מאת שלום פרוינד, 'שעה טובה'

'אנאפוליס'. מילת הקסם והטרנד החדש בישראל שאיבדה את דרכה במסע החיפושים אחרי נעוריה האבודים. בעוד מספר שבועות, כנראה חודש, תיפתח שם בקול תרועה רמה "הועידה" בהשתתפות שלושה לא רלוונטיים, אבו מאזן, אולמרט ובוש הצועד לקראת סיום הקדנציה שמתנפצת לו בפנים.

"כל השאלות ההיסטוריות המעיקות על הויכוח בינינו ובין הפלסטינים – עומדות על סדר היום. לא נתחמק מאף אחת, ולא נברח מדיון בכל אחת מהן", הבהיר ראש-הממשלה והפך את שכבת הצלופן העוטפת את המילה 'אנאפוליס', לצבעונית יותר.

רגע לפני שהמילה המסורבלת הזו תהיה שגורה על פיו של כל דרדק זב חוטם, נביא תיאור מכלי ראשון בכמה מילים. ראשית נבדוק מה זאת אנאפוליס. אנו מרשים לעצמנו לא לתלות תקוות מרחיקות-לכת ביכולותיה של הוועידה הנוצצת ההיא להביא לנו את השקט המיוחל. אבל הבה ננסה לדעת על המושג החדש כמה פרטים מעניינים. לפחות נפיק איזו תועלת אינטלקטואלית מכל הטאררם המיותר הזה.

עושים "פיס קונפרנס"

אנאפוליס, עיר הבירה של מדינת מרילנד בארצות-הברית. מרחק של 42 ק"מ מהעיר בולטימור, וכ - 56 ק"מ מוושינגטון הבירה, בסמוך למפרץ צ'ספיק שבחופה המזרחי של ארצות הברית. בעיר הזאת מתגוררים לא יותר מ – 36,600 בני אדם.

היתה תקופה, באזור שנת 1780 למניינם, שאנאפוליס שימשה עיר הבירה הזמנית של ארצות הברית, במשך כשנה. מרילנד נחשבה ל'מושבת הכתר' הראשונה בעלת זיכיון שהבטיח חופש דת וסובלנות לבני כל הדתות (הנוצריות), בנוסף לזכויות אזרחיות וחקיקה מקומית נפרדת. "השנה", מספר לי יהודי שמגלה פעילות רבה בעיר, "חוגגים שם 300 שנה לייסוד העיר. כנראה לכן בחרו פרזידנט בוש והפריים-מיניסטר אולמרט, לעשות את ה'פיס-קונפרנס' (וועידת שלום), דווקא בעיר הזאת".

אנאפוליס היא ששוכנת לחוף הים, יש לה "ביץ'" נאה, והגבירים המקומיים (לא מעטים, אנאפוליס היא עיר של בעלי מעמד כלכלי טוב יחסית), מחזיקים בו שלל יאכטות מרהיבות שעומדות לרשותם. כאשר חלקם, אלה שביתם ממוקם ממש "על המים", מחזיקים את היאכטה על סף הבית, משל היתה מכונית שממתינה לבעליה.

מעבר לכך, ולשטחי הדשא הרבים, אין סיבות מיוחדות שעושות את אנאפוליס לאטרקטיבית. בוודאי לא מזג האוויר. שבאנאפוליס הוא חורפי וגשום במהלך רוב השנה.

כרי דשא

גולת הכותרת של העיירה הפסטורלית שהיתה פעם עיר הבירה, היא האקדמיה הצבאית המפוארת, השוכנת במרכז אנאפוליס ומשתרעת על-פני שטחי ענק. 'האקדמיה הצבאית של אנאפוליס' היא בעצם שילוב מרהיב של בסיס צבאי וקמפוס אוניברסיטאי. על חוף המפרץ צֶ'סָאפִּיק, לחוף האוקיינוס האטלנטי. הבניינים המשמשים את הבסיס הצבאי-אקדמי, הם עתיקים בחלקם ומסוגננים בטעם אמריקאי קדום. בחלק הנוסף של הקמפוס עצום הממדים, ממוקמת שורת בניינים חדשים יותר, בסגנון בניה מודרני. בתווך קיימים שטחים עצומים של דשא וגינות מטופחים להפליא, מגרשי ספורט ומתקני אימונים, סודיים בחלקם.

הבוגר ג'ימי קארטר

בבסיס הזה, מכשיר הצי האמריקני קצינים שישרתו ככימאים, נחתים, טייסים, גם בצוללות וביחידות קומנדו. בין בוגרי האקדמיה בולטים, הנשיא לשעבר (העוין לישראל) ג'ימי קרטר, והמועמד לנשיאות, סנטור ג'ון מק'קיין.

האימונים הנערכים בבסיס הזה, נחשבים למפרכים ביותר. אלה שמסיימים את הקורסים המאתגרים בהצלחה, עולים לדרגות קצונה ופיקוד בכירים בצבא האמריקני.

יום-יום נדרשים המתאמנים בקמפוס של אנאפוליס לעמוד באימונים המייגעים. רק בסוף השבוע מתירים מפקדי הבסיס ביקורי חברים ובני משפחה מתגעגעים. לקראת הביקור השבועי אוהבים החיילים הצוערים להתייצב במיטב מדיהם, כחלק מפסטיבלי הגאווה האמריקנית.

מכיר יהודי שהתקבל לפני חצי שנה לקורס קצונה יוקרתי לקח אותי לסיור בין אגפי הקמפוס המותרים לביקורי קהל. את המצלמה נאלצנו להשאיר בחוץ, בשל הנהלים החמורים (בנהלים קשוחים הם מומחים, האמריקאים. תשאלו את מי שחווה את התענוג של עיכוב ב'קנדי' בשל בעיה בוויזה למשל).

"אני מאמין בצעירים"

אם חשבתם שנפטור אתכם מבלי להתייחס לפנים היהודיות של אנאפוליס, טעיתם. מתברר שהעניין היהודי די דומיננטי שם. אחד האחראים המרכזיים לניצני ההתעוררות היהודית בעיר, הוא, איך לא, השליח החב"די המקומי, הרב נחום לייט. שזה הגירסה האנאפוליסית של "יהדות לייט". אבל לשם שינוי לייט הוא דווקא לא כל כך לייט.

לייט, אברך אמריקאי צעיר ואנרגטי, דרך לראשונה על אדמת אנאפוליס-מרילנד לפני ארבע שנים, הרבה לפני שמישהו החליט לקיים שם וועידה. הוא הוצנח מבסיס האם - שכונת קראון-הייטס בברוקלין והתמסר לעשייה יהודית בתוך השיממון המנוכר.

בשיחה עמנו הוא מסביר שאת עיקר עבודתו הוא ממקד לעבר הצעירים היהודיים המסתובבים באנאפוליס. "אני מאמין בצעירים", הוא חוזר שוב ושוב על המנטרה המנצחת.

לאורך השנה מארח לייט בביתו את ילדי אנאפוליס היהודים (יש כאלה), לשורת פעילויות יצירתיות הכוללת סדנאות שופר, מאפיות מצות, החלקה על הקרח ועוד. מדוע הוא מתמקד בצעירים דווקא, שאלנו אותו, והוא ענה: "ראשית כל, הילדים הם העתיד שלנו. קחו בחשבון שגם השפעת הילד על הוריו גדולה. כשהוא מביע התלהבות מיהדות, גם הוריו מתחזקים".

הגויים באו לשמחת בית השואבה

כל חג יהודי הוא סיבה למסיבה, והרב לייט מפורסם באנאפוליס בשל המסיבות הללו. בסוכות האחרון הוא ארגן אירוע "שמחת בית השואבה", שבו נטלו חלק יהודים רבים מאזורי המגורים וגם מהבסיס האקדמי הסמוך. גם גויים באו לשם מתוך סקרנות. "זה היה קידוש ה' ענק", מתענג לייט.

לפני כל חג מקיים לייט קבלת-פנים ליהודים המקומיים ומוסר שיעורי תורה למבוגרים, חלקם מהאקדמיה הצבאית. בחורף הוא מציע קייטנה לילדים היהודיים. עד כה הפעילות התקיימה בעיקר בביתו.

הצלחה גדולה, שלא לומר היסטורית, רשם לייט בעת שפתח בית-כנסת גדול שאולם אירועים בנוי מתחתיו. חמישים איש השתתפו בתפילות החגים והשליח מצפה שהמספר יגדל. הוא מתכונן בעתיד הקרוב לפתוח את דלתות בית הכנסת לתפילות שבת פעמיים בחודש.

אבל לא הכל זורם לו על מי מנוחות. המים במקווה למשל. כאברך חסידי הוא עושה מאמצי-על כשהוא חפץ להיטהר במקווה.

כך גם בכשרות. לייט נאלץ להרחיק עשרות קילומטרים מביתו כדי להביא בשר לקהילה. לאחרונה הוא השיק אתר מקוון שמוקדש כולו לכשרות המזון, ודרכו ניתן לרכוש מוצרים כשרים.

הרב לייט זוכה לראות פרי בעמלו. בזמן האחרון הוא זכה להכניס ספר תורה לבית חב"ד, ו-100 יהודים מקומיים נטלו חלק בטקס המרשים שספק אם היה לו תקדים על האדמה המנוכרת הזו.

"5000 שנה הם כבר נלחמים, באנאפוליס לא ישלימו"

כשביקרנו באירוע של גורם מקומי באקדמיה הצבאית באנאפוליס, ניסינו לבדוק אם החיילים השוהים בו שמעו על 'וועידת אנאפוליס' שאינה יורדת מהכותרות. מסתבר שלא ממש. האנשים לא בדיוק מתמצאים בפרטי ועידת השלום. גם כאשר שאלתי אותם על אולמרט הם לא בדיוק ידעו. על אבו-מאזן רובם לא שמעו. אחד מהם, כושי גבה קומה משך בכתפיו, אות כי הוא עסוק בנושאים חשובים יותר.

אבל למרות האדישות הכללית להכנות לקראת הוועידה הקרובה, היו חיילים שדווקא גילו הבנה בחומר. בחור בשם ג'ים קייב אמר לי שהוא לא שמע על הוועידה, אבל אם יהיה 'פיס-קונפרנס' (וועידת שלום), הוא מקבל את זה בברכה. "אני מקווה שיהיו שיחות שלום מוצלחות, שהצדדים יגיעו להסכם ויתקדמו הלאה יחד בשלום", אומר לי ג'ים קייב.

לעומת זאת בשיחה עם בני הזוג קרוקס, גילינו דעות חלוקות המשסעות את המשפחה. בעוד האשה, ברברה קרוקס, מבטלת את הסיכויים: "הם נלחמים כבר 5000 שנה, ואני לא חושבת שיפתרו את זה עכשיו". לעומת זאת בעלה, ג'ון קרוקס, איש גבה קומה שמשדר רצון טוב והרבה תקוה ואופטימיות, נשמע חם יותר לקראת הועידה שעירו תארח, וכנראה גם תשים את העיר על המפה, לראשונה מאז היתה בירת ארה"ב כשמדינת הענק היתה עדיין "חברה בייסוד": "אני מקווה שהם ישיגו הסכם. זה יעשה לנו כבוד, גם זה יקרה באנאפוליס". אבל גם אם לא, הוא מבטיח אירוח חם למבקרים, ובעיקר העיתונאים הרבים שיכבשו את רחובות העיר עם פרוץ הועידה.

"איט'ס אול בלוני"

לעומת זאת לדייוויד גרהאם, שמתגלה כיהודי האמריקאי עם לב חם שבוחר מסורתית בעד הרפובליקנים, יש דעה פוליטית קטלנית על הועידה: "אני לא מתחיל להאמין לזה. אין לזה סיכוי. 'איט'ס אול בלוני'" (זה סתם קשקוש. ש.פ.). "איך הם חושבים שריב כל-כך ארוך ייגמר באיזה 'קונפרנס' (וועידה) של כמה ימים. מה זה 'הוקוס-פוקוס'?". אומר ומייעץ לישראלים לא לוותר, כי עם הגנגסטרים האלה אין מה לעשות הסכם, הם תמיד ירמו אותך, ואחרי שיוציאו מידיך את הסחורה יתקעו לך כדור בבטן.

כל אחד מהארבעה מייצג כנראה מימד אחר באנאפוליס, שחיה סביב הבסיס הצבאי-אקדמי הגדול, שמכניס מעט פעילות בחייה של העיר המנומנמת.