מאת שלמה איילבירט, עולם החסידות

בימי מלחמת העולם הראשונה עת עזב הרבי הרש"ב מליובאוויטש זיע"א את עיר מלכותו מאימי המלחמה, השאיר אחריו את ספרייתו הגדולה שכללה אלפי ספרים ביניהם נדירים ויקרים וכתבי יד. [אם כי את חלק הארי של כתב יד קודשם של נשיאי חב"ד לקח עימו בטלטוליו במסירות נפש].

התגלגלו הדברים והספרייה הגדולה הוחרמה ע"י השלטונות. הספרים עברו מספר מקומות וכהיום הם בספרית "לנין" במוסקבה. ומאז ועד היום, נעשו ונעשים מאמצים מרובים לגאול את הספרים ולהשיבם לחיק בעליהם. אלא שהקשיים לכך מרובים. לאחרונה עלה נושא זה שוב ל"כותרות" עקב תביעה נגד המחזקים בספריה שלא כדין. מי יתן ויבוא יום, והספרים והכת"י אוצר בל יסולא בפז יושבו.


גולה אחר גולה

פחות ידוע הוא שבתוך ספריה זו ישנו כת"י מהרמ"ק הלא הוא חיבורו הגדול של המקובל האלוקי רבי משה קורדוברו זיע"א - "אור יקר" (העתקה מכת"י). שהיה שייך לבעל ה"אמרי אמת" מגור זיע"א ואחיו הרה"ק רבי משה בצלאל זיע"א. וכן כתבי קודש נוספים מבעל ה"שפת אמת" מגור.

איך הגיעו כת"י מגור לספריה זו? ועל קשר הדוק שנוצר בין בית גור לרבי הרש"ב בימי המלחמה בשורות שלפניכם.

בימי המלחמה נדדו מפולין לרוסיה האחים הקדושים בני ה"שפת אמת" - רבי משה בצלאל ורבי מנחם מענדיל לימים רבה של פאבניץ, המה ומשפחותיהם ואיתם עימם מספר חסידים ונגידים ביניהם משפחת "וידסלבסקי" הנודעה והמעטירה. את משכנם הזמני קבעו המה ב"ויטבסק".

קשר הדוק היה גם מלפנים בין חצרות גור לליובאוויטש כשהרבי הרש"ב וה"אמרי אמת" נפגשים מפעם לפעם. אך עתה בעקבות קירבת המקום נוצר קשר מיוחד ביניהם, שהותיר את רישומו ימים רבים. באחד הימים ערכו המה האחים הק' ופמלייתם ביקור מיוחד אצל הרש"ב. ובצורה יוצאת דופן השיב להם הרש"ב ביקור גומלין.


"ברעש גדול ובשירה אדירה"

כעבור שנים שח בהתרגשות את הדברים ר' העניך וידסלבסקי זצ"ל באוזני בן משפחתו ר' בנימין מינץ ז"ל, והוא העלה את כל פרשת המסע מפולין לרוסיה בעיתון "שערים" תחת הכותרת "הדוד חנוך", והרי הקטע המלבב על הפגישות הנאדרות בקודש:

"בקיץ תרע"ה יצאו כולם ל"דאטשע" (מעון קיץ) שכרו בתים בכמה כפרים בסביבות אורשה-סמולנסק, לא רחוק מהכפר "זאאלושה", מקום משכנו של הרבי מלובאויטש, רבי שלום בער. הידידות בין רבי משה בצלאל ורבי מנדל עם הרבי מלובאויטש היתה גדולה. בנו של הרבי, רבי יוסף יצחק מי שהיה אחר כך האדמו"ר, היה בא לעיתים תכופות לכפר בו גרו, ביקר אצלם שוחח אתם, וביום אחד התכונה היתה גדולה, רבי משה בצלאל ורבי מנדלי נוסעים לרבי מליובאוויטש, ואתם חנוך וכל המקורבים האחרים עם בניהם הגדולים והקטנים. נסעו כולם ברעש גדול ובשירה אדירה על מרכבות, ועל עגלות פשוטות, עד שבאו לזאאלושה, שם עמד ארמון בו גר הרבי".

"כבר עברו ארבעים ואחת שנים מאותו יום (בעת כיתבת המאמר, מאז כבר עברו ארבעים שנה ויותר. הערת העורך), ועדיין זוכר הנער מאז את הרעדה ואת הפחד שאחזו אותו כשעמד יחד עם כולם בחדר ההמתנה הגדול וחיכה לקבלת השלום אצל הרבי הגדול. וכשנכנסו אחר כך לחדרו של הרבי והוא נתן שלום לכל אחד ואחד, עד הקטן שבקטנים והושיט את ידו הקדושה ואחזה. אין לשכוח את הרגע הזה. כאילו עדיין מורגשת הנגיעה הזאת של ידו הקדושה של הרבי הקדוש".

"ובעוד ימים אחדים התכונה היתה עוד יותר גדולה, הרבי מחזיר ביקור לרבי משה בצלאל ולרבי מנדלי, קבלת פנים גדולה ולבבית הכינו, וזוכר הנער של אז: טלפון לא היה בין הכפרים ונעמדו הבחורים והנערים אחד אחד במרחק מסוים של וירסטים (וירסט, מידה רוסית, למעלה מקילומטר) אחדים שבין הכפרים. ואחד צעק לחבירו 'הרבי בא', 'הרבי נוסע' עד שהגיע הקול, לאחי הרבי במהירות הטלפון והם יצאו לפני הבית להקביל את אורחם הגדול".


"מטמון יקר ספרי אור יקר"

בין הספרים וכתבי היד שלקח עימו רבי משה בצלאל היה כת"י העתקה של חיבורו הגדול של הרמ"ק בקבלה "אור יקר". כת"י זו נרכש על ידו יחד עם אחיו ה"אמרי אמת" תקופה לפני המלחמה.

ומעשה שהיה כך היה:

בשנת תרע"ב נודע לרבי משה בצלאל שישנו למכירה כת"י מהרמ"ק בדמים מרובים. עניין הוא איפוא בזה את האחים הנגדים הרב אלעזר ור' דניאל סירקיס מקורבי בית גור, בניו של החסיד והנגיד הנודע הרב שלמה סירקיס ז"ל, מנאמניו הקרובים של ה"אמרי אמת". במכתב הנושא את התאריך "א' פרשת תולדות תרע"ב" כותב אליהם:
"הנני בזה כאשר שמעתי שאתם מחבבים לקנות ספרים ישנים, אמרתי לגלות אוזניכם, כאשר מזדמן לקנות מטמון יקר ספרי אור יקר מהרמ"ק ז"ל שלא שבעתן עין כמה מאות שנים. ובכלל הם י"ח כרכים ורוצים בעדם ג' אלפים פראנק, אולי תרצו לקנות אוצר נחמד הזה לביתכם. נא להודיעני במוקדם והיה אצלי בשורה טובה שיתגלגל על ידי שיישארו בגבולנו, כי המוכר אץ למכרם. ואולי על ידי זה יבוא עוד זמן שנזכה שיצאו לאור".

לאחר מספר חודשים "א' תז"מ" כותב להם שהוחלט לרכוש חלק מכרכי הכת"י "כל זה עולה ערך 400 רו"כ ואחי הרבי שליט"א וכן אני נשתתף כל אחד בשליש, ובכן הודיעני אם גם אתה תשתתף בזה".


החרמת הספרים

בספר "ליובאוויטש וחיילה" (עמוד כז) מסופר כי הרה"צ ר' משה בצלאל הי"ד אחיו של האדמו"ר מגור היה מהפליטים במלחמת העולם הראשונה וגר בויטבסק, ובקיץ היה ג"כ בנאות דשא בזעלשע, והיה נכנס לאדמו"ר נ"ע לפרקים קרובים. וסיפר להרבי שיש תחת ידו ספר "אור יקר" כת"י פירוש על הזוהר. והרבי ביקש ממנו שיתן לו כדי להעתיקו, ונתן לו. ואדמו"ר נ"ע שכר את ר' זלמן-אידל ע"ה זיסלין וישב בזלאשע עד שהעתיקו.

כששב רמב"צ לפולין השאיר את הכת"י אצל הרש"ב לבקשתו וכן עוד ספרים (שכנראה חשש לקחתי עוד לפולין עקב תנאי המלחמה). עם החרמתה של ספריית הרש"ב הוחרמו גם ספריו של רמב"צ.

רמב"צ פנה לאחר זמן במכתב לריי"צ בנידון, ובין הדברים מתייחס בייחוד לכת"י "אור יקר":

"ויותר יקר אצלי בדבר הספר אור היקר שהשאלתים לכבוד אביו הרה"צ זצ"ל, וקודם נוסעי שלקחתים חזרה, רצה הוא זצ"ל והשאיר אצלו חלק א' שירצה להעתיק, ובהיותי בירושלים אמר לי ראש ישיבה מהליבאויטשער ישיבה, שהוא ראה את האור יקר הזה שניצל מכל הכת"י. א"כ איפוא יראה נא כבודו יחי' עצה איך להביאו אצלי. והוא יקר אצלי כעל כל הון. כי הוא אחד בעולם ויש לי צער גדול מזה. כי אחי אדמו"ר שליט"א כתב לי להביאו הכל חזרה. אבל היה קשה עלי למנוע בקשת אביו הרה"צ אביו זצ"ל, בכן אבקש לעשות כל טצדקי שיהיה לי חזרה".

בהמשך מזכיר רמב"צ שהשאיר אחריו גם כתבים מאביו ה"שפת אמת", "וגם תפילין דר"ת שלו, עוד בירושלים מאז"ל הרי"מ כתב של הר' משהלי פרשוערסקיר ז"ל".
בסיום המכתב מבקש גם: "כן אבקש לשלוח לי המאמר משבת נחמו תרע"ה ששמעתי מאביו הרה"צ זצ"ל".

תשובה אחת מהריי"צ בנידון נשתמרה ובה כותב:

"על דבר הכתב-יד, הלא כבר הודעתי לכת"ר שליט"א אשר מה שהיו מונחים בהנאה שלהם שהניחו אז לא ידעתי. והתיבה שלהם לקחו עם כל הספרים שלנו אל הביבלי אטיקה (=ספריה) של הממשלה. ומה שראה הרב הר"י שי' הוא העתק איזה עלים אשר העתיק, מספר אור יקר בהיותו עוד בליובאוויטש. ואם יעלה בידי להשיג הכת"י, בוודאי אשיבנו לבעליו".


"האיחוד הכללי אשר היה לתועלת הכלל"

לאורך כל השנים, עקב שהותם הקרובה, היה הריי"צ בידידות גדולה עם רמב"צ ורבי מנדלי מפאבניץ, לאחר נישואי חתנו הרבי הרמ"מ בשנת תרפ"ט, כותב הריי"צ:
"ברכת כת"ר שליט"א בברכת מזל טוב ליום שמחת לבבי ביום כלולת בתי תי' עם ב"ג שי', בעל פה ע"י אחד המשרתים של כת"ר שליט"א שמעתי באהבה ובחיבה, וכל המברך מתברך בברכה כפולה ומשולשת בכל מילי דמיטב מנפש ועד בשר, הנה הרושם הטוב הלזה והאיחוד הכללי אשר היה לתועלת הכלל אחב"י ד' עליהם יחיו בין חצרות ליובאוויטש - גור בכל עניני הכלל משנת תרס"ד ע"ה, (בשנת תרס"ד ביקר הריי"צ אצל בעל השפ"א, ש.א.)".

להשלמת העניין נביא את מכתבו של הרב מפאבניץ בברכת השנים:

"ב"ה מחרת יוה"כ תרצ"א פ"ק פאביאניץ, כבוד אהו' ידי"נ הרה"צ שליט"א מליובאויטש בריגא אחדשת"ה באה"ר, אמש אחר נעילת שער קבלתי גיה"ק ולא ידעתי שכ"ת כבר שב לריגא, ואני תפלה מעומק הלב, יעזרהו הש"י על דבר כבוד שמו להביאו אל המנוחה בלי פרץ וצוחה, להוציא מחשבותיו הטובים אל הפועל, ותגיע בעדו החתימה לטובה ולברכה שנת גאולה וישועה לו ולכל אשר אתו".


"לדרוש בגיני שלום אחיי"

נשתמר מכתב מה"אמרי אמת" לאחד הגולים לרוסיה - ר' בנימין ויינר ז"ל, משלהי חודש סיון תרע"ה, בעיצומם של הימים הטרופים ימי המלחמה:

"והנני להודיעך כי ת"ל עוד אנחנו חיים כן יעזור השי"ת שיה' לנו חיים של טובה. בהמשך כותב: "לדרוש בגיני שלום אחיי שי', ולהודיעם כי אחשוב לעשות נשואי בני שמחה בונים שיחי' (=לימים בעל ה"לב שמחה" זיע"א) בחמשה עשר באב הבע"ל עב"ג בת אחי נחמי' שיחי' כדרכי להציע שמחתי לכל אחי שי'".

למעשה התקיימה החתונה בסופו של דבר בר"ח אלול תרע"ה, רמב"צ שלח מכתב האם לבא למהר מרוסיה לפולין לכבוד השמחה, וה"אמרי אמת" משיבו: "מכתבך קבלתי וכמובן בענין זה א"א לייעצך, כי מי יודע מה טוב יותר, הגם כי אני נוגע שתהיה פה על שמחת בני שי', שתהי' אי"ה בר"ח אלול, עם כל זה להפציר בך אינני יכול, וכאשר תעשה כן תצליח, ותנצל מכל מכשול".