● הבלוג המלא - בתוכן גולשים של COL

לפני מספר שבתות התארחתי אצל מורי וחמי שליט"א, כמנהג גברין יהודאין בשנה הראשונה לנישואיהם. השבת הוא החליט לצעוד רגלית לבית-כנסת מרוחק, ואני הצטרפתי אליו ברצון. בדרך חזרה מבית-הכנסת, הלכנו שנינו כמנהג אנ"ש הידוע – לבושים בזיידענע זופיצע, הלא הוא הסירטוק החב"די הידוע, חגורים בגארטל משי, עטופים בטלית שכל בור ועם-הארץ מזהה (לפי הפסים כמובן) שזוהי טלית חב"דית, וחבושים בכובע שגם בו קשה לטעות לגבי שיוכו המגזרי.

הלכנו ושוחחנו להנאתנו, הייתי מרוכז בסיפורים שסיפר לי השווער מחצר קדשנו, משם חזר לאחרונה. לידנו הלכו שני גיסיי, האחד בגיל 18 בערך, והשני בגיל 10.
נכנסנו לשכונה החרדית-לייט בו גר השווער, ולידנו עוברים מספר בחורים חרדיים הנמנים על המגזר הספרדי, אלה המתהדרים ב"השבת עטרת יהדות ספרד לישנה" אך מתעטרים בפרצוף מגולח למשעי כמנהג יהודי אשכנז – אובערלאנד.

הם פונים לכיוון חמי ומפיהם נזרקות קללות, וביטויים זולים. כאילו אחד הרקים עובר מולם. הם לא התבלבלו, ואף ציינו בתוך דבריהם שהם מכוונים זאת אלינו מפני שאנו חב"דניקים.

נו, נכון. לא על כל דבר אני מסכים עם חמי. גם כשמדובר בתוך האידאולוגיה הפנים-חב"דית אני לא לגמרי בדיעה שלו, וביודעי ומכירי קאמינא, המכירים אותי יודעים היטב עד כמה אני רחוק מהפלג אליו חמי משתייך.

ונכון, שני גיסיי היו עם כיפה עליה כתוב באותיות של קידוש-לבנה את הכרזת ה"יחי אדוננו" הידועה (למי שתמה: לגיס המבוגר יותר היה קצת חם, והוא נתן לאחיו הקטן לסחוב את מגבעתו כך שגם כיפתו נראתה).

אך עם-כל-זה, בני אב אחד אנו כולנו, ובפרט שמדובר כאן באביה של אשתי שאני מעריך ומכבד לא רק מפני שאני חייב בכבודו, אלא הרבה מעבר.

אך לא על זה באתי בתלונות לאותם חברה-לצים שהטיחו עלבונות בנו, שהרי כל יהודי מאמין מעדיף להיות מן הנעלבין ולא מן העולבין.

בעיר שאני גדלתי בה עד גיל 11 בערך, לא היו ממש הרבה דתיים. היום שמעתי שהיהדות החרדית גדלה שם קצת, אך בזמני – ובודאי באזור שאני גרתי בו – לא היה כמעט אף חרדי אחד. היחיד שהלך בגאון יעקב עם זקן מלא (וגם גדוש...) היה שליח הרבי לעיר, וגם רב בית הכנסת שלנו.

הוא היה הדמות היחידה שהילדים באזור באו איתה במגע, ונראתה כמו דמות של יהודי חרדי. זכורני שהגיעה אלינו שמועה בתור ילדים שיש מישהו ביהדות שמתנגד לחב"ד, וגם נחשב חרדי. הדבר נשמע לנו הגיוני, בערך כמו שישמע לכם הגיוני שהרב אלישיב כותב בסתר ב"אגרות קודש" ומקבל תשובות לרוב, ואולי עוד פחות הגיוני מזה.

הרי אם לא שליח הרבי לעיר, הילדים באזור שלנו לא היו רואים לעולם דמות כזאת, ולא היו יודעים מה פירושו המילה "יהודי חרדי" חוץ מאולי דמותו המאיימת והארכאית-משהו של הרב אמנון יצחק הניבטת מפוסטרים קרועים על קירות הרחוב. להתנגד לחב"ד, נראה לנו הגיוני כמו להתנגד להקב"ה בעצמו.

אך גם זו לא הנקודה.

בחורים שאמורים להיקרא חרדים, ואני מאמין שהם גם לומדים בישיבה כל שהיא, כך הם נראו לפחות – אמורים לכבד יהודי מבוגר, שזקנו האפור מורה שגילו לא רחוק מלהיות קרוב לסבא של אותם חבר'ה.

יהודי שגידל למעלה ממניין ילדים לתפארת, וחיתן כבר כמה וכמה מהם. יהודי שיכול לרתק את אותם בחורים עצמם בסיפוריו ובידע שקנה ברוב שנותיו, אותו יהודי מתבזה על שום מה?

על שום שהוא קשור לאילנא-דחיי?
על שום שהוא קשור לתלמידי הבעל-שם-טוב הקדוש?
על שום שהוא קשור לנשיא ישראל וקדושו, הוד כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע, שצדיקי הדור נרעדו למשמע שמו?

אולי נתנחם בכך ש"חוצפא יסגי" זה אחד מסימני הגאולה הקרובה, וכמו שאני מכיר את השווער – הוא מוכן לקבל עוד כמה בזיונות כאלה, ובלבד שמשיח כבר יבוא.

● כותבים, מגיבים וזוכים בכרטיס לרבי - "תוכן גולשים"