מערכת COL
|
יום ו' חשוון ה׳תשס״ח
18.10.2007
מה הניבה שיחה בין נערים מוסלמים ובחור חב"די?
במהלך שליחות שעשו באתיופיה, התמימים יעקב ברמן ושמולי בנדעט צעדו לבית-הכנסת באדיס-אבבה דרך הרובע המוסלמי. לפתע נצמדו אליהם ברחוב הצר שני ילדים מוסלמים שהחזיקו דליים גדולים בידיהם ■ "הם ביקשו ממני קצת כסף", מספר ברמן. "עניתי להם שזהו חג עבורי ואינני מחזיק עלי כסף. הם המשיכו ללכת איתי ובינתיים החלפנו דברים. הם היו אינטליגנטים בהשוואה לגילם ודיברו אנגלית מושלמת שאינה שכיחה במשפחות עניות ■ לפני שהם נפרדנו, אחד הילדים שאל את הבחורים החב"דיים האם הם מוסלמים או נוצרים. "ענינו להם יהודי. הייתם צריכים לראות את המבוכה הרבה והזעזוע על פניהם. הוא אמר לי: אתה לא יכול להיות יהודי - יהודים הם רעים" ■ וגם: מה עשו הנערים וחבריהם במלון בו התאכסנו החב"דניקים להמשך הסיפור וגלריית תמונות המסע לארץ היהלום של אפריקה המדברית ● מיוחד
התמים יעקב ברמן מקראון-הייטס כבר מחשיב את עצמו בקי ונהיר במושג "שליחות באפריקה". לאחר פעילות במדינות נחשלות כמו ניגריה, גאנה ואנגולה, הוא מרגיש מוכן לכל.
אבל גם עבורו זו הייתה הפתעה כשמטוסו המריא מנמל התעופה 'קנדי' בתשעה בספטמבר 2007 ונחת באדיס אבבה שבע שנים מוקדם יותר: 13/5/1999. זה היה היום לפני המילניום – תחילת המאה העשרים ואחת – שכן אתיופיה משתמשת בלוח שנה יולייני שמתאחר בשבע שנים ושמונה חודשים מהלוח הגרגוריאני (המוכר אצלנו כלוח הלועזי-נוצרי). בלוח זה השנה מתחלקת ל-12 חודשים של שלושים יום וחודש נוסף עם חמישה ימים.
בנסיעותיו עם החברותא לשליחות, התמים שמואל בנדעט, ברמן גילה ערים הקרויות בשמות טעוני הקשר יהודי. "העיר 'דברזט', שמשמעות שמה באתיופית הר זיתים נקראת על-שם ההר בירושלים. נסענו לעיר הזו באוטובוס במשך שעה וחצי ומצאנו שם ישראלים".
הרב שלמה בן-טולילא, השליח הראשי למרכז אפריקה שמימן את השליחות, קישר אותם עם בחור צעיר העובד בחברת טלקומוניקציה בקונגו שאביו המתגורר באדיס-אבבה היה פעם קונסול כבוד של ישראל באתיופיה.
דו-שיח עם "יהודי רע"
וכך ברמן מספר על החווייה שעבר ביום השני של ראש-השנה: הלכתי לבית הכנסת דרך הרובע המוסלמי. לצידי הלכו שני ילדים צעירים, בני שמונה לערך, שסחבו איתם דלי גדול. אחד מהם ביקש ממני קצת כסף. עניתי להם שזהו חג עבורי ואינני מחזיק עלי כסף. אבל הם יכולים לבוא ביום ראשון למלון שלי. הם המשיכו ללכת איתי עד לבית-הכנסת ובינתיים החלפנו דברים. הם היו אינטליגנטים בהשוואה לגילם ודיברו אנגלית מושלמת, דבר בלתי רגיל במשפחות אתיופיות עניות.
לפני שנפרדנו, אחד מהם שאל אותי אם אני מוסלמי או נוצרי-אורתודוקסי.
עניתי להם, יהודי. היית צריך לראות את המבוכה הרבה והזעזוע על פניהם.
הוא אמר לי, אתה לא יכול להיות יהודי – יהודים רעים.
אני רע? שאלתי.
הם ענו בשלילה.
ובכן, אני יהודי, אמרתי.
ביום ראשון השניים הגיעו למלון בלוויית קבוצת חברים מוסלמים. ישבנו ושוחחנו לשעה קלה. כשהם עזבו, הילד אמר לחבריו (המשפט תורגם עבורי על-ידי אחד מאורחי המלון): אתם רואים, אמרתי לכם שיהודים טובים.
זה שגרתי שבחור ב'מרכז שליחות' ישאל את עצמו מדוע הגעתי לכאן. לפעמים הזרעים רק נובטים לאחר שנים והפירות לא ייראו יותר על-ידי אותו בחור. אבל פחות שגרתי שתהיה לו תשובה מיידית.
כתבה נרחבת על שליחויות תשרי באפריקה תתפרסם השבוע בגיליון 'כפר-חב"ד'
אבל גם עבורו זו הייתה הפתעה כשמטוסו המריא מנמל התעופה 'קנדי' בתשעה בספטמבר 2007 ונחת באדיס אבבה שבע שנים מוקדם יותר: 13/5/1999. זה היה היום לפני המילניום – תחילת המאה העשרים ואחת – שכן אתיופיה משתמשת בלוח שנה יולייני שמתאחר בשבע שנים ושמונה חודשים מהלוח הגרגוריאני (המוכר אצלנו כלוח הלועזי-נוצרי). בלוח זה השנה מתחלקת ל-12 חודשים של שלושים יום וחודש נוסף עם חמישה ימים.
בנסיעותיו עם החברותא לשליחות, התמים שמואל בנדעט, ברמן גילה ערים הקרויות בשמות טעוני הקשר יהודי. "העיר 'דברזט', שמשמעות שמה באתיופית הר זיתים נקראת על-שם ההר בירושלים. נסענו לעיר הזו באוטובוס במשך שעה וחצי ומצאנו שם ישראלים".
הרב שלמה בן-טולילא, השליח הראשי למרכז אפריקה שמימן את השליחות, קישר אותם עם בחור צעיר העובד בחברת טלקומוניקציה בקונגו שאביו המתגורר באדיס-אבבה היה פעם קונסול כבוד של ישראל באתיופיה.
דו-שיח עם "יהודי רע"
וכך ברמן מספר על החווייה שעבר ביום השני של ראש-השנה: הלכתי לבית הכנסת דרך הרובע המוסלמי. לצידי הלכו שני ילדים צעירים, בני שמונה לערך, שסחבו איתם דלי גדול. אחד מהם ביקש ממני קצת כסף. עניתי להם שזהו חג עבורי ואינני מחזיק עלי כסף. אבל הם יכולים לבוא ביום ראשון למלון שלי. הם המשיכו ללכת איתי עד לבית-הכנסת ובינתיים החלפנו דברים. הם היו אינטליגנטים בהשוואה לגילם ודיברו אנגלית מושלמת, דבר בלתי רגיל במשפחות אתיופיות עניות.
לפני שנפרדנו, אחד מהם שאל אותי אם אני מוסלמי או נוצרי-אורתודוקסי.
עניתי להם, יהודי. היית צריך לראות את המבוכה הרבה והזעזוע על פניהם.
הוא אמר לי, אתה לא יכול להיות יהודי – יהודים רעים.
אני רע? שאלתי.
הם ענו בשלילה.
ובכן, אני יהודי, אמרתי.
ביום ראשון השניים הגיעו למלון בלוויית קבוצת חברים מוסלמים. ישבנו ושוחחנו לשעה קלה. כשהם עזבו, הילד אמר לחבריו (המשפט תורגם עבורי על-ידי אחד מאורחי המלון): אתם רואים, אמרתי לכם שיהודים טובים.
זה שגרתי שבחור ב'מרכז שליחות' ישאל את עצמו מדוע הגעתי לכאן. לפעמים הזרעים רק נובטים לאחר שנים והפירות לא ייראו יותר על-ידי אותו בחור. אבל פחות שגרתי שתהיה לו תשובה מיידית.
כתבה נרחבת על שליחויות תשרי באפריקה תתפרסם השבוע בגיליון 'כפר-חב"ד'
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
