ל. דורפמן

לרגל חג השבועות, מביאים אנו בפניכם, מאמר קצר, ובו דיעות רבני חב"ד בעניין פולמוס החליבה שהסעיר את שומרי המצוות בארץ הקודש, במשך שנים ארוכות.

רבני ארץ ישראל התחבטו בשאלה, האם מותר לחלוב על ידי יהודי בשבת? הרבנים החרדים נטו לאסור, רבנים אחרים ביקשו להקל. הפוסק החב"די הגה"ח ר' חיים נאה לא יכל לחשות, ותוך כדי הכנת עוד חלק מסדרת 'קצות השולחן', הוציא לאור את קונטרס החליבה, ובו פלפול ארוך, אותו התעתד לפרסם באחד מחלקי 'קצות השולחן'. מאידך הגה"ח הרב משה אקסלרוד רב קהילת חב"ד ברמת גן התלבט בנושא, ושטח את דבריו בפני הגאון החב"די הרב עמרמי שהשיב לו בפסק מורכב ומיוחד.

** ** **

בכדי להבין את נבכי הפרשה שהסעירה בזמנו את ארץ ישראל, נחזור ל'עליה הרביעית' שהחלה בשנת תרפ"ד, אז החלו גם חלוצים דתיים לייסד בארץ ישראל ישובים חקלאיים משלהם, שתושביהם התפרנסו מענפי חקלאות ובהם פרות לחליבה. עד מהרה התעוררה שאלת החליבה בשבת. עד אז, היה ברור כי הפוסקים אוסרים את החליבה בשבת, ואין לדון בכך.

במשך השנים הצטברו מספר בעיות שבגינן, היו שביקשו להתיר חליבה בשבת:

צער בעלי חיים - הפרות ההולנדיות שגודלו במשקים העבריים היו שונות מהפרות הערביות, כי את ההולנדיות חייבים לחלוב מידי יום, בגלל כמויות החלב הגדולות שהן נותנות. ובאם לא חולבים אותם, נגרם להן צער רב.

הפסד כלכלי – אם יחלבו כפי שיש מתירים על הקרקע, או שלא יחלבו, הרי יהיה הפסד כלכלי כבד, עד כדי כך שיעמיד בספק כדאיות אחזקת רפתות עם פרות חולבות.

מעשי האיבה – במשך מספר שנים השתמשו רבים משומרי השבת, בערבים שחלבו את פרותיהם, אבל פרעות שהיו בשנים כאלו ואחרות ובמיוחד בזמן "המאורעות" בשנים תרצ"ו-תרצ"ט כאשר מעשי איבה מצד הערבים היו מעשה של דבר יום ביומו, פתרון הגוי הערבי נגוז.

למרות כל זאת אסרו הרבנים על חליבה בשבת.

** ** **

א. הרב קוק אוסר, הרב עוזיאל מתיר.
בשנים הבאות הוציא הרב קוק רבה הראשי של ארץ ישראל מספר פסקים בנושא, כאשר בכולם הוא מדגיש כי חליבה בשבת על ידי יהודי הוא איסור מהתורה ומאידך הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל אז הרב הראשי הספרדי בתל אביב-יפו, פסק כי מותר ליהודי לחלוב בשבת, מכיון שבשעת הדחק יש לצרף דעות מיעוט, ולסמוך על הפוסקים שחליבה בשבת איסור דרבנן בלבד הוא, וכיוון שצער בעלי חיים דאורייתא, יכול לדחות איסור דרבנן. ולכך הוסיף את הסיבות של "הפסד ממון", ו"ישוב יהודים בארץ ישראל".
למרות ההיתר התנה זאת הרב עוזיאל בכמה תנאים חמורים: שהחליבה תיעשה על ידי כלי ולא בידיים וזאת לשם "שינוי"; שתיעשה בצנעה; שבמקום שיש גוי ישתמשו בו; שיחלבו קמעא קמעא, במידה הדרושה להקל צער הבהמה, ולא בבת אחת.
הרב עוזיאל היה מודע לחידוש ההלכתי הנועז, ולכן הוסיף בסוף דבריו כי אין כונתו לפסוק אלא להציע משא ומתן לבירור הלכה זו. כמה רבנים יצאו נגד פסק זה ובכללם הרב קוק שיצא בתוקף נגד פסק זה. ולמרות זה היו יהודים שומרי שבת רבים, שהמשיכו לחלוב בשבת, ולעבור על איסור דאורייתא.
בשנים הבאות היו רבנים שניסו להתיר את החליבה בתנאי שיחלבו על גבי אוכל. היו עוד ניסיונות שונים להתיר או למצוא פתרונות וללא הצלחה.
** ** **
ב. רבנים חב"דיים מתירים בתנאים מסויימים.
בכ"ז ניסן תרצ"ו, פרצו מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט בהם פגעו הערבים ביהודים, ורצח יהודים היה דבר תדיר. ומעתה לא היה שייך להביא ערבים שיחלבו בשבת. או אז, התרבו המתירים, אם כי בתנאים מחמירים שונים.
ובאותם ימים היו גם שני רבנים חב"דיים, שנטו להתיר חליבה לתוך אוכל. הגה"ח הרב משה אקסלרוד שכיהן כרב קהילת חב"ד ברמת גן שצידד להתיר במקרה שאין ברירה אחרת, וגם אז לחלוב לתוך אוכלין. את התחבטויותיו בנידון פרש בפני הרב החב"די הקשיש הרב משה מרדכי פאהרלסקי (עמרמי) וזה האחרון כתב על כך תשובה ארוכה, בה נוטה להקל במקרה שאין ברירה, לחלוב לתוך אוכל, ומתנה זאת בהסברה נכונה, כי מי שירא שמים לא יקנה את החלב.
** ** **
ג. היתר מכירה בשבתות
בביטאון תורת ארץ ישראל (ירחון רבני מרכזי), בגיליון ניסן-סיון תרח"צ פירסם הרב שמואל אביגדור דרצ'ינסקי רב בקרית משה ולפנים רב בוולוז'ין – פלפול בנושא החליבה, אותו הוא ממשיך בגיליון תשרי כסלו תרצ"ט, ואת מסקנותיו הוא כותב בחתימת המאמר:
"זאת תורת העולה מכל הנ"ל דאפשר לחלוב בשבת בהיתר, על ידי שיהיו הבהמות מכורות לנכרי תמיד... ואם אפשר להשים בהכלי קודם חליבה דבר שיקלקל החלב מלהיות ראוי לשתיה רק שלא יהיה ראוי להעמיד בזה החלב...".
** ** **
ד. ר' חיים נאה מתנגד ל'היתר מכירה' והיתרים אחרים
הפוסק החב"די ר' חיים נאה הגיב במכתב חריף שפורסם בשבועון "קול ישראל" בכ"ז שבט תרצ"ט, ובמילים כדורבנות תקף את ההיתר בטוענו כי זהו נגד תוספות מפורש. ואת דבריו מסיים בקריאה להפיץ את דבריו החשובים בעיתונים החרדים:
"ומצוה על כל העיתונים החרדים להעתיק מכתב זה, לאפרושי מאיסורא, ולהציל רבים ממכשול".
** ** **

ה. קונטרס החליבה
באותם ימים גרמו ההיתרים לרבים לחלוב בשבת, אחרים חולבים ללא היתרים, ולבינתיים יצאו רבנים ותלמידי חכמים במאמרים שאוסרים את החליבה, אולם מאמרים אלו פורסמו כמכתבים, בעיתונות או כמאמרים בתוך בטאונים תורניים, ואז הרב נאה הוציא קונטרס מיוחד בנושא החליבה בשבת, ובו ביאר הלכה ולמעשה כיצד לנהוג בחליבה בשבת.
את הפלפול בעניין החליבה בו הוא דוחה את דבריו של הרב עוזיאל שהיה מראשוני המתירים, הכין הרב נאה עבור ספר קצות השולחן, אולם גדולי הרבנים והפוסקים עודדוהו להוציא את הפסק החשוב הזה, כקונטרס בפני עצמו עוד טרם יצא החלק הבא של "קצות השולחן". ואכן הקונטרס יצא בשנת תרצ"ט ובו דברים קשים נגד ההיתר לחלוב בשבת.
את דבריו החריפים נגד היתר זה מתחיל הרב נאה בפסק המבוסס על "שולחן ערוך הרב" כי החולב אסור מדאורייתא מצד מלאכת "דש", ובהערה ב"בדי השולחן" מביא לקט דיעות מכח איזו מלאכה חייבים מדאורייתא או מדרבנן על חולב ואז מביא את דברי הרב עוזיאל ומתבטא נגדם בחריפות רבה:

"אולם הראו לי בספר אחד מזמננו שמו 'משפטי עוזיאל' שמקיל לחלוב בהמה במקום דליכא נכרי, ובאמת מי שעושה כן הוא חייב סקילה וכרת לדעת הפוסקים שמימיהם אנו שותים, על כן מצאתי חובה לעבור על דבריו ולהראות אפיסותם שאין בהם ממש".

הרב נאה תמה תמיהות רבות וקשות על דברי הרב עוזיאל, ובין היתר שואל מדוע לכל הפחות לא אומר שיחלבו לתוך אוכל שבאופן כזה פטור אבל אסור, כיון שהאוכל שהיה בתוך הבהמה יצא לתוך אוכל, ולא נהיה דבר נפרד כפי שמבארים הפוסקים.

כך גם יוצא בחרבות נגד ההיתר שמותר לחלוב כאשר מצילים את הבהמה מצער, גם אם אחר כך שותים את החלב, שעל כך כתב "הרב המסכים" לרב עוזיאל, הוא הרב יעקב מאיר הרב הראשי הספרדי לארץ ישראל, שנתן הסכמתו לספר של הרב עוזיאל, בו נכתב אודות חליבה בשבת. על כך תמה הרב נאה, שאם שותה את החלב בסופו של דבר הרי זה "פסיק רישיה" [אדם שאומר אני עורף ראשה של בהמה ולא מתכוין להורגה – זו דוגמא קלסית למצב שאדם לא יכול לומר שלא התכווין].

בנוגע לחלוב על הקרקע "לחלוב לאיבוד" מביא הרב נאה את הצדדים להיתר ולאיסור, ומסיק כי חליבה לאיבוד אסורה מדרבנן, ואי אפשר להתיר.

למסקנה, לדברי הרב נאה ברור שעדיף שגוי יחלוב, ואם אין אזי מתיר לחלוב לאיבוד כאשר יש חומר חריף בכלי אליו חולבים, וגם אם חולבים על הקרקע מציע להניח חומר חריף, ואז החלב מתקלקל באופן מיידי, ובמצב כזה ברור שאין צורך בחלב, וגם אין שיעור לחלב, כיון שכל חלב שיוצא מיד הולך לאיבוד. והכל מדובר כמובן כאשר הפרה מצטערת.

** ** **

ו. חליבה חשמלית ע"י שעון שבת

לאחר כחמש עשרה שנים התפתח ההיתר לחלוב על ידי חליבה חשמלית באמצעות שעון שבת, ומאז פשט המנהג לחלוב באמצעות שעון שבת, ויש שנותרו במנהג הישן לחלוב על ידי גוי.