שרה אסתר קריספ

שאלה:
אני יהודייה אך לא חונכתי לשמירת מצוות. בשנים מסוימות הלכנו לבית הכנסת ליום כיפור, אך חוץ מזה לא עשינו כלום, בעצם. לפני שנה אחותי נסעה לישראל לשנת לימודים. אני בקושי מכירה את האדם שחזר משם. היא קוראת לעצמה "בעלת תשובה" ורוצה עכשיו ללכת ללמוד במכללה דתית אחרי שתסיים את התואר באוניברסיטה. אני ממש פוחדת שאיבדתי את אחותי הבכורה ואינני בטוחה אם היא תקבל אותי לתוך חייה כי אני לא דתייה. אני מכבדת את מה שהיא עושה והיא לא מנסה לכפות עליי שום דבר, אבל אני לא רואה את עצמי משתתפת אי פעם בסגנון חייה החדש. האם היא תוכל להישאר קרובה אליי גם אם היא יהודייה דתייה?

פוחדת,
ניו-יורק

פוחדת יקרה,

קשה מאוד כשאדם שאותו אנו מכירים ואוהבים משתנה ואיננו בטוחים אם אנו מתאימים יותר לסגנון החיים החדש שלו. צורה נפוצה של בעיה זו מתרחשת כאשר ידידה או קרובת משפחה מתחתנת וכעת עברה מלהיות ידידה רווקה שאפשר לבלות איתה, לאישה נשואה שיש לה מערכת יחסים וחיים שאינך יכולה יותר להיות מעורבת בהם באותו אופן כבעבר. בסיטואציה שלך, אחותך גילתה לאחרונה יותר על יהדותה וכעת היא רוצה לקיים מצוות ולחיות חיים יהודיים דתיים. באופן אישי אני יכולה להבין מה את עוברת כי חוויתי מצב מאוד דומה, אף שבמקרה שלי, אני זו שהייתי בנעליה של אחותך. העצות הבאות מבוססות לכן על מה שעבד בשבילי ומשפחתי וכמה מן הלקחים שלמדתי בדרך.

קודם כן, אנא דעי שלא זו בלבד שעליה להישאר קרובה אלייך, אלא שהאהבה שאתן חשות זו לזו צריכה רק להתגבר ולהתחזק דרך ההתמודדות עם שלב חדש זה ביחסיכן.

כשגדלתן יחד, אין ספק שכל אחת מכן ראתה את האחרת עוברת שינויים רבים. כמה מן השינויים הגדולים – נישואים, הורות, שינויים בקריירה וכו' – עדיין עומדים לפניכן. כשאתן גדלות ומתפתחות, כך מתפתחת גם מערכת היחסים ביניכן. אני יודעת שעכשיו נראה כאילו אחותך עוברת שינויים הנמצאים רחוק מאוד מן המקום שאליו את מצפה שיגיעו חייך ומערכת היחסים שלכן, אך זכרי – אתן עדיין אחיות. ככל שהדבר קשה ומעיק לעתים, אתן תסתגלנה גם לשינוי הזה. כל עוד שתיכן תוספנה לכבד זו את זו, רוב הסיכויים שהדבר רק יחזק את הקשר ביניכן.

עם זאת, ישנם דברים שיהיו שונים משציפית, וההסתגלות לכך עשויה להיות קשה. ולא הכל ייראה לך שווה. למשל, את תוכלי ללכת אתה למסעדה כשרה, אבל היא לא תוכל ללכת אתך למסעדה לא כשרה. אם תבחרי ללכת אתה בשישי בערב לקבלת שבת, היא לא תוכל ללכת אתך בשבוע שלאחר מכן למועדון ערב. זה יכול להיות קשה. אפשר לראות זאת כאילו רק את גמישה והיא לא. הביני שאין זה מפני שמשהו באהבתה אלייך השתנה, או בכבוד שהיא רוחשת אלייך או בהיעדר רצון מצדה להיות גמישה. אם תחפשי דרכים לכלול אותה בחייך, שלא יעמדו בקונפליקט עם ה"כללים" שהיא בחרה לציית להם, את עשויה להיות מופתעת לטובה באיזו מידה אתן עדיין יכולות לבלות יחדיו.

יש לקוות שלאורך הדרך הזו, שתיכן תרכושנה יותר ויותר הערכה לאמונות, לערכים ואפילו לטעמים שעדיין משותפים לשתיכן – אולי שתיכן אוהבות לעשות עבודה התנדבותית משמעותית, אוהבות טבע או את ההיסטוריה היהודית...

בו בזמן, שתיכן תצטרכנה לתת זו לזו את המרחב שלו אתן זקוקות. היא זקוקה שתכבדי את ההחלטות השונות שהיא עושה עכשיו, אך גם היא צריכה לכבד את ההחלטות שלך. בעולמנו זה, אדם נמצא לבדו במסעו, ויש להכיר בכך ולקבל זאת. אף אחד לא צריך ללחוץ על אדם אחר לעבור לשביל רוחני כלשהו. בין שתבחרי להתחיל לקיים מצוות או לא, זה תלוי בך ועשוי לקרות או שלא לקרות. אך אין ספק שלא צריך להיווצר מצב שבו את חשה שאדם אחר מנסה לכפות עלייך משהו.

כעת, להביא למצב שבו היא תכבד את החלטותייך עשוי להיות קשה יותר משהדבר נשמע. תכופות, כשמישהו עובר לדבר חדש ומתלהב ממנו, הוא מרגיש בצורך לדבר על זה כל הזמן ולדחוף אחרים באותו הכיוון. זה עשוי להיות לא נוח ומעיק לאחרים, אך עם הזמן, כשהיא תירגע ותתיישב יותר בהקשר לבחירה שעשתה, יש לקוות שמצב זה יירגע וישתפר. אם את חשה שהיא דוחפת אותך ומנסה לכפות עלייך דברים, דברי עמה על כך בפתיחות. הזכירי לה, שאת אמנם מכבדת את החלטותיה, אך את מצפה ממנה לאותו יחס של כבוד באשר להחלטותייך שלך.

ברצוני להעיר, שיתכן שיש לך שאלות וחששות רבים ביחס לסגנון חייה החדש, ואני מתארת לעצמי שהיא תהיה מסוגלת לענות על שאלות רבות, אך בוודאי שלא על כולן. אנא זכרי שהיא עדיין לומדת על היהדות בעצמה, והיא לא למדה ממישהו שזה עתה החל בתהליך הלמידה, אלא סביר שלמדה מרבנים וממורים שבילו את רוב חייהם בלימודים ובהתפתחות בתחומים הללו.

אני מסבירה זאת כדי שאם יש לך עניינים שאין ביכולתה להתייחס אליהם, עשי לעצמך טובה ומצאי מישהו שיש לו הידע המתאים כדי להשיב על שאלותייך. לשים אותה במצב שבו עליה להגן על כל היבט של חוקי היהדות ומנהגיה יכול להעיק עליה עד לבלי נשוא ולהרוס את יחסיכן. היא תזדקק לזמן ולמרחב שלה כדי להסתגל לשינויים שעשתה בחייה ולרכוש את הידע ואת הביטחון הנדרשים כדי לעמוד מאחורי החלטותיה. כמו כל שינוי מרכזי בחיים, מדובר בתהליך ולא במעבר חד, גם אם כיום זה עשוי להיראות כך. אמנם חיצונית יתכן שהיא הולכת ומתלבשת כמו דתייה, אין ספק שייקח לה זמן באמת להבין ולהפנים את סגנון החיים היהודי על פי התורה.

עצתי האחרונה לך תהיה ללכת אתה (או לבדך) ולשוחח עם אחד מן הרבנים או המורים שלה. חשוב שתסבירי את חששותייך ותשאלי את שאלותייך. היהדות והתורה אמורות לקרב אותנו, לא להפריד בינינו. אני מקווה שהקשר בינך לבין אחותך רק יתחזק הודות להחלטותיה וכי שתיהן תתפתחנה ותצמחנה בדרכיכן היחודיות.