לפני כשלושה שבועות, בג' בתמוז, יום פטירתו של הרבי מליובאוויטש, התקיים מאורע מיוחד בישיבת ההסדר 'לב לדעת' בשדרות. אברכים ותלמידים מהישיבה סיימו את ספר התניא, לאחר לימוד ממושך של שנתיים וערכו התוועדות וערב עיון על משנת חב"ד. באותו ערב הופיע בישיבה הדרומית הרב יהושע שפירא, ראש ישיבת רמת גן, שסיפר לתלמידים על פרק מ"ו בספר התניא, פרק שלדבריו "שינה את חייו". גם 'המשפיע' הרב יחזקאל סופר, מרבני חב"ד, היה באותו "ערב ח"בדניקי" שנערך בישיבת ההסדר.

היוזמה ללמוד את ספר התניא נוסדה על ידי גוף שנקרא 'תורת חב"ד לבני הישיבות', ארגון קטן של כמה חסידי חב"ד בודדים המפיצים את תורת החסידות ומשנת חב"ד בישיבות ההסדר והישיבות תיכוניות. אותם חסידים גם אחראים לחוברת המושקעת 'מעיינותיך', שמופצת בישיבות ההסדר מדי שלושה חודשים ובה אפשר לקרוא מאמרים על פי תורת החסידות מפי רבנים מהציונות הדתית כמו הרב עדין שטיינזלץ, הרב יהושע שפירא ורבנים מחב"ד כמו הרב יואל כהן, ה"חוזר", והרב יחזקאל סופר. בשנים באחרונות הוקמו גם כמה מרכזים של תורת חב"ד לבני הישיבות וכיום לומדים כ- 500 תלמידים מישיבות הסדר בשיעורי החסידות של חב"ד. בנוסף, מריצים בארגון פרויקט של אברכים מישיבות הסדר המלמדים בבסיסי צה"ל שיעורי תורה ברוח חסידית. הפרויקט מנוהל ומרוכז על ידי תורת חב"ד לבני הישיבות.

הרוח החיה מאחורי 'תורת חב"ד לבני הישיבות' הוא בחור צעיר, אברך בן 34, חב"דניק, ושמו משה שילת. שילת הוא בנו של מייסד ישיבת ההסדר במעלה אדומים, הרב יצחק שילת. לפני עשרים שנה, במהלך לימודיו בישיבה לצעירים ב'מרכז הרב', ארז משה שילת את מיטלטליו ונסע לאמריקה לראות את הרבי מליובאוויטש מקרוב. אביו, הרב שילת, מתלמידי הרב צבי יהודה קוק, לא חסם את דרכו. "אם זו תשוקה לראות צדיק", אמר האב, "אני לא אעצור אותך". אימו סרגה לו כיפה סרוגה גדולה עם המילים "ירושלים של זהב" כאילו כדי לרמוז לו שלא ישכח את ירושלים ואת בית גידולו - ישיבת מרכז הרב. אבל גם היא ליוותה את בנה אל המטוס בדרך אל הרבי אל אותה נסיעה שתשנה את חייו.

בין שני עולמות

כבר בגיל 12 צעד שילת במסלול חסידי ולא שיגרתי, כילד, הוא הצטרף לשליח חב"ד במעלה אדומים במסעותיו לבסיסי צה"ל בפורים ובחנוכה. בבר מצווה הוא שלח מכתב הזמנה לרבי, כמנהג ילדי חב"ד והרבי החזיר לו מכתב ברכה בכתב ידו, שריגש אותו ואת הוריו. בביקור בבית הרבי מחב"ד הוא קיבל דולרים וזכה למבט חודר מהרבי, שגם עודד אותו אחר כך, עם סיבוב תנועת היד המפורסמת שלו, לשיר עם שאר הילדים חזק יותר ומהר יותר. כששילת חזר לישל"צ הוא כבר ייסד קבוצה ללימוד תניא והיה תולה את שיחות הרבי בלוח המודעות של הישיבה. הרבנים בישיבה התיכונית כיבדו את דרכו ומעולם לא חסמו את רצונו להמשיך להתעמק בתורת החסידות של חב"ד, מה שבמבט לאחור הוא יראה כאחד היתרונות הגדולים שיש לציונות הדתית על פני זרמים אחרים: היכולת לכבד חשיבה רוחנית אחרת. בגיל 17 עבר לישיבה של חב"ד והפך להיות חסיד חב"ד. כך הסתיים הפרק של הציונות הדתית בחייו של משה שילת הצעיר.

אלא שבגיל 28 פתח שילת פרק חדש עם העולם הדתי-לאומי, כשהקים את "תורת חב"ד לבני הישיבות". הוא התגלה כמארגן מצוין, לא רק שהוא הצליח לגייס רבנים מהעולם הציוני-דתי כמו הרב יהושע שפירא והרב שטיינזלץ, אלא הוא אף חיבר אליהם רבנים חשובים מהעולם החב"דניקי. הוא ייסד את חוברות "מעיינותיך" והביקוש להוצאת סדרת המאמרים רק גובר והולך. גם את כיסו של לב לבייב הוא הצליח לגייס לפעילות.

מה מניע את משה שילת בפעילותו? עולה השאלה המתבקשת. האם נגמרו החילונים במדינה, שמה שנשאר לחסידות חב"ד אלו תלמידי ישיבת ההסדר והישיבות התיכוניות? האם מסתתרת אצלו שאיפה כמוסה "לגייר" את הציונות הדתית או לחשוף בפניהם את "האור", כפי שניגלה לו בנעוריו? שילת רואה את פעילותו כ"שליחות חייו", להפיץ חסידות במקום שפעם היה כור מחצבתו. "אני הגעתי מהציבור הדתי לאומי, אבי ייסד ישיבת הסדר ואני עצמי למדתי ב'מרכז' בישיבה לצעירים. כל משפחתי היא מחוגי הציונות הדתית ותמיד הרגשתי מחובר וגם יש לי רצון אמיתי שיכירו את מה שאני מכיר. לתפיסתי, החסידות שייכת לכולם, לא לחוג או מפלגה מסוימת והאדמו"ר הזקן כבר אמר שלא צריך להיות חב"דניק כדי ללמוד חסידות. החסידות מתאימה לכל אחד" מסביר שילת. 

האם נגמרו החילונים שצריך לקרב?

"זה נכון שחב"ד מתעסקת ומוכרת בעיקר בזכות פעילותה לקירוב ליהדות עם אנשים לא דתיים אבל זה בא כתוספת על הדבר הראשון שהיה בחב"ד וזה הפצת חסידות. האדמו"ר הזקן היה מפיץ חסידות אצל בני תורה, זה היה עיקר העניין שלו. גם הרבי תמיד הזכיר שהתפקיד הראשון שלנו הוא הפצת חסידות. הסיבה שאנו מפיצים יהדות כרגע היא בגלל שאין אף אחד שמתעסק בזה. אם כולם היו מתעסקים בזה אז היינו נשארים בהפצת חסידות".

ההשפעה בידיכם

לא רק הרקע הציוני-דתי של שילת משחק תפקיד בפעילות שלו בעולם הישיבות. לתפיסתו, יש לציבור הדתי-לאומי השפעה רבה מאוד בציבוריות הישראלית. "אני חושב שציבור הכיפות הסרוגות ובייחוד בני הישיבות הוא הציבור הגדול בישראל שיכול להשפיע בכמות ובאיכות על כל מה שקורה במדינה" הוא אומר.

למה אתה מתכוון?

"לציבור הדתי-לאומי יש איזה קטע כזה שהוא לא יודע אפילו להעריך את עצמו עד כמה הוא יכול להשפיע. לפעמים דווקא מי שנמצא מבחוץ יכול לראות את זה יותר חד. לציונות הדתית יש כוח להשפיע על החברה יותר מכולם כי היא מחוברת לציבור הכללי בכל הדברים החיצוניים: בצבא, בלבוש, באוניברסיטה, בדברים שאין לאף ציבור אחר. אבל יותר מהכול, בתפיסה האידיאלית של הציונות הדתית את החיים". 

כולם צריכים להיות חב"דניקים?

"יש כאלה שחושבים שמה שאנחנו רוצים זה שכולם יהיו חב"דניקים וגם אם אנחנו לא אומרים את זה בפירוש אז אלו בוודאי הכוונות הנסתרות. כאילו יש לנו טקטיקה אבל מבחינה אסטרטגית זה מה שאנחנו רוצים. אז אני אומר בצורה ברורה: אי אפשר לעבוד על אנשים לאורך זמן. אנחנו מלכתחילה דנו בצורה יסודית מה בדיוק אנחנו רוצים לעשות בכל הפעילות הזאת וישבנו עם גדולי המשפיעים בחב"ד שמלווים אותנו והמטרה שלנו בסופו של דבר היא שאנשים יכירו חסידות ויעמיקו". 

שילת מאמין באמת ובתמים שאם אנשי הציונות הדתית (תלמיד הישיבות) היו משקיעים יום אחד בשבוע בהפצת יהדות, מדינת ישראל הייתה משתנה מן הקצה אל הקצה: "ראשי ישיבות ההסדר, לדעתי, עדיין לא עלו על הגל ועדיין לא מנצלים את העוצמות האדירות של התלמידים שלהם. מבחינה זו שהתלמידים יראו שליחות בפעילות שלהם וחלק מהזמן יוקדש להפצת יהדות, אם לשיעורי תורה או להנחות תפילין. יש היום הרבה ישיבות הסדר שנמצאות במקומות חילוניים כמו ירוחם, מעלות, מעלה אדומים, אבל כמות ההתעסקות בהפצת יהדות היא לא גדולה והיא יותר סגולית מאשר כמותית. לפי איך שאני רואה את זה, עדיין לא מנצלים את העוצמות. בזמן ההתנתקות הייתי בנתניה וישיבת 'אלון מורה' התנחלה על נתניה במפקד של הליכוד והם עברו בית בית. היה אש בעיניים, וכולם עבדו בלב ונפש. חשבתי לעצמי, אם כל ישיבה הייתה מאמצת עיר פעם אחת בשבוע אז המדינה הייתה נהפכת בתוך כמה חודשים. יש המון מה לפעול".

ללכת בין הטיפות

בביתו שבכפר חב"ד מבצבצים בקצה הספרייה הספרים הצהובים של סדרת פירושי הרב שטיינזלץ על ה"תניא". בסלון יש תמונה גדולה של הרבי מליובאוויטש. שילת מחכה בכל רגע ל-sms מהרב יהושע שפירא שיאשר לו את השתתפותו בכנס סיום ה"תניא" בישיבת ההסדר בשדרות. "הרב יהושע הוא אמן" הוא אומר בסיפוק אחרי קבלת המיסרון החיובי. אגב, גם בחב"ד הרימו גבה אחרי ששילת צירף כוחות ציונים-דתיים לארסנל כותבי המאמרים ברבעון "מעיינותיך", אבל כמו שאומר שילת, הוא למד "איך להעביר אותה":

"אני למדתי לא להתייחס  לכל מיני הרמות גבות כאלה ואחרות. אני עושה את השליחות שלי. אני מדבר עם משפיעים ואנשים שהיו קרובים אל הרבי וכולם עודדו אותי להמשיך. בוודאי שאישיות כמו הרב יהושע שפירא שכולו טבול בחסידות ובעומק רק מוסיפה לכל הפעילות. בעניין הזה יש שינוי ומהפך גדול והיום מאות תלמידים מישיבות הסדר יכולים להתקרב לרבי מליובאוויטש והוא הרבי שלהם בלי שהם חלק מהקהילה החב"דית ואני חושב שזה דבר נפלא. בשביל להיות חסיד של הרבי לא צריך להיות חב"דניק". 

היו ישיבות שאמרו לך שאתה לא יכול להיכנס?

"בודאי. אני יכול גם להבין אותם. היום הציבור הדתי-לאומי נחלק למאה סגנונות שונים. יש ראשי ישיבות רבים שהם הרבה יותר ליטאים מאשר חסידים. אצל החרדים העולם מתחלק לשלושה זרמים: ליטאים, חסידים וספרדים, שגם זה מתפתח בציבור הדתי-לאומי, שבו קמו אפילו ישיבות הסדר ספרדיות, עם כל הניואנסים. גם 'מרכז הרב' נמצאת על התפר שבין חסידים לליטאים. עד היום יש בירור אם הרב קוק הוא ממשיך של הגר"א או של הבעש"ט או של שניהם ביחד. לדעתי, בעניין הרב קוק זה ברור שכל מי שנושם את נושא הרב קוק רואה שרוח חסידית נושבת שם וקשה לי להבין איך יש תלמידים שפונים לכיוון ליטאי חד וברור".

בחב"ד תמיד באים כדי להשפיע. אתה לא בא כדי להיות מושפע, נכון?
"
להשפיע להיות חב"דניק? לא! להשפיע ללמוד חסידות? כן! אגב, לחב"ד יש הרבה ממה להיות מושפעים מהציבור הדתי לאומי ומישיבות ההסדר בפרט. לכל חוג יש מעלות שאין בזולתו".

מה יש ללמוד לדעתך?

"בציבור הדתי-לאומי יש כנות, ישרות, פשטות, שכל החרדים מתקנאים בה וזה דבר ידוע ומפורסם. מי שרוצה לחלוק על זה חולק על המציאות. אני זוכר את הפעם הראשונה שר' יואל כהן בפעם הראשונה שיצא מישיבת הסדר. הוא לא הכיר כל כך את הסגנון של ההסדרניקים. כל החיים לימד באמריקה והפצת החסידות שלו הייתה בבורופארק, בריכוזים חרדיים בניו יורק. הוא לא הכיר הסדרניקים. כשהוא יצא הוא אמר כמה פעמים בהתפעלות: 'איזו כנות ויושר'. החיובי בציבור הדתי-לאומי הוא חד וניכר. פעם דיברו על זה בחדרי חדרים, היום כולם מדברים על זה וגם לחב"ד מותר ללמוד מאחרים. אבל זאת לא הנקודה העקרונית. יש כאן ניסיון הדדי וכנה ללמוד לעומק עולם רוחני עמוק. אין לי רצון באופן אישי להחדיר רעיונות כאלה ואחרים מלמעלה או להשפיע וכדומה, זה ממש לא הכיוון".

כן, גם זה סימן לגאולה

אחרי ההצלחה בישיבות ההסדר והקמת מרכזים של תורת חב"ד לבני הישיבות ברחבי הארץ, הגיע שילת לישיבות התיכוניות. כאן הוא הריץ גרסה 'קלה' יותר של "מעיינותיך", שגם היא זכתה להצלחה לא מבוטלת. הדבר המפתיע הוא שבניגוד לישיבות ההסדר, שם "הרבנים הליטאים" לא תמיד פתחו את הדלת, בישיבות התיכוניות, מסתבר, יש הרבה יותר פתיחות לחסידות.

למה החלטתם להתמקד בנוער?

"כשבאים לאנשים מבוגרים זה נתפס שעיקר הפנייה היא אל  השכל, אל המחשבה, ואילו כשאתה בא לצעירים זה נראה כאילו אני בא כדי לפנות אל הרגש ולתפוס אותם לחב"ד - זה כל כך לא נכון. קודם כל, הנוער חשוף לכל כך הרבה דברים שליליים ואין שום סיבה שלא לפתוח בפניו את החיות והחן של החסידות בצורה הכי אותנטית, ולכן רוב הרמי"ם וראשי הישיבות התיכוניות מקבלים אותנו באהדה ובשמחה. בישיבות תיכוניות יש הרבה יותר פתיחות מאשר בישיבות הסדר וזה משום שהנוער חשוף לכל כך הרבה דברים שליליים אז המחנכים מבינים שאין שום סיבה בעולם שלא להיחשף לחסידות".

כששילת מדבר על הישיבות התיכוניות הוא נזכר בסיפורים על הרב נריה זצ"ל, שהיה לדבריו מאוד מחובר לרבי מחב"ד. "זה היה הרבה יותר מקשר. הרב נריה היה מתייעץ עם הרבי בהרבה נושאים שהיו קשורים לישיבות 'בני עקיבא'. גם הרב גולדוויכט מ'כרם ביבנה' שהיה קשור ל'חזון איש', בהמשך התייעץ המון עם הרבי בכל מה שקשור לישיבה והיה קשר ישיר בין הרבי לישיבות בני עקיבא וישיבות ההסדר".

שילת רואה את החיבור הרוחני של הרב נריה עם חסידות חב"ד גם בדור הזה. הפתיחות שיש לתורה פנימית ולחסידות בפרט מעידות כאלף עדים, הוא אומר, שהגיע זמן הגאולה. "שאול שיף שאל את ר' יואל כהן, כשהוא יצא מישיבת הסדר, איך הוא מסביר את ההתלהבות שיש מחסידות ומחב"ד בזמן האחרון. אז ר' יואל, יהודי תמים מאוד וישר, אמר לו בפשטות: 'אנחנו מתקרבים לימות המשיח ובדיוק כמו שמתקרבים לשבת אז מרגישים את קדושת השבת. ערב ימות המשיח יהיה גילוי אלוקות וחסידות זה גילוי אלוקות, זו ההגדרה הכי פשוטה של חסידות. גילוי אלוקות שמתפשטת בשכל של האדם וברגש של האדם ומשפיעה על כל הכוחות הרוחניים והחומריים שלו".