יום אחד, אם אפסיק לעשן, אהיה זקן. יעשו לי מסיבה גדולה וישאלו אותי מהי החוויה העיתונאית הראשונה שזכורה לי. אני אענה מיד ואף אוסיף ואומר שזאת היתה לא רק חוויה ראשונה, אלא אף יסודית ומכוננת בחיי המקצועיים, עלק. זה סיפור שהוא לא רק אישי ועיתונאי, אלא גם היסטורי וישראלי. תכליתו היא, כיצד כמעט הגשתי לשמעון פרס את ראשות הממשלה על מגש, וכיצד כמעט הפכתי בחצי יום למושיע של ישראל. הייתי אז בן 18. ובכן , פסח תש"נ לא היה שונה מפסחים שקדמו לו. כמו תמיד חבטנו בספרים, הפכנו את המגירות ועזרנו להכין אוכל. את ליל הסדר חגגנו בדיצה ובששון. החג הראשון עבר אף הוא בחדווה. שום דבר באוויר לא בישר על העובדה שעוד מעט מתחיל סרט שלא יישכח במהרה. בבוקרו הראשון של חול המועד, קבעתי עם שני חברים להיפגש. חול המועד פסח הוא זמן איכות. הרחוב החרדי מקבל אז פנים של פרבר יוקרה. כולם לבושים היטב, בבגדי שבת, יש מעט מכוניות בכבישים כי כולם נוסעים לטיולים ומין נהרת חג רוגעת ומנומנמת שורה על הרחובות. יצאנו שלושה משכונת מגוריי וטיילנו, משוחחים בענייני השעה, עד למרכז ירושלים, שם החלטנו לעלות על אוטובוס ולנסוע לכותל המערבי. ואז ראינו את אליעזר מזרחי. אליעזר מזרחי היה חבר כנסת מטעם אגודת ישראל. באותה קדנציה, זכתה אגודת ישראל לחמישה מנדטים, ודגל התורה, הסיעה שפרשה ממנה, זכתה לשניים נוספים. אנחנו הכרנו היטב את פניו של אליעזר מזרחי. כיוון שהיינו תלמידי ישיבה טובים והגונים ועם זאת סקרנים וחובבי חיים, הדבר היחיד שבאמת היה נטוע לנו במוח, היה פוליטיקה. שנתיים קודם לכן, ב-1988, התקיימו בחירות כלליות שמבחינת החרדים היו גורליות. זו היתה הפעם הראשונה מאז הקמת המדינה שבה ניגשו החרדים לבחירות בשתי רשימות נפרדות, אגודת ישראל ודגל התורה. הפילוג הזה, שזכור לי עד היום במלוא העוצמה, היה קרע אדיר. ברחוב החרדי אכלו אנשים אחד את השני. בכל מחנה נישבה אז רוח גדולה שסחפה את כולם לקלחת ויצרה אמביציה מטורפת. כולם עבדו כמו חמורים. בסופו של דבר השתלם הפילוג. נגד כל הסיכויים הצליחו החרדים, כאמור, להכניס לכנסת שבעה נציגים, במקום הארבעה המשותפים שהיו קודם לכן. החמישי בין חברי הכנסת ברשימת אגודת ישראל, היה אליעזר מזרחי, תימני צעיר וחביב, תושב לוד, חב"דניק חם ואדוק שיעשה הכל למען רבו ולמען אמונותיו. אפילו לרוץ לכנסת. באותו יום, לפגוש ברחוב את אליעזר מזרחי היה כמו למצוא בעוד שבוע את אוסמה בן-לאדן עושה קניות בשוק של קאבול. לילה אחד קודם לכן השלים יושב ראש המערך שמעון פרס את ההכנות למה שעתיד להתכנות "התרגיל המסריח". זמן קצר קודם לכן פיטר ראש ממשלת האחדות יצחק שמיר את שמעון פרס מהממשלה ובעקבותיו התפטרו, בצעד של מחאה, כל שרי המערך. ב-15 במרץ 1990, נפלה ממשלת שמיר בהצבעת אי אמון. פרס החליט להקים ממשלה. הוא נעזר בעריקתו של חבר כנסת מהליכוד, השר אברהם שריר, והובטחה לו תמיכתה של ש"ס בתנאי שתצטרף למהלך מפלגה דתית נוספת. עם "דגל התורה" של הרב שך לא היה שום סיכוי (אז פרץ "נאום השפנים והחזירים"). פרס הצליח לרתום את אגודת ישראל על חמשת חברי הכנסת שלה לקואליציה החדשה, ותהי ממשלה. במוצאי החג הראשון של פסח כינס שמעון פרס את חברי מרכז מפלגת העבודה בבית ברל, ושם הכריז בדרמטיות על רקע מחיאות כפיים סוערות, על חברי הממשלה החדשה שהקים. למחרת בא פרס עם אשתו לכנסת, לבוש חגיגית, יחד עם השרים המיועדים, שגם הם היו מצוחצחים בלבושם, לישיבה שהיתה אמורה להיות ישיבה שבה יצביע רוב מצומצם על הקמת ממשלה חדשה בראשות פרס. כבר בראשית הישיבה החגיגית התברר לפרס ולאנשיו שמשהו בעייתי קורה. שניים מחברי הכנסת של אגודת ישראל, אברהם ורדיגר ואליעזר מזרחי, נעדרו מן הבניין. לולא נחפז פרס להכריז על הממשלה החדשה, הוא היה יכול לחזות את הבעיה. ורדיגר ומזרחי לא השתייכו לחוג הרגיל של חברי הכנסת של אגודת ישראל. הם היו ימניים ולאומיים שסרו למרותו של הרבי מליובאוויטש, שהתנגד נחרצות לממשלה בראשות פרס. באותו בוקר הם נתקפו נקיפות מצפון והחליטו להיעלם. אנשי פרס זיהו שהחוליה החזקה היא אליעזר מזרחי. בעוד פרס מסתגר בלשכתו בכנסת, התפרסו נאמניו בכל קצווי הארץ לחפש את מזרחי, כשעיתונאים ואנשי תקשורת מלווים את החיפושים. במשך יום תמים תרה המדינה כולה אחרי אברך תימני מלוד, שעומד לדפוק לפרס את חלום חייו. * * * ואנחנו, כאמור, ראינו את מזרחי. השעה היתה שעת צהריים בשכונה חרדית במרכז ירושלים. הרחוב כולו המה ככוורת סביב ההתרחשויות הפוליטיות. בשלב הזה של היום כבר החל המתח לפנות את מקומו לגיחוך קל, שהלך והתפתח לצחוק גדול. פתאום ראינו אותו. דמות שחרחרה בגובה בינוני, עם פאות קטנות ומסולסלות, יוצאת, שפופה מעט, ממכונית ונבלעת בתוך בניין גדול. אי אפשר היה לטעות. זהו מזרחי המסתתר. ברגעים הבאים נהגתי כמו שנוהג נער חרדי ערני בן 18, שחולם להיות עיתונאי גדול, אולי אפילו חבר כנסת. רצתי כל עוד רוחי בי לטלפון ציבורי, איתרתי חבר שאחיו היה עיתונאי ברשת א' והיו לו קשרים טובים, והודעתי לו שאני מחכה לו כאן וכאן עם הסיפור של החיים שלו. כעבור חצי שעה כבר היו במקום שלושה כתבים חרדים, שני אנשי רדיו וצוות צילום של הערוץ הראשון. פיקחתי עליהם כמו קצין עיתונות. את כתבי הרדיו הסתרתי מאחורי הבניין, סמוך לבלוני הגז, את הכתבים הושבתי מול הבניין על ספסל בתחנה, ואילו הצוות ואנוכי דילגנו אל מעבר לרחוב, מאחורי גדר שיחים ונותרנו לשבת בדממה. כשיש זיהוי, אמרתי לכולם, אני נותן אות וכולם קופצים עליו, ברור? ישבנו שחוחים קרוב לשעתיים. ברקע נשמעו דיווחי הרדיו על הדרמה הטרגית שנבנית בכנסת. הרגשתי שאני מתפוצץ. נו, הם האיצו בי כל רגע בלחש, איפה הוא? חכו, אמרתי. אני צריך להסביר לכם שהעיקרון הראשון בעיתונות חוקרת הוא הסבלנות? כעבור שעתיים בערך, הוא יצא. "עכשיו!", צעקתי , כולם קפצו ואני איתם. הבטתי בדמות היוצאת מן הבניין ישר אל יער המיקרופונים. אור השמש נפל על פניה ואני נתקפתי חרדת אימים. אני מכיר את האיש הזה. הוא תימני, גובהו בינוני, פאותיו מסולסלות, מעילו ארוך. הוא שכן של ההורים שלי וקוראים לו. . . שלום. עורקבי או עמרני או סינואני, אני לא זוכר בדיוק. הכל, חוץ מאליעזר מזרחי. יש מעט תימנים חב"דניקים, אבל כולם נראים בדיוק אותו הדבר. כיוון שתמיד הייתי שפן, נסתי מנוסת בהלה מן המקום, בעוד הכתבים מתעקשים עם עורקבי, או עמרני, או סינואני, ומשכנעים אותו שהוא דווקא כן אליעזר מזרחי. מרחוק עוד הספקתי לראות מכונית הדורה שועטת ברחובות השכונה, עוצרת בחריקה במקום ההתקהלות ומתוכה יוצא איש צעיר עם טלפון ובלייזר וניגש במהירות ל"מזרחי". היום נדמה לי שזה היה נמרוד נוביק. איך הוא ידע? נו, תמיד אמרו שכל העיתונאים שמאלנים ומשתפי פעולה. * * * רק כעבור שנים רבות, התברר לי הסיפור האמיתי. באותן שעות ישב אליעזר מזרחי האמיתי, עם פיסת מצה וכוס מים במשרד ריק וחשוך בכפר-חב"ד. את המכונית שלו הוא החנה רחוק, מתחת לסככה בקצה האחר של הכפר. ליד הדלת הציב הפטרון שלו, הרב יוסף-יצחק אהרונוב, מצעירי חב"ד, שני צעירים שתפקידם היה לחלק מצה לכל מי שיגיע ולהסביר לו שהמשרד סגור ואין אף אחד בפנים. מתוך המשרד הבודד הרים מזרחי טלפונים אחדים לעיתונאים, סיפר שהוא שוהה בבית מלון בתל-אביב, וניתק מיד. פרס השתגע. הוא שיגר עשרות מתווכים שיציעו למזרחי את כל טוב השלטון. רק שיגיע ויצביע. החברים האחרים באגודת ישראל יצאו מדעתם, אבל מזרחי לא נשבר. בשעות אחר הצהריים גילה מישהו שמזרחי מסתתר בכפר-חב"ד. רחובות הכפר השקטים נשטפו בעסקנים ובכתבים שהפכו כל אבן ומצאו הרבה חב"דניקים, אבל לא את אליעזר מזרחי. הסוף ידוע. מזרחי נשאר בכפר-חב"ד גם בלילה וגם בבוקר שאחריו. שמעון פרס פשט את החליפה האיטלקית, מחה את האיפור והלך לנשיא הרצוג לבקש עוד ארכה, שלא העלתה דבר. כעבור חודש הקים יצחק שמיר עם אברהם שריר ( "אברשה, חזור הביתה! ") ועם החרדים ממשלה איתנה, עד שהפסיד לרבין ב-1992. שמעון פרס נאלץ להמתין עד 1995, אז החליף את יצחק רבין שנרצח, והפסיד ב-1996 לבנימין נתניהו. לפני חצי שנה מלאו לו 80 והוא עומד להתמודד בעוד שנתיים על ראשות הממשלה. אליעזר מזרחי השלים קדנציה אחת ולא נבחר בשנית לכנסת. הוא מנהל בית ספר תיכון בלוד. אני התקבלתי לכתוב ב"מעריב".