כעס גורם לנו להקשות את עמדותינו, אז אנו הופכים להיות יותר ויותר חסרי סבלנות וכועסים לעתים קרובות יותר, ולוקח לנו זמן רב יותר להירגע, וגם התגובות שלנו מחריפות מפעם לפעם, וכן כאשר אנו חווים כעס של מישהו אחר עלינו, אנו מסוגלים להיפגע מכך קשות, ולא לסלוח בשום מצב.

ישנה אמרה "אני לא עצבני, אלא מעצבנים אותי" כעס זו תכונה שכאשר היא יוצאת אצל השני אנו לא רואים אותה בעין יפה, אך כשהיא יוצאת אצלנו, אנו מאשימים את השני במצב שלנו. לרוב, אנו מנסים להרגיע את הכעס שלנו וכן את כעסו של השני. קשה לנו לקבל את המצב הנתון של כעס, אך לעומת זאת גם קשה לנו לצאת מהמצב הזה של כעס, או אולי ליתר דיוק, נוח לנו להיות שם? אנו גם מסוגלים להטיל כתם באדם כלשהו אך ורק מאחר שמבחינתנו, הוא לא שולט מספיק במידת הכעס שלו.

פרשת השבוע מתחילה בפסוקים: "וידבר ה' אל משה לאמר: פינחס בן אלעזר בן אהרון הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי". מובא בספרים, שכל מה שהקב"ה ציווה אותנו לעשות הוא עושה את זה בעצמו.

קיימים כאן שני דברים, דבר ראשון: איך ייתכן שמלך מלכי המלכים, הקב"ה הוא כועס ומקנא? הדבר הנוסף שקשור בדבר הראשון, זה את האחריות שהקב"ה לוקח על ה"כעס" שלו.

אחת הסיבות שגורמות לנו לכעוס, היא כשהשני לא עומד בדרישות שלנו, או כשהשני לא מבין אותנו כמו שאנחנו רצינו שהוא יבין. ואנו מוכנים להוכיח לכל דורש את הטעות המרגיזה של השני, אבל לעולם לא נודה שהכעס שלנו מגיע מחוסר היכולת שלנו לקבל את התנהגות האחר, גם אם הוא מתנהג כראוי בהסתכלות אובייקטיבית.

אנו כועסים בגלל חוסר היכולת שלנו לקבל מצב שונה ממה שאנו מצפים לקבל. לרוב, כעס כזה גורם לנו להקשות את עמדותינו, אז אנו הופכים להיות יותר ויותר חסרי סבלנות וכועסים לעתים קרובות יותר, ולוקח לנו זמן רב יותר להירגע, וגם התגובות שלנו מחריפות מפעם לפעם, וכן כאשר אנו חווים כעס של מישהו אחר עלינו, אנו מסוגלים להיפגע מכך קשות, ולא לסלוח בשום מצב.

בשני המקרים, גם כאשר אנו כועסים וגם כשהשני כועס עלינו, בסופו של דבר אנו תוקעים את עצמנו במקום דחוק במערכות היחסים שלנו.

יש כמה סיבות לכך שקשה לנו להירגע ולסלוח לשני אחרי שהוא הכעיס אותנו, אחת מהן היא מכיוון שאנו רואים את זה בצורה כזו שהוא אחראי לכך שאנו כועסים, כאילו הכעס שלנו בעצם שייך לשני,בגללו ובאחריותו. עוד סיבה היא שאנו מרגישים לא בנוח עם המצב שבו אנו נמצאים, וזה, במקום לתת לנו דחיפה לצאת מהמצב הזה, מוסיף עוד שמן למדורה של עצמנו.

אחד הדברים שאנו יכולים ללמוד מהפרשה זה, איך לאפשר לעצמנו לצאת מהמקום שאליו דחקנו את עצמנו.

א. התורה אומרת: "השיב את חמתי" אנו יכולים ללמוד מכאן שני דברים, אחד "חמתי" הקב"ה אומר כביכול במפורש "זה שלי", הכעס על עם ישראל הוא שלי ואני לוקח עליו אחריות. כאשר אנו נדע לקחת אחריות על הכעס שלנו, ונזכור שזה שאנו כועסים זה באחריותנו המלאה. וזה לא בגלל השני, זה יאפשר לנו לסלוח לו.

עוד דבר, התורה משתמשת דווקא במילה "השיב" ולא מחק או העלים. השיב, זאת אומרת זה דבר שעדיין יהיה קיים אצלי. אחד הדברים שיכולים לעזור לנו להירגע וגם לקבל את מצב הרוח של השני, זה אם נזכור שכעס זה דבר שקיים, נכון שאנו מחויבים לעשות עבודה כדי לא להיות במקום הזה אבל זה דבר טבעי.

דבר נוסף: כתוב בתורה "מעל בני ישראל" ולא "על בני ישראל". מעל, זה אומר משהו שקיים שם מעליהם ולא עליהם או בתוכם. כאשר אנו כועסים על אדם אחר, כדאי שנזכור שאנו כועסים על מעשיו ולא עליו, זה דבר שיכול לעזור לנו ללמד עליו זכות בצורה מסוימת, ובכך לסלוח לו, וגם לסלוח לעצמנו.

שאלות שהמאמן היה שואל אותך באימון:
א. מה השני עשה שגורם לך לכעוס?
ב. זה שמה שהשני עשה גרם לך לכעוס, מה זה אומר עליך?

בברכת שבת שלום
יוסף חיים בולטון
מאמן בכיר בקאוצ'ינג