פגרת בין הזמנים תשס"ד. משה פרייס, תלמיד ישיבה ליטאית בירושלים, עובר בשכונת גאולה ורואה דוכן של ארגון 'עזר מציון', הקורא להצטרף למאגר מוח עצם. הוא נענה, עושה בדיקת דם וחוזר לשגרת יומו.

באותה שעה, במרחק אלפי קילומטרים, בקליפורניה יוסי אליעזרי מתכונן לשנתו השנייה בישיבה הגדולה. יוסי הוא חב"דניק, בנו של הרב דוד אליעזרי, שליח חב"ד ביורבה-לינדה שבקליפורניה. הוא בחור עליז וחייכן, בן שמונה-עשרה, ואין לו שום מושג על הצפוי לו בשנה הבאה.

האבחנה הקשה

השנה עוברת בהצלחה. הוא מצטיין בלימודיו ושוקד על התורה ועל העבודה. לקראת פגרת הקיץ מציעים לו לנסוע ללטוויה, להפעיל מחנה-קיץ לילדים וללמד יהדות לצעירים יהודים במקום. הוא נענה בשמחה ומתכונן לצאת לדרך.

לקראת הטיסה הוא מתחיל לחוש דבר-מה. "קיבלתי איזו שפעת או דלקת", הוא מספר. "בתחילה זלזלתי בזה. אנטיביוטיקה יש גם בלטוויה. יצאתי לדרך, הגעתי אל היעד, אבל הטיפול השגרתי לא הועילו הפעם. עשיתי בדיקת דם ופניו של הרופא הרצינו מאוד. הוא הורה לי לטוס מיד הביתה. אמבולנס לקח אותי לנמל-התעופה. הוריי המבוהלים אספו אותי מבית-הנתיבות היישר לחדר-המיון. סדרת בדיקות מהירה איבחנה: ליקמיה – סרטן הדם".

מאין יבוא תורם

הרופאים קובעים כי מצב הבחור קשה מאוד. לדבריהם, רק תרומת מוח עצם יכולה להצילו. כל בני המשפחה נבדקים, אך איש מהם לא נמצא ראוי לתרומה. באין-ברירה הרופאים מחליטים על טיפולים כימותרפיים קשים, שאולי יצליחו להתגבר על המחלה.
תשעה חודשים קשים עוברים עליו, ובחסדי ה' המאמצים מצליחים ונראה כי המחלה הוכרעה. חייו שבים למסלולם. אך יום שישי אחד בחודש מנחם-אב, כשהוא הולך אל הרופא לבדיקה שגרתית, הרופא מזהה דבר-מה חשוד. עוד סדרת בדיקות והבשורה הקשה שוב מכה במשפחה: המחלה חזרה. עכשיו כבר אין תולים תקוות בטיפול כימותרפי. "רק השתלת מוח עצם תוכל להציל אותך", אומרים הרופאים. אבל היכן מוצאים תורם מתאים?!

שיחת טלפון מפתיעה

רשות הדיבור לפרייס: "יום אחד, שנתיים אחרי אותה בדיקת דם בירושלים, מתקשרים אליי מ'עזר מציון' ואומרים שנמצאתי מתאים לתת תרומת מוח עצם לחולה. נעניתי מיד. ובעצם למה לא. זה תהליך הדומה לתרומת דם, והגוף משחזר את מוח העצם כעבור כמה ימים. אחרי התרומה הייתי סקרן לדעת למי תרמתי, ואמרתי שאם החולה יסכים, ארצה לפוגשו".

כעבור שנה צלצל הטלפון של משה. "שמי יוסי אליעזרי ואתה הצלת את חיי", הכריז הקול מעברו השני של הקו. משה היה בהלם מוחלט. "נדרשו לי כמה דקות להתאושש, ואז שוחחנו ארוכות וסיפרנו זה לזה על עצמנו. כעבור כמה חודשים טסתי עם אשתי לחו"ל וקבענו פגישה, שהייתה מרגשת מאוד. מאז אנחנו בקשר טלפוני אחת בחודש ומתעניינים איש בשלומו של רעהו".

יוסי החלים ב"ה וחזר לאיתנו במלוא מובן המילה. הרופאים קבעו כי תרומת מוח העצם הדבירה את המחלה לגמרי, ועתה הוא ככל האדם. הוא חזר ללימודים וזה מקרוב סיים בהצלחה את לימודי ההסמכה לרבנות. אבל עכשיו יש לו חבר חדש – חבר בדם.