14 שנים לאחר שהגיע לרעות, ארז השבוע הרב שלמה מאיר מארק, מנהל בית חב"ד מכבים-רעות, את מאות ספרי הקודש שלו בארגזים קטנים. יחד איתם נארזו גם חפצי תריסר ילדיו, חדווה אשתו, וגם פלח היסטוריה בתולדות רעות. ביום שלישי, העביר הרב מארק את מפתח דלת הדירה בה התגורר תשע שנים למחליפו ועבר לגור בדירה שכורה בכפר חב"ד.

תחילת דרכו של הרב מארק ברעות לא היתה כל כך פשוטה. הוא נכנס לאחד היישובים הכי אליטיסטיים באזור על מנת להסב שמחה, על פי דרכו, לתושבים החילונים.

אם מבקשים מהרב מארק לסכם בעצמו את שנותיו ברעות הוא יסתפק באמירה צנועה לפיה הוא "עסק בלעשות טוב". לא הרבה יותר מזה. כל משנתו היא השליחות שהטיל עליו הרבי מלובביץ' זצ"ל באמצעות מוסדות חב"ד ללכת ולהתיישב ולהראות את האור.
המגורים ברעות לא היו השליחות הראשונה של הרב מאיר מארק. לפני כן הוא כבר הספיק להיות כמה שנים בדרום אפריקה ולשמש כסגן מנהל בית חב"ד ביישוב אופקים. העובדה שלא צמחה כאן קהילה של חב"ד לא מטרידה אותו במיוחד, כמו שלא הטרידה אותו במיוחד דמותו המתהלכת ברחובותיה של רעות, כשהוא מלווה ב-12 ילדים וחבוש במגבעת וחליפה שחורה, מנותק כמעט לחלוטין מסביבתו הטבעית.


לא לעורר מהומה

הראיון עם הרב מארק התנהל בשעות הבוקר, יומיים לפני שהעביר את הלפיד לממשיכו. הוא בן 48 בקרוב, יליד שכונת בקעה בירושלים. אביו, הרב יחזקאל עליו השלום, היה מורה ומחנך והרב מארק רואה את עצמו כממשיכו.

לזכות תנועת חב"ד הוא זוקף את מה שהוא היום ואת הישגיו בחיים. לדבריו, חב"ד ידעו לנתב את הכישרונות והחסרונות שלו למקום הנכון. במקצועו הוא מנהל חשבונות אבל כיום הוא עוסק בעריכת ספרים והגהה: "אני חייב לחב"ד הרבה. את מה שאני כיום ואת ההתפתחות שלי מאז הייתי נער".

האם אתה מסכם את השליחות שביצעת ברעות כהצלחה?

"בהחלט כן, אני חושב שעשיתי הרבה מאוד דברים יפים עם כל אנשי הקהילה ותרמתי רבות. יש המון מרכזים של חב"ד בארץ ומעט מאוד קהילות. אני לא יכול למדוד את ההצלחה שלי על פי הקמת קהילה, ולא הייתי זוקף לזכותי הצלחה אם אכן היתה קמה קהילה. יש מקומות שלא יכולה לקום קהילה ויש מקומות שאך טבעי שתקום קהילה. למשל קרית מלאכי, צפת ומקומות דומים".

אז מה כן עשית?

"הרבה מאוד מפגשים, דרשות, שיחות, אירוח של משפחות ואנשים, השתדלתי ועשיתי הכל בנועם. אני לא חושב שתמצא מישהו במכבים-רעות שיש לו להגיד עלי מילה רעה. השתדלנו לא לעורר מהומה".

ביקוש שיא לגנים

תחילת דרכו של הרב מארק ברעות לא היתה פשוטה, אנשים זרקו לו הערות לא נעימות על השתמטותו מהצבא. הרב, אגב, משרת במילואים עד היום. פעם אחת אפילו התנכלו לחנוכיות שהניח ברחבי מכבים-רעות במהלך חג החנוכה: "היתה שנה שהורידו לי את החנוכיות", הוא נזכר, "ואז התבטאתי שבכל מקום בעולם מדליקים חנוכיות חוץ מבעירם של החשמונאים. אבל אט אט גם זה עבר וכיום כבר אין בעיה עם זה. לא היתה התנגדות בוטה. אף שכן שגרתי לידו לא אמר לי שזה לא מתאים לו. אני משער שהיתה התנגדות, אבל אף אחד לא הציג את זה בצורה ישירה".

אחד ההישגים של קהילת חב"ד ביישוב הוא גני הילדים. גנים שתחילה היו רשומים בהם בקושי עשרה ילדים וכיום אין מספיק מקום בכדי למלא את הדרישה.

מסביר הרב מארק: "בהתחלה היה גן רב גילאי, לשנת הלימודים תשנ"ז נרשמו רק עשרה ילדים ואז פנו אלי לנהל את הגן. הבאתי גננת מעולה שמאוד הצליחה וכבשה את לב ההורים והילדים. בשנת תש"ס רצו ההורים גם המשך ואז נפתח גן החובה במכבים והדרישה לגן דתי עלתה. וכיוון שלא היה גן אחר אז הוסכם על גני חב"ד וכיום הגנים מלאים ויש אפילו כאלה שנמצאים בהמתנה".

במהלך השיחה מגיעה בת הזקונים, התשיעית במספר. היא בדיוק התעוררה, אפופה עדיין בקורי השינה ומנסה מעט להתפנק. הרב מארק לא מבזבז אפילו רגע ומציע לה לומר "מודה אני". יחד הם מדקלמים והבת מזדרזת ללכת וליטול ידיים: "כל אדם מברך על כך שהקב"ה החזיר אותו ממצב מאוזן לערות מוחלטת", מבהיר הרב מארק בחיוך.


בכל אחד יש טוב

"כל מה שאני רוצה זה לגרום לאנשים להרגיש טוב עם קיום המצוות וליצור קשר עם הקב"ה", מתאר הרב מארק את מטרת שליחותו ומוסיף: "שכל אחד יעשה את הטוב ביותר בכליו ובאמצעים העומדים לרשותו".

אתה בעצם מטיף, מעין מיסיון לחזרה בתשובה?

"ממש לא. אין כפייה אלא הסברה, לא מדובר פה בניסיון שכנוע, אלא במתן כלים נוספים. אני מנסה רק להסביר כמה זה טוב. אני לא מדבר על חזרה בתשובה ולא על להעביר אף אחד לשום מקום. כמו שיש מכונית עם טורבו, שעושה את הנסיעה נוחה, מהירה ונעימה יותר, האם לא תשתמש בה? כך זה כאן. אני מנסה להראות דרך נוספת, טובה ונעימה לחיות. אני לא מנסה לשכנע אותך להחליף את האוטו, אלא רק להשתמש במשהו שכבר נמצא בפנים ואולי אתה לא יודע איך להשתמש בו.

הרי בכל אחד יש טוב. השאלה אילו אחוזים של טוב. במפורש, אין לי ולא היתה לי מטרה לייסד פה קהילת קודש סגורה ומסוגרת. אלא שכל אחד ואחד ימצא את הנישה האישית שלו בקיום תורה ומצוות".

אבל אנשים מפחדים.

"אנשים מפחדים, זה נכון. לא אחת שמעתי את המימרה שדת זה אופיום להמונים. משהו ממכר שאפשר בקלות להישבות בו. אבל שוב אני אומר, זאת לא המטרה שלנו".


יש הורים רגועים

הרב מארק מדגיש שאף אחד לא בא לכפות על אף אחד שום דבר, הוא רק מנסה להציג את היופי שבעולמו: "הרבה אנשים הגיעו אלי. משפחות שלמות מהאזור הגיעו לשבת לשולחן שבת. לראות את היופי ואת הרוגע שבשבת ובערך של לבלות עם המשפחה 24 שעות בלי הבלי העולם הזה.

עם חלק זה היה זורם, היינו מדברים ונשארים עד מאוחר. היו כאלה שחזרו אלינו יותר מפעם אחת והיו כאלה שלא רצו לראות אותנו יותר. אבל הם ראו הורים רגועים, למרות מספר הילדים הרב, משוחחים עם הילדים שלהם, לומדים עליהם תוך כדי ארוחה, לומדים אחד את השני ונהנים בחברתם. אני יודע שהיו משפחות שאחרי שראו הקפידו מאוד על ארוחות שבת. חלק עם נרות, חלק עם קידוש, כל אחד והיכולות שלו".

יש האומרים שיש כאן רווח אישי ברצון לגרום לאחרים לקיים מצוות.

הרב מארק מבטל את הגישה, אבל לא ממש מתנגד לרעיון: "זה נכון, אדם שמבצע מצווה אפילו אם מאיימים עליו עם אקדח לרקה, זו עדיין מצווה והיא נחשבת. אבל כמו שכבר אמרתי, הרעיון לא טמון בכך למרות שחשוב מאוד לגרום ליהודי לקיים מצוות. אם הקריטריון היה הטובה שלי אז אל מול הטובה הזאת יש מהקצה השני את הניסיון שאני עומד בו יום יום. ויש כידוע בהלכה דרישה שלא לעמוד בניסיונות. וזה הרי ודאי שאעמיד את עצמי ואת משפחתי בניסיון. לא בטוח שתניח תפילין אם אני אנסה להציע לך, לכן זה לא עומד אחד מול השני. זה שיקול משני. אם זה היה השיקול העיקרי לא הייתי בא בכלל למכבים-רעות".


בלי פוליטיקה

לרב מארק יש דעה על כל דבר, אבל הוא מדגיש כי אין הוא מייצג את תנועת חב"ד באמירותיו אלא את דעתו האישית. אך למרות דעותיו הנחרצות בנושאים רבים והרצון להשכין שלום ואהבה בין אנשים בנושאים שנויים במחלוקת, הרב מארק מעדיף שלא להתבטא. את דעתו על מצעד הגאווה בירושלים הוא מסכם ב"אין תגובה", אבל מסביר שהיו הרבה דעות גם במגזר החרדי כלפי המצעד: "חלק גדול מהרבנים אמרו שפשוט צריך להתעלם מהמצעד ולתת לו לעבור, כי ברגע שעושים עליו מלחמה, המצעד הזה בעצם משיג את מטרתו, פרסום ופומביות".

מה עם פוליטיקה?

כאן, הרב מארק באמת נבהל: "מה פתאום! לפני שיצאתי לשליחות הוחתמתי על התחייבות שאני לא מתערב בעניינים פוליטיים, לא בפוליטיקה המקומית ולא הארצית. אם אני צריך לדבר בנושאים כלשהם עם ראש העירייה או סגן ראש העירייה אז בסדר. אבל זה לא משהו שבכוונתי להשפיע עליו. יש מקומות אחרים בארץ בהם יש קהילה גדולה של חב"ד ויש את המעורבות הפוליטית, היא נחוצה בשביל קיום הקהילה, אבל לא כאן. המטרה לא מקדשת את האמצעים".


כמו פרח בר

אם יש דבר שמביך את הרב מארק לשנייה או שתיים זה שאלות בנוגע לחיים בשכונה חילונית. הוא מהסס רגע לפני שהוא עונה. הוא מחייך מעט במבוכה אבל מסביר בבהירות: "אין שום בעיה. ברור שזה יותר פשוט לגור בסביבה הטבעית לך, אבל זאת השליחות".

מה עושים עם חינוך הילדים, אתה לא מפחד לחשוף אותם לעולם החופשי?

"יש עם זה בעיה גדולה ולא מתעלמים ממנה, להיפך, מודעים לה בכל רגע ורגע. אבל מה עדיף? פרח בר או פרח חממה? פרח שיצמח להיות יפה או פרח שישרוד? הילדים שלי יהיו עמידים. אני בחרתי לא לבודד אותם. אם יש במקום כלשהו טלוויזיה והם רוצים ללכת לחברים, אנחנו לא מסרבים. יש לבת הקטנה חברים מהגן והיא נחשפת לדברים שליליים, אבל אז אנחנו מנסים לאזן את ההשפעה השלילית. לתת לילד את החוסן הפנימי זה הסוד. שיבין את ההבדל בין דמיון ומציאות. שיבין שכל ההרג והאלימות בטלוויזיה, למעט החדשות, זה רק משחק. זה מוקרן רק בגלל שזה לא באמת קורה, בגלל שזה לא אמיתי.

כמובן שההסבר שלי אחר כך יותר קשה וצריך להיות יותר ברור ולא עמום. אני עובר לכפר חב"ד מכיוון שזה מה שהחיים זימנו לי לעת עתה. אלה הנסיבות העכשוויות ולא רצון להתנתק חלילה או להסתגר. לא שיניתי את האידיאולוגיה שלי בנושא הזה ואני לא מהמסתגרים.

לגור במקום שאין בו שומרי מצוות זה אתגר חינוכי. בכל מקרה אני מבהיר לילדים שלי שגם אם אנשים מתנהגים אחרת, לא כמונו, זה לא משנה את עוצמת האהבה שלנו אליהם. ואני לא מתבייש לומר שאני אוהב את אחי קודם לאדם זר וחושב שאחי קודמים, איך אומרים? אהבה מתחילה במשפחה, נכון? ואני קודם כל דואג למשפחת היהודים. גם אם בטעות זה נשמע למישהו כמו גזענות. משנתו של הרבי היא שכל ישראל אחים".

יש משהו שאתה לוקח מהקהילה כאן?

"אני לוקח הרבה דברים, כמו למשל את החנוכייה הגדולה מעץ. נתן לי אותה אבא של נער שהכנתי לבר מצווה. היתה כאן המון אהבה והמון סימפטיה והיה לי כאן טוב".

הרב מארק מדגיש כי מזה זמן מה הוא חש שהדברים יכולים להתבצע יותר טוב. "הפעילות של בית חב"ד, השיעורים, ההרצאות והאירועים, כל הדברים שעשיתי, אני חש שצריך לרענן אותם ולגוון. לכן פניתי למרכז צעירי חב"ד כי מתפקידם לשבץ את האיש הבא. אבל המיומנות האמיתית בעניין הזה היא למצוא את האיש המתאים.
מכבים-רעות זה יישוב איכותי וצריך להשקיע מחשבה רבה באדם שיבצע כאן את השליחות. לשמחתי מצאו מישהו מאוד מתאים, הרב יוסף יצחק (צחי) נוימן ורעייתו יעל, ולפי מה שהתרשמתי הוא בעל יכולות רבות ואין סיבה שלא יצליח. בהתחלה עלה הרעיון שהוא רק יתלווה אלי, אבל הוא בהחלט יכול לעמוד בפני עצמו ולא צריך להיות מספר שניים".

מה אתה מציע למי שמחליף אותך?

"אני לא במקום להציע לו, לי יש רק מסר להעביר לתושבי המקום. מה שיש לי לומר זה שבאמת אוהבים אתכם, לא בגלל שאתם יפים או עשירים אלא בגלל שאתם זה אתם. אנחנו כחב"ד באים להעלות את הרף באווירה ולהפוך את מכבים-רעות למקום נעים יותר. אני לא בא ואומר שאין דרך אחרת לעשות את זה, זו אחת הדרכים, ויש מי שמאמין ופועל ומוכן להקריב עבור העניין הזה קורבן. עצוב לי לעזוב אבל צריך לתת לצעירים להתפתח ולפרוח. לצאת וליצור מצב שגם ליהודי המשכיל והאינטליגנטי תהיה תחושה נעימה כלפי הדת".