יוסף-חיים בולטון מאמן אישי (קאוצ'ינג)

בקורס אימון כמו זה שנפתח בכפר חב"ד אחד הדברים שאנחנו מתאמנים שם זה על מה שנקרא "הקשבה" היכולות שלנו להקשיב לאנשים שסביבנו. אז מה בעצם קורה היום? הרי גם היום אנחנו שומעים מה שמדברים איתנו.

אז מה ההבדל בין לשמוע לבין להקשיב?

בחור צעיר שנסע בכביש בדרך לאילת נעצר ברמזור אדום. כאשר התחיל לנסוע, במכונית שנסעה ממולו נהגה אישה והאישה צעקה לעברו סוס. הבחור הצעיר מיהר לעשות פרסה ובנסיעה מהירה הספיק אותה חלף על פניה וקילל אותה חזרה פרה פרה, וחזר לדרכו לאילת. הוא הגיע שוב לאותו הצומת כולו עצבני על מה ולמה האישה ככה קיללה אותו? הוא ממשיך בנסיעה מהירה, כשמחשבות רצות לו בראש על אותה אישה. אחרי אחד הסיבובים הוא ראה סוס שעומד על הכביש הוא לא הספיק לבלום וניכנס בסוס!

בחיים, אנחנו כבני אדם שומעים את מה שמדברים איתנו. אבל אנחנו מוסיפים בדרך כלל פרשנות והסברים על מה שאנחנו שומעים. לפי הניסיון שלנו בחיים. אנחנו אפילו לא שמים לב לזה אבל זה קיים. זה נעשה אוטומטית. אם אנחנו רגילים לשמוע צעקות מתי שאנחנו עושים משהו לא טוב. אז כאשר מישהו צועק עלינו זה לאו דווקא בגלל שהוא חושב שעשינו משהו לא טוב, אבל אנחנו מבינים את זה ככה. שהוא מדבר ככה בגלל שהוא חושב שעשינו משהו לא בסדר, אנחנו מיד מרגישים אשמים יוצאים מתוך מסקנה שהוא צועק עלינו. אבל אנחנו יודעים שלא עשינו כלום ולמה הוא צועק? ות'אמת לא ממש יעזור לו אם הוא יסביר לנו יפה שזה לא בגללנו. או בגלל מה שעשינו.

ואז התגובה שלנו באה ממקום וממסקנה, כמו אותו בחור בסיפור שהוא הוסיף פרשנות שלו שכאילו הבחורה קיללה אותו. לעומת זאת אנחנו בחיים מוסיפים את הפרשנות שלנו לשיחה ביננו לבן הסובבים אותנו. זה יכול להיות גם אם אני מסכים עם האדם שמולי או אם אני לא מסכים איתו. ואז בעצם המוח שלנו מסדר לנו בראש את המילים לפי מה שאנחנו חושבים.ואנחנו מגיבים מתוך הדעה שלנו של מסכים או לא מסכים.
מצב נוסף שקיים באי הקשבה שלנו הוא מצב שחשוב לנו להראות טוב. זאת אומרת לא ממש משנה לנו מה השני אומר, אנחנו לא ממש מקשיבים לו. מה שמשנה לנו זה מה האדם השני יגיד אחרי שנלך כל אחד לדרכו .

כמה שאנחנו נחמדים וחכמים. אז אנחנו מנסים ומחפשים כל דרך אפשרית להשחיל מילה בשיחה, ואז אנחנו נמצאים במצב שנקרא "שיחה יוצאת" שאנחנו רק מחפשים להוציא את מה שיש לנו להגיד. תנסו פעם ותראו מה קורה לכם כאשר אתם בשיחה עם מישהו. תנסו לראות מה עובר לכם באותו זמן בראש.

המוח שלנו בעצם דואג להשאיר אותנו בעניין. לתת לנו דעה על כל דבר שנאמר. לפעמים אנחנו מזדהים עם הבן אדם שעומד מולנו. אנחנו שמקשיבים לו מבינים אותו או מרחמים עליו.

אז מה רע בזה בעצם?

תתארו לעצמכם. שחבר בא אליכם לשמוע את דעתכם. אבל אתם עסוקים או מקשיבים מתוך רחמים על הבן אדם שמולכם. או מסכימים איתו כאשר הוא רק רצה עצה. אז אתה בעצם לא בשיחה. אתה לא משדר על אותו גל עם הבן אדם שאתה כל כך חשוב לו. שהדעה שלך כל כך חשובה לו. או ילד שבא לאבא לשתף אותו במה שעבר בבית ספר או סתם עם חברים אבל האבא עסוק בציונים. בפעם הבאה הילד לא יספר כלום.
בהרבה מקרים שיש ויכוחים בין אנשים. זה כי אחד הצדדים מנסה להעביר מסר אחד והשני מבין משהו אחר. כי השני אוטומטית מוסיף את הפרשנות שלו.

איך אפשר ליצור מצב כזה, שכל מי שבא איתי לשיחה יצמח?
וזה לא משנה כרגע אם זה חבר, תלמיד, מנהל , עובד, האישה, הבעל, הילד, או כל אדם ברחוב.

כדי ליצור שיחה מצמיחה.
כדאי לשאול את האדם שעומד מולי מה מטרת השיחה ?
לאיזה תגובה הוא מצפה ממך?
או במצב שאתה בא לשיחה אז לציין מראש מה אתה רוצה מהשיחה.
מה הוא רוצה להפיק מהשיחה?