הרב דוד מאיר דרוקמן מפרסם בעתון "שעה טובה" מאמר השקפתי חריף, זאת בעקבות מאמרים מחשבתיים רצופי דעות כוזבות עד כדי מינות שפורסמו במוסף "שבת" של עתון "מקור ראשון"

*

"מאמר כפירה בתורה שבע"פ" כך כותב גם אחד מהבולטים ברבני ציבור ה"כיפות הסרוגות" ראש מכון "צומת" הרב ישראל רוזן

הסיפור תחילתו ביום ששי בשבוע שעבר:

לעתון הימין "מקור ראשון" מוסף ספרותי-הגותי בשם "שבת" המיועד לאינטלקטואליים שבציבור ה"כיפות הסרוגות" ובו מסות ומאמרי הגות רבים מפרי עטם של אנשי מחשבה בציבור הדתי-לאומי. כמה מאמרים ב"שבת" של יום ששי שעבר הקפיצו את הרב דרוקמן עקב הדעות כוזבות והנפסדות בלשון המעטה המובאות בהם.

הרב דרוקמן כתב מכתב מחאה למערכת העתון, ועורך המוסף יואב שורק ענה לו מה שענה. הרב דרוקמן לא נשאר חייב והגיב לאלתר לדברי יואב שורק, ועל רקע זה נכתב מאמרו של הרב דרוקמן בעתון "שעה טובה" שהתפרסם היום.

גם הרב ישראל רוזן ראש מכון "צומת" הזדעזע מדברי הבלע שב"מקור ראשון" ושלח תגובה קצרה ונמרצת למערכת העתון.


להלן קטע מכתבו של הרב דרוקמן למערכת עתון "מקור ראשון:

לכבוד
מערכת "מקור ראשון"
שלום וברכה!

קריאת חלק ממוסף "שבת" האחרון של עיתונכם הסבה לי "עונג" רב דקדושה:

* אליבא דרבקה שמעון - אחרי חורבן בית המקדש גזרו על כל אישה עוד חרמות ואיסורים מאיסורים שונות שאינם עולה בקנה אחד עם טוב ליבו של רבש"ע,

* אליבא דנועה איתם - מרדכי היהודי לא היה אלא מתבולל שחזר בתשובה,

* אליבא דרמי ריינר - האמורא רבא היה חמדן גמור.

ידידי, זהו TOO MUCH

החלטתם כנראה להחזיר אותנו לימים העליזים של רוסיה המשכילית....

בברכה ובכבוד רב,

הרב דוד מאיר דרוקמן


על מכתבו זה של הרב דרוקמן הגיב יואב שורק עורך המוסף "שבת":

שלום וברכה!

הצטערתי לקרוא את הביקורת של הרב על מה שפורסם אצלנו בגיליון פורים.
מאמרו של רמי ריינר לא טען כי רבא הוא תאב בצע, אלא להיפך: הסביר שחיייבים להסביר את הסוגיה אחרת, שכן אחרת כך נראה.

אינני רואה מה יש להלין על כך שרבקה שמעון סבורה שהחמירו עם בנות ישראל אחרי החורבן, והרי זה דבר ידוע, וגם מאמרה של נועה איתם הוא בעיניי עוד דרך לפרש את המגילה ולענות על השאלה שנתחבטו בה כבר חז"ל והמפרשים והיא מדוע לא כרע מרדכי להמן וגילגל את הסכנה הגדולה על כלל ישראל.

מכל מקום, לצד מאמרים אלה היו בגליון - כמו בכל גליון - הרבה דברים המגדילים תורה ומאדירים אותה, מחזקים את דברי חז"ל ומעמיקים את ההיכרות של כלל ישראל עם המקורות וההיסטוריה של עמנו.

חלק מקוראי המוסף נהנים מדברי תורה אלה דווקא בזכות העובדה שהם באים במסגרת שלא כולה טבועה מראש בחותם אחד.

אלמלא היה פתחון אצלנו לנועה איתם, לא היה גם תפחון פה למיכאל בן ארי וכן הלאה...

מקווה שהרב יתן דעתו לחיוב יותר מאשר למה שבעיניו הוא שלילה.
כל טוב וחזק ואמץ

יואב שורק
עורך מוסף שבת

הרב דרוקמן לא נשאר חייב וענה ליואב שורק כדלהלן:

ב"ה

הצטערתי בכפליים לקרא את תגובתך,

לגבי מאמרה של הגב' איתם שהופכת את מרדכי (שלפי תורה שבע"פ היה חבר בסנהדרין ואף נביא!).

- אין ואסור מכל וכל לפרש פירוש בתנ"ך במנותק מדברי חז"ל בתורה שבע"פ,
ועאכו"כ שאין לכתוב פירוש שהוא נגד כל מה שכתוב בתורה שבע"פ, וזהו כלל בסיסי הידוע לכל בר בי רב דחד יומא.

ה' רמי ריינר אמנם כותב מה שכותב לגבי האמורא הקדוש רבא. ואף שהוא מצטט מדברי הגמ' עצמם, אבל ידוע שבכגון דא, דברי חכמים חידות ומשלים (עיין מה שנכתב ע"י המפרשים על סיפוריו של רבה בר בר חנה), ו"חמדן" שנאמר על אמוראים ותנאים איננו כינוי במושגים כפי שהם מוכרים לאנשים כערכנו (אליבא דשיטתך שה' ישמור, רבה כנראה "רצח" בפשטות את ר' זירא אחרי שהשתכר בסעודת פורים ("קם רבה ושחט לר' זירא"...)

ולגבי הגיגיה של הגב' רבקה שמעון- רבש"ע! מי החמיר את החומרות על בני ישראל? האם "הרב" מיקי או קיקי? או שמא רבותינו האמוראים, ורבותינו ראשונים כמלאכים?

תגובתך לצערי המגלה ניתוק מוחלט ממה שהתחנכו כל הדורות של חובשי ספסלי בית המדרש מאז נחתם התלמוד והסתיימה תקופת הראשונים - אך מחזקת את ההנחה ששלומי אמוני ישראל אינם יכולים להחזיק בביתם את המוסף "שבת" עם כל כוונותיו הטובות. אמנם "שבעים פנים לתורה" אבל "פנים" דייקא ולא "אחור" (זו איננה אימרה חריפה שלי, אלא משל גדולי ישראל).

אני מסכים עמך שכדבריך "חלק מקוראי המוסף נהנים מדברי תורה אלה דווקא בזכות העובדה שהם באים במסגרת שלא כולה טבועה מראש בחותם אחד."
ועל דא בדיוק קא בכינא.

ועל רקע זה בא מאמרו של הרב דרוקמן בעתון "שעה טובה" שהתפרסם היום:

הרב דוד מאיר דרוקמן


ואנכי הסתר אסתיר פני

בשעת חדוותא של סעודת פורים התגלגל סיפור על אחד מגדולי החסידים אשר לעת זקנותו שמע קריאת המגילה מבעל קורא אלמוני, והנה אחרי סיום הקריאה הפטיר החסיד: "סיפור נאה שמענו זה עתה...". "זה עתה?" הרימו הגבה הסובבים, "והרי לפי גילך היית צריך להיוודע לסיפור המגילה זה קרוב ל-100 פעמים?". "מה אינכם מבינים" השיב הזקן, "כל השנים שמעתי את המגילה מהרבי שלי, ורק עתה לראשונה אני שומע את הסיפור מאדם רגיל. כשהרבי שלי קרא 'המלך' לא היה נשמע שהמדובר באחשוורוש במובן הרגיל, וכמוהו כל הדמויות המוזכרות במגילה. רק עכשיו, הפנמתי שהיה כאן סיפור מרתק, כפשוטו בגשמיות....."

ואכן כשמעניינים בביאורים על מגילת אסתר למשל בספר "תורה אור" לבעל התניא, עולה שאפילו "הסוס" המוזכר במגילה איננו הסוס "שלנו", ומבואר שם ש"סוס" הוא פעמיים שם ס"ג, מושג בתורת הקבלה, שאין כאן מקומו. ה"עץ גבוה חמישים אמה" מתייחס לשער הנו"ן שהוא למעלה ממ"ט שערים – "למעלה מסדר השלשלות" בסגנון תורת הח"ן, וכן הלאה. ובכלל, יהודי שיש לו יד ורגל בפנימיות התורה, יודע ש"אברהם" היא מידת החסד, יצחק – גבורה, יעקב – תפארת, יוסף – ספירת היסוד וכו' וכו', ורק בהשקפה שניה הוא "נזכר" שהמדובר הוא גם ב...אנשים בשר ודם כפשוטו.

אבל גם מי שאין לו השגות בעניינים שבכבשונו של עולם: כשחסיד צאנז נתקל בשמו של אחד מאישי התנ"ך, הוא בטוח שמדובר בדמות מינימום כמו הרה"ק ה"דברי חיים", חסיד סדיגורא יסתכל על דוד המלך לפחות כמו על הרוז'ינער, ליטאי יחבר את דמותו של מישהו מהתנאים ל"חפץ חיים", אצל חסיד חב"ד תתקשר דמותו של רשב"י לרב'ה. שורה תחתונה: כל אלה שהזכרנו (רשימה אקראית כמובן) כשם שלא עולה ברעיונו של מישהו מהם שהוא מסוגל לרדת לסוף דעתו של "הרב'ה" שלו, כך ברור לו במכל שכן וקל וחומר שדמותם של אבותינו, של תנאים, אמוראים ושאר מצוקי ארץ - לא מחשבותיהם מחשבותינו ולא דרכיהם דרכינו, וכגבוה שמים מארץ כן גבהו השגותיהם מהשגותינו.

כל זה מחד גיסא. ברם, מאידך גיסא, יש חובשי כיפות בזמננו האוחזים תחת בית שחיים בש"ס וילנא גדול, מתנודדים ב"שמונה עשרה" כעצי היער, שכאשר הם נתקלים בשמותיהם של אביי ורבא, או בפסקיהם של מרן המחבר או הרמ"א, דמויותיהם של הני רברבי מתחברות או לפחות מעוררות אסוציאציה עם דמותו של .. "הרב הפיקודי מיקי" או רב בית הכנסת רמי (עם כל הכבוד), מסקנה: מדובר ב"אחד מן החבר'ה" ....

וכך אני נתקל בסוף השבוע האחרון במוסף הגותי שאמור להיות מכובד, ובו מאמרים של חובשי כיפות כולל של "רבנים" ו"רבניות", ומקריאת המאמרים נודע לי לראשונה (והקריאה בשורות הבאות הם לבעלי לב חזק בלבד): שמרדכי היהודי מיושבי לשכת הגזית, עליו אמרו חז"ל מרדכי בדורו כמשה בדורו לא היה אלא דמות של מתבולל שחזר בתשובה, לראשונה נודע לי מקריאת מאמר אחר באותו מוסף שהקב"ה בטוב ליבו איננו מסכים כנראה עם האיסורים ההלכתיים הקשוחים המוטלות על האשה החל מר' זירא וכלה באחרון האחרונים בתחום הטהרה, וכך במאמר אחר מכונה אחד מהאמוראים בשם "חמדן במיוחד" - מה נאמר ומה נדבר? עפרא לפומיה, לא פעם אחת אלא ג' פעמים.... אוי לעיניים שכך רואות.

בעצם אינני מגלה את אמריקה שיש בעלי דעות כוזבות ומשובשות בעולמנו. ברם, עד היום, ידענו שאלה נמצאים בחוגי "המשכילים" של רוסיה ויורשיהם, הניאולוגים של הונגריה, הרפורמים של אמריקה או הקונסרבטיבים ב"סמינר שכטר" בניו יורק. ידענו שיש תנ"ך עם פירוש גורדון, קאסוטו, או "מקרא מפורש" בהוצאת שרברג. סתם "יהודי של ביכ"נ" המתעניין אפילו קצת ב"אותיות הקטנות" ידע שאת ידיעותיו בתנ"ך הוא שואב מ"מקראות גדולות" או ממלבי"ם. היום אנו עדים לתופעה חדשה: אנשי רוח, ובכלל זה כאלה המכונים רבנים ורמי"ם, והמשייכים את עצמם לאורטודוקסיה - הגיגיהם מתפרסמים מעל דפי עלונים בהמוני בתי כנסת אורטודוקסים, ובהם מאמרים המתייחסים לאבות ונביאים "בגובה העיניים", וכך,דוד המלך "מלכא משיחא" המכונה בקבלה כ"רגל רביעית שמרכבה העליונה" אינו אלא "יפה עיניים", ועל דרך זה שאר אבות האומה זוכים לניתוח אישיות נטול סנטימנטים ברוח האקדמיה.

שורות אלה נכתבות בימי הפורים כאשר באויר ובאוירה מהדהדים בחזקה דברי חז"ל: "אסתר מן התורה מניין? שנאמר ואנכי הסתר אסתיר פני", ללמדנו ששני הסתרי פנים איכא. כשיש גילוי פנים בתורה שלא כהלכה, זהו הסתר פנים אחד. אבל כאשר רח"ל מתקיים הסתר כפול - "ואנכי הסתר אסתיר", כאשר "רבנים" והוגי דעות הנכללים ונחשבים (משום מה) בתוך "הקונצנזוס", והשקפותיהם והרהורי ליבם של אלה עולים על שולחן מלכים בבתי כנסת, "ולאורם" מורעלות נשמות של צעירים וצעירות, אשר ברבות השנים, בעצמם הופכים למשפיעים ו"מאן דאמרים", אלה המגדירים את עצמם בגאווה כ"דתיים שפויים" (להבדיל מ"הקיצונים" החרדים או החרדלי"ם) – הרי החושך של הגלות הרוחנית הוא אכן כפול ומכופל. ברם בזאת נחמתנו, כי כבר הובטחנו שדוקא מתוך זה נזכה לבקיעת אורה של "איילת השחר", של הגאולה השלימה, ומלאה הארץ דעה את ה'.

כאמור, גם הרב ישראל רוזן ראש מכון "צומת" נדהם מהדברים ושלח מחאה משלו (אגב, העתון לא טרח עד כה לפרסם את מחאת הרב רוזן):

ב"ה מוצאי פורים תשס"ט, 10.3.09
מאמר כפירה בתורה שבעל-פה
תגובה לנועה איתם "ממתבולל למנהיג"
הרב ישראל רוזן
"קריאה זהירה בפשט המגילה" - כך פותחת כותרת המשנה המתנוססת מעל מאמרה של נועה איתה בגליון 'שבת' זכור. הכותבת חותרת למסר, החיובי כשלעצמו, כי "שמחת הפורים היא גילוי מחדש של הסולידריות והזהות היהודית", אך לשם כך היא מבעטת בתורה שבעל-פה ובמסורת הדורות ומרשה לעצמה לדון את גיבורי המגילה משל היו תלמידה, שכניה או לקוחותיה על ספת הפסיכולוג.
אני מזדעק לנוכח החוצפה להסיט את המבט ואת הלב מדבריהם של חכמי כל הדורות, אשר קטנם עבה ממתנינו, ולהשקיף כביכול מרום קומתנו - הו אנחנו! - על אישי התנ"ך ועלילותיהם.
אני מודע היטב לפולמוס 'סיפורי התנ"ך בגובה העינים' או 'בגובה חז"ל, ונדרשתי לסוגיא זו בהקדמה לחיבורי "ספר שופטים בגובה חז"ל". אומר כאן את תמצית עמדתי; מי שדן את אישי התנ"ך כראות עיני שכלו ורוחו הופך את התנ"ך לספר אנטי-חינוכי בעליל, אשר תוכו רצוף עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. גם אם לבסוף הצדק מנצח, והרשע והחוטא נענשים - עדין המסר הוא שלילי וכאמור, אנטי-חינוכי.
דוגמא בולטת לתיזה זו הוא מאמרה של נועה איתם המציג את מרדכי-מרדוך כמתבולל פרסי, כחותר לשידרוג מעמדו גם על חשבון הקרבת אסתר למ(ו)לך, וכאיש תככי-חצר רב מעללים. לא אשוב לפרט כאן מרכיבים נוספים מקריאתה הבלתי-זהירה של נועה. אסתפק בקביעה כי אבוי למסר של 'סולידריות וזהות יהודית' אם התשתית עליה נבנים ערכים אלו היא התבוללות וירידה אל מעמקי החטא. המסר - ואבוי אם לתנ"ך אין מסר - הוא מתן לגיטימציה להליכותיהם המתבוללות של מרדכי ואסתר, שהרי "בסוף כבר יהיה טוב".
אומר אחת שהן שתים: דבריה כ"כ מהופכים למסורת חז"ל ופרשני הדורות, ולו לפחות טרחה להציגם כרוחם ולהוסיף דבריה בשולי גלימתם בענווה הראויה. עזה אמונתי כי מי שמאמין בתורה שבעל-פה בהלכה לא יכול לכפור בתורה שבעל-פה באגדה, למרות האבחנות בין שני העולמות. משבחרה המחברת לדלג על כל אלו, ולגשת 'ישירות אל הטקסט' ברגל גסה, לטעמי, מיקמה עצמה בעיני בכלל מנתחי-ספרות לטקטס התנ"כי, אשר אחריתה מי ישורנו בקיצוץ נטיעות בעולם ההלכה ע"י שומעי לקחה, המקישים דבר מתוך דבר; כשם שאין ממש בתורה שבעל פה, ובתורת גדולי הדורות, בסיפורי התנ"ך האגדיים, כך בפסוקי ההלכה אשר לא ניתן להבין אל-נכון ולו פסוק אחד ללא תורה שבע"פ. הכופר בכך הריהו מכת מכחישי עיקרי אמונת היהדות, ח"ו.