ באופן לא חוקי, ניצל את תמימותה של הנערה, והתחתן עימה אצל קאדי מוסלמי. לאחר מכן נרשמו השניים כנשואים, והוא קיבל אחר כבוד אזרחות ישראלית. שבוע לאחר מכן יצא צוות ממשרדי 'יד לאחים' בבני-ברק ושם את פעמיו לכיוון יפו. הצוות כלל בנוסף לשני מתנדבים מהארגון, גם שייח' ערבי. הם התדפקו על דלתות הבית, אך הנמצאים בבית התייחסו אליהם בזלזול, צעקות וקללות.
במקביל לשני האברכים ניסה גם השייח' את מזלו בניסיונות שכנוע כושלים לדבר על ליבו הערל של מוחמד כי נישואים אלו רק יזיקו לו, אך כאמור, ללא הועיל. לאחר חמישה ימים ניסה הצוות את מזלו שוב במלאכת הקודש, אולם גם כאן ללא הצלחה. נראה היה שהפיתרון בדרך הטבע הולך ומתרחק.
זה הרגע בו נכנס לתמונה רפאל מיראלשווילי (זוהר). רפאל ראה את שליחות חייו במטרה לסייע במקרים כאלו. "ניכר עליו שהעניין פשוט בער בעצמותיו", אומר לי מתנדב קבוע באחד מארגוני הפעילים, שכנו של מיראלשווילי. "הוא ממש הקדיש מזמנו הפרטי ככל שיכל, בכל מקום ולכל פעולה, הן במלחמה במיסיון, הן בביקורי בית והן – כפי ששמעתי רק לאחר המעשה – בעזרה לחילוץ בנות יהודיות מהשבי בו היו נתונות".
רפאל נדד בין דפי הגמרא וספרי החסידות לפעילות הקודש בזמנו הפרטי, ובכל מקום שבו היה פעל בכל כוחותיו. אימה של הצעירה, בייאושה, שמעה את שמו של רפאל מתהלך בין הפעילים והחליטה לטפל בעניין באופן פרטי. היא השיגה את מספר הטלפון של רפאל ותינתה בפניו את צרתה. היא סיפרה לו על ההצקות וההשפלות שעוברת בתה מידי יום, על כך שהיא נאלצת לעבוד אצל משפחות ערביות בניקוי מפרך של שטיחים תמורת סכום פעוט, במשך 11 שעות ביום, ועל ההתעללות שהיא עוברת בידי 'בעלה'.
"רפאל היה נסער", נזכרת אימו, "הוא הגיע באותו ערב הביתה, וראיתי שהוא שרוי בסערת רגשות. כמובן שהוא לא רצה לשתף אותי בעניין, ופטר אותי בכך ש'שמע סיפור קשה'. בלילה שמעתי אותו מתהפך על מיטתו וידעתי שמשהו מציק לו".
לאחר לילה נטול שינה כמעט, החליט רפאל לעשות מעשה. בבוקרו של יום המחרת הוא פנה לשני חבריו, ש. י. וא. ק., ושיתף אותם בסוד המעשה. בינתיים, הבין מוחמד כי הוא לא בטוח מספיק בכתובת בה שהה, ועקב הפעולות השונות של ה'פעילים', החליט לעבור דירה. שלשה חודשים לא נוצר קשר עם מוחמד ועם הצעירה היהודית. האם ניסתה לאתר את בתה בכל דרך אפשרית, אך נותרה אובדת עצות.
בהפתעה גמורה, קיבלה האם ביום בהיר טלפון מבִתה, בו היא שואלת לשלומה ובין היתר מספרת לה כי היא מתגוררת עם בעלה בשכונת 'התקווה' בתל אביב. מכאן ואילך היא מילאה את פיה מים ולא הסכימה להוסיף פרטים נוספים בקשר לכך. יום לאחר מכן הסכימה הצעירה להיפגש עם אימה במקום ניטרלי בתל-אביב. השתים נפגשו, וברגע שבו נבלעה דמותה השפופה של בתה מעיניה, יצרה האם קשר עם רפאל וסיפרה לו את הפרטים החדשים שבידיה.
"היום זו ההזדמנות האחרונה להציל אותה", בכתה האם. "בואו עכשיו ותנסו לזהות אותה, מי יודע אם היא לא רצתה לשוחח איתי לפני שהיא עוברת שוב דירה למקום בלתי ידוע", זעקה האימא הכואבת נואשות.
רפאל יצר במהירות קשר עם שני חבריו שהיו שותפים בסוד העניינים. החברים, א. ק. בחור ישיבה עדין ואכפתי, וש.א., נער צעיר ששירת במג"ב והתקרב ליהדות, שכאבו גם הם נוכח מסכת הייסורים שעוברות האם ובתה, נפגשו תוך דקות, ונסעו לתל-אביב.
"הגענו לשכונה באחת עשרה וחצי בלילה", מספר לי א. ק., "ובהשגחה פרטית, האדם הראשון בו פגשנו הייתה אותה צעירה יהודית. זיהנו אותה מיד לפי התיאור של אימה. היא נראתה מיואשת וצעדה לאיטה, היא נכנסה לרחוב צר, רחוב רבי טרפון, והתקרבה לבניין מט ליפול. בחוץ חיכה לה איש שלפי התיאור נראה היה כמוחמד, הם שוחחו מספר דקות ונכנסו למרתף הבניין בו שכן ביתם".
"מי ישמע את צעקתה של האם?"
גיבשנו במהירות תוכנית", ממשיך א. לספר, "וכעבור מספר שעות, בשעה שלוש בלילה התדפקנו על דלתות הבית. היות שמוחמד התעסק במעשים פליליים שונים, התחזינו לאנשי משטרה הבאים לעוצרו באישון ליל. רפאל חיכה ברכב מאחור, אני התלבשתי כבלש, וש.י. לבש את מדי מג"ב, מלווה בנשקו האישי מסוג m16 אך ללא מחסנית. דפקנו בחוזקה על דלתות הבית, איש מהשכנים לא שם ליבו אלינו, כמו גם השוטרים מתחנת המשטרה המחוזית שהייתה ממוקמת כ-50 מטר מהבניין. מוחמד פתח את הדלת, הוא הבין מיד שהגענו לעוצרו בשל מעשיו הפליליים, כפי שסיפרנו לו מיד. 'ווידאנו' שמדובר בו, החרמנו את מסמכיו, והוא הצטווה להכין את בגדיו ולהילוות אלינו.
הצעירה היהודית, פתחה בסדרת צעקות היסטרית על אי-הצדק שנעשה, ועל כך שנלקח אדם חף מפשע, ופרצה בבכי. אך לאחר מספר דקות שבהם נתנו לו להתלבש ולארוז את חפציו הוא התלווה אלינו.
"הרעיון שעמד מאחרי הפעולה היה פשוט מאוד: ברגע שמוחמד יעבור מעבר ל'גדר הביטחון', ליהודה-ושומרון, כשהוא ללא מסמכים וללא תעודה מזהה כלשהיא, הוא לא יוכל לחזור לישראל. גם אם הוא יצליח בצורה כלשהיא להבריח את הגדר, תתלונן האם במשטרה על כך שהוא שוהה בלתי חוקי, ובינתיים יצילו אנשי 'הפעילים' את האישה.
א. היה הנהג, ש. ישב לידו, חושש שמוחמד ינסה לגנוב את הנשק, ורפאל ישב מאחור ליד מוחמד, כשזה האחרון רועד כולו מפחד. בעזרת עבודת מחקר שנעשתה על מוחמד ולטובת העניין, הופרחו בחלל הרכב שמותיהם של חברי הכנופיה אליה השתייך מוחמד ופרטים אודותם, בכדי שהלה יחשוב שהמשטרה 'פשטה על כל העסק'..."
למרות הכול, בזמן שהרכב הקטן בו נסעה החבורה צבר תאוצה בנתיבי איילון צפונה, ומשם לפי התכנון לאזור שכם, התעורר כנראה חשדו של מוחמד כי ידם של 'הפעילים' בעניין. זאת כנראה נוכח מראהו הישיבתי המובהק וזקנו העבות של רפאל, הרחוק מלהידמות לשוטר. תוך כדי נסיעה, כשהרכב שועט באזור 'לה גווארדיה', במהירות של מאה ועשר קמ"ש, פתח מוחמד לפתע את דלת הרכב וניסה להימלט. רפאל אחז בו בחוזקה, וא. האט את דהירתו לצורך המאבק, אך ללא הועיל, מוחמד הצליח לקפוץ מהרכב תוך כדי נסיעה.
לדברי עסקן מהשכונה שהתעסק בפרשה, המזל הגדול הוא שא. הנהג הספיק להאט. אילולי כן, קרוב לוודאי היה מוחמד נהרג, והבחורים היו נמקים בכלא שנים ארוכות. רפאל, א וש. ניסו לתפוס את מוחמד, אולם משראו שהלה כבר הגיע לצידי הכביש ומנסה לתפוס טרמפים, נואשו מהרעיון ונמלטו מהאזור.
כעבור חודש הגיעה המשטרה לפתחיהם של השלושה ועצרה אותם. לדברי אותו עסקן, סירבו השלושה להתעמת עם אימה של הצעירה, ובכך להקל על ענשם, רק כדי שייקל לה. "התחננתי לרפאל, פשוט בכיתי לו", מספרת לנו השבוע גב' מיראלשווילי. "שמעתי שאם הוא יודה במשטרה שהאם דחפה אותו לכל הסיפור, יקלו עליו בגזר הדין, אבל הוא בצדקותו אמר לי: 'אמא, איך אני יכול לתת לאם לששה ילדים, לשבת בכלא יום אחד במקומי?! מי ידאג לילדים? מי ישמע את צעקתה?'..."
במהלך המשפט הגיע מוחמד לבית המשפט להשתתף בדיונים ואף איים על השלושה ברצח ובאלימות.
"יום יומיים, ואני חוזר..."
מאז שסיים רפאל את ריצוי עונשו, החלה תקופה לא קלה בחייו. הוא למד שחיטה בבלגיה ועשה חיל בלימודיו, אך עם שובו מבלגיה לא התקבל לעבודה בכל מקום בו ניסה להציע את עצמו.
"הוא התקבל יום אחד לעבודה מכובדת", ממשיכה גב' מיראלשווילי ונאנחת עמוקות, "אך ברגע בו שמעו על עברו, הודיעו לו בבושת פנים שהוא יכול להישאר בבית. גם בשידוכים, אנשים פוסלים בלי ניסיון להגיע לאמת, בלי ניסיון להקשיב רגע למה הוא ישב. מרגע שאנשים שומעים על כך שרפאל ישב בכלא, הם לא מעוניינים להמשיך לשמוע ולו קצה מילה או אות נוספים. אני פשוט מרגישה שרפאל מסר והפסיד את כל חייו הפרטיים בשביל כלל הציבור, פשוט עבור 'פדיון שבויים'. יהיו כאלו שיפטירו 'משוגעים'... אבל זה מה שכל אחד היה צריך לעשות במקרה כזה. בתור אימו, כמובן שנדהמתי וכעסתי על הפזיזות שבדבר, אך בפועל, אני לא יודעת האם הייתי נוהגת אחרת במקומו".
"המחיר כבד", מסכים גם א, אך מוסיף מיד: "למרות שאני מתחרט על הפזיזות שבה נהגתי, אני מאמין שכל אדם במצבי היה נוהג בדיוק באותה הדרך. לקבל טלפון מאמא שמתארת לך בצורה פשוטה אך כואבת וחדה את ייסורי בתה בשבי, ואת ייסורי המשפחה הסובבת, כל לב יהודי היה פועל באותה הצורה. פעם קראו לזה 'פדיון שבויים'...".
לפני כשלשה שבועות נראה רפאל בפעם האחרונה. אחותו יצאה רגלית מתחנת הרכבת ומצאה אותו עומד בתחנה על הכביש הראשי. "תגידי מזל טוב", הוא אמר לה, "מצאתי עבודה בצפון, במשחטה, אני נוסע לבדוק את העבודה ליום-יומיים ובעזרת השם חוזר. אל תשכחי להגיד לאמא שהכנתי עבורה את ארוחת הערב", הוא עוד הספיק להפטיר תוך כדי שהוא עולה על מונית שירות בואכה תל-אביב.
כעבור שלשה ימים, ביום חמישי, יז' בתמוז, במהלכם לא יצר רפאל קשר, החלה הדאגה לכרסם בליבה של אימו. "החלטנו לנסוע למירון לרשב"י, ולציון רבי מאיר בעל הנס בטבריה. היינו בטוחים שנמצא אותו באחד מהם, הוא היה מרבה לנסוע למקומות האלו כדי להעתיר בתפילה". עד לשעת צהריים חיפשה המשפחה את רפאל בקברי צדיקים בצפון. כל עובר אורח נשאל אם ראה את רפאל, אך למרבה הצער כולם הנידו את ראשם בשלילה למראה תמונתו.
"הקפנו את הכינרת", מספר האח ישראל. "בכל מקום שבו ראינו אנשים, ירדנו ושאלנו אם מישהו ראה אותו, לצערנו נענינו בשלילה. בלילה חזרנו הביתה, חשבנו שתהיה לנו הפתעה והוא יחכה לנו בבית אך התבדינו".
רפאל לא נמצא במירון או בטבריה, גם לא בצפת. יום עבר ואחריו עוד יום, ועוד אחד ועוד אחד, והייאוש מנסה לכרסם בליבה של גברת מיראלשווילי. "פנינו למשטרה ולכל גורם אפשרי, ואין בידינו כל קצה חוט. בעזרת השם אני מאמינה שהוא חי. יכול להיות שהוא נמצא בצרה, שהוא זקוק לנו. אני פונה לציבור ומתחננת שיעזרו לנו למצוא את רפאל. אם אתם מזהים את התמונה או רואים אותו, בבקשה צרו עימנו קשר. אני מתחננת לקדוש ברוך הוא שיחזיר לי את הבן שלי בחזרה".
במשטרה בודקים מספר כיווני חקירה אפשריים. אך עם הימים שחולפים מתחזקת ההערכה שהוא בחיים, לאחר שלא נמצאו בשטח סימנים כלשהם המעידים אחרת. "כרגע לא עולה חשד לפלילים וקשה לנו להאמין שהוא נחטף ונלקח בכוח", אמר השבוע רפ"ק רן בטאט, ראש משרד מודיעין וחקירות בתחנת משטרת לוד לשאלת כתב 'מעריב'.
"במקרה שהיה מדובר בנקמה והוא היה מותקף או נחטף חלילה, סביר להניח שמידע מודיעיני היה מתקבל בנושא. מעבר לכך – עברה שנה מאז שרפאל סיים לרצות את תקופת המאסר, מה פתאום שמישהו יזכור זאת עכשיו? בכל אופן גם זה חשד שנבדק".
גב' מיראלשווילי לעומת זאת חוששת יותר: "בחודש האחרון היה נראה שרפאל ממש עצוב", היא מוסיפה ודמעות נקוות בזוויות עיניה. "יכול להיות שהוא קיבל איומים על חייו והוא ירד למחבוא מבלי לספר לי, יכול להיות שחטפו אותו ויכול להיות שהוא רצה להשתחרר מכל הלחץ שמסביב. רק תפילות יעזרו לו כרגע. אני פשוט מבקשת מה', כמו שהוא עזר לאישה ההיא ולבתה, שיעזור לי ולבני".
אותה צעירה, אגב, הינה כיום אם לשני ילדים יהודיים הנמצאת אי-שם בדירת מסתור של 'יד לאחים'. "לשלישיית הבחורים יש לא מעט שותפות בהחלטתה לעזוב את מוחמד בעלה ולחזור לחיק עמנו", סיפר לי אחד הפעילים הבכירים בארגון.
א. מצטרף גם הוא לחששותיה של האם. לדבריו, "סביר יותר להניח שרפאל, בתור 'המוח' שמאחרי החטיפה ירד למחתרת, במקרה הטוב, עקב איומים או חששות לחייו, או שחס וחלילה, הוא ניזוק בצורה כלשהיא. לדבריו, למרות שמוחמד יושב כרגע בכלא על עסקי פלילים, לא משולל שחבריו יבקשו 'לטפל' ברפאל בעקבות המקרה. ייתכן שרפאל קיבל איומים שקשורים בעניין אך מנסיון העבר הוא לא רוצה לערב אף אחד.
"אני מתפללת ומקווה", מסיימת גב' מיראלשווילי, "שעוד בשבת הקרובה, 'שבת נחמו', נזכה בעזרת ה' לשמוח עם רפאל בריא ושלם ולהתנחם על הימים הקשים שעברנו".
למרות שהתקבלו מספר ידיעות על מקום שהייתו של רפאל, הן התגלו כשגויות. כמו כן לא נעשה שימוש בדרכונו של רפאל. המשטרה מבקשת את עזרת הציבור בחיפושים אחריו. מי שנתקל או ראה את רפאל או אדם העונה לתיאור המופיע כאן, מתבקש להתקשר לתחנת לוד: 08-9782444, או למוקד 100.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
