במרכז פאריז, בבית פשוט ודל רהיטים, יושב לו יהודי ישיש. הוא קטן-קומה וכחוש, אך מצודתו פרוסה על פני כל צרפת. בקומה העליונה של בית הספר היהודי "סיני", בחדר הספרים הצר, מצטנע לו בפינתו הגאון רבי הלל פבזנר.

שעות על-גבי שעות יושב והוגה בתורה. על גבי הסטנדר העתיק, ששכבתו העליונה
כמעט והתקלפה לה כליל, נערמים ספרים זה על גבי זה.

והוא, הגאון הגדול שחדרי תורה פתוחים לפניו; שנשיאים ומלכים מבקשים לשמוע את מוצא פיו, אין לו בעולמו אלא ד' אמות של יגיעה והתמדה. בקומות תחתינו ובמבנים שלצידינו, טבועה כל ישותו. בכל רגב מהם ספוגה כל מהותו. מוסדות התורה של "סיני", אחד משלשת מוסדות החינוך שהקים, ושיחדיו מחנכים אלפי תלמידים ברוח ישראל סבא, הם תמצית שאיפתו – להרביץ תורה ולהפיץ את דבר ד' לכל דורש ומבקש.

הרב פבזנר הקים אותם בעמל עצום. בדם וביזע, בקושי ובהשקעה רבה. היום, בסייעתא דשמיא, הוא קוטף את הפירות ברינה. בנו הרב ר' יוסף יצחק, מנהל אותם כהלכה. תחת ניהולו המוצלח הם ממשיכים ללבלב ולפרוח, לגדול ולהתפתח בקצב מדהים.

גם מערכת הכשרות הענפה וכל עניני הרבנות, שתפסה בעבר חלק נכבד מסדר יומו, מנוהלת עתה בידי צוות רבנים מנוסים שיראתם קודמת לחוכמתם. כשהבן הגדול חבר פעיל ביניהם. חברי וועד רבני ליובאוויטש בצרפת כשהרב פבזנר הראב"ד המנהל עניני הקהילה ביד רמה זה למעלה מיובל שנים. והוא, כיום, מנווט מלמעלה, ומעניק עצה ותושייה.

גם כשכל הטרדות שאפפוהו מתפוגגות לעת שיבה, עדיין דאגה אחת רובצת בקרבו, ולא מניחה אותו לנפשו: מ-ש-י-ח... אימתי קאתי מר? והשאלה הזאת פורצת מעמקי לבו, מדי כמה דקות, במהלך השיחה שערכנו עמו. "מתי כבר יבוא ויגאלנו?" הוא זועק, מתחנן ללא קול, ללא הרף, בנימה של ערגה, כיסופין והשתוקקות, כשמעיניו זולגות דמעות רותחות, וקולו נחנק מבכי כבוש. "הדברים שאתה אומר ישמשו חיזוק לאנשים", אומר לו הבן, באמירה של שכנוע, ורק אז הוא מתרצה לשוחח. כשאפשר לפעול לטובת היהדות, אין דבר שימנע בעדו מלעשות כן.

"והיה ראשיתו מצער"

מתי הגעתם לצרפת?

"לפני למעלה מיובל שנים, הגענו מרוסיה. באותה תקופה זכו הפליטים, ליחס של כבוד ועזרה מממשלת צרפת, לכן רוב הפליטים עברו דרך כאן.

איך מצאתם את מצב היהדות כשהגעתם?

מאוד ירוד".

הרבנית: "מי שבאו היו דתיים, אבל על אלו שכבר היו פה, לא נמנו הרבה חרדים. מעטים מאוד. "היה כאן מדבר שממה מבחינה זו", מוסיף הבן ר' יוסף יצחק. בצורה זו מתנהלת לה השיחה המרתקת. רבי הלל מקצר בדיבורו. מגלה טפח ומכסה טפחיים. כשהוא נשאל על עצמו, הוא עושה את עצמו כלא שומע. השיחה היא, איפוא, משותפת לכולם. הבן ר' יוסף יצחק, והאם הרבנית הדגולה, משלימים את חלקי הפאזל, ומרכיבים יחדיו את הפסיפס המרהיב הנחשף לנגד עינינו המשתאות.

במצב כזה איך הצלחתם לנהל בית חסידי כל כך?

רבי הלל שומע את השאלה, מתחייך, ועונה מניה וביה: "ואיך נשארנו יהודים ברוסיה קומוניסטית?.. כשהייתי נער צעיר", מספר רבי הלל, "נתייתמתי מאבי ע"ה. אבא כבר לא הספיק לחנך אותי. הוא נפטר בסיביר בגיל צעיר. אמי ע"ה עשתה הכל שנישאר יהודים יראי השם. "עליו, כאח הבכור, הוטל לחנך את שאר הבנים", מסביר ר' יוסף יצחק את הסיטואציה שאליה נקלע אביו בתור נער צעיר לימים. "נו, טאטע, ספר לו על ה"קארטישקע" (גלוייה) שכתב אביך ימים ספורים לפני מותו" - מבקש ר' יוסף יצחק מאביו. "ספר לו, לאברך...".

רבי הלל נעתר ומספר: "אבא הוגלה לסיביר על ידי הרוסים. הוא סבל שם קשות. יום אחד הגיע אלינו גלוייה ממנו. הוא כתב שם שורות מצמררות: 'יודע אני שימיי ספורים. אני חולה אנוש ונוטה למות. מסופקני אם אגיע לקבר ישראל, אך הנני רגוע ומוותר על זה והולך לקראת מותי בלב שלם, בשעה שאהי' בטוח שאני יודע שבניי וצאצאיי ילכו בדרך השם'. הגלויה הזאת נמצאת אתנו עד היום".

היו לכם קשיים בהתחלה פה בצרפת?

"לא היה קל". הוא אומר, ולא מוסיף. הוא לא רוצה להרחיב על כך. כאחד שעבר את
אימי הק.ג.ב. ולא נרתע להם, שום דבר לא ייחשב בעיניו כקושי שכדאי להתייחס אליו.
השיחה על קשיי הקליטה בצרפת, גולשת עד מהרה לסיפורי הגבורה היהודיים ברוסיה. סיפורי הרבצת תורה והפצת החסידות, תחת עינו הפקוחה של האח הגדול.

רבי הלל בבחרותו למד בעיירה בשם וועראניש, עיירה רוסית טיפוסית, שבה התקיימה במחתרת ישיבה תומכי תמימים של חב"ד. למדו שם במסירות נפש עצומה. הקור היה מבהיל, והפחד מהשלטונות היה גדול, אך הם המשיכו להסתתר בעליית הגג, שם למדו באין מפריע. דבר קיום הישיבה נשמר בסוד כמוס, עד שגם בעלי הבתים שבאו להתפלל, לא ידעו כלל על קיומה של הישיבה, בעליית בית הכנסת. כך זה נמשך זמן לא מועט. "הישיבה עדיין עומדת מול עיני", מספר רבי הלל, ומציין במיוחד את דמותו של דודו, רבי סעדיה ליברוב, מחשובי חסידי חב"ד, שלא משה מנגד עיניו. ככה זה נמשך, עד לאותו רגע מר ונמהר, בו נתפסו כולם ונכלאו. "אני לא נאסרתי", מספר רבי הלל. "בעצם, אף פעם לא ישבתי בבית סוהר רוסי".

מה כן קרה שם, וכיצד הוא ניצל?

גם כאן, בפיו, מעשייה מרתקת: "אני ישנתי אצל משפחה, יום אחד הגיעו למקום
אנשי המשטרה, שדבר קיומה של הישיבה הגיע לאוזניהם. הם ניגשו לדלת בית המדרש והחלו לדפוק בחוזק שיפתחו הדלת, התלמידים חשבו שזה אני במגיע כל בוקר מוקדם. והם השיבו מיד: 'חכה, חכה, אנחנו מיד מעלים אותך...', ופתחו הדלת, וכך הם התגלו כולם. אני לא הייתי שם בשעה זו".

כיצד הצלחתם להימלט מרוסיה?

"נו, אתה יודע איך? עם מסמכים מזויפים, בתור פליטים פולניים. שמחנו להבריח את הגבול ולהיפטר מרוסיה שהיתה א 'שלעכטע אלמנט'. גורם רע".

ומשם הגעתם הישר לפה?

"התגלגלנו ממקום למקום. קודם שהינו זמן מה בפולין. שם הסדרנו את הניירות הרשמיים".

"ספר לו על העזרה הרבה שהושטת ליהודים להבריח את הגבול", מבקש ר' יוסף יצחק מאביו. "אני?", מצטנע רבי הלל, "לא עשיתי כלום...". רבי הלל הוא אכן ענוותן כהלל. לא מעונין לדבר על עצמו. מתחמק מכל משפט שתהיה בו משום השתבחות עצמית. במקום זאת הוא יעדיף לדבר על האחר. ככה זה יימשך עד שבנו ייאלץ 'להזכיר' לו עד כמה הוא עצמו היה מעורב, ובעצם המוביל, של הרבה פעולות הירואיות. "מהצד הרוסי פעל יהודי בשם ר' לייבל מוצשקין, ואילו אבי ועוד כמה פעלו מהצד השני של הגבול, וכך הם הצליחו יחד להבריח יהודים רבים מארץ הגזירה הזאת", מספר ר' יוסף יצחק.

השיחה על ימי הבראשית של צרפת החרדית, גוררת עמה שיחה מרתקת על המקווה שליד 'להרפובליק', הכיכר המפורסמת, שאותה יזם רבי הלל, למקווה גדול ומפואר, שכל קהילה יהודית בעולם היתה משתבחת בה. מדובר כאן, להזכירכם, בצרפת של פעם. שמעט היהודים שהיו בה, ממש לא הבינו לשם מה דרוש מקווה כל כך מפואר. "אבי שליט"א", מספר הבן, "נסע לפני עשר שנים לרוסיה כדי להקים בה מקוואות. "בניית המקוואות בפומבי, זו היתה הנקמה הכי גדולה שלי בהם", אומר רבי הלל בנימה של סיפוק. "ממש כמו שכתוב: 'לעשות נקמה בגויים'".

כדי חלב למעצמה של ממש

לא רק מקוואות הקים רבי הלל. לבד ממערכת החינוך המופתית, ששמעה הטוב יצא ברחבי העולם, הוא אף הקים מערכת כשרות גדולה, שמקובלת על כל שכבות הציבור החרדי באירופה כולה, ואף מחוצה לה.

כיצד זה התחיל?

מסתבר שהכל התחיל מרצון להשיג חלב כשר בתכלית הכשרות. "זה לא היה קל, עשו הכל בסתר ובצנעה. עם הרבה מאוד קושי". "בהתחלה זה היה מאוד קשה", מוסיפה הרבנית, "היו לנו בבית ילדים קטנים, והרב היה נוסע באמצע הלילה לרפתות לפקח על החליבה".

החלב הכשר הראשון בפאריז נעשה על ידכם?

"לא. אני לא יכול לקחת זכות ראשונים על זה. שכן זה כבר היה גם לפניי. "בהתחלה זה נעשה עבור עשרות משפחות בלבד. החלב אוחסן בבקבוקים עלובים שהחזיק בקושי כמה ימים, וחולקו היישר לבתי הלקוחות. היום ב"ה, זה נמכר בכל העולם. עשרות אלפים בקבוקים".

מי מפקח עתה על החלב?

"יש לי שליח טוב", מחייך רבי הלל תוך כדי שהוא מצביע על בנו נאמנו. "לפני שנתיים מסרתי לו הכל", הוא מבהיר. "איך כתוב בתורה? 'הכי בני אתה ועבדתני חינם'? ואני אומר זאת, לא בסימן שאלה אלא בנימה של ניחותא: 'הכי בני אתה! ולכן אכן – 'ועבדתני חינם'...

אזכור עניין הכשרות, מהווה הזדמנות טובה עבור ר' יוסף יצחק לעדכן את אביו בהידורי הכשרות המחמירים הנהוגים במפעלים, ולהעלות על פניו חיוך של קורח רוח. "רק לפני זמן קצר", הוא מספר לאביו בהתרגשות, ביקרתי אצל הגאון הרב מרדכי רוטנברג (-רב הקהילה החרדית יד מרדכי בפאריס) לביקור במפעל, ומאוד התפעל מכך שאצלנו מחמירים שיהי' משגיח קבוע לחלב ישראל, ולא משגיח שרק יוצא ונכנס".

רבי הלל שומע את הדברים, ומגיב: "היום זו כבר לא רק בגדר חומרא, אלא דבר שבדווקא, שכן בטכנולוגיה של היום קל להערים. ובמקום חייב להיות שומר כל הזמן". כך, מכמה בקבוקים עלובים של חלב, ומשלוח מבית לבית, גדלה המערכת והתפתחה לכדי מעצמה כשרותית של ממש. מוצרים רבים בהשגחתה, ובהם שחיטה מהודרת ביותר, מגיעים לאלפי בתים ברחבי צרפת ואירופה. שמו של הגר"ה פבזנר, הינה
עבורם הערובה הגדולה לכשרותם המושלמת של המוצרים. ליותר מזה הם לא זקוקים.

הרבנית מספרת על אפשרויות רבות של כשרות שהיו לפניו אך נדחו, מפני החומרות הרבות שעליהם התעקש הרב בכל מאודו.

"להוסיף בשניהם"

יש כאן פלא גדול. כיצד הפכה צרפת ממדבר שממה רוחני למרכז יהדות כה גדול? היש הסבר לכך?

"הכל נובע מן העיקר הגדול שלמדנו בחסידות:

אין שום דבר שמפריע! ואין דבר שאי אפשר להבקיע אותו! העיקר הוא לא 'להתפעל' משום דבר". רבי הלל כמובן ממעט לדבר, אם בכלל, על התרומה העצומה שלו להפיכתה של צרפת למרכז של תורה. רבי הלל עצמו הוא אחד ממרביצי התורה הגדולים של צרפת. תחילה כראש ישיבת חב"ד בברינואה במשך עשרות שנים, וגם, כגאון עצום שכל רז לא אניס ליה, שמצודתו ההלכתית פרוסה על כל רחבי צרפת ואירופה. קודם, עוד בתור בחור, הוא למד בה כתלמיד מן המניין.

לאחר שנישא התבקש לשוב לישיבה, הפעם כראש ישיבה. שנים מספר לאחר מכן, בשנת תשי"ג, כאשר היגר רבה של חב"ד בפאריז, הרב דבורקין ע"ה לארה"ב, התבקש רבי הלל למלא את מקומו כרבם של חסידי חב"ד בצרפת. הוא אף קיבל מכתב מהרבי המאשר מינוי זה. אחרי עשרות שנים בהנהגת הישיבה, החל רבי הלל לעסוק בחינוך. שתי המטלות, הפעולות בחינוך וראשות הישיבה, הפכו יחדיו למעמסה כבידה שהוא לא יכל לה. הוא הלך לשאול את הרבי, האם לעזוב את הישיבה לטובת שדה החינוך, או להיפך, אך הרבי לא הרשה לו בשום אופן. במקום זאת הוא הורה לו "להוסיף בשניהם".

ראשית פעולותיו בחינוך - הקמת 'חיידר' יהודי על טהרת הקודש. תחילתו היתה מצער. החיידר התחיל את דרכו במספר נערים, בדירה קטנה וצנועה. עתה, עשרות שנים לאחר מכן, כשמתבוננים במבני ענק, המאכלסים את כל אותם אלפי התלמידים והתלמידות, שמתחנכים על ברכי התורה והיראה, קשה להאמין, שהכל, התחיל בדירה פרטית אחת ובמספר תלמידים מצומצם.

אימתי קאתי מר?

עוד אנו משוחחים על הצלחתה של מערכת החינוך שהוקמה, והפירות הנאים שהיא מגדלת בפרדסה, ולפתע פורצת מפיו זעקה אילמת. "מתי יבוא המשיח?", זועק רבי הלל בטון נרגש. "יש לו, למשיח, עוד הרבה הרבה עבודה, כל יהודי מצפה בכליון עיניים לביאת המשיח. שיבוא. שיבוא כבר...".

מה אפשר לעשות במיוחד כדי לקרב הגאולה?

"מנסים לקרב עוד ועוד יהודים לעבודת הבורא".

איך מצליחים בקירוב יהודים רחוקים?

"לפעול רק באמת. במידת האמת".

מהי מידת האמת, בעיניכם?

"אם נתבונן בהתנהגותם של יהודים ברוסיה, נבין מהי מידת האמת. אספר לך סיפור שימחיש זאת היטיב. הסיפור הוא על אבי ע"ה, שנפטר בסיביר בגיל מאוד צעיר. "אבי ע"ה היה רב בבית הכנסת החבד"י בעיר מינסק. הקומוניסטים שרצו לסגור אותו, החלו לשכנע את הבעלי בתים להתפנות. אבי, כשראה כי כלתה הרעה לבית הכנסת, עלה לבימה. כשהוא מחזיק בידו מוטת עץ גדולה, והכריז לעיני כולם: 'הראשון שייצא מבית המדרש וימסרנו לרשעים, אני מפוצץ את ראשו בקורה זו...'.

"סוכני השלטון ראו את זה, ועצרו אותו על אתר. הוא הוכר בידי בית המשפט כמתנגד המשטר. שנה וחצי הוא ישב בכלא, ואז גורש לסיביר, שם התענה מאוד, עד שלא עמדו לו כוחותיו, והוא נפטר בגיל צעיר. "זה נקרא להתנהג באמת. בקריאה המפורשת:

("אזוי און ניט אנדרערש!") 'כך ולא אחרת!'". בת שחוק מצטיירת על פניו של רבי הלל שעה שהוא נזכר בסיפור הבא, הקשור אף הוא לישיבתו של אביו בכלא הסובייטי: "כשאבי ישב בבית הסוהר, נקראתי פעם למטה המשטרה, ושם נשאלתי:

'למה אינך נרשם כחבר מפלגה'? עניתי: 'וכי מישהו ביקש ממני עד כה להירשם...?'. לשמע התשובה, סינן השוטר בכעס: 'התפוח הזה לא נפל רחוק מן העץ'...". האם גם אתם, במהלך כהונתכם, הייתם פעם צריכים ליטול קורת עץ ולאיים: כך ולא אחרת!? רבי הלל מחייך לשמע השאלה. הוא אינו מאשר ואינו מכחיש. סביר להניח, שגם אם זו לא היתה קורת עץ, הרי שהוא נאלץ במקרים רבים, להבקיע חומות בצורות, לא רק במוטות עץ, אלא במכושים של ברזל.

ר' יוסף יצחק, מנגד, מוכן לאשר זאת בקול. "אינני יודע אם אנו זקוקים פה לקורת עץ", הוא אומר, "אך ברור, שבצרפת, כאשר לא מתעקשים ומכריזים בתקיפות: 'כך ולא אחרת!', אי אפשר להשיג חינוך יהודי טהור, על טהרת הקודש. במידה מסויימת, זהו כמו לקחת קורה גדולה ולאיים עמה: כך ולא אחרת..!".

"שאל את שיראק", מציע לי ר' יוסף יצחק והוא מתכוון לנשיא צרפת. "ז'אק שיראק הוא 'חסיד' גדול של אבי. הוא מספר תמיד לחבריו, שכשהרב פבזנר מצווה עליו משהו, הוא לא מעיז לסרב...". הקשר בין הרב הישיש לאיש הראשון במעלה בצרפת, כבר מזמן הפך לפלא השמיני של צרפת.

לא אחת נראים השניים מסתודדים זה עם זה, כאשר הנשיא, בכבודו ובעצמו, מאזין לרב בקשב רב ובחרדת כבוד בלתי רגילה. עבור הבן, ר' יוסף יצחק, סיבת הקשר ברורה, וגם היא קשורה לאמת האבסולוטית שבאה לידי ביטוי אצל אביו הגדול. "גם כאן, מה שמניע את ההערכה שיש לנשיא אליו, היא מידת האמת שבה הוא ניחן. אבי שליט"א תמיד יטיח בפניו את האמת העירומה, מבלי להתחנף אליו אפילו כחוט השערה. בכל מה שקשור ליחס של שיראק ליהודים ולארץ ישראל, הוא מוכיח אותו בשבט חובלים. כשצרפת חוטפת מכה בתחום מסוים, אומר לו אבי גלויות: 'זה בגלל היחס שלך לישראל...'. והוא, שבא מעולם של שקר, חנופה ומרמה, אוהב ומעריץ את מידת האמת שלו".

איך נוצר הקשר ביניכם לבינו?

"אני יודע צרפתית...", עונה רבי הלל בתשובה מתחמקת. מ הרי ישנם הרבה שיודעים. "בעצם כבר הכרנו אותו מאז היותו ראש עיריית פאריז".

הוא עוזר למוסדות?

"הרבה. פעם בהסתר ופעם בגלוי".

הוא אוהב ישראל או לא?

"באופן ברור – כן".

האם הנשיא שיראק פועל מספיק נגד תופעת האנטישמיות בצרפת?

"לדעתי איננו פועל מספיק, כמה אנטישמים יושבים בכלא?"

למה בעניין הישראלי הוא נוטה תמיד שכנגד?

"יש לו הרבה אינטרסים זרים בענין זה".

להמשיך ולבנות

כשאנו מסובים עם אחד הדמויות שעמדו בעריסתה של יהדות צרפת המעטירה, והמתחדשת, אך טבעי היה שנשוחח על עתידה הלוט בערפל. גלי ההגירה, יחד עם גלי האנטישמיות שבאים בעקבותיה, הופכים את הדיון בנושא זה לבוער במיוחד.

איך נראה העתיד של יהודי צרפת?

רבי הלל מהרהר זמן רב, אך אינו משיב תשובה ישירה. הוא רק אומר בכאב: "המשיח צריך לבוא". "לפני כמה שנים, מספר הבן הרב יוסף יצחק, "הוא כבר ציין, שמה שקורה כאן היא בבחינת 'ויקם מלך חדש על מצרים', שהכל יכול להשתנות בין רגע, וחייבים להיות מוכנים לזה".

השיחה על עתידם של יהודי צרפת, מביאה את הרב יוסף יצחק לשאול את אביו שאלה שהוא מחפש לה תשובה זה זמן רב:

האם כדאי לבנות מוסדות חדשים בצרפת?

"וודאי. אין שום ספק. רק ("אריינכאפן") כמה שיותר מהר".

באיזה עניין צריך לפעול בקרב יהודי אירופה?

"לזרז את ביאת המשיח. גם הרבנים בקהילותיהם צריכים לחזק מאוד ענין זה של ציפייה לביאת
המשיח, ולעשות הכל שיהודים יצפו ויתפללו לביאת המשיח".

מהי דרך ההנהגה שיבור לו הרב בקהילתו? בתקיפות כבית שמאי, או בדרכי נועם כבית הלל?

"א וודאי אזוי ווי בית הלל (-ברור שינקוט בשיטת בית הלל), אך צריך לדעת שגם בית הלל לא וויתרו על שום דבר. אפשר לנקוט בשיטת בית הלל מבלי לוותר על קוצו של יו"ד".

הרב הרי מכהן כחבר בנשיאות מועצת 'מרכז רבני אירופה', מהי חשיבותו של מוסד זה בחיים היהודיים באירופה?

המוסד הזה עושה דברים גדולים, וגם מתכנן דברים גדולים, לחיזוק וביצור חומת היהדות באירופה. מי ייתן ויוכלו להגשים את כל שאיפותיהם, לתועלת כל עם בית ישראל. אמן.