מהי מידה של צניעות?
בראי החסידות
רבקה ערנטרוי
וירא את ישראל שוכן לשבטיו...(בלק כד,ב)
מה טובו אהליך יעקוב משכנותיך ישראל (כד,ב)
מעין רעה לרוח ה'

בלעם נושא את עיניו למשכנות ישראל ומבקש להכניס בם עין רעה, אך משהוא מבחין שהעם "שוכן לשבטיו", הוא נדהם "ותהי עליו רוח ה'" ונהפכים רצונו ודעתו לנהוג כרוח ה'. מדוע??

מהו החידוש שגילה כאן בלעם באופן שאהלי ישראל ומשכנותיהם מתגלמים ביחס לשאר משכנות אומות העולם??? איזו יחודיות נדירה באורח מגורי ישראל הרשימה כ"כ את בלעם עד כי פגו כליל זממו השטני ומחשבת האון שלו ותחתם היתה עליו רוח ה' והוא חש זיק לממש את רצון ה' בנידון ?? מה משתקף מאהלי יעקוב ומה ניכר מאופן חניתם (משכנות) של שבטי ישראל? מהו ההבדל ביניהם??

הכיצד עשוי הדבר לדחות כוחות שליליים של עין רעה ומדוע נפתחת תפילת השחר במילות ההתפעלות של בלעם, כשקודם להם הפסוק: "הריני מקבל עלי מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך"?? מהו הקשר העמוק שבינותם?

אור החסידות הנזרה על הכתוב, ממחיש לנו מקרוב כיצד מורה לנו הפסוק מהי מידה של צניעות ומהם הכללים השונים המעורים בה. שמירתם מתוך גישה ויחס רציניים, עשויים להוביל אותנו למצב שכל הגורמים השליליים המאיימים עלינו, יהפכו לברכה!!!

הפסוק הזה אינו מהווה ברכה, אך הוא מבטא שבח לעם ישראל. בלעם מתפעל מאוד ומתלהב ממידת הצניעות הנדירה שבולטת וניכרת כאן. המילים "שוכן לשבטיו" מביעים כי כל שבט ושבט בעם שוכן לבדו ואינו מתערב בזולתו. הדבר מוכיח על מידה של צניעות. הכיצד?

העם התייחס בהתאם לשבטיו. כל אחד מאנשי העם הביא את ספרי יחוסיו ועדי חזקת לידתו,להורות את שלשלת השתייכותו ושהוא צאצא של משפחה כשרה וגזע טהור של נישואין כדת ישראל המשתייך לשבטו שם חונה אהלו .הצניעות,אפוא,שומרת על טהרת הקודש של עם קדוש,זך ונקי לאלוקיו.

המושג ''לשבטיו'' ולא ''לשבטים'' מורה כי בכל שבט היה ניכר כי הוא משתייך לעם ישראל היות ''ופתחיהם אינם מכוונים זה כנגד זה שלא יציץ לאהל חברו.''

למעשה, מורה אופן חניתם של משכנות ישראל על מידה מובהקת של צניעות, ואילו העובדה שפתחיהם אינם פונים זה כנגד היא פרט המביא לצניעות , שהרי מבנה כזה של פתחים מונע שיציצו זה לפתחו של זה, מדוע ,איפוא, מוזכרים "משכנות ישראל" שהם הסמל והעיקרון של מידת הצניעות לאחר "אהלי יעקוב" שהם, בעצם, בחינת משנה לנושא?

חסימה לפריצות זרה היא חסימת הגבורות

החסידות לומדת כאן עקרונות חשובים מאוד בהלכות הצניעות. העובדה שאהלי יעקוב, המסמלים את הפתחים שאינם מכוונים זה לזה והם משנים בצניעות למשכנות יעקוב, ובכל זאת הם מופיעים בראש, מלמדת אותנו על החשיבות היתרה שנועדה אף לאותם פרטים משניים בצניעות ואין לשער איך שמירה עליהם עשויה להכריע את גורלו של האדם ולהפכו מהקצה האחד הקוטבי והכאוב לברכת ה' באופן של "מה טובו".

הדגש באהלי יעקוב שפתחיהם אינם פונים זה לזה מהווה הוראה עבורנו, שאפילו בהיותנו ב"אהל" שהוא סמל לדירת עראי כגון משכנות הקיץ,גם אז יש להיזהר בדקדוקי הצניעות, כך שפתחי האהל לא יאפשרו "להציץ ולפרוץ" האחד לתחומו הפרטי של הזולת!!! הדבר מתבטא גם בצורת לבוש צנוע המהווה, למעשה, חסימה של פריצות זרה והמגנה על יוקרתו של האדם וכבודו.

לבוש צנוע דוחה ומכלה גישה זרה של גבורות ודינים ונותן לבעליו חוסן לגבור על כל אותם פתויים של קרירות לעינייני הקודש,ומאידך היא גוברת וכובשת את החום והבערה התאוותנים. זוהי הסיבה שכיסו את המשכן ביריעות התכלת, כי כך כלה כוחם השטני של הנחש והעקרב המסמלים חום תאוותני וקור אדיש לאלוקות, בשל תנאי המדבר השומם וריק מחיים וצמיחה של אלוקות.(המילה תכלת מלמדת על כלות הגבורה).

נוהג כזה יביא לכך שכל אותם גורמים שליליים ובלתי רצויים יהפכו מהקצה האחד,למשנהו, והאדם יזכה לברכת ה' אין סוף, ממש כמו במזימתו השלילית של בלעם, שאמר להכניס בעם עין רעה כשנשא עיניו למשכנותיהם, אך משהבחין בטהרת הצניעות שהשתקפה ממשכנותיהם ומפתחי אהליהם, וגם התפארת וההדר שבעם נתגלמו לעיניו, היות והוא "שוכן לשבטיו" וניכר היה בכל שבט שהוא משתייך לשבטי ישראל, נהפך אז לבבו, ונחה עליו רוח ה' והוא חפץ היה לממש את רצון ה' ומחשבתו. (עפ"י לקוטי שיחות חלק יג במדבר )

אהבת ישראל היא מניע לצניעות

מדוע פותחים את תפילת השחרית בפסוק "נכון לומר קודם התפילה הריני מקבל עלי מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך"? מהי השייכות שבין משכנות ישראל ואהלי יעקוב לאהבת ישראל??

מידה של צניעות נובעת מתוכי זיקה ורגש עמוקים של אהבת ישראל המקננים בעמקי נשמתו של היהודי. הכיצד??

צניעות היא מסוגלות וכושר עלאי שלא לפגוע בפרטיותו של הזולת! גם כשהאדם ניצב חשוף לפנינו,כשקירות ביתו אינם חוצצים בעדו, הוא ראוי לפרטיותו!!

התנועה הסקרנית לחתור לתחומו ולבחוש בעסקיו האישיים, מהווה עדות לתת רמה ולחוסר רגש של כבוד עצמי משווע.פתחי אהלינו אינם מכוונים זה לזה כדי שלא נציץ....

האהבה העצמית של כל אחד מאיתנו והיוקרה האישית שלנו הם הגורמים העיקריים להשתדלותנו הרבה ומאמצינו המלאים המושקעים בבנית תדמיתנו המכובדת בשמירה על הופעה מרשימה ונאה ביותר! מאחורי קירות הבית רפים כובד הראש והדקדוק שלנו,וגם ההחמרות וההקפדות עם עצמנו חדלים.

צניעות מבינות לעיניינו

פתחי האוהל של בתינו אינם,אפוא, מכוונים זה לזה, והם חוסמים פירצה וחדירה זרה לטרטוריה של הזולת ומונעים חשיפה של האדם ותפיסתו כפי שהוא מתגלם בין כתלי ביתו. עלינו להשתדל לראותו בדמיוננו כפי שהוא, אכן, מופיע ונגלה בין כתלי ביהמ"ד ברוב הדרו ותפארתו, ואף אם, למרבה הצער, הוא מתגלם בפומבי באופן עלוב בחשיפת המסך של קירות ביתו ובבקיעת המסך המגונן, הרי שמצוות אהבת ישראל של "הריני מקבל " מעוררת אותנו לעודד אותו ולסייע לו להעפיל אל צמרת אצילית של צניעות,המקנה לו יוקרה אישית וכבוד של אחד המשתייך לשבטי ישראל. הדר זה מתגלם באהלה של תורה, וכך עלינו לראותו מתגלם לפנות עיניינו.כאן, אפוא, משמש המושג אוהל בתור משכן ומקדש לפירושו הנוסף של רש"י.(עפ"י ספר השיחות תרצ"ז ע' 201).

הצנע לכת-היא ישיבת האהלים

צניעות נובעת מאותו חוסן נפשי, כשהאדם יודע לכבוש את עצמו ולרסן את יצריו הנעים לכיוונים שאינם משתייכים אליו.הגאווה, למשל, היא גם דוגמא מובהקת לאחד הענפים החותרים נגד הצניעות. "הצנע לכת" היא תנועה של תום, שהסמל שלה הוא ישיבה באהלה של תורה של יעקוב האיש התם היושב אוהלים. (מה טובו אהליך יעקוב).

לימוד התורה של האיש התם המסמל צניעות,יכול להכרית את אותם גורמים בלתי רצויים, (המהווים, אולי, השלכה של עין רעה) ממש כמו שתולעת יכולה להשמיד בפיה ולהרקיב גזע עבות, (כך מבארת החסידות את הביטוי תולעת יעקוב). כן יכולה עמידה צנועה של התבטלות להעניק עוצמה לתפילת היהודי וללימוד התורה שלו בפיו, לכלות את הגבורות והדינים, שעה שהוא בטל. המילה ב"מה טובו" היא בטוי להתבטלות של צניעות המביאה את "הטוב". מהו טוב זה? במה הוא מתבטא וכיצד ניתן לראות זאת במילות הפסוק???

מה טובו אהליך יעקוב משכנותיך ישראל-מהו הטוב שבהם וכיצד הם משלימים האחד את משנהו בטוב זה??

האוהל נועד להגן על האדם בהקפתו עליו מסביב, בעוד המושג משכנותיך מורה על חדירה פנימית והתיישבותה היציבה של תכולה זו בתוך הכלי. האוהל מגונן במשל על המשכן וזהו הסמל של המושג "טובו" שמשמעותו גניזת הטוב ואיכסונו לבל יעלם.


במה מותנה טוב זה???

כשהאדם עומד במצב של "הצנע לכת עם ה' אלוקיך" בסמל של "מה" כתולעת יעקוב וכאיש תם יושב אהלים,כשהוא מתגלם מאחורי למסך הצניעות של קירות ביתו והוא מגונן בהם על יוקרתו ועל פרטיותו, כי אז הוא עשוי להחזיק בטוב שלא יסתלק ויעלם.

האוהל מסמל את המצוות שהן בחינת לבוש מקיף לנפש ומגונן עליה בג"ע מפני זריחתו של האור המסנוור. המצוות נמשכות מהאור האלוקי המקיף והוא מקיף , אכן, את הנפש, אך חודר למוחין באופן פנימי. ממש כמו שהמחשבה, שוכנת (משכנותיך)במוח, אך היא מקיפה (כאהל) את שאר חלקי הגוף, וכשהאדם רוצה להניע את אחד האיברים, אין הוא מתמהמה עד שהמסר יגיע מהמוח אל איבר זה, אך הוא נע מיד ללא כל שהות, היות והמחשבה מקיפה איבר זה ומכוח זה הוא נע.

האהל המקיף מתעסק עם העקב,(יעקוב)והיא עבודת המצוות המעשיות שהן בחינת עקב ביחס לעולם המחשבה, בעוד "משכנותיך" צמוד למושג ישראל,כי כאן ההתעסקות היא בלימוד התורה המשתייך לישראל- לי ראש!

הטוב האמיתי מהו??

קיום המצוות באופן של "מה" מסמא את החיצונים ואינו מניח להם לפגוע באורה של תורה החודר למוח באופן פנימי,והוא למעשה נמשך מהאור המקיף שהוא מקור המצוות. הטוב מתבטא בכך שהיהודי מבין את הדברים שבאור התורה לאשורם והם נקלטים בו ונעשים חלק מהוויתו ללא סילוף ופגימה של גורמים זרים. זהו מהותו של הטוב האמיתי!!! עפ"י לקוטי תורה בלק עד,ג,ד. אשרינו מה טוב חלקנו!!!