מערכת COL
|
יום ג' אדר ה׳תשס״ט
27.02.2009
מעשה חושב ● מיוחד לפרשת תרומה
אלפי שנים לאחר שיתוף-הפעולה בין משה רבנו לבצלאל במלאכת בניית המשכן וכלי המקדש, משחזר הרב דב לבנוני, בגילוי-לב ובחינניות כובשת, את סיפור חייו המרתקים שהמקדש וכליו שזורים בו על פרטי-פרטיו המדויקים להפליא ■ והכול בזכות מבט והערה של הרבי בכ"ו אדר א' בשנת תשנ"ב ■ מוגש לרגל פרשת תרומה לסיפור המלאלקריאת (ולהורדת) מגזין COL - לחצו כאן
"עבודה רבה ודיוק מקסימאלי". הרב לבנוני בביתו בירושלים, השבוע * צילום: עזרא לנדא, COL
מאת הרצל קוסאשוילי
צילומים: עזרא לנדא
כמעט כל ילד מחזיק אוסף בעל ערך סנטימנטאלי של צעצועים, בולים, ספרים וחוברות, עליו הוא שומר בקנאות. כזה הוא הרב דב לבנוני, רק שהוא כבר לא ילד והאוסף שלו לא מזכיר אפילו במקצת את האוספים השגרתיים הקיימים במחוזותינו. הוא מסרב לחשוף את גילו המדויק. אולם, חזותו ודיבורו הרך והחלש משהו מסגירים את עובדת היותו מופלג בשנים. עם רזומה שכזה, לא אחד כמו הרב לבנוני ייכנע לתכתיבי הזמן ותחבולותיו.
כאחד שאמון על שיחזור מלאכת המשכן והנחלתו לציבור, הזיכרון שמהווה פקטור חשוב במלאכת השחזור והשימור של הפרטים המרובים, מפתיע בצלילותו ובבהירותו.
מאיפה לכם ה"תחביב" הזה של העיסוק במקדש ובכליו?
"למעשה, 30 שנה שאני מתעסק בפועל בשחזור בתי-המקדש. הכול התחיל בילדותי בצ'כוסלובקיה, גרנו בקצה הדרומי של מדינת צ'כוסלובקיה בסמיכות לגבול ההונגרי (שורשיה של חסידות מונקאטש. ה"ק). אני זוכר את אבי ע"ה לומד בבית מתוך גמרא במסכת יומא, או במשניות במסכת מידות על המקדש והר-הבית. שם, לראשונה כילד, נחשפתי לציור של הר-הבית והמקדש בגמרא ובמשנה וזה תפס אותי. מאז, אני לא מסוגל להניח את הפרויקט הזה מידיי".
ובכל זאת, המרחק מהתעניינות בנושא למעשה בפועל גדול קצת, לא?
"ממש לא, תלוי במידת ההתעניינות... אצלי זה ממש תפס אותי, דווקא בגלל ריבוי הפרטים והגרסאות בעניין, החלטתי לפני 30 שנה כאמור להתעסק בזה מעשה בפועל".
עד כמה השחזור מסובך עם כל הגרסאות הקיימות?
"ראשית, הכנת דגם שכזה דורשת עבודה רבה ודיוק מקסימאלי, מהסיבה הפשוטה שהדגם הוא מיניאטורי ומורכב מהמון פרטים. לרוב נדרשת חוגה מיוחדת שמאפשרת לך דיוק על אלפית המילימטר, ממש כך. העבודה עצמה הייתה איטית ובריכוז גבוה במיוחד".
ואיך מחליטים לפי איזו דעה משחזרים את המקדש?
"אני החלטתי להיצמד לרמב"ם בכל הקשור למקדש וכליו. ישנן גרסאות נוספות, כמו הטעות הנפוצה שקני המנורה עגולים, כמובא בחומש 'בית יהודה'. לעיתים לא-רחוקות נאלצתי להשמיד כמה מהפריטים שהתבררו כלא-נכונים או כלא-מדויקים, ההיכרות המדוקדקת של כל פינה במקדש נרכשה תוך-כדי הלימוד וההתקדמות בשלבי הבנייה של הדגם".
כמה שנים, בעצם, לקח לך לשחזר את הדגם הסופי לאחר כל התיקונים?
"ארבע שנים רצופות שקדתי על הפרויקט הייחודי הזה, תוך-כדי התייעצות עם רבנים ומומחים לעניין. רק לאחר שסיימתי והייתי שבע רצון מהדגם שנבנה על-ידי, הרגשתי שאני יכול להראות אותו לרבי".
מה אתה זוכר מהמעמד הזה?
"זה מעמד שלא שוכחים... אני זוכר שזה היה במעמד 'חלוקת הדולרים' האחרונה, לה זכינו מהרבי ביום ראשון, אור לכ"ז אדר א' בשנת תשנ"ב. הרב גרונר הציג אותי בפני הרבי, הנחנו את המודל על השולחן, שולחן קטן, זהה כמעט בגודלו לדגם המוקטן של המקדש. אני חייב לציין שבכוונה תחילה הדגם לא נבנה וחובר כמקשה אחת (כמעשה המנורה) אלא בצורה שהיה אפשר לפרק ולהרכיב חלקים ממנו בקלות. הרמתי את הגג והרבי התבונן ממושכות ובריכוז בדגם ואמר לי: 'הכבש צריך להיות יותר ארוך!' (של מזבח החיצון ה"ק). עניתי לרבי: 'מדדנו את זה...' הרבי המשיך להביט בדגם ואמר 'אם מדדתם אז מדדתם...'
"ההערה הזאת לא נתנה לי מנוח. מייד עם חזרתי ארצה התיישבתי שוב על הדגם ו...מצאתי את הטעות.
"הטעות שלי הייתה בכך שחישבתי את האורך האלכסוני של הכבש, מבלי להביא בחשבון את הבסיס של המזבח, מה שכמובן קיצר את הכבש בכמה מילימטרים בדגם... ארבע שנים עבדתי על זה, התייעצתי עם רבנים ומומחים והרבי בעשר שניות של התבוננות תיקן והשלים לי את הבניין... אני ממש מחכה לראות את בית-המקדש השלישי, בפרט אחרי מה שהרבי אמר לי".
מה זאת אומרת? תפרט קצת...
"הרבי אמר לי שמכיוון שאני מתעסק בבניין הבית, אני אזכה לראות את הבית השלישי בתפארתו יורד מהשמים. גם לאשתי הרבי אמר בזה הלשון: 'כשבית-המקדש השלישי ירד, תוכלי לשאול את בעלך עד כמה הוא מדויק..."
אתה יליד שנת תר... כמה? אני מנסה את כוחי בפעם האחרונה ונוחל כישלון צורב.
"אמרתי לך שאני לא מעוניין לחשוף את גילי", אומר לי הרב לבנוני באותה הטעמה כבראשונה, ללא שמץ גילוי כעס או טרוניה מצידו. האמת? אני מביט בו ומבין שזה ממש לא משנה מה הגיל המדויק שלו, הוא נראה לי מספיק נחוש וטעון בציפייה לבית-המקדש השלישי...
צילומים: עזרא לנדא
כמעט כל ילד מחזיק אוסף בעל ערך סנטימנטאלי של צעצועים, בולים, ספרים וחוברות, עליו הוא שומר בקנאות. כזה הוא הרב דב לבנוני, רק שהוא כבר לא ילד והאוסף שלו לא מזכיר אפילו במקצת את האוספים השגרתיים הקיימים במחוזותינו. הוא מסרב לחשוף את גילו המדויק. אולם, חזותו ודיבורו הרך והחלש משהו מסגירים את עובדת היותו מופלג בשנים. עם רזומה שכזה, לא אחד כמו הרב לבנוני ייכנע לתכתיבי הזמן ותחבולותיו.
כאחד שאמון על שיחזור מלאכת המשכן והנחלתו לציבור, הזיכרון שמהווה פקטור חשוב במלאכת השחזור והשימור של הפרטים המרובים, מפתיע בצלילותו ובבהירותו.
מאיפה לכם ה"תחביב" הזה של העיסוק במקדש ובכליו?
"למעשה, 30 שנה שאני מתעסק בפועל בשחזור בתי-המקדש. הכול התחיל בילדותי בצ'כוסלובקיה, גרנו בקצה הדרומי של מדינת צ'כוסלובקיה בסמיכות לגבול ההונגרי (שורשיה של חסידות מונקאטש. ה"ק). אני זוכר את אבי ע"ה לומד בבית מתוך גמרא במסכת יומא, או במשניות במסכת מידות על המקדש והר-הבית. שם, לראשונה כילד, נחשפתי לציור של הר-הבית והמקדש בגמרא ובמשנה וזה תפס אותי. מאז, אני לא מסוגל להניח את הפרויקט הזה מידיי".
ובכל זאת, המרחק מהתעניינות בנושא למעשה בפועל גדול קצת, לא?
"ממש לא, תלוי במידת ההתעניינות... אצלי זה ממש תפס אותי, דווקא בגלל ריבוי הפרטים והגרסאות בעניין, החלטתי לפני 30 שנה כאמור להתעסק בזה מעשה בפועל".
עד כמה השחזור מסובך עם כל הגרסאות הקיימות?
"ראשית, הכנת דגם שכזה דורשת עבודה רבה ודיוק מקסימאלי, מהסיבה הפשוטה שהדגם הוא מיניאטורי ומורכב מהמון פרטים. לרוב נדרשת חוגה מיוחדת שמאפשרת לך דיוק על אלפית המילימטר, ממש כך. העבודה עצמה הייתה איטית ובריכוז גבוה במיוחד".
ואיך מחליטים לפי איזו דעה משחזרים את המקדש?
"אני החלטתי להיצמד לרמב"ם בכל הקשור למקדש וכליו. ישנן גרסאות נוספות, כמו הטעות הנפוצה שקני המנורה עגולים, כמובא בחומש 'בית יהודה'. לעיתים לא-רחוקות נאלצתי להשמיד כמה מהפריטים שהתבררו כלא-נכונים או כלא-מדויקים, ההיכרות המדוקדקת של כל פינה במקדש נרכשה תוך-כדי הלימוד וההתקדמות בשלבי הבנייה של הדגם".
כמה שנים, בעצם, לקח לך לשחזר את הדגם הסופי לאחר כל התיקונים?
"ארבע שנים רצופות שקדתי על הפרויקט הייחודי הזה, תוך-כדי התייעצות עם רבנים ומומחים לעניין. רק לאחר שסיימתי והייתי שבע רצון מהדגם שנבנה על-ידי, הרגשתי שאני יכול להראות אותו לרבי".
מה אתה זוכר מהמעמד הזה?
"זה מעמד שלא שוכחים... אני זוכר שזה היה במעמד 'חלוקת הדולרים' האחרונה, לה זכינו מהרבי ביום ראשון, אור לכ"ז אדר א' בשנת תשנ"ב. הרב גרונר הציג אותי בפני הרבי, הנחנו את המודל על השולחן, שולחן קטן, זהה כמעט בגודלו לדגם המוקטן של המקדש. אני חייב לציין שבכוונה תחילה הדגם לא נבנה וחובר כמקשה אחת (כמעשה המנורה) אלא בצורה שהיה אפשר לפרק ולהרכיב חלקים ממנו בקלות. הרמתי את הגג והרבי התבונן ממושכות ובריכוז בדגם ואמר לי: 'הכבש צריך להיות יותר ארוך!' (של מזבח החיצון ה"ק). עניתי לרבי: 'מדדנו את זה...' הרבי המשיך להביט בדגם ואמר 'אם מדדתם אז מדדתם...'
"ההערה הזאת לא נתנה לי מנוח. מייד עם חזרתי ארצה התיישבתי שוב על הדגם ו...מצאתי את הטעות.
"הטעות שלי הייתה בכך שחישבתי את האורך האלכסוני של הכבש, מבלי להביא בחשבון את הבסיס של המזבח, מה שכמובן קיצר את הכבש בכמה מילימטרים בדגם... ארבע שנים עבדתי על זה, התייעצתי עם רבנים ומומחים והרבי בעשר שניות של התבוננות תיקן והשלים לי את הבניין... אני ממש מחכה לראות את בית-המקדש השלישי, בפרט אחרי מה שהרבי אמר לי".
מה זאת אומרת? תפרט קצת...
"הרבי אמר לי שמכיוון שאני מתעסק בבניין הבית, אני אזכה לראות את הבית השלישי בתפארתו יורד מהשמים. גם לאשתי הרבי אמר בזה הלשון: 'כשבית-המקדש השלישי ירד, תוכלי לשאול את בעלך עד כמה הוא מדויק..."
אתה יליד שנת תר... כמה? אני מנסה את כוחי בפעם האחרונה ונוחל כישלון צורב.
"אמרתי לך שאני לא מעוניין לחשוף את גילי", אומר לי הרב לבנוני באותה הטעמה כבראשונה, ללא שמץ גילוי כעס או טרוניה מצידו. האמת? אני מביט בו ומבין שזה ממש לא משנה מה הגיל המדויק שלו, הוא נראה לי מספיק נחוש וטעון בציפייה לבית-המקדש השלישי...
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
