מאסר ההצלה ● סיפור לשבת
מאסר ההצלה / מעשה שהיה
זלמן רודרמן
מחוץ לבית-המדרש השתוללה סערה עזה של גשמים ורוחות. בפנים שררה אווירה חמימה ונעימה. חבורת חסידים היטיבה את ליבה בדברי-תורה, בסיפורי צדיקים ובלגימת 'לחיים', מחממת גוף ומעוררת נפש.
פתח אחד מהם ואמר: פרשתנו, פרשת פקודי, ועמה כל ספר שמות מסתיימים בפסוק "כי ענן ה' על המשכן יומם ואש תהיה לילה בו, לעיני כל בית-ישראל, בכל מסעיהם". ונשאלת השאלה, מדוע על הענן נאמר שהיה "על" המשכן ואילו באש כתוב שהייתה "בו"?
תלו החסידים את עיניהם בחברם והמתינו לתשובה. ובכן, חבריי – המשיך החסיד – קודם שאשמיע באוזניכם את פירושו הנפלא של בעל ה'ישמח משה' לפסוק זה, הסכיתו ואספר לכם מעשה שהיה. את המעשה שמעתי מפי גיבורו, רבי נפתלי-חיים מז'יקוב.
רבי נפתלי-חיים היה יליד ארץ-ישראל. בגיל צעיר נתייתם מאביו. אימו, הרבנית, נותרה אלמנה צעירה, והחליטה לשוב לבית הוריה בהונגריה. כעבור זמן נישאה האם בשנית לרבי מסערט, שגידל את היתום הצעיר כאילו היה בנו.
כשהגיע רבי נפתלי-חיים לפרקו לקחו דודו, הרבי מוויז'ניץ, לחתן. רבי נפתלי-חיים התגורר במחיצת חותנו והיה יד-ימינו.
כשפרצה מלחמת-העולם השנייה, נהפכה הונגריה למדינת-חסות של גרמניה הנאצית. הגזרות על היהודים התבצעו בשלבים. תחילה נאסרו רופאים ועורכי-דין יהודים, שנאספו על-פי מדריך הטלפון. בד-בבד החלו אנשי האס-אס להפקיע את רכושה של הקהילה היהודית. הוצאו צווים האוסרים על יהודים לשנות את מקום מגוריהם. הוגבלו שעות יציאתם מבתיהם. נאסר על אזרחי הונגריה להעסיק יהודים. היהודים אף נאלצו לענוד על בגדם טלאי צהוב. לאחר מכן הוחרם רכוש יהודי רב. אלפי בתים של יהודים רוקנו מיושביהם, 'גמול' על הפצצת צבאות הברית.
בשלהי המלחמה רוכזו כשלושת-רבעי מיליון יהודי הונגריה בגטאות. המקומות שנבחרו לשמש גטאות היו מנותקים משאר חלקי העיר, ובקרבת פסי-רכבת. המשטרה ההונגרית, עם אנשי האס-אס חקרו את יושבי הגטאות ללא הפסקה, כדי לאלצם למסור לידיהם את חפצי-הערך שעוד נותרו ברשותם. תנאי החיים בגטאות היו קשים מנשוא. וכל זאת, כמובן, כהקדמה בלבד לקראת השלב הבא והסופי.
הכליאה בגטאות הייתה בשלהי חודש אדר תש"ד. גם עשרים ושניים אלף יהודי גרוסוורדיין, העיר שבה התגוררו הרבי מוויז'ניץ וחתנו רבי נפתלי-חיים, רוכזו בגטו.
כשהכינו הגרמנים את רשימותיהם המדוקדקות, גילו כי רבי נפתלי-חיים הוא יליד ארץ-ישראל ולמעשה מחזיק באזרחות בריטית, כלומר נתין של מדינת אוייב. מכיוון שלא יעלה על הדעת להותיר נתין של ארץ אוייב, בזמן מלחמה, חופשי ומשוחרר – אסרו את רבי נפתלי-חיים בבית-הסוהר ששכן על גבול הגטו.
במאמצים רבים הצליחו להחדיר לבית-הסוהר מזון כשר. בכיכרות הלחם הטמינו פתקים ובהם דיווחו לו על המאמצים הרבים לשחרורו. אולם כל הניסיונות לשחררו עלו בתוהו. לא הועילה הטענה כי כל הגטו הוא בית-כלא אחד גדול, וכי אין שום סיבה להפריד את רבי נפתלי-חיים מבני-משפחתו.
"כנתין של מדינת אוייב, מקומו בכלא!", התעקשו הגרמנים ועושי-דברם ההונגרים.
"אם כן", הפצירו בהם, "הלוא יש בבודפשט בית-סוהר לשבויי מלחמה ולנתיני-חוץ, הנתון לפיקוח הצלב האדום; תנאי המאסר שם טובים לאין-ערוך; יועבר לשם!". אולם כל הטענות וההסברים נפלו על אוזניים ערלות.
גם רבי נפתלי-חיים עצמו הרבה בתפילות ובתחנונים להיחלץ מן המצב. בכל מאודו ביקש לשוב אל משפחתו ואל שאר אחיו בגטו.
זמן קצר לפני חג-השבועות החלו המשלוחים לאושוויץ. מדי יום ביומו הובלו אלפי יהודים לתחנת הרכבת, ורבי נפתלי-חיים צופה בהם מאשנב תאו בכלא.
כעבור כמה חודשים קרסה ממלכת הרשע. דלתות בית-הכלא נפתחו ורבי נפתלי-חיים שוחרר. עד מהרה התברר לו כי הוא אחד המעטים שנותרו בחיים מבין כל יהודי גרוסוורדיין. לאחר זמן גם נודע לו כי באחת ההתקפות האוויריות פגעה פצצה פגיעה ישירה במגורי האסירים בבית-הסוהר בבודפשט, והאסירים נקברו חיים.
רק אז הבין רבי נפתלי-חיים מדוע לא נענו תפילותיו וכל המאמצים להוציאו מן הכלא לא צלחו – מן השמים החליטו כי יחיה!
כעת – השלים החסיד את דבריו – אומר לכם את הסברו של בעל ה'ישמח משה' לפסוק האמור: האדם הוא, כידוע, משכן לה', כפי שנאמר "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". לפעמים שורה על האדם ענן של ערפל, של חושך ושל מבוכה. אך גם אז עליו לדעת כי "אש תהיה לילה בו" – כלומר, בתוך הענן והחושך עצמם יוקדת ומאירה אש אלוקית. כמאמר הפסוק "עת צרה היא ליעקב וממנה ייוושע" – לעיתים מתוך הצרה עצמה באה גם הישועה.
באדיבות מערכת 'שיחת השבוע'
כל הזכויות שמורות לצעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)
מאפשרים לכם לקבל
