ה"יגואר" של המצות בכל פסח, כפר-חב"ד מייצר את המצות הכשרות ביותר. הן עשויות בעבודת-יד בלבד, ומשגיחים מיוחדים מפקחים שאין שום מגע של מים עם הקמח. וזה לא הכול הכניסה לכפר חב"ד נראית כמו כניסה לכל יישוב כפרי אחר בארץ. כביש גישה צר, נופים ירוקים מכל עבר, חממות וריח של חקלאות באוויר. אבל כבר אחרי 100 מטרים רואים את ההבדל – שלט גדול ומאיר עיניים קובע "יישוב דתי – הכניסה בשבתות ובחגים אסורה", וכשמתקרבים עוד יותר, רואים שהמושבניקים האלה אכן שונים מאחיהם בני תנועת העבודה – כאן אין גופיות, מטעי בננות וקן של הנוער העובד. כאן שולטים הכובעים השחורים והחצאיות הארוכות, מטעי אתרוגים ותמונות של הרבי, וגם ייבול מיוחד במינו שלשמו למעשה הגעתי לכפר – מצות כשרות למהדרין לחג הפסח. אבל מלבד ההבדלים החיצוניים הניכרים לעין, כפר חב"ד הוא מושב ישראלי לכל דבר ועניין. האווירה כפרית ושלווה, האנשים חייכניים, רגועים ובריאים למראה, ובאוויר תלויה תחושה של עשייה ועמל כפיים. חולצה כחולה – שחור לבן. כפר חב"ד הוא מרכז פעילותה של תנועת חב"ד העולמית בארץ, ומרבית מוסדותיה של התנועה נמצאים בתחומו. רגע של היסטוריה – את בית חסידות חב"ד ייסד הרב שניאור זלמן מליאדי (1813_1745) המכונה "הרבי הזקן" או "בעל התניא", בשנות ה_70 של המאה ה_18 בעיירה ליאוזנא שברוסיה הלבנה. החסידות גדלה והתפתחה במשך השנים ומנהיגה האחרון, הרבי מנחם מנדל שניאורסון, הפך אותה לפני מותו לתנועה חובקת עולם ובעלת אינספור סניפים ופעילויות. התנועה עוסקת כיום בעיקר בהפצת היהדות ומשנתו של הרבי. את כפר חב"ד הקים ב_1949 רבי יוסף יצחק שניאורסון, אביו של הרבי האחרון, כמושב עובדים של חסידי חב"ד ומתוך אידיאולוגיה של חיזוק היישוב היהודי בארץ לאחר השואה. פעם היינו עבדים לקראת חג הפסח, הפעילות בכפר הולכת וגוברת עם כניסתו לפעולה של אחד המוסדות היותר מעניינים הפועלים בו – מאפיית המצות השמורות. זהו מפעל ייחודי בו נעשית העבודה בידיים בלבד, מתוך הקפדה על חוקים נוקשים ולשם הכנת המצות הכשרות ביותר שניתן להעלות על הדעת. "יש אנשים שמוכנים לנסוע בטרנטה ואחרים שאומרים – אני לפחות מיגואר לא מתקרב" אומר הרב מנחם ברוד – מצעירי חב"ד ששימש כמדריכי בסיור במפעל, "המצות האלה הן היגואר. רמת ההידור וההקפדה הם כל כך גבוהות, שאני פשוט לא מכניס שום דבר אחר הביתה." המצות הסטנדרטיות, אותן מכירים כולנו ממדפי הסופרמרקטים והמכולות הן כמובן הטרנטה לצורך העניין. רגע של יהדות: מה ההבדל בין מצה שמורה למצה שאינה שמורה? ובכן, הכל עניין של קמח. מה ששמור במצה השמורה הוא הקמח. משגיחים מיוחדים מונעים כל מגע עם מים ולחות מרגע קצירת החיטה ועד הפיכת הקמח לבצק. מגע עם מים גורם לתפיחתו של הקמח ולתחילת תהליך הפיכתו לחמץ, ולכן לשם ייצור מצה כשרה למהדרין יש להגן עליו מפני לחות אפילו בשלב שהוא עדיין חיטה. אבל עניין השמירה על המצה לא מסתיים בנושא הלחות. במפעל שבכפר חב"ד נעשית העבודה בצורה ידנית לחלוטין, ללא מגע מכונה. המפעל מחולק לשלושה חדרים: הקמח השמור מנופה בחדר הראשון, ומועבר דרך חלון קטן לחדר השני שם הוא מעובד, ואז עובר לחדר השלישי לאפייה. תהליך הכנת המצה חייב להסתיים בתוך 18 דקות מקסימום, משום שמרגע ערבוב הקמח במים מתחילה הפיכתו לחמץ. לכן, על העובדים במפעל לדאוג לכך שהבצק יוכן, ירודד, יחורר יוכנס לתנור ויוצא ממנו, בזמן שאינו עולה על 18 דקות. התוצאה – עשרות ידיים זריזות של עובדים מיומנים לשות, מרדדות, מעצבות ומחוררות את הבצק במהירות מדהימה, לפני שזה מוכנס לתנור לאפייה קצרצרה בחום אדיר. לא זו בלבד, אלא שבכל רבע שעה מחליפים כל העובדים את השולחנות והכלים בהם הם משתמשים ועוברים לכלים נקיים, מחשש שבכליהם דבקו פיסות בצק שיהפכו לחמץ. זו עבודה מתישה שנעשית במהירות אדירה, והכל לשם שמים. בסופו של דבר, מייצרת המאפייה כ_850 ק"ג מצות ביום. אפילו הכנסת המצות לתנור נעשית בהקפדה יתירה. הבצקים שרודדו לצורת המצה העגולה מונחים על מקל ארוך שבעזרתו הם מוכנסים לתנור. מיד לאחר מכן, משויף המקל בנייר זכוכית כדי להסיר ממנו שאריות בצק. "לא כולם סומכים על הנייר זכוכית" אומר זאב קופרמן, מנהל המפעל. "יש אופים שמעדיפים ללפף את המקל בנייר ואז להסיר את הנייר בכל פעם מחדש וגם לשייף". מצות ללא רווח "המאפייה הזאת בנויה בשביל הפצת היהדות" אומר קופרמן. "זה לא ביזנס. מחירי המצות מכסים את עלות ההפעלה, ומצות רבות נמכרות במחירים נמוכים לכוללים של חב"ד לשם חלוקה לנזקקים, כדי שלכל אחד שרוצה תהיה מצה שמורה לפסח." הרב ברוד ממשיך "מדי יום מגיעות קבוצות של ילדים מכל הארץ לביקור במפעל. הם מקבלים מצה, מכינים מצות בעצמם וצופים בהצגה על הפסח, וגם כאן התשלום בקושי מכסה את העלות. הרווח אינו המטרה. אם תגיע לכל מאפייה אחרת תראה דלתות סגורות. האפייה הזאת תמיד פתוחה. כל מי שרוצה לבוא ולראות איך מכינים מצות, יכול לבוא." ואכן, מי שיגיע למפעל המצות בשעות הבוקר ייתקל בעדרים של ילדים, מכל המינים הסוגים וחלקי הארץ, שבאים לצפות בהכנת המצות. "אנשים אוהבים להכניס את עצמם לקטגוריות – דתי, חילוני, אשכנזי, ספרדי, אני לא מכיר במושגים האלה. אצלנו יש רק קטגוריה אחת – יהודים, זה הכל. כל אחד לוקח מה שהוא רוצה מהמסורת והמנהגים. מה זה יהודי דתי, אחד שמקיים את כל המצוות? הלוואי! ויהודי חילוני לא שומר על מצוות? שומר. אז מה ההבדל, הכמות?" 8 ק"ג בכל החג את המצות השמורות של חב"ד לא ניתן להשיג בכל סופרמרקט. "בתי חב"ד ברחבי הארץ הם המשווקים הגדולים ביותר שלנו" אומר קופרמן, "בכל עיר יש בית חב"ד. הם כבר דואגים להעביר אותן למי שצריך. הם מוכרים באותו המחיר שהם קונים, ללא רווח." ניתן כמובן לקנות את המצות גם במקום. "רוב האנשים לוקחים מעט מצות, כמה בודדות לליל הסדר, כי הן יקרות באופן יחסי" מוסיף הרב ברוד, "אבל אנחנו אוכלים אך ורק את המצות האלה, ומי שמגיע אלינו לחג אוכל גם הוא רק מהמצות האלה, אז אצלי בבית מחסלים שמונה ק"ג מצות שמורות בחג." בק"ג של מצות שמורות שנמכרות במקום יש 19_18 מצות ומחירו 110 ₪ - מחיר גבוה בהרבה מזה של אחיותיהן, מצות הטרנטה. ניתן לקנות גם מצות גדולות במחיר של 140 ש"ח וכן מצות רש"י (ריחיים של יד, כלומר מצות בהן גם טחינת הקמח נעשתה ביד) ב_170 ש"ח. אפשר גם לקנות מצות שבורות במחיר נמוך מעט יותר. המאפייה פתוחה מדי יום מ_8:30 ועד 16:30 עם שעת הפסקה, וביקור יש לתאם מראש במשרדי צעירי אגודת חב"ד. מאפיית המצות בכפר חב"ד היא מוסד ייחודי שמשמר מסורת יהודית מיוחדת עד לפרט האחרון. העבודה במקום מרתקת, דבקותם במשימה של העובדים מעוררת הערכה וכל העסק נראה כלקוח ממקום אחר, לא חמש דקות מרמלה. בכל מקרה, רצוי מאוד להגיע, להתרשם, וגם לאסוף כמה מצות יגואר לחג. מישהו מאיתנו מעדיף לנסוע בטרנטה?