מערכת COL | יום כ"ד סיון ה׳תשס״ט 16.06.2009

המבשר: כתבה מיוחדת לרגל 60 שנה לכפר חב"ד

כשביקשו קבוצת עולים מחסידי חב"ד להקים לעצמם יישוב במרכז הארץ סירבו הרשויות לסייע להם ● הקבוצה החליטה לפלוש לכפר הערבי הנטוש 'ספריא', ונאחזה במקום במסירות נפש עד שהיא התפתחה למה שידוע היום כ'כפר חב"ד' ● למרות פיגוע רצחני ולמרות הקשיים גדל הכפר והיה למרכז של תנועת חב"ד בארץ ישראל ● על ימיה הראשונים של כפר חב"ד ודמויות ההוד שהאצילו מרוחם עליה, מתוך מוסף "קהילות" של "המבשר" לסיפור המלא
המבשר: כתבה מיוחדת לרגל 60 שנה לכפר חב

יחיאל זיגמן

פנינת חמד מצויה בלב ארץ ישראל, שמות רבים לה; 'עיר הבירה', 'הכפר של הרבי', או בשמה הידוע 'כפר חב"ד'.

הכפר הינו שילוב מיוחד בין כפר חקלאי לבין כפר של יהודים חסידיים שורשיים. לעיני המבקר בכפר חב"ד כיום נפרש מחזה נפלא של בנינים ומבנים שכל תכליתם אחת היא; הפצת החסידות על פני כל הארץ וכהגדרת כ"ק הרבי מליובאוויטש זי"ע על כפר חב"ד כי "אינו רק שטח ומקום מסוים, וגם אינו מקום פרטי לאנשים פרטיים ומשפחות מסוימות המתגוררות שם, אלא מקום הנוגע לסביבה כולה, לשטחה של ארץ ישראל כולה... אף שנקרא בשם 'כפר', הרי הוא מרכז שממנו יוצאת הפצת המעיינות לכל ארץ הקודש".

לעסוק דווקא בחקלאות

בימים אלו מציינים ב'כפר', שישים שנה מימי הבראשית ועד היום, עברו שנים לא מעטות של קשיים עצומים שאיימו כמעט לגדוע את הקיים שרק במסירות נפש הצליחו להחזיק מעמד.

עצם ההתעסקות בחקלאות לאותם חסידים באותם ימים היה זר לגמרי ועד שהצליחו החסידים 'להוציא משהו' מהקרקע השקיעו הרבה יגיעה. אך כחסידים נאמנים לרבי היתה ההוראה להתעסק בחקלאות דווקא, הוראה חד משמעית.

ההיסטוריון החב"די ר' יוסף יצחק קמניצקי, שאביו ר' ראובן היה ממקימי הכפר זוכר את ימי ילדותו ומספר על השנים הראשונות; "את הכפר הקימו שבעים משפחות חב"דיות שעלו מרוסיה לארץ ישראל. במסגרת חלוקת המשאבים דאז, רק מי שהיה קשור למפלגה יכול היה ליהנות מתקציבים ממשלתיים.

"כיון שחסידי חב"ד הינם על מפלגתיים ולא היו קשורים לשום מפלגה, לא יכלו הפליטים לקבל הקצבת קרקע לשיכון. משום כך נטלו החסידים יוזמה, ובאישון ליל של שלהי חודש אייר תש"ט פלשו החסידים לבתי הכפר הערבי הנטוש 'ספריא' והקימו הלכה למעשה את 'כפר חב"ד'".

"הבתים אליהם פלשו החסדים היו הרוסים ומטים ליפול, אפילו חשמל ומים לא היה בנמצא והתושבים נאלצו להדליק עששיות ולשאוב מים מהבארות שבפאתי הכפר". "אמנם קשיים גשמיים היו אז בשפע, אך כבר אז, גם בתנאים אלו תפקדה הקהילה החב"דית בתפארתה ותושבי הכפר המבוגרים נזכרים בערגה בפארבריינגען'ס המיוחדים בהם התוועדו זקני החסידים דאז כהמשפיע הרה"ח ר' משה וישצקי ע"ה, הרה"ח ר' אברהם מאיור ע"ה, הרה"ח ר' ברוך פריז ע"ה, וכמובן רבו הראשון של הכפר הרה"ח הגרש"ז גרליק ע"ה. המשאב האנושי החסידי נוצל עד תום, וזקני הכפר מספרים על זמנים בהם היו נאלצים לחפש עשירי למנין מחמת יציאת האברכים לפעילות של הפצת היהדות בקיבוצים ובמושבים הסמוכים".

שנים ספורות לאחר מכן קיבלו תושבי הכפר שטחים חקלאיים מטעם המדינה ובהם בנו את ביתם.

פיגוע הפדאיון הנורא

בתחילת חודש אייר תשט"ז, שבע שנים לאחר ייסוד הכפר פקדה את המשתכנים החדשים בבתי הקבע טלטלה עזה עת אירע הפיגוע הרצחני שהתבצע בידי בני עוולה מחוליות הפדאיון, שבמהלכו נרצחו חמישה תלמידי 'בית הספר למלאכה' - המוסד שנועד להכשיר נערים עולים למלאכה וליראת שמים.

הכפר הצעיר עבר אז את תקופה הקשה בתולדותיו וחלק מתושבי הכפר חשבו אף לעוזבו לטובת קהילות חב"ד בערים הגדולות.
אך הרבי המריץ את תושבי הכפר שלא לעוזבו, ויותר מכך, למנף את האסון לפעילות של בניה וצמיחה.

בעקבות הטבח פרויקטים רבים הושלמו אז וגולת הכותרת היתה הקמת מחלקה נוספת בבית הספר למלאכה, מחלקת דפוס שכונתה 'יד החמישה' ובה נדפסו במשך עשרות שנים רוב ספרי חב"ד והפרסומים הרבים שנועדו להפצת המעיינות חוצה.

נכון להיום בכפר חב"ד פועלים שבעה בתי כנסיות שעומדים לרשות 8000 התושבים,  אך בתחילת הכפר פעל בית כנסת קטן בעל שני חדרים קטנים בהם היו מתפללים ומתוועדים החסידים בשבתות וביומא דפגרי.

ר' יוסף קמניצקי מספר על כך שהוריו היו הזוג הראשון שהתחתן בכפר והחופה התקיימה בבית הכנסת הקטן שלימים נהפך להיות 'בית מנחם' המוכר, בית הכנסת הגדול של הכפר.

כיום מרכז החיים החסידיים בכפר סובבים סביב בית אגודת חסידי חב"ד, או בשמו המוכר יותר; 770. הבנין המפורסם נבנה בהעתק מדויק של בית הרבי בניו-יורק. סיפור בנייתו של הבנין התחיל בהתוועדות ט"ו תמוז תשמ"ה בה הודיע הרבי על הכוונה להקים בכפר חב"ד בית שיהיה בשם "בית אהלי יוסף יצחק ליובאוויטש" שישמש תחליף עבור מי שבנסיבות שונות לא יוכל להגיע לניו יורק". ואכן מרגע קבלת האישורים בנו החסידים את הבנין במצוות הרבי תוך פרק זמן קצר ביותר, ותוך ארבעים וארבע ימים בלבד עמד הבנין על תילו. 

לא לפסוק בע"פ

אין אפשרות לקבל תמונה על שישים שנות כפר חב"ד מבלי להתייחס לחסידים ואנשי מעלה שחיו בו ולמעשה הם שהעניקו לכפר את הצביון של כפר חסידי.

בראש הוועד הרוחני של הכפר באותם ימים עמד המרא דאתרא הראשון של כפר חב"ד הגאון החסיד רבי שניאור זלמן גרליק זצ"ל שהנהיג את עדת החסידים עד לח' סיון תשל"ד בו נהרג בתאונת דרכים מחרידה בהיותו בן צ"ד שנים.

על דמותו החסידית, הלמדנית והפקחית של הגרש"ז מסופר רבות. באחת ההתוועדויות בכפר העיד על עצמו "כבר בצעירותי הייתי אומר שבטלה, פירושה לקחת חלק מהחיים שנתן לך הקב"ה ולאבדו איבוד עצמי לדעת! ומה ההבדל בין מי שמאבד רח"ל את עצמו למי שמאבד חלק מסוים מזמן חייו? מה לי קטלא כולה ומה לי קטלא פלגא? ..."

גם בערוב ימיו שקידתו והתמדתו של הגרש"ז היו לשם דבר. ידוע שעבר מספר פעמים על כל הש"ס ושינן פעמים אין ספור את השו"ע. כמעט כל שעות היום היו לו קביעות עתים ואם לא הגיעו אליו חברותות היה יושב ולומד לבדו.

הרה"ח ר' נתן אשכנזי ע"ה סיפר פעם על הקביעות ללימוד שהיתה לו עם הרב. "כל אימת שהגעתי בשעה היעודה ישב שם מישהו שסיים את הקביעות שלו עם הרב וכשאני הלכתי כבר הגיע אברך נוסף, וכך כמעט כל היום. תוך כדי לימוד היו באים לרב תושבי הכפר עם שאלות.

לעובדה אחת שמתי לב, הרב לא פסק אף פעם בעל פה, אלא הוציא את השולחן ערוך קרא את הסעיף ואז פסק את דינו. פעם אחת שאלתי אותו, הרי הרב בקיא בשולחן ערוך ויודע אותו בעל פה, אם כן, מדוע צריך הרב לפתוח ספר כל פעם ולעיין בפנים? הרב חייך אלי וענה, "אם אפסוק את הדין בעל פה כאשר השולחן ערוך עומד בתוך הארון הרי זה ח"ו בבחינת 'מורה הלכה בפני רבו'..."

הוא תמיד תבע מהציבור להרבות בשיעורי תורה ותמיד שילב בדבריו משלים. על אחד ממשליו היה נוהג לחזור פעמים רבות; "חז"ל אומרים 'הדר בחצר חברו שלא ברשות אין צריך לעלות לו שכר, שנאמר: 'ושאיה יוכת שער', ופירש רש"י: בית שהוא שאו ויחיד מאין אדם – יוכת שער מזיקין מכתתין אותו'. וכך הדבר גם על 'ביתו' – ראשו של אדם: אם ראשו שמם ואין בו דברי תורה – ממילא חודרים שם כל מיני מזיקין שגורמים נזק ושבר..."

עוד מסופר על הגרש"ז שפעם בא אליו אחד התושבים שעסק בפיטום אווזים ובפיו שאלה: "כאשר מגיע המועד" שואל התושב, "עלי לשלוח את הסחורה לתנובה מוקדם מאד בבוקר, אחרת אצטרך לבזבז שם יום שלם וייגרם לי הפסד גדול. מאידך גיסא, אם אסע בהשכמה לא אוכל להתפלל בציבור ואיאלץ להתפלל כשאחזור, קרוב לצהרים".

ענה לו הגרש"ז, "סע השכם בבוקר, מוטב שבשעת שיווק האווזים תחשוב כל הזמן על התפילה, ("אוי, עוד לא התפללתי") ולא תחשוב בזמן התפילה על אווזים..."

נס ההצלה ממוות 

אחת מדמויות המופת של הכפר היה המשפיע החסידי הרב דובער חן, הידוע בפי כל "ר' בערק'ה". דמותו רבת הרושם היתה לסמל של חסיד בעל מסירות נפש.

ר' בערקה נולד בעיירה החסידית נעוועל שם ספג את החיות החסידית המיוחדת שהיתה לו עד סוף ימיו.

בגיל 33 נתפס ר' בערקה בידי השלטון הקומוניסטי לאחר שניסה להבריח את הגבול לכיוון פולין. מתחנת הרכבת של לבוב הובל ר' בערק'ה למרתפי החקירות, שם נחקר ועונה בעינויים קשים. השלטונות ביקשו לדעת מי ארגן את בריחת המוני החסידים דרך הגבול הפולני, אלא שר' בערק'ה לא פצה פיו כלל. לאחר חקירות ועינויים שנמשכו זמן רב, נגזר עליו דין מוות.

אך נס אירע לר' בערק'ה, ולאחר זמן המירו את העונש החמור ב-‏18 שנות עבודת פרך בארץ גזירה. לאחר מכן הקלו שוב בעונש והפעם ל-‏10 שנות מאסר.

גם לאחר שחרורו, לא הניחו השלטונות לר' בערק'ה חן, והם רדפו אחריו בהתמדה ובעיקשות. הוא נאלץ לרדת למחבוא למשך שנים ארוכות, בעודו נודד ממקום למקום. כמה פעמים כמעט נתפס, ורק ברגע האחרון הצליח להמלט למרות המצב הקשה, ר' בערק'ה המשיך להתפלל וללמוד במשך כל שעות היום, בהיותו דוגמה לחסיד מורם מעם, המקפיד על מנהג קל כמו על מצוה חמורה. עם עלייתו לארץ ישראל התיישב בכפר חב"ד והחליט להתפרנס כ'מלמד דרדקי', אותם חינך ל'מסירות נפש' אמיתית. חודשים ספורים לאחר שהגיע ארצה, נסע ר' בער'קה לראשונה לרבי והתקשרותו עמו היתה יוצאת מגדר הרגיל. הרבי קירבו במיוחד, והורה לו כי בעת התקיעות בראש השנה יעמוד סמוך לרבי.

תפקידו בתור מלמד דרדקי היה ייחודי, הוא היה ה'מלמד' שהתפלל עם התלמידים. ילדי החיידר ממספר כיתות היו מתאספים מדי בוקר יחדיו ור' בערקה היה מתפלל אתם את התפילות מילה במילה בהתלהבות ובחיות ובכך שימש דוגמה ומופת לתפילת חסיד מהי.

תלמידיו מספרים עליו כי הוא הצליח להעניק לכל ילד את מלוא התחושה שכעת עוסקים בדבר החשוב ביותר בעולם, התפילה. כזאת היתה רוח הכפר, לימוד לתורה ועבודה, 'עבודה' שבלב זוהי התפילה.

הרפתן של הכפר

גם ההתעסקות בחיי שעה בחקלאות, היתה באופן חסידי. אחד מהחקלאים הבולטים והידועים בכפר היה ר' זוסמן ריבקין שהגיע לכפר בתור בחור צעיר ולאחר נישואיו קיבל הוראה מהרבי לעסוק בחקלאות.

הוא הקים רפת בכפר חב"ד שבמשך השנים הפכה להיות מסמלי הכפר הבולטים. למרות שהביע את רצונו פעמים אחדות בפני הרבי לעזוב את מקצוע הרפתנות הרבי הורה לו להמשיך בכך. ועד סוף ימיו עסק ברפתנות והראה לעולם כיצד נראה ומתנהג רפתן חסידי מדור הנפילים.

המראה המופלא של חסיד בעל זקן מתנופף רוכב על טרקטור, הביא את אנשים להרהורי תשובה.

חסידים נוספים רבים שכל אחד עסק בתחומו תרמו רבות לדמות הכפר שהלך ונהיה ברבות השנים ל'עיר הבירה' החב"דית.

עוד לפני שהוקם הכפר כשעדיין לא ידעו באופן סופי היכן ימוקם הכפר, הגיע פקיד 'הסוכנות' לפני הרבי והמליץ שהחסידים ייבנו את הכפר בגליל בכפר מירון.

"מתאים להם מקום שקט ורגוע שיאפשר להם לעבוד את ה' באין מפריע", סבר אותו פקיד. אך הרבי הצביע על המפה בארץ ישראל והניח את אצבעו על מרכז הארץ, "כאן" אמר הרבי, "כאן המקום שיוקם כפר חב"ד, במרכז הארץ משם תצא אורה". שישים שנה אחרי וממבט לאחור ניתן לומר שהחזון של כפר חסידי אכן התגשם ובאופן הנפלא ביותר.

הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.