הרב דוד-מאיר דרוקמן

כפי שכבר התבטאתי בעבר, קשה לי מאד לחלוק על מכובדי מאד נעלה הגה"ח ספרא וסייפא ר' טוביה בלוי שליט"א, שבדרך כלל אני מאלה הנוהים אחרי השקפותיו האידיאולוגיות, ולמען הגילוי הנאות – יש לי "חולשה" של אהבה אליו, ברם, הפעם, ההכרח לא יגונה, ולענ"ד הוא קצת נסחף.

חידון קצר

ובתור הקדמה – חידון קצר..

מה המשותף לאישים הבאים:

הגראי"ה הרצוג הרב הראשי לא"י שכעדות אדמו"ר הריי"צ אביו אדמו"ר הרש"ב התבטא עליו שהוא "א איינער תלמיד חכם" (=בתרגום חפשי: תלמיד חכם זך)

הגרש"י זווין מייסד ועורך "האנציקלופדיה התלמודית" – שיחס הרבי זי"ע אליו הוא מן המפורסמות, ועפ"י הוראת הרבי היה ממייסדי בית דין רבני חב"ד

הגאון האדיר רבי משולם ראטה בעהמח"ס שו"ת "קול מבשר" ששמעתי מעד ראיה (הגה"צ האב"ד הרי"ד האגר האדמו"ר מסווראן) שפוסק דורנו גאב"ד טשיבין התבטל בפניו כפי שלא זכה שום גדול אחר,

הרה"ק האדמו"ר רבי ישראל מהוסיאטין שגדולי הדור הקודם חרדו לקדושתו, והגר"י לנדא אב"ד בני ברק לאחר עלייתו לא"י התאבק בעפר רגליו,

גדול הבקיאים בדור האחרון הגאון רבי ראובן מרגליות שלא אמנה כרוכלא את ביטויי הדרת הכבוד שהיו לו מהרבי,

האדמו"ר הרה"צ בעל "אביר יעקב" מסדיגורא חבר מועצת גדולי התורה של אגו"י

ובכן, המשותף לכל אישים אלה, מה לעשות, זאת עובדה: הם האמינו שהמדינה היא "אתחלתא דגאולה"...

מחלוקת אידיאולוגית אין פירושה הוצאת הזולת מחוץ לקונצנזוס

נכון, שרבותינו הק' נשיאי חב"ד וביתר עז רבנו נשיאנו חלקו על כך בכוחות עוז ותעצומות, ברם, יש לזכור, שגם אם חולקים על דעותיו של מישהו כדרכה של תורה, לא יעלה על הדעת, והס מלהזכיר ששמים עליו ח"ו "איקס".

באותו עניין: אותי הרי לא צריך לשכנע בכל הקשור לרעיון ההתנגדות ל"אתחלתא דגאולה" כי הרי אני עצמי כתבתי כמה וכמה מאמרים בנושא הזה, ויתירה מזה: שלא כמו הרב בלוי שמתגורר ב"ה בשכנות ליהודים חרדים, אני הרי מכהן ברבנות בעיר "ציונית", ואעפ"כ אינני מתכופף ואינני עושה "הצגות" והכל יודעים שאינני משתתף בתפילות "יום העצמאות" וכיו"ב (אלא, היות והדברים לא נובעים אצלי חלילה משנאה למישהו, ואדרבה מתוך אהבה - הציבור שבעירי "סולח" לי, וממשיכה בינינו אוירת האהבה והאחווה, רעות וידידות).

הבחירות היום הינן כבחירות ל"ועד בית"...

ועתה נתאר לעצמנו שאנחנו צריכים לקיים בחירות ל"ועד בית", ואני זקוק לאנשים שגם ידאגו שבשבת לא ישקו את הדשא המשותף, ושבחדר המדרגות יהיה שעון שבת, ולא יערכו בחצר הבית המשותפת אירועים שיש בהם חילול שבת, ובחדר המדרגות יהיו רק תמונות צנועות,

והנה לצורך ביצוע המטרות האמורות יש לי מועמדים טובים, אלא שמסתבר שאינני יכול לסמוך על המועמדים הנ"ל בכל הקשור לאבטחת הבית בפני פורצים וגנבים, ומאידך יש לי מועמדים אחרים שמוכנים ויכולים לעמוד על משמר ענייני השבת של הבית, אבל לא פחות מזה מוכנים ומסוגלים גם לדאוג לבטחונו של הבית מבחינה פיזית.

אלא שכאן נתקלים בבעיה קטנה: מועמדים אלה (האמורים לשמור גם על בטחונו של הבית), סוברים לתומם ובטעותם כי המדינה היא "אתחלתא דגאולה" – נשאלת השאלה: האם בשביל זה לא אבחר בהם?

אין בבחירות משום הזדהות אידיאולוגית

יקשו המקשים, טוב, כל המשל שלך הוא טוב כשמדובר ב"ועד בית" אבל כאן מדובר הרי בבחירה במפלגות בעלות גוון אידיאולגי ולא טכני בלבד.

איברא, הטיעון הזה היה טוב פעם, אבל איננו איננו תופס במציאות של היום:

לפני שנים היה הבדל תוכני בין "אגודת ישראל" לבין פאג"י , בין פא"י לבין צא"י, בין "מזרחי" לבין "הפועל מזרחי", וכו' וכו', ברם, היום היטשטשו ללא הכר כל החידודים האידיאולוגיים: לא רק שכבר לא קיים הגוף ששמו "חבר הרבנים של המפד"ל" ולא "מרכז המזרחי העולמי" אלא שלצערנו, דה-פקטו כבר לא קיימת "מועצת גדולי התורה" (פרס כספי גבוה יוענק למי שיגלה לנו מתי בחמש השנים האחרונות התכנסה "מועצת גדולי התורה" של אגו"י). לעומת המצב היום - גם האישים שהרכיבו את המפלגות היו אישים רוחניים: הרי"מ לוין (אגו"י) חתן האדמו"ר בעל שפת אמת", הרב קלמן כהנא (פא"י), הרב נורוק (מזרחי), הרב ברוך יהודה בלוי אביו של יבל"א הרב טוביה בלוי (פאג"י), הרב שיינפלד (צא"י), וכן הלאה.

ובמילא, גם הבחירה למפלגות איננה מבטאת אידיאולוגיה – לא של הבוחר ולא של הנבחרים, בעידננו, המדובר הוא לא יותר מאשר בחירות ל"ועד בית". נקודה.

באשר לחשש לסיכון "הפצת המעיינות"?

הרב בלוי שליט"א חושש לסיכון ענייני "הפצת המעיינות" (ולשבחו יאמר שאכן ב"ה נושא זה בוער כאש בעצמותיו).

ושתי תשובות בדבר:

לא שמעתי שהבעש"ט אמר שהפצת המעיינות צריכה להיות דוקא בציבור חרדי, ולא בציבור של תושבי בית אל למשל.

גם הציבור החרדי לא יכעס עלינו שאנו לא בוחרים במפלגה "חרדית" (המירכאות לא במקרה, וכבר כתבתי כי המושגים: "מפלגה חרדית ביותר" "חרדי" אלה מושגים שצריכים לבטא בעיקר מהות, ולא זיהוי גרידא לתג חברתי), כי לצערנו, הציבור המכונה "חרדי" כועס מספיק על עצמו בימים אלה. כמעט שום חוג לא מסתדר רח"ל עם חברו. ואין מקום להאריך בדבר המפורסם והמצער.

גם הציבור החרדי שיצביע הפעם עבור מפלגה "חרדית" מפנים שהפעם מצוות הבחירה במפלגה "החרדית" איננה עוד כמצוות "אכילת מצה" למשל, אלא כמצוות ..."אכילת מרור". וד"ל.

ולבסוף, והוא העיקר: פקוח נפש!

תמיה רבתי- רבתי על הרב בלוי המפריך מכל וכל את היבט ה"פקוח נפש" שיש בבחירות העכשוויות, תחת הטיעון שבמילא הרוב הקואליציוני יחליט, כלומר: הצבעה עבור המפלגת ה"איחוד הלאומי" לא תעלה ולא תוריד..

(השיטה הזו מבטאת יאוש כללי, ולשיטה זו, אולי בכלל עדיף שלא לבחור, שהרי אפשר לטעון שבמילא מי שמחליט זה הבג"צ....)

אולי שמע פעם הרב בלוי את המושגים "לשון מאזניים", אולי שמע פעם שקול אחד ויחיד בשעתו (הרב אליעזר מזרחי) היטה את הכף וכו' וכו'. הדברים ארוכים, ודי למבין.

אנו נעשה את שלנו כהוראת רבנו ונעשה כל מה שביכולתנו למניעת מצב של פקוח נפש, והשי"ת יעשה הטוב בעיניו.

תגובה קצרה למכתבו של ידידי ר' מאיר פרוש

טרם אכלה דברי, ברצוני להתייחס למכתב לאנ"ש שכתב ידידי היקר רב הפעלים ר' מאיר פרוש.

מי שלומד חסידות יודע שיש מה שנקרא "חיצוניות הרצון" ויש מה שנקרא "פנימיות הרצון".

מצד "חיצוניות הרצון" צריך ר' מאיר פרוש לצאת בקריאה רשמית לאנ"ש להצביע עבור ג'. זה חייב "להירשם בפרוטוקול". ברם, מצד "פנימיות הרצון" (של ר' מאיר) – הוא כלל וכלל לא יכעס אם לא נעשה כן. ודי למבין...

והאמת והשלום אהבו,

ויה"ר שיתקיים בע"ה כהוראת ראשי התיבות של חודש שבט:
שיהיו בשורות טובות...