מערכת COL
|
יום כ"ב כסלו ה׳תשס״ז
13.12.2006
שני גדולי הזמר החסידי מתראיינים במשותף
בבייסמנט סגפני וחפור היטב שבשכונת סיגעט קפואת החורף של ארה"ב, נועדים יחדיו שני המאורות הגדולים של המוזיקה החסידית האותנטית, מניחים הצדה את התחרות הישנה, מדלגים על המרחק הטבעי ונפתחים לשיחת נפש גלוייה ■ אברהם פריד מציין בימים אלו 25 שנות שירה, מרדכי בן דוד סוגר שלושים שנה. מפגש בין השניים הוא מפגש בין דורות ■ העיתונאי יוסי אליטוב מפרסם בעיתון "משפחה" ראיון מרתק עם השניים המדברים על הכל לראיון המלא מתוך אתר - NRG יהדותפריד מסביר ל-COL שיריו החדשים • אודיו: "אפשר לתקן" של ורדיגר
קטע וידאו מהראיון שפורסם באתר nrg יהדות • צילום: ישראל ברדוגו
אברהם פריד ומרדכי בן דוד • צילום: ישראל ברדוגו
מאת: יוסי אליטוב, 'משפחה'
בבייסמנט סגפני וחפור היטב שבשכונת סיגעט קפואת החורף של ארה"ב, נועדים יחדיו שני המאורות הגדולים של המוזיקה החסידית האותנטית, מניחים הצדה את התחרות הישנה, מדלגים על המרחק הטבעי ונפתחים לשיחת נפש גלויה.
מצדו האחד של השולחן ישב המארח, מרדכי בן דוד ורדיגר, ממציא המוזיקה החסידית, שפעמוני קולו מרקידים רגליים ומרטיטים לבבות, ושזקנו רב המידות ופאותיו המסתלסלות אינם מסגירים את קרבתו לגיל הששים. מהעבר השני, הנשמה של המוזיקה החסידית, אברמ'ל פריד, איש עדין מבע וצנוע מבט, שעם קולו מפלח הנשמות, בוכים ורוקדים ברבבות בתים בישראל.
עשרות השנים המנגנות שנצברו ברזומה העשיר של שני הזמרים, איש איש בקולו וקהלו, חרשו את אותותיהן בתלמי השיחה מחממת הלבבות. כזו שמערבת פיסות היסטוריה עם דאגות עתיד, אורגת מצוקות הווה בנוסטלגיה מתוקה, מנגנת געגועים חסידיים עם כיסופי התרפקות, לשה אמונה עצובה עם תקווה כמוסה, ודנה באותה רצינות בביאת המשיח ובסוגיות של חינוך הילדים. שיחה מעורבלת באידיש, משובצת בלשון הקודש, ומתובלת באנגלית. חשבון נפש רב תווים ורווי אקורדים, של יהודים שכבר ראו הכל והשמיעו הקול.
מאז פטירות רבותיהם, הפכה שירתם של ורדיגר ופריד - נוגה ועצובה. מי שהורגלו לראות את השמחה הפורצת מפיהם וקורנת על פניהם, מביעים געגועים לטונים של פעם. אך השניים מביעים געגועים לימים של פעם, כשעולמם היה מואר באור יקרות. פריד - חסיד חב"ד ונצר למשפחה חב"דית שורשית, ומרדכי ורדיגר - חסיד רימניץ נלהב, איבדו את רבותיהם האדמו"רים בשנת תשנ"ד ומאז השתנה עולמם.
"אנחנו במלחמה לא ליפול ולא להתייאש כמו שר' מרדכי שר. זה לא פשוט. הרגשתי כמי שמאבד אבא", נאנח פריד בערגה. "יש אמרה חסידית עתיקת יומין כי לו שלמה המלך היה חסיד, היה כותב את שיר-השירים על הקשר שבין חסיד לרבו".
"א גוט ווארט", משלים ורדיגר מניסיונו בקול עצוב ונטול ברק, "הקשר בינינו לבין רבותינו חזק מקשר שבין בן לאביו. במשך שנה אחרי שהרעבע נפטר הייתי בעצבות כזאת שאשתי חששה שאצא מדעתי".
"מהו השיר המושלם ביותר של עמיתך?" נשאלו השניים כאחת.
"כל השירים של ר' מרדכי הם נשמה", מנסה פריד להימלט מהבוחן. לעומתו ורדיגר מונה את השלישייה: "תניא, טאטניו, ואדרבה - הם השירים המיוחדים של אברמ'ל".
"אתה הולך כל כך אחורה?!" מתרעם פריד בחיבה, "וכי אין משהו מהתקליטים האחרונים?" ורדיגר שומר על זכות השתיקה.
"שלושים שנה", אומר שוב פריד, "קשה לבחור בין השירים של ורדיגר, כולם מלאי טעם, מלאי קדושה, בעיקר אלו העתיקים..." משיב לעמיתו באותה מטבע.
"א אידיש'ע טעם"
פריד מציין בימים אלו 25 שנות שירה, ורדיגר סוגר שלושים שנה, ומפגש בין השניים הוא מפגש בין דורות. עוד לא קם הזמר שיצליח לגנוב מראשם את כתר הנשמה החסידית ולשבת על כיסאם. רפרטואר השירים המגוון שלהם יצוק ומזוג בתוככי חוויות אישיות של אלפי אנשים שמיזגו משירי שני הנפילים בהתרחשויות החיים הפרטיות שלהם. היו שנעזרו בהם כדי לבכות, היו שהסתייעו בהם בשביל לשמוח, היו שרתמו שירים לעגלת התחזקות והיו שדהרו עימם לשמי רום. ישיבות וחצרות חסידיות, בחורים ואברכים, מתחזקים ומחוזקים, כולם שרו אותם ואיתם. במובן מסוים, השניים מתמצתים את פס הקול של היהדות החרדית בשלושים השנה האחרונות.
גולת הכותרת היא היכולת להגדיר אותם, אחרי עשרות שנות במה ולמרות מאות מופעים, כ"הציצו ולא נפגעו". פסגת התהילה עליה ניצבו ונגיעותיהם בזוהר השחקים לא שינו את צלמם החסידי האותנטי ולא החדירו לבתיהם היהודיים שורשיים כל סממן של זרות או פריצה של גבולות.
המפגש - מפגש חסידי אותנטי. הנפגשים - אברכים חסידיים שלא מסוגלים להתאושש מפטירות רבותיהם. השיחה - שיחה של מוסר וחסידות. התשובות לשאלות - של ורדיגר מהירות וקופצניות, ספוגות בלהט; של פריד - איטיות ושקולות, מהולות בעדינות.
יתדות ראשית השיחה ננעצו בשני האלבומים האחרונים של שניהם, "בין כך ובין כך" של אברהם פריד, ו"אפשר לתקן" של מרדכי בן דוד ורדיגר. זו לא הפעם הראשונה שבה נפגשים מנגינותיהם הצלולות של 'זקני השבט' בבתי ישראל ובאולמי החתונות. עתה ניאותו השניים להיפגש, לראשונה, לראיון משותף, בסימן הוצאת התקליטורים.
"אחרי השמיעה הראשונה של האלבום, שאופיו שונה מקודמיו, שאלו מיד 'איפה ה'תניא' של האלבום הזה', אך אחרי שמיעה נוספת - קולטים את היופי שלו ואי אפשר להיפרד ממנו", מגן ר' אברמ'ל על יצירתו האחרונה. "מתי יהיה עוד תניא אתה שואל, זו אשמתי שלא ביקשתי מיוסי גרין שיכתוב את התניא השני. תניא יש רק אחד. אם נעשה שירים כמו פעם, יתלוננו למה חזרנו לאחור".
"איך אתם בוחרים עם אלו שירים לצאת לציבור?" ניסיתי ללמוד לפחות אחד מסודות המקצוע, פריד: "באחרון בחרתי מששה עשר שירים שהקלטתי. רציתי שהאלבום יורכב מהרבה צבעים ומטקסטים חדשים, לא עוד פעם 'כיצד מרקדים' ו'שמח תשמח'. מציאת הטקסטים היתה מלאכה רבה, שיר באידיש, שיר באנגלית, שירי נשמה, שירי שמחה, קצת חזנות".
"כמה זמן עבדת על התקליט, אברמ'ל?", מברר מרדכי ורדיגר, "שנתיים", משיב פריד. ורדיגר לא נראה מופתע.
"אל תכעס עלי", הערתי לפריד, מצנן את שיר התשבחות לאלבום האחרון, "אבל נשמעו קולות מפריד'ניקים ותיקים, בנוסח 'אנחנו מחבבים את פריד האוריגינלי', זה שאפשר לרקוד ולבכות איתו לסירוגין, כשהוא מתחפש לזמר מזרחי או לקפיצות הורה, זה כבר לא פריד".
"את התגובה הזאת שמעתי מיד עם הוצאת התקליט. כעת התגובות הן אחרות לגמרי", מבטיח הזמר בשכנוע עמוק.
"אני חשבתי שהשיר 'ביישנים' הוא בכלל שיר תימני עם כל האומה אומה", מגלה ורדיגר בקיאות ביצירות עמיתו, בקיאות שתתברר במהלך המפגש כהדדית, כל אחד מתמצא בפרדסו של האחר. "כן", אומר פריד, "ועדיין שמרתי על אידיש'ע טעם".
פריד מוליך אותנו אל חבלי היצירה של האלבום: "השיר 'עשינו לך מנורה' מלא געגועים ועצב, קינה על הגלות. השיר הבזיק במוחי כשלמדתי מאמר חסידות על המדרש 'עשינו לך מנורה בימי משה וכבתה, עשינו לך מנורה בימי שלמה וכבתה. מכאן ואילך אין אנו ממתינים אלא לאורך'. המילים התנגנו בראשי מאליהן בעצב עמוק, עברתי מיד לפסנתר והאצבעות נעו מאליהן. תוך דקות נולד שיר בעל שתי תנועות. התנועה הראשונה מתארת את ייסורי הגלות, השנייה מביעה השתוקקות וציפייה חריפה שאומרת כי לא נסתפק אלא באורו של הקב"ה".
לעומתו, השיר באנגלית 'אבא אל תבכה', הוא שיר של יהודי שמנחם את קונו ומבקש שלא יהיה בצער מצערם של בניו שסובלים בגלות. "כשהלחנתי את השיר הבטתי על תמונת אבי ובכיתי. הסיטואציה הזו סייעה לי לדבר אל הקב"ה בשפתו של בן המשתפך בפני אביו".
אצל פריד ניכר שינוי. אחרי שנסחף וסחף אל שמחת הגאולה, עם להיטים כמו 'ברוך הבא מלך המשיח' ואחרים, באלבום הנוכחי, השיר 'עשינו לך מנורה בימי משה וכבתה', הוא מחזיר אותנו לשברון לב מדבק המתבטא בהרמת ידיים נואשת. רציתי להבין ממתי חל השינוי ולמה: "פעם באת כביכול בתביעות כלפי מעלה, דרשת גאולה", הערתי לו, "היום אתה מבקש שלא יבכה, שלא יהיה בצער, אתה לא מסתפק במנורות אחרות חוץ משלו, מה נשתנה?"
"בדיוק כך. בשיר אני אומר, כל השנים אתה מחזיק את ידי, עכשיו אני רוצה לומר לך: ריבונו של עולם, אנו מחזיקים מעמד, גם בתנאים הללו, אבא אל תבכה. נתמודד. גרעין השיר מופיע בגמרא שהקב"ה זוכר את צער עם ישראל וכביכול מזיל שתי דמעות". פריד מצטט בהתרגשות את הדיאלוג הכאוב שבין היהודי לקונו. כפיתי על עצמי להעיר, "אם אתה השלמת עם המצב, מה יאמרו אזובי הקיר?!" שאלתי.
"האמת היא שזו הצעקה הגדולה ביותר שיש, כשבן רואה את אביו בוכה - אין כואב מזה. אם יהודי מנחם את הקב"ה על ייסורי הגלות - אין גלות גדולה מזו. יש אמרה שרק רבי לוי יצחק מברדיטשוב יכל לאמרה וכך אמר: ריבונו של עולם! אני אבא לילדים ואף אחד לא צריך להגיד לי איך להתנהג עם בניי, איזה פנים יש לזה שאני צריך להגיד לך איך להתנהג איתנו, ילדיך". מילים נוראות, לא?"
ורדיגר: "בסוף הקב"ה יוציא אותנו מהבוץ. אנחנו בובות על חוטים. מושכים אותנו מלמעלה ואנחנו רוקדים. עשיתי סדרת הופעות באירופה, בעיצומה של ההופעה החמישית במנצ'סטר חשתי לחצים בחזה, אני פחדן, הגעתי הביתה ואמרתי לאשתי: 'זהו, אני מפסיק לשיר, אין לי את החלום למות על הבמה, בהוליווד יש חלומות כאלה. לי לא'".
"אני מתפלא עליך", קוטע אותו פריד בסניטה ידידותית, "אדרבה, יגידו שהגעת לכלות הנפש, מצד שני אם יש כהנים בקהל, אל תעשה את זה". ורדיגר צוחק וממשיך: "החלטתי לחפש עיסוק אחר. החברותא שלי שהצליח בנדל"ן דחף אותי לכיוון, פרנסה קבועה ללא דאגות. באחד מביקוריי בארץ, נכנסתי לאדמו"ר מלעלוב (כצאצא של ר' דוד'ל לעלובר זצ"ל, מאז שהרימניצער נפל למשכב חזרתי ללעלוב). סיפרתי לו שהפסקתי לשיר. הוא לא היה מרוצה: 'מי נתן לך רשות להפסיק לשיר? הקב"ה נותן לך מתנה ואתה החלטת להפסיק'?"
"אני חייב להבין, השירה שלך באה לצרכי פרנסה?" אני מברר.
ורדיגר: "בהחלט, למרות הכל זה עדיין פרנסה. הדחף לשיר מובנה וזה מה שאנחנו עושים".
פריד מתגונן על אשמת הפרנסה: "זו פרנסתנו, זו לא עבירה להתפרנס משירה. מצד שני, אנו זוכים להופיע בפני חולים הזקוקים לרחמי שמים מרובים. זו הזכות שלנו".
ואם בפרנסה עסקינן - מכת הצריבות הנפוצה צורבת ומכעיסה אותם. ורדיגר לא סולח לצורבים ולא מוחל לגזלנים. "על כל דיסק שאברמ'ל ואני מוכרים, ישנם עשרה דיסקים שמזייפים. הרי התחלנו לפני שלושים שנה ומאז נולדו אלפי בחורים, ואנחנו מוכרים כיום פחות מ'משיח' ומ'חזק' לפני עשר שנים". פריד: "הקב"ה סולח, אנחנו לא סולחים".
לפני שבועיים קיבל ורדיגר שיחת טלפון מאחיינו הירושלמי, ר' מוטה פרנק, עם שאלה בשמו של אברך ששאל את מרן הגרי"ש אלישיב אם מותר לו ליצור העתק דיסק לעצמו (!) אחרי שקנה אחד, ונענה ע"י הגרי"ש אלישיב שעליו לשאול את מרדכי ורדיגר. ורדיגר ענה לשואל שכשם שאדם החפץ בשני זוגות נעלים רוכש שני זוגות ולא מעתיק מהראשון שקנה, הוא הדין בתקליטורים. "אנו משקיעים דמים, כספים וזמנים, ואנשים גונבים אותנו", מסכם ורדיגר. פריד משער שעוד חצי שנה יידע את אומדן הגזלה של האלבום האחרון, לפי גרף המכירות. "אנו זועקים: אסור! אסור! זו גניבה בפרהסיה", מתחנן פריד. סערת רוחו של מרדכי אינה שוככת, "האם כדאי להתגלגל בגלגול נוסף בגלל עשרות שקלים שנחסכים בצריבה?! זה דבר מטורף".
"תהיה מוכן", פניתי לורדיגר, "תהיה מוכן למחול למעתיקים כדי שלא יופיעו כאן בגלגול נוסף?" ורדיגר: "אמחל למי שמקבל על עצמו מהיום והלאה לא להעתיק. אחרת, לעולם לא אסלח לו".
דמות האב
השיר 'כל העוסק בתורה' שנחשב לאחד המפעימים באלבום של פריד חייב את ההיסטוריה שלו לורדיגר דווקא: "יש אברך בירושלים שנושא ה'תפילה בציבור' בוער בעצמותיו, חודשים ארוכים הוא הפציר בי, 'מרדכי תקליט שיר על הנושא ונחלק מיליון דיסקים'. אמרתי לו: 'תביא שיר'. הוא שלח אלי את השיר אבל לא התחברתי אליו" - "וזה השיר", קופץ פריד ממקומו, "כן" מאשר ורדיגר, "בזמנו ביקשתי את רשותו לשנות קטע ואז אשיר את הניגון. הוא ירד מהנושא, פתאום קיבלתי את האלבום של ר' אברמ'ל ואני שומע את 'כל העוסק' מתנגן". פריד מהנהן, "כמעט ולא התערבתי בשיר הזה. קיבלתי לחן מקסים וערב מאוד מאת הרב הלל פלאי, לחן קלאסי מאוד כמו שר' הלל יודע לעשות. שיר קומזיץ' טהור".
את 'ביישנים' שמבוסס על קטע גמרא ביבמות, פגש פריד בלמדו את קביעות שלשת הפרקים ברמב"ם היומי. הנשמה שבו התלהבה והוא ביקש מ"המלחין הגדול יוסי גרין" שישים את ידיו הברוכות על הקטע, "כך יצא לנו שיר מזרחי נהדר". בכלל, מתגלה ששיריהם מלמדים על לימודיהם וצומחים אל הבמה מתוך הדפים שבהם הוגים השניים ושונים את משנותיהם. 'בין כך ובין כך', נולד על-ידי לימוד מאמר חסידות שדן במחלוקת אודות החלפת בני-ישראל באומה אחרת, ואחת הדעות אומרת: 'בין כך ובין כך בניי הם'. פריד הוסיף את הפסוקים: 'אהבתי אתכם אמר השם', ו'בנים אתם להשם' ונולד שיר בעיבוד וסטייל חדשניים. הפזמון מושר בלשון-הקודש (המקור), אנגלית, אידיש וצרפתית. "הרעיון לשיר בכמה שפות נובע מכיוון, והמילים מחברות בין כל חלקי העם היהודי שאביהם אוהבם באהבה כה גדולה".
אם פריד השתמש בתמונת אביו כדי להגיע להשראה הדרושה להלחנת השיר 'אבא אל תבכה', הרי שר' מרדכי גייס את האמא. "השיר האחרון באלבומי החדש הוא 'עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים', זה סיום מסכת תענית. בכל שנה ביארצייט של אמי ע"ה אני מסיים מסכת לזכרה, בשנה שעברה בסיום אמרתי אל לבי, אלו מילים מלאות עוצמה אני חייב לחברן לשיר. יום אחד הגיע הניגון. המסר מדהים. מחול הוא עיגול לעתיד לבוא שהקב"ה יישב באמצע וכל אחד מראה באצבעו. כל אחד מהיושבים סביב קרוב באותה מידה לנקודה האמצעית. כל יהודי יראה שחברו קרוב לבורא באותה מידה כמוהו, תהא שיטתו אשר היתה, כולנו אהובים, הליטאים, הברסלברים, הספרדים, התימנים, הפולנים".
פריד מחייך: "ר' מרדכי שר על העתיד, קשה לשיר על ההווה. אני שר על ההווה".
"אנשים חושבים", אומר פריד אחרי אתנחתא קצרה, "שקל לכתוב שלאגר. אני מוחה: זה לא קל". ורדיגר: "השיר 'אנא מלך מלכי המלכים' באלבום החדש נשלח אליי לראשונה לפני עשר שנים, הלחין אותו יהודי בשם שלמה יהודה רכניץ, עשיר ובעל צדקה גדול. לא התחברתי לשיר. בכל פורים אני נוסע לביתו לזמר והפכנו לידידים, הפעם הוא שלח את זה באמצעות יידל והקלטתי זאת לכבודם, והנה כיום בכל מקום שרים את זה".
"הוא חושב שהוא חזן"
השיר 'אם אתה מאמין שאפשר לקלקל ודאי שאפשר לתקן' נוצר בדיוק במקום בו אנו מסבים ובין סלילי החוטים המקיפים אותנו באולפן שבבייסמנט. "ישבתי פה והלחן פרץ בתוכי, התחלתי לזמזם והוא בא אליי מוכן. הקלטתיו מיד. למחרת שמעתיו שנית ואמרתי - א- שיינע ניגון. אבל אני לא שופט בעצמי את החומר שלי. המבין הסופי הוא בני יידל. השמעתי לו את השיר אחרי שהקלטתי כבר עשרים וכמה שירים כהכנה לאלבום, הוא שומע ואומר: 'אבא, אתה חייב להקליט לאלבום את 'אם אתה מאמין''. לא האמנתי. הוא התעקש והשיר תפס. אנשים שרים בו את שיר החיים שלהם, הניסיונות, המכשולים, התקווה".
מלבד הכישורים וההשראות, או בעצם לפניהם, צריך הרבה סייעתא דשמיא. מרדכי שולף מאוצר זיכרונותיו אנקדוטה, עכשיו הוא מחייך, כשזה קרה הוא לא כל כך היה במצב רוח של חיוכים. "יום אחד מתקשר אליי ר' שלמה כהן, הזמר החסידי מישראל, ומבקש שאשלח לו שיר. החלטתי להלחין לו משהו וקבלתי על עצמי שגם אם ייצא מיוחד, לא אשמור אותו לעצמי. הצלחתי ושלחתי. אחרי תקופה ארוכה עבדתי על האלבום של 'אנחנו מאמינים' והיה חסר לי שיר קצבי.
"פתאום מצאנו באחת המגירות לחן מיוחד ללא מילים, הלבשתי עליו את המילים 'עוצו עצה ותופר'. הקלטנו, משה לאופר עיבד ושלחתי את השיר למונה לצורך מקהלה. מונה חוזר אלי נדהם: זה השיר שהענקתי כמה שנים קודם לשלמה כהן. חשבתי שאני נופל. איך לא מחקתי אותו? בשבת הייתי עצוב קצת מההשקעה הרגשית והכספית שהתבזבזו לשווא. במוצאי שבת מיד אחרי ההבדלה מתנגן בי פתאום לחן עם מלים, תופעה חריגה למדי, זה השיר של 'אנחנו מאמינים בני מאמינים', ומי לא מכיר אותו היום?!"
"מתי המלאכים שותלים את השירים בראשכם?" שאלתי. "בכל מקום", הם אומרים, "במטוס, בדרך לסופרמרקט, בחזור מבית הכנסת". פריד: "השירים נופלים כשהם נופלים. לפעמים אתה יושב ורוצה לקבל השראה ולפעמים נופל שיר בראש, פתאום בלי כוונה מוקדמת".
"פעם בכמה ימים", מגלה ורדיגר, "מגיע אליי יהודי ואומר: 'יש לי שיר יפה רק תגיד לי איך אני מעביר לך אותו'. לצערי, מכל אלו לא מצאתי". פריד מאשר את הדברים, "אני עובד עם המלחינים שלי שנים רבות, נדיר להקליט שיר מקלטת שנוחתת פתאום בסלון הבית".
"אינכם יוצאים אפוא בקריאה לקוראים לשלוח שירים?" "ממש לא!" הם חותכים בחדות. "ואולי יש יוסי גרין קטן שמחכה ממך לאות צמיחה?" התחננתי, "אני שומע את כל הדיסקים אבל לצערי אחד מאלה לא זכיתי לשמוע". ורדיגר מתכופף לאוזנו של פריד, ממתיק סוד משותף: "יש זייפנים, אוי, ריבונו של עולם, שזה פשוט עינוי לשמוע אותם".
"מספרים", כך פריד, "ששדכן מנה שבחיו של עלם חמודות, 'אין לו שום חיסרון מלבד זאת שהוא חזן'. 'וכי חזן הוא חסרון'? שאל אבי המיועדת. 'לא הבנת, הוא חושב שהוא חזן', השיב השדכן, אוהו, זה כבר חיסרון הגון".
בתוך כל השפע שיש לעולם המוסיקה להציע היום, החל בזמרים ונגנים וכלה בדיסקים ואלבומים הצצים תחת כל עץ רענן בקצב של אחד לשעה - יש שני זמרים שיכולים, סתם כך באמצע הלילה ובלי הכנות רבות מדי, למלא את כל השורות ב'יד-אליהו', כולל יציעים ומעברים. השניים האלו היו ועדיין: מרדכי בן דוד ורדיגר ועמיתו אברהם פריד.
ההיכרות הראשונית בין שני הגרונות של העולם החסידי היתה אקראית לחלוטין. פריד הצעיר שהה באולפן הקלטות והקליט את שירו 'קל ההודאות'. פתאום מסתובב פריד לאחוריו ונדהם לראות את ורדיגר, הזמר המוכר, עומד מאחוריו ומקשיב בעניין. "אברמ'לה", גער בו ורדיגר בחיבה, "תשיר, תשיר חזק, מכל הלב".
"כששמעתי אותו אז, אמרתי בלבי, דאס איז א סחוירה. אתה חייב להבין, לא היתה אז את ה'מגיפה' שיש היום והיה מרענן לשמוע משהו חדש וטוב", נזכר ורדיגר במפגש ההוא. "לנו היתה כוונה לגעת בלבבות של אנשים ולקרבם לקב"ה. היום כל אחד שיכול לספור אחת שתים ושלוש, מוציא דיסקים", רוטן פריד. "כל הזמרים שצצו היום", חוזר ומאבחן ורדיגר, "היו אז ילדים קטנים שראו אותנו על הבמה והחליטו להיות כמונו. היום הנגישות מדהימה. כל אחד מקליט בביתו. אבא שלו משכנע אותו שהוא הקרליבך הבא, ומי יכול לעצור בעדו".
התרחבות השוליים שבאה מלמטה, מהדור הצעיר, כמו גם פריצו?ת קולניות של כוכבים חדשים לשמי הנגינה, לא עמעמו את זוהרם ולא הקהו את אורם. השניים צופים די מלמעלה על ההתרחשויות ואינם נשמעים נלהבים, בלשון המעטה. עצוב להם שמנסים לחקות יותר את קולותיהם ופחות את תכניהם. יותר את ה'מוסיקה' ופחות את ה'חסידית'.
מתחת למעטה המנגינות הצפוף, חיים שני אנשים ששומרים על אורח חיים חסידי מלא ונטול פשרות, לבושים בבגדי החסידויות בהן הם מסתופפים, פוסעים בגאווה. לא יפסחו על תפילה במניין, לא ידלגו על קביעות עתים ללימוד תורה. לוז שירתם המתמשכת ניצב איתן במרכז הצומת של גלות וגאולה.
תאווה למיליונים
45 דקות נסיעה מפרידות בין ביתו של אברהם פריד ('פרידמן' בפי הסביבה הקרובה) ברחוב פריזדנט שבקראון-הייטס, לחווילתו של מרדכי ורדיגר, הצמודה לחווילתו של המלחין החסידי, יוסי גרין, בשכונת סיגט שעל נהר ניו-יורק. שכונת בני המעמד הגבוה, שמורה ומגודרת שהכניסה אליה חסומה על ידי שוטר אפריקני עצום מימדים.
שטנו לעבר השכונה בג'יפ אלקסיס של פריד, אצבעות ידיו אוחזות בהגה באותה עדינות שבה הן אוחזות את המיקרופון מול אלפי אנשים. "לאן?" יורה אלינו השומר. "TO Wרדיגר", אומר פריד. "הוא צריך להתקשר מיזמתו כדי לאשר את כניסתכם", מגיב השומר. לא היה ברשותנו את מספר הטלפון. פריד מחנה את רכבו בצד ומקדיש רבע שעה לשכנועים על הידידות הרבה שבינו לבין ורדיגר עד שהשומר התרכך ומסר את מספר הטלפון של הידיד לתיאום הכניסה.
בית בן שלוש קומות קידם אותנו. המרתף משמש כאולפן וכבית-יוצר למוסיקה. כמיטב מסורת האמנים - הבלגאן חוגג. כסאות צרים וגבוהים, חוטים חשמליים ומכשור אלקטרוני צפופים בלא סדר. המארח הנלבב הושיב אותנו על הכיסאות המוסיקליים המיועדים למלחינים ולמעבדים שמשתמשים באולפן, והשיחה החלה להתפתח. נכדתו מכרכרת סביב, חמימותו ומאור פניו בתווך, ואנו עם הרשמיות הראשונית שאט אט נשרה ופינתה את מקומה ללכידות רעים שהסתיימה אי שם בתוך הלילה.
"מתי היתה הפעם האחרונה שבה נפגשתם לראיון משותף?"
פריד: "אף פעם לא עשינו ריאיון משותף".
ורדיגר (מזמזם 'שהחיינו'): "תמיד יש את הפעם הראשונה".
מפליא - ואולי לא - שזו הפעם הראשונה. אצל בני גילנו צעדו השניים יחדיו תמיד גם אם לא נועדו. מאחורי כתפו הצנומה של פריד הציץ זקנו של ורדיגר, ובסבך פאותיו של ורדיגר נשף קולו הנרגש של פריד.
"יש קווי דמיון ביניכם", הערתי.
"אנחנו דומים?" מתפלא ורדיגר.
"יותר דומים מדומים, צער הגלות וההשתוקקות לגאולה, מופיעים כמוטיבים בכל שיריכם, וגם הכיוון המוזיקלי זהה".
"הרי שנינו חסידים", מהרהר ורדיגר בקול, "השמחה, הדביקות בה', גלות וגאולה, מאפיינים את החסידות".
"אתם גם מה שנהוג לקרוא 'ימניים' מאוד", התרסתי באומץ רב.
"אהבת ארץ ישראל זה עניין חשוב מאוד", קובע ורדיגר ללא שמץ התנצלות.
פינוי גוש קטיף נצרב בתודעתם, הם שרו הרבה בישובים שנחרבו. ורדיגר: "למרות הכאב, הייתה לי שמחה קטנה בלב שהציונים שומרי התורה פקחו עיניים לראות מה היא הציונות. כשראיתי את הקליפ של 'תפילה לעני' ובו מאות יהודים שרים ובוכים ושרים בדמעות שליש, הצטרפתי לבכי. המראה חורר לי את הלב".
פריד: "כשהשיר הפך לתפילה כה נוגעת לב, קינאתי על שלא שרתי את השיר שהפך לתפילת היהודים ברגעי החורבן, בזמן הקשה ביותר שהיה לעם ישראל בשנים האחרונות. נדמה לי שכל שיר שר' מרדכי מבצע", מרחיב פריד את היריעה, "הוא תפילה מעצם הנשמה. תחושתי היא שמשיח חייב לבוא במהרה כי כבר נגמרו המילים, הבקשות והצעקות, הפסוקים על הגלות, נגמרו המילים והאותיות. באלבום האחרון הרגשתי שזהו, נגמרו לנו הדמעות והמילים ונשארה רק קריאת מצוקה של - ריבונו של עולם תציל אותנו!"
ורדיגר: "שנינו גדלנו בחצרות חסידיות. ר' אברהם - בחצר חב"ד בקראון הייטס, אני בנעורי בגור ואח"כ זכיתי לשמש בקודש אצל הרבי מרימניץ זצ"ל, שכל חייו היו בבחינת שק ואפר על גלות השכינה. הוא מסר את נפשו בשעות ארוכות של תיקון חצות, כשהיה מגיע ל'ומפני חטאנו' היו בכיות נוראות. באלבום הראשון שהוצאתי אחרי שהכרתיו שרתי את 'איזהו מקומן של זבחים' על ההשתוקקות לגאולה, זו השפעתו עליי, כנ"ל גם 'רחם בחסדיך' שהושפע מהרב'ה זכרונו לברכה".
"אינך שחקן טוב", אמרתי לר' מרדכי, "החיים שלך משתקפים בשירים". הוא אישר, "אני משורר את מה שאני חש".
פריד: "מישהו פעם שאל אותי אם חלמתי בילדותי שא?גדל זמר חסידי, אמרתי לו שלהיות חסידי חלמתי תמיד, אבל להיות זמר אפילו לא היה חלום".
"הוא", אומר ורדיגר, "לפחות שר כילד. אני בתור ילד, הייתי היחיד בין ארבעת אחי שנמנע לשיר בציבור. ביישן. לא הייתה לי הווא אמינא להיות זמר".
"נו", מצטרף פריד, "על זה אני שר, ביישנים ורחמנים". ורדיגר מרים את הכפפה והשניים פוצחים בשיר הסימנים מהאלבום האחרון של פריד, לחן מזרחי מסולסל ומוטעם.
תרתי אחרי ניסוח עדין לשאלת השיא, האם הוא כבר מאחוריהם, השיא, ואם יש להם עוד מה לומר בעולם המוזיקה אחרי קרוב לשלושים שנות נוכחות מורגשת. כתגובה פותח פריד בשיר סולו על שירו של ורדיגר 'עוד ישבו זקנים וזקנות'. ולא, הם לא מתכוונים לפנות את הבמה בקרוב, הם מצהירים.
"ישנה תחרות קשה. בשעתיים שאנו ישובים כאן בארמונו של ר' מרדכי, יצאו שלושה דיסקים חדשים לאוויר העולם".
"אין שום תחרות", מוחה ורדיגר, מתעלם.
"יש", אני מתנצח.
"בכל אולם חתונה אליו אני נכנס, כולם רוקדים ושרים עם הניגונים החדשים שלי ושל אברמ'ל. המכירות לא רעות, למרות מכת הצריבות הנוראה. הקב"ה לא נוטש ואנחנו מתפרנסים כמו תמיד. אני מרגיש שהקב"ה טיפל בי מיום היוולדי ועד היום בלי שום בעיות פיננסיות. אין לי מיליונים בבנק. לא היה לי בעבר ואין לי תשוקה לעושר. יש לי את מה שאני צריך ומה שהיה לפני עשרים שנה מבחינה כספית יש גם היום".
פריד: "דווקא לי יש תאווה למיליונים. הרב'ה היה מברך אותנו החסידים שנהיה עשירים".
"הדור הצעיר לא נושף בעורפכם, העושר המוסיקלי השוטף את הזמר החסידי אינו מלחיץ?" שאלתי.
ההתקפה החריפה שבאה בתגובה קצת הפתיעה. ורדיגר: "אני לא גורס את מה שהדור הצעיר עושה. לא יכול אפילו להקשיב לזה. אין לזה קשר לחסידות. יש לי חבר טוב בירושלים, מנחם טוקר, הוא הוציא דיסקים שקורא להם חסידישקייט. אמרתי לו בידידות, אם תוריד את השם חסידישקיט אסכים להופיע שם. מה הקשר לחסידות? יש בזה הכל חוץ מחסידות".
"מה ההגדרה המדויקת למוסיקה חסידית, כלומר, מה עושה שיר קופצני ותוסס לשיר חסידי?".
ורדיגר: "תכלית השיר החסידי היא להתקרב באמצעותו להקב"ה, על ידי שמחה, התרוממות, התרגשות וגעגועים".
פריד: "לדעתי, מוזיקה יהודית זו מוזיקה שנותנת למשוררה הרגשה שהוא יהודי".
ורדיגר: "לאחרונה יצא דיסק חדש, בהשקעה של מאה ושבעים אלף דולר, אין שום קשר בין הזמר והשירים לחסידים וליהודים".
"קשה לעמוד בשטף התקליטורים?"
"אני מאוד מקווה בשבילך", כך ורדיגר, "שאינך צריך לשמוע את כל הדיסקים הללו". לפריד, עמדה מאופקת יותר: "יש היום לצערנו דיסקים שלא ארשה להכניס לבית אפילו שהילדים מתפלאים למה, הרי מדובר במוסיקה חסידית ובזמרים יהודים. מצד שני, אולי אצל קהל שמנותק לגמרי מהמסורת, המוסיקה המודרנית יכולה לעורר נקודה יהודית חבויה. אבל הילדים שלנו לא שייכים לזה".
"על מי מהיבול של העשור האחרון תוכלו להצביע כיורש שממשיך את מורשת הנשמה החסידית שלכם?"
"אני אוהב את יעקב שוואקי", בוחר ורדיגר ראשון. "יש לו נשמה. הוא שר עם רגש. יש לו קול יפה. היחידי מכולם. קשה לי להתחבר לחומר שיוצא ברחוב. עם זאת אני אוהב את גאונותו של ליפא שמלצר. יש לו רק את הבעיה המאפיינת גאון, שחושב שהוא יודע הכל. באלבום האחרון הוא צעד לא נכון אבל כדברי השיר: אפשר לתקן".
"אני הייתי מעדיף לדבר על ר' מרדכי", אומר פריד, "אבל אין ספק שמכל הזמרים, שוואקי הוא משהו מיוחד ושונה. אם אני חיכיתי חמש עשרה שנה ל'תניא', הוא זכה בזמן קצר מאוד לסייעתא דשמיא כזאת ב'ר?ח?ם' שלו".
פריד: "כילד אהבתי לשמוע ניגוני חב"ד ומודז'יץ ואת שיריו של ר' יום טוב עהרליך. ואז הגיע מי שקוראים היום מ.ב.ד. (ורדיגר) שכבש אותי כצעיר של אותו דור. בקלטת הראשונה שלו עם השיר "אודך ה' אלוקיי בכל לבבי" הרגשתי נשמה ורגש תפילה. בלילות הייתי שר איתו בבית שלי את השירים. לדעתי הוא פתח את שערי השירה החסידית לדור הצעיר".
ורדיגר: "עד תקופתנו, היצירות החסידיות היו גאוניות בהיבט המוסיקאלי, אבל בדיוק בגלל זה הן היו מסובכות, כבדות וארוכות. תחילה הגיע ר' שלוימל'ה ז"ל, שלף את הצימוקים וקיצר. אני שילבתי ורככתי את השירים, עם זאת לא הלכתי אל הקלילות של קרליבך. שים לב, כל השירים המוצלחים שנתפסו בציבור היו פשוטים וקלים. הגאונות של קרליבך הייתה בפשטותו. לקחתי את המורשת של אבא מחד, עם הפשטות של ר' שלוימלה מאידך וכך יצאו שירים".
פריד: "ר' שלוימלה אף פעם לא המציא את עצמו מחדש כדי להתאים למישהו. למה שאנחנו נשתנה".
"איך בכל זאת מצליחים לשרוד כשמורת טבע ולא להיסחף למוזיקה האלקטרונית ולכל הבלגן?"
פריד: "המזל שלי שבכל צעד כתבתי לרבי. אין לי כל תאווה לחצות את הקווים האדומים שהציב לי. כשהקלטתי את 'תניא' אמרו לי, אברמ'ל, השיר כבד אין לו סיכוי, עד היום בכל מקום שאליו אני בא לשיר והקהל צועק לי 'תשיר תניא', אני נזכר מאותה 'נבואה' שחורה".
ורדיגר: "אין ספק שאברמ'ל חידש כאן שאפשר לעשות שיר על סוגיה מהגמרא. כשאני שרתי שיר מהגמרא, "אין אדם שר שירה אלא מתוך שמחה", אמר לי בחור צעיר, בזכותך אני לומד היום א שטיקעל רש"י".
"מפחיד לגדל כאן ילדים"
השעה מתאחרת, המחיצות נשרו זה מכבר. גם המוסיקה, כבודה במקומה מונח, זזה קמעא הצידה, מאפשרת לשיחה לגלגל את עצמה למועקות היומיום, ממבטם של 'אנשי תרבות' יהודיים השקועים בעולמות רוחניים.
לא קלים הם החיים בארה"ב הנתונה תחת שיטפון מערבי שמאיים להטביע כל ערך חשוב. "אין שום ספק", פוסק ורדיגר בנחרצות, "שהחיים בישראל יותר רוחניים. פה חיים עם הפיצה והסטייק, בישראל יש חומוס וטחינה אבל זה לא תופס את החיים". פריד מוחה: "יהודי בריא אוהב לאכול בכל מקום שהוא גר. גם בארץ". ורדיגר לא חושב לוותר לו: "כאן יש תוקף לעוילם הזה".
"מפחיד לגדל כאן ילדים?" הנחתי אצבע על הנקודה. "מפחיד", עונה ורדיגר בכנות, "אנחנו חיים כל הזמן עם הפחד".
לטעמו של פריד, המצב הנוכחי אכן קשה. "לא היה מצב כזה. אני חש שהספינה שטה לבד. אין מחזק ומעודד ללבו השבור של עם ישראל. אני לא ישן רגוע בקשר לחינוך".
"אינטרנט!!!" מזנק ורדיגר בחמת זעם, "אינטרנט זה שאול תחתית הכי גדול בעולם הזה! זה לא רק באמריקה אלא גם בישראל. בחורים מתדרדרים ברגע, נופלים לבורות עמוקים ומסיימים שם את חייהם. אני רואה מקרוב את הנזקים בדור הצעיר ונחרד לגמרי".
"כן", מסכים פריד. "האינטרנט הוא פחד גדול. לאידישע קינדער יש הרבה ניסיונות. יצר הרע מצליח לצוד נשמות טהורות רחמנא לצלן. לילדיי לא אתיר בשום אופן גישה לאינטרנט, בשום פנים לא. אותי גם מפחיד מאוד מה שקורה בארץ ישראל, הביטו למה שהתחולל במלחמת לבנון. איבדנו את הגאון-יעקב".
"אני חולק עליך, אברמ'ל", אומר ורדיגר. "אני אנטי ציוני בדם, במלחמה נפקחו עיניהם של ישראל להבין שהציונים אינם שווים כלום ואי אפשר לסמוך עליהם. אדרבה, הם הכניסו אותנו לבוץ".
"במלחמות ששת-הימים ויום-הכיפורים זכינו לנסים-ונפלאות", מצטדק פריד בעקשנות. "איבדנו את השכל הישן כמאמר הנביא 'שמים חושך לאור ואור לחושך'. לא מתמודדים נכון מול הערבים. תראו כיצד האמריקנים נלחמים נגד עיראק".
"הפחד שקיים", חוזר המיקרופון לורדיגר, "אינו ייחודי לישראל. האיראנים מאיימים על כל העולם שבעצם כולו מפוחד. זו קריאה של הקב"ה, קינדערלאך! קינדערלאך! כשלא שומעים פעם ראשונה הוא נותן עוד פליק ועוד פליק".
"ולא שקלתם לעבור ולהתגורר בישראל?" ורדיגר: "אני רוצה מאוד, תשכנע את בני משפחתי. בעבר, חשבתי שאחרי שאחתן את הילדים אעשה זאת, אבל עם הנכדים ב"ה קשה יותר לעזוב".
"חרדת הקיום היום היא מאיראן", העכרתי את האווירה, "יהודים שחוו את השואה נזכרים בשנים שקדמו לשואה ועורכים השוואות".
פריד: "חז"ל קבעו שהמרחם על אכזרים מתאכזר על הרחמנים. זו התוצאה של יפיות נפש לרוצחים, טרוריסטים, ולכל מי שאסור לרחם עליו. אפילו על סדאם כבר אומרים כמה שלא יפה להרגו. בלי תורה העולם איבד את השכל. שכחו איך צריך להתייחס לאויב שרוצה להרוג אותך".
אז מה, עוד מעט יהיה לנו שיר של מרדכי בן דוד ואברהם פריד על שתיקת העולם מול איראן?
"מפריע לי שהוא עדיין חי", אומר פריד, "אחרי כל אמירותיו הברורות. הרי תופעת היטלר לא היתה לפני שש מאות שנה, היא היתה לפני שישים שנה. כבר שכחו. למה לא מטפלים בו, כי אסור לסגור פה של אדם, העקרונות המטופשים האלו הם הצרה של המערב".
נעבור לדברים אופטימיים יותר: מתי נזכה לשמוע אלבום של עבודה משותפת, משהו ביחד?
ורדיגר: "לפני העבודה על אלבומי הנוכחי, הזמנתי את אברמ'ל לאולפן, השמעתי לו חומר ודיברנו על לעשות משהו ביחד. אחרי ששמע את מה שהיה לי אמר לי שהוא באמצע אסיפת חומר לאלבום... הוא הפסיד..."
פריד: "יש מחשבה להוציא ביחד. אני מאמין שזה יקרה כי צריכים לעשות את זה".
"אתה אולי החב"דניק שהצליח להיכנס לבתים הליטאים ביותר?" שאלתי את פריד לסיום.
"תשמע אנקדוטה משעשעת. במשך חמש שנים אסר עלי האדמו"ר מליובאוויטש לבוא לישראל. השירים שלי נשמעו בכל מקום אבל לא ידעו מי זה אברהם פריד. בסיום הרמב"ם בשנת תשמ"ה, טרם עלותי להנעים לכבוד המעמד, הציגני המנחה כתלמיד ישיבה שלומד שלשה פרקים רמב"ם ליום, ואז אני שומע בחור ישיבה אומר לרעהו: 'תראה את אברהם פריד, גם הוא מחניף לחבדניקים'. זה שליטאים שרים את שיריי זו הרגשה טובה. כי בעזרת השירה דילגנו על מחיצות, בכינו ביחד, שמחנו ביחד. הרי בסופו של דבר כולנו עם ישראל".
אברהם פריד / תמימות נוקשה
לולא הדי השירה המלווים את אישיותו של אברהם פריד ומסנוורים את אלו שהתוודעו אליו רק באמצעות קולו, היו מעלותיו החינניות וסגולות אישיותו הולכות לפניו ומאירות שבעתיים את דמותו כאיש חסידי צנוע אך דבק בעולמה של חסידות. ניתן לומר שבמובן הזה לא עשתה לו השירה טוב.
הזמר הגדול על לוחות המודעות ועל גבי האלבומים, הוא בחיי היומיום - יהודי ירא שמיים החי על פי שולחן ערוך ומתהלך בתמימות עם אלוקיו. העיתונאי ידידיה מאיר אומר כי "לחב"ד יש דובר מצוין, הרב מנחם ברוד, אבל אפשר לומר שאברהם פריד הוא השגריר האמיתי של מורשת חב"ד שגורם אפילו לאנשים כמוני שלא נמנים על החסידות להתחבר להוויה. שמיעת התקליט של 'אבינו מלכנו' היא סגולה בדוקה ליראת שמיים. מניסיון".
יש בו תמימות נוקשה בנוסח חב"ד התופסת את העולם במבט של מלחמות אור וחושך ורעים וטובים. הוא ישוחח באותו כאב על העדר התקיפות הראויה מול אויבי ישראל כמו על המינוס שלו בבנק. וכמה ששירתו אצילה וקסומה, פי כמה היא אישיותו. כבן למשפחה שורשית. הוא מתפלל בבית כנסת השכונתי בקראון-הייטס. שם ניתן לראותו עומד ומתפלל כעובד השם מנעוריו, ראשו עטוף בטלית ופניו אינם נראים.
"אומרים שתפילת שחרית שגרתית של יום חול יכולה להתמשך שעתיים", אמרתי לו בהתגרות חסידית. "לשון הרע", הגיב מיידית, "איך אומרים אצלכם בישראל? אני מכחיש! רוב הזמן אני עם הילדים בביתי, עוזר לשמונת ילדיי לעשות שיעורי בית".
אומרים עליו שהוא חושש לעלות על מטוסים. את זה הוא לא מכחיש. "חששתי מאוד. בזמן שיש רעידות, אוי ווי איזה פחד. אפילו בטיסות של חמש עשרה שעות לא עצמתי עיניים לרגע. עד שבקשתי ברכה מהרעבע שהשיב: 'שיהיה עמו תהלים ותניא וילבש טלית קטן כשר'. מאז אני יכול לטוס לאוסטרליה ולישון בטיסה כמו ילד קטן".
באיזה מקום לא תופיע?
"בבית הקברות. הרי אני כהן".
תוכניות לעתיד?
"תקליט חדש שיופיעו בו רק ניגוני חב"ד. 'אבינו מלכנו' נקלט טוב, הגיע הזמן לעוד אחד.
ולסיום: משפט סיכום על עמיתך?
"המיוחד בשירה של ר' מרדכי שיהיה בריא הוא סייעתא דשמיא בגדול. אשרינו בני הדור שלנו שמרדכי בן דוד נתן לנו אוצרות של שעות על גבי שעות של התעוררות, חיזוק ושמחה. אני מאחל לו שימשיך כך עוד הרבה שנים".
מרדכי בן דוד / נפש מיוסרת
הקופצנות העליזה של מרדכי ורדיגר על הבמה ועליזותו המידבקת ומתפשטת לכל עבר, נשארות על הבמה ואינן הולכות עמו לכל אשר יפנה.
בניגוד לתדמיתו כ"האברך מהטישים הרוקד על כל פרנצ'ע אפשרית", מרדכי ורדיגר, בשנות החמישים לחייו, הוא איש מופנם ומתחבט, כזה שתובע מעצמו סטנדרטי-התנהגות מחמירים ומציב לעצמו דרישות גבוהות בדרכו העולה מעלה לעבודת השם.
דוק תמידי של רצינות אופף את כל תהלוכותיו והוא ממש לא הכתובת הנכונה להעברת שעות של פנאי או להשמעת בדיחה טובה. הבאים אל קרבתו כמו נדבקים בתביעה עצמית המשודרת מכל משפט או תגובה שלו. חידוש של 'אור-החיים' יתקבל בברכה, דבר תורה יישמע בצימאון, ווארט חסידי יאוזן בהשתוקקות, משל מוסר נפלא יעורר אהדה. כל השאר - לא בביתו ולא בסביבתו.
חלק נכבד משעות השבוע מוקדש ללימוד תורה רצוף עם חברותא שמלווה אותו כבר 18 שנה. זה לו שנים ארוכות שאינו מדבר בשבת קודש דברים בטלים, בשנה האחרונה נוסף גם יום שישי לקבלה זו. נפשו קשורה באיתנות תמימה בנפש אדמו"רים ומורי דרך המייסרים את מקושריהם בשבט מוסר קפדני והוא שותה בצמא את דבריהם ומתהלך לפי נתיביהם. יממות רבות הוא מסתובב בקברי תלמידי הבעש"ט במזרח אירופה, מתפלל ומתחטא בפני בוראו. רבים הבאים איתו במגע קרוב, אחרי ששנים ארוכות הכירו אותו רק מהפלקטים ומהעטיפות, משתאים מהדמות המפתיעה שנחשפת אחרי שמתקרבים אל הסנה הבוער: עובד השם ביגיעה.
שמענו כי יש לך פחד מהופעה בציבור.
"פחד מוות. אחרי שלושים שנה הוא התמעט. אך ההתרגשות נוראה. הרבה דברים יכולים בשנייה אחת להפיל אותך על הבמה ובטבע אני פחדן, אבל ברגע שאני כבר נמצא על הבמה - הכל עובר".
יש מקום שלא תופיע בו?
"כל עוד שהמקום מוכשר על פי ההלכה ומשלמים בצ'ק שיש לו כיסוי - אופיע".
ולסיום: משפט סיכום על עמיתך?
"שירתו של אברמ'ל היא שירת נשמה של דברים היוצאים מן הלב. הרבה רגש ונשמה, חוץ מהקול שלו שהוא מתנה מהשמים. אברמ'ל גם חרוץ מאוד ומביא איתו דברים טובים ויש לו סייעתא דשמיא".
בבייסמנט סגפני וחפור היטב שבשכונת סיגעט קפואת החורף של ארה"ב, נועדים יחדיו שני המאורות הגדולים של המוזיקה החסידית האותנטית, מניחים הצדה את התחרות הישנה, מדלגים על המרחק הטבעי ונפתחים לשיחת נפש גלויה.
מצדו האחד של השולחן ישב המארח, מרדכי בן דוד ורדיגר, ממציא המוזיקה החסידית, שפעמוני קולו מרקידים רגליים ומרטיטים לבבות, ושזקנו רב המידות ופאותיו המסתלסלות אינם מסגירים את קרבתו לגיל הששים. מהעבר השני, הנשמה של המוזיקה החסידית, אברמ'ל פריד, איש עדין מבע וצנוע מבט, שעם קולו מפלח הנשמות, בוכים ורוקדים ברבבות בתים בישראל.
עשרות השנים המנגנות שנצברו ברזומה העשיר של שני הזמרים, איש איש בקולו וקהלו, חרשו את אותותיהן בתלמי השיחה מחממת הלבבות. כזו שמערבת פיסות היסטוריה עם דאגות עתיד, אורגת מצוקות הווה בנוסטלגיה מתוקה, מנגנת געגועים חסידיים עם כיסופי התרפקות, לשה אמונה עצובה עם תקווה כמוסה, ודנה באותה רצינות בביאת המשיח ובסוגיות של חינוך הילדים. שיחה מעורבלת באידיש, משובצת בלשון הקודש, ומתובלת באנגלית. חשבון נפש רב תווים ורווי אקורדים, של יהודים שכבר ראו הכל והשמיעו הקול.
מאז פטירות רבותיהם, הפכה שירתם של ורדיגר ופריד - נוגה ועצובה. מי שהורגלו לראות את השמחה הפורצת מפיהם וקורנת על פניהם, מביעים געגועים לטונים של פעם. אך השניים מביעים געגועים לימים של פעם, כשעולמם היה מואר באור יקרות. פריד - חסיד חב"ד ונצר למשפחה חב"דית שורשית, ומרדכי ורדיגר - חסיד רימניץ נלהב, איבדו את רבותיהם האדמו"רים בשנת תשנ"ד ומאז השתנה עולמם.
"אנחנו במלחמה לא ליפול ולא להתייאש כמו שר' מרדכי שר. זה לא פשוט. הרגשתי כמי שמאבד אבא", נאנח פריד בערגה. "יש אמרה חסידית עתיקת יומין כי לו שלמה המלך היה חסיד, היה כותב את שיר-השירים על הקשר שבין חסיד לרבו".
"א גוט ווארט", משלים ורדיגר מניסיונו בקול עצוב ונטול ברק, "הקשר בינינו לבין רבותינו חזק מקשר שבין בן לאביו. במשך שנה אחרי שהרעבע נפטר הייתי בעצבות כזאת שאשתי חששה שאצא מדעתי".
"מהו השיר המושלם ביותר של עמיתך?" נשאלו השניים כאחת.
"כל השירים של ר' מרדכי הם נשמה", מנסה פריד להימלט מהבוחן. לעומתו ורדיגר מונה את השלישייה: "תניא, טאטניו, ואדרבה - הם השירים המיוחדים של אברמ'ל".
"אתה הולך כל כך אחורה?!" מתרעם פריד בחיבה, "וכי אין משהו מהתקליטים האחרונים?" ורדיגר שומר על זכות השתיקה.
"שלושים שנה", אומר שוב פריד, "קשה לבחור בין השירים של ורדיגר, כולם מלאי טעם, מלאי קדושה, בעיקר אלו העתיקים..." משיב לעמיתו באותה מטבע.
"א אידיש'ע טעם"
פריד מציין בימים אלו 25 שנות שירה, ורדיגר סוגר שלושים שנה, ומפגש בין השניים הוא מפגש בין דורות. עוד לא קם הזמר שיצליח לגנוב מראשם את כתר הנשמה החסידית ולשבת על כיסאם. רפרטואר השירים המגוון שלהם יצוק ומזוג בתוככי חוויות אישיות של אלפי אנשים שמיזגו משירי שני הנפילים בהתרחשויות החיים הפרטיות שלהם. היו שנעזרו בהם כדי לבכות, היו שהסתייעו בהם בשביל לשמוח, היו שרתמו שירים לעגלת התחזקות והיו שדהרו עימם לשמי רום. ישיבות וחצרות חסידיות, בחורים ואברכים, מתחזקים ומחוזקים, כולם שרו אותם ואיתם. במובן מסוים, השניים מתמצתים את פס הקול של היהדות החרדית בשלושים השנה האחרונות.
גולת הכותרת היא היכולת להגדיר אותם, אחרי עשרות שנות במה ולמרות מאות מופעים, כ"הציצו ולא נפגעו". פסגת התהילה עליה ניצבו ונגיעותיהם בזוהר השחקים לא שינו את צלמם החסידי האותנטי ולא החדירו לבתיהם היהודיים שורשיים כל סממן של זרות או פריצה של גבולות.
המפגש - מפגש חסידי אותנטי. הנפגשים - אברכים חסידיים שלא מסוגלים להתאושש מפטירות רבותיהם. השיחה - שיחה של מוסר וחסידות. התשובות לשאלות - של ורדיגר מהירות וקופצניות, ספוגות בלהט; של פריד - איטיות ושקולות, מהולות בעדינות.
יתדות ראשית השיחה ננעצו בשני האלבומים האחרונים של שניהם, "בין כך ובין כך" של אברהם פריד, ו"אפשר לתקן" של מרדכי בן דוד ורדיגר. זו לא הפעם הראשונה שבה נפגשים מנגינותיהם הצלולות של 'זקני השבט' בבתי ישראל ובאולמי החתונות. עתה ניאותו השניים להיפגש, לראשונה, לראיון משותף, בסימן הוצאת התקליטורים.
"אחרי השמיעה הראשונה של האלבום, שאופיו שונה מקודמיו, שאלו מיד 'איפה ה'תניא' של האלבום הזה', אך אחרי שמיעה נוספת - קולטים את היופי שלו ואי אפשר להיפרד ממנו", מגן ר' אברמ'ל על יצירתו האחרונה. "מתי יהיה עוד תניא אתה שואל, זו אשמתי שלא ביקשתי מיוסי גרין שיכתוב את התניא השני. תניא יש רק אחד. אם נעשה שירים כמו פעם, יתלוננו למה חזרנו לאחור".
"איך אתם בוחרים עם אלו שירים לצאת לציבור?" ניסיתי ללמוד לפחות אחד מסודות המקצוע, פריד: "באחרון בחרתי מששה עשר שירים שהקלטתי. רציתי שהאלבום יורכב מהרבה צבעים ומטקסטים חדשים, לא עוד פעם 'כיצד מרקדים' ו'שמח תשמח'. מציאת הטקסטים היתה מלאכה רבה, שיר באידיש, שיר באנגלית, שירי נשמה, שירי שמחה, קצת חזנות".
"כמה זמן עבדת על התקליט, אברמ'ל?", מברר מרדכי ורדיגר, "שנתיים", משיב פריד. ורדיגר לא נראה מופתע.
"אל תכעס עלי", הערתי לפריד, מצנן את שיר התשבחות לאלבום האחרון, "אבל נשמעו קולות מפריד'ניקים ותיקים, בנוסח 'אנחנו מחבבים את פריד האוריגינלי', זה שאפשר לרקוד ולבכות איתו לסירוגין, כשהוא מתחפש לזמר מזרחי או לקפיצות הורה, זה כבר לא פריד".
"את התגובה הזאת שמעתי מיד עם הוצאת התקליט. כעת התגובות הן אחרות לגמרי", מבטיח הזמר בשכנוע עמוק.
"אני חשבתי שהשיר 'ביישנים' הוא בכלל שיר תימני עם כל האומה אומה", מגלה ורדיגר בקיאות ביצירות עמיתו, בקיאות שתתברר במהלך המפגש כהדדית, כל אחד מתמצא בפרדסו של האחר. "כן", אומר פריד, "ועדיין שמרתי על אידיש'ע טעם".
פריד מוליך אותנו אל חבלי היצירה של האלבום: "השיר 'עשינו לך מנורה' מלא געגועים ועצב, קינה על הגלות. השיר הבזיק במוחי כשלמדתי מאמר חסידות על המדרש 'עשינו לך מנורה בימי משה וכבתה, עשינו לך מנורה בימי שלמה וכבתה. מכאן ואילך אין אנו ממתינים אלא לאורך'. המילים התנגנו בראשי מאליהן בעצב עמוק, עברתי מיד לפסנתר והאצבעות נעו מאליהן. תוך דקות נולד שיר בעל שתי תנועות. התנועה הראשונה מתארת את ייסורי הגלות, השנייה מביעה השתוקקות וציפייה חריפה שאומרת כי לא נסתפק אלא באורו של הקב"ה".
לעומתו, השיר באנגלית 'אבא אל תבכה', הוא שיר של יהודי שמנחם את קונו ומבקש שלא יהיה בצער מצערם של בניו שסובלים בגלות. "כשהלחנתי את השיר הבטתי על תמונת אבי ובכיתי. הסיטואציה הזו סייעה לי לדבר אל הקב"ה בשפתו של בן המשתפך בפני אביו".
אצל פריד ניכר שינוי. אחרי שנסחף וסחף אל שמחת הגאולה, עם להיטים כמו 'ברוך הבא מלך המשיח' ואחרים, באלבום הנוכחי, השיר 'עשינו לך מנורה בימי משה וכבתה', הוא מחזיר אותנו לשברון לב מדבק המתבטא בהרמת ידיים נואשת. רציתי להבין ממתי חל השינוי ולמה: "פעם באת כביכול בתביעות כלפי מעלה, דרשת גאולה", הערתי לו, "היום אתה מבקש שלא יבכה, שלא יהיה בצער, אתה לא מסתפק במנורות אחרות חוץ משלו, מה נשתנה?"
"בדיוק כך. בשיר אני אומר, כל השנים אתה מחזיק את ידי, עכשיו אני רוצה לומר לך: ריבונו של עולם, אנו מחזיקים מעמד, גם בתנאים הללו, אבא אל תבכה. נתמודד. גרעין השיר מופיע בגמרא שהקב"ה זוכר את צער עם ישראל וכביכול מזיל שתי דמעות". פריד מצטט בהתרגשות את הדיאלוג הכאוב שבין היהודי לקונו. כפיתי על עצמי להעיר, "אם אתה השלמת עם המצב, מה יאמרו אזובי הקיר?!" שאלתי.
"האמת היא שזו הצעקה הגדולה ביותר שיש, כשבן רואה את אביו בוכה - אין כואב מזה. אם יהודי מנחם את הקב"ה על ייסורי הגלות - אין גלות גדולה מזו. יש אמרה שרק רבי לוי יצחק מברדיטשוב יכל לאמרה וכך אמר: ריבונו של עולם! אני אבא לילדים ואף אחד לא צריך להגיד לי איך להתנהג עם בניי, איזה פנים יש לזה שאני צריך להגיד לך איך להתנהג איתנו, ילדיך". מילים נוראות, לא?"
ורדיגר: "בסוף הקב"ה יוציא אותנו מהבוץ. אנחנו בובות על חוטים. מושכים אותנו מלמעלה ואנחנו רוקדים. עשיתי סדרת הופעות באירופה, בעיצומה של ההופעה החמישית במנצ'סטר חשתי לחצים בחזה, אני פחדן, הגעתי הביתה ואמרתי לאשתי: 'זהו, אני מפסיק לשיר, אין לי את החלום למות על הבמה, בהוליווד יש חלומות כאלה. לי לא'".
"אני מתפלא עליך", קוטע אותו פריד בסניטה ידידותית, "אדרבה, יגידו שהגעת לכלות הנפש, מצד שני אם יש כהנים בקהל, אל תעשה את זה". ורדיגר צוחק וממשיך: "החלטתי לחפש עיסוק אחר. החברותא שלי שהצליח בנדל"ן דחף אותי לכיוון, פרנסה קבועה ללא דאגות. באחד מביקוריי בארץ, נכנסתי לאדמו"ר מלעלוב (כצאצא של ר' דוד'ל לעלובר זצ"ל, מאז שהרימניצער נפל למשכב חזרתי ללעלוב). סיפרתי לו שהפסקתי לשיר. הוא לא היה מרוצה: 'מי נתן לך רשות להפסיק לשיר? הקב"ה נותן לך מתנה ואתה החלטת להפסיק'?"
"אני חייב להבין, השירה שלך באה לצרכי פרנסה?" אני מברר.
ורדיגר: "בהחלט, למרות הכל זה עדיין פרנסה. הדחף לשיר מובנה וזה מה שאנחנו עושים".
פריד מתגונן על אשמת הפרנסה: "זו פרנסתנו, זו לא עבירה להתפרנס משירה. מצד שני, אנו זוכים להופיע בפני חולים הזקוקים לרחמי שמים מרובים. זו הזכות שלנו".
ואם בפרנסה עסקינן - מכת הצריבות הנפוצה צורבת ומכעיסה אותם. ורדיגר לא סולח לצורבים ולא מוחל לגזלנים. "על כל דיסק שאברמ'ל ואני מוכרים, ישנם עשרה דיסקים שמזייפים. הרי התחלנו לפני שלושים שנה ומאז נולדו אלפי בחורים, ואנחנו מוכרים כיום פחות מ'משיח' ומ'חזק' לפני עשר שנים". פריד: "הקב"ה סולח, אנחנו לא סולחים".
לפני שבועיים קיבל ורדיגר שיחת טלפון מאחיינו הירושלמי, ר' מוטה פרנק, עם שאלה בשמו של אברך ששאל את מרן הגרי"ש אלישיב אם מותר לו ליצור העתק דיסק לעצמו (!) אחרי שקנה אחד, ונענה ע"י הגרי"ש אלישיב שעליו לשאול את מרדכי ורדיגר. ורדיגר ענה לשואל שכשם שאדם החפץ בשני זוגות נעלים רוכש שני זוגות ולא מעתיק מהראשון שקנה, הוא הדין בתקליטורים. "אנו משקיעים דמים, כספים וזמנים, ואנשים גונבים אותנו", מסכם ורדיגר. פריד משער שעוד חצי שנה יידע את אומדן הגזלה של האלבום האחרון, לפי גרף המכירות. "אנו זועקים: אסור! אסור! זו גניבה בפרהסיה", מתחנן פריד. סערת רוחו של מרדכי אינה שוככת, "האם כדאי להתגלגל בגלגול נוסף בגלל עשרות שקלים שנחסכים בצריבה?! זה דבר מטורף".
"תהיה מוכן", פניתי לורדיגר, "תהיה מוכן למחול למעתיקים כדי שלא יופיעו כאן בגלגול נוסף?" ורדיגר: "אמחל למי שמקבל על עצמו מהיום והלאה לא להעתיק. אחרת, לעולם לא אסלח לו".
דמות האב
השיר 'כל העוסק בתורה' שנחשב לאחד המפעימים באלבום של פריד חייב את ההיסטוריה שלו לורדיגר דווקא: "יש אברך בירושלים שנושא ה'תפילה בציבור' בוער בעצמותיו, חודשים ארוכים הוא הפציר בי, 'מרדכי תקליט שיר על הנושא ונחלק מיליון דיסקים'. אמרתי לו: 'תביא שיר'. הוא שלח אלי את השיר אבל לא התחברתי אליו" - "וזה השיר", קופץ פריד ממקומו, "כן" מאשר ורדיגר, "בזמנו ביקשתי את רשותו לשנות קטע ואז אשיר את הניגון. הוא ירד מהנושא, פתאום קיבלתי את האלבום של ר' אברמ'ל ואני שומע את 'כל העוסק' מתנגן". פריד מהנהן, "כמעט ולא התערבתי בשיר הזה. קיבלתי לחן מקסים וערב מאוד מאת הרב הלל פלאי, לחן קלאסי מאוד כמו שר' הלל יודע לעשות. שיר קומזיץ' טהור".
את 'ביישנים' שמבוסס על קטע גמרא ביבמות, פגש פריד בלמדו את קביעות שלשת הפרקים ברמב"ם היומי. הנשמה שבו התלהבה והוא ביקש מ"המלחין הגדול יוסי גרין" שישים את ידיו הברוכות על הקטע, "כך יצא לנו שיר מזרחי נהדר". בכלל, מתגלה ששיריהם מלמדים על לימודיהם וצומחים אל הבמה מתוך הדפים שבהם הוגים השניים ושונים את משנותיהם. 'בין כך ובין כך', נולד על-ידי לימוד מאמר חסידות שדן במחלוקת אודות החלפת בני-ישראל באומה אחרת, ואחת הדעות אומרת: 'בין כך ובין כך בניי הם'. פריד הוסיף את הפסוקים: 'אהבתי אתכם אמר השם', ו'בנים אתם להשם' ונולד שיר בעיבוד וסטייל חדשניים. הפזמון מושר בלשון-הקודש (המקור), אנגלית, אידיש וצרפתית. "הרעיון לשיר בכמה שפות נובע מכיוון, והמילים מחברות בין כל חלקי העם היהודי שאביהם אוהבם באהבה כה גדולה".
אם פריד השתמש בתמונת אביו כדי להגיע להשראה הדרושה להלחנת השיר 'אבא אל תבכה', הרי שר' מרדכי גייס את האמא. "השיר האחרון באלבומי החדש הוא 'עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים', זה סיום מסכת תענית. בכל שנה ביארצייט של אמי ע"ה אני מסיים מסכת לזכרה, בשנה שעברה בסיום אמרתי אל לבי, אלו מילים מלאות עוצמה אני חייב לחברן לשיר. יום אחד הגיע הניגון. המסר מדהים. מחול הוא עיגול לעתיד לבוא שהקב"ה יישב באמצע וכל אחד מראה באצבעו. כל אחד מהיושבים סביב קרוב באותה מידה לנקודה האמצעית. כל יהודי יראה שחברו קרוב לבורא באותה מידה כמוהו, תהא שיטתו אשר היתה, כולנו אהובים, הליטאים, הברסלברים, הספרדים, התימנים, הפולנים".
פריד מחייך: "ר' מרדכי שר על העתיד, קשה לשיר על ההווה. אני שר על ההווה".
"אנשים חושבים", אומר פריד אחרי אתנחתא קצרה, "שקל לכתוב שלאגר. אני מוחה: זה לא קל". ורדיגר: "השיר 'אנא מלך מלכי המלכים' באלבום החדש נשלח אליי לראשונה לפני עשר שנים, הלחין אותו יהודי בשם שלמה יהודה רכניץ, עשיר ובעל צדקה גדול. לא התחברתי לשיר. בכל פורים אני נוסע לביתו לזמר והפכנו לידידים, הפעם הוא שלח את זה באמצעות יידל והקלטתי זאת לכבודם, והנה כיום בכל מקום שרים את זה".
"הוא חושב שהוא חזן"
השיר 'אם אתה מאמין שאפשר לקלקל ודאי שאפשר לתקן' נוצר בדיוק במקום בו אנו מסבים ובין סלילי החוטים המקיפים אותנו באולפן שבבייסמנט. "ישבתי פה והלחן פרץ בתוכי, התחלתי לזמזם והוא בא אליי מוכן. הקלטתיו מיד. למחרת שמעתיו שנית ואמרתי - א- שיינע ניגון. אבל אני לא שופט בעצמי את החומר שלי. המבין הסופי הוא בני יידל. השמעתי לו את השיר אחרי שהקלטתי כבר עשרים וכמה שירים כהכנה לאלבום, הוא שומע ואומר: 'אבא, אתה חייב להקליט לאלבום את 'אם אתה מאמין''. לא האמנתי. הוא התעקש והשיר תפס. אנשים שרים בו את שיר החיים שלהם, הניסיונות, המכשולים, התקווה".
מלבד הכישורים וההשראות, או בעצם לפניהם, צריך הרבה סייעתא דשמיא. מרדכי שולף מאוצר זיכרונותיו אנקדוטה, עכשיו הוא מחייך, כשזה קרה הוא לא כל כך היה במצב רוח של חיוכים. "יום אחד מתקשר אליי ר' שלמה כהן, הזמר החסידי מישראל, ומבקש שאשלח לו שיר. החלטתי להלחין לו משהו וקבלתי על עצמי שגם אם ייצא מיוחד, לא אשמור אותו לעצמי. הצלחתי ושלחתי. אחרי תקופה ארוכה עבדתי על האלבום של 'אנחנו מאמינים' והיה חסר לי שיר קצבי.
"פתאום מצאנו באחת המגירות לחן מיוחד ללא מילים, הלבשתי עליו את המילים 'עוצו עצה ותופר'. הקלטנו, משה לאופר עיבד ושלחתי את השיר למונה לצורך מקהלה. מונה חוזר אלי נדהם: זה השיר שהענקתי כמה שנים קודם לשלמה כהן. חשבתי שאני נופל. איך לא מחקתי אותו? בשבת הייתי עצוב קצת מההשקעה הרגשית והכספית שהתבזבזו לשווא. במוצאי שבת מיד אחרי ההבדלה מתנגן בי פתאום לחן עם מלים, תופעה חריגה למדי, זה השיר של 'אנחנו מאמינים בני מאמינים', ומי לא מכיר אותו היום?!"
"מתי המלאכים שותלים את השירים בראשכם?" שאלתי. "בכל מקום", הם אומרים, "במטוס, בדרך לסופרמרקט, בחזור מבית הכנסת". פריד: "השירים נופלים כשהם נופלים. לפעמים אתה יושב ורוצה לקבל השראה ולפעמים נופל שיר בראש, פתאום בלי כוונה מוקדמת".
"פעם בכמה ימים", מגלה ורדיגר, "מגיע אליי יהודי ואומר: 'יש לי שיר יפה רק תגיד לי איך אני מעביר לך אותו'. לצערי, מכל אלו לא מצאתי". פריד מאשר את הדברים, "אני עובד עם המלחינים שלי שנים רבות, נדיר להקליט שיר מקלטת שנוחתת פתאום בסלון הבית".
"אינכם יוצאים אפוא בקריאה לקוראים לשלוח שירים?" "ממש לא!" הם חותכים בחדות. "ואולי יש יוסי גרין קטן שמחכה ממך לאות צמיחה?" התחננתי, "אני שומע את כל הדיסקים אבל לצערי אחד מאלה לא זכיתי לשמוע". ורדיגר מתכופף לאוזנו של פריד, ממתיק סוד משותף: "יש זייפנים, אוי, ריבונו של עולם, שזה פשוט עינוי לשמוע אותם".
"מספרים", כך פריד, "ששדכן מנה שבחיו של עלם חמודות, 'אין לו שום חיסרון מלבד זאת שהוא חזן'. 'וכי חזן הוא חסרון'? שאל אבי המיועדת. 'לא הבנת, הוא חושב שהוא חזן', השיב השדכן, אוהו, זה כבר חיסרון הגון".
בתוך כל השפע שיש לעולם המוסיקה להציע היום, החל בזמרים ונגנים וכלה בדיסקים ואלבומים הצצים תחת כל עץ רענן בקצב של אחד לשעה - יש שני זמרים שיכולים, סתם כך באמצע הלילה ובלי הכנות רבות מדי, למלא את כל השורות ב'יד-אליהו', כולל יציעים ומעברים. השניים האלו היו ועדיין: מרדכי בן דוד ורדיגר ועמיתו אברהם פריד.
ההיכרות הראשונית בין שני הגרונות של העולם החסידי היתה אקראית לחלוטין. פריד הצעיר שהה באולפן הקלטות והקליט את שירו 'קל ההודאות'. פתאום מסתובב פריד לאחוריו ונדהם לראות את ורדיגר, הזמר המוכר, עומד מאחוריו ומקשיב בעניין. "אברמ'לה", גער בו ורדיגר בחיבה, "תשיר, תשיר חזק, מכל הלב".
"כששמעתי אותו אז, אמרתי בלבי, דאס איז א סחוירה. אתה חייב להבין, לא היתה אז את ה'מגיפה' שיש היום והיה מרענן לשמוע משהו חדש וטוב", נזכר ורדיגר במפגש ההוא. "לנו היתה כוונה לגעת בלבבות של אנשים ולקרבם לקב"ה. היום כל אחד שיכול לספור אחת שתים ושלוש, מוציא דיסקים", רוטן פריד. "כל הזמרים שצצו היום", חוזר ומאבחן ורדיגר, "היו אז ילדים קטנים שראו אותנו על הבמה והחליטו להיות כמונו. היום הנגישות מדהימה. כל אחד מקליט בביתו. אבא שלו משכנע אותו שהוא הקרליבך הבא, ומי יכול לעצור בעדו".
התרחבות השוליים שבאה מלמטה, מהדור הצעיר, כמו גם פריצו?ת קולניות של כוכבים חדשים לשמי הנגינה, לא עמעמו את זוהרם ולא הקהו את אורם. השניים צופים די מלמעלה על ההתרחשויות ואינם נשמעים נלהבים, בלשון המעטה. עצוב להם שמנסים לחקות יותר את קולותיהם ופחות את תכניהם. יותר את ה'מוסיקה' ופחות את ה'חסידית'.
מתחת למעטה המנגינות הצפוף, חיים שני אנשים ששומרים על אורח חיים חסידי מלא ונטול פשרות, לבושים בבגדי החסידויות בהן הם מסתופפים, פוסעים בגאווה. לא יפסחו על תפילה במניין, לא ידלגו על קביעות עתים ללימוד תורה. לוז שירתם המתמשכת ניצב איתן במרכז הצומת של גלות וגאולה.
תאווה למיליונים
45 דקות נסיעה מפרידות בין ביתו של אברהם פריד ('פרידמן' בפי הסביבה הקרובה) ברחוב פריזדנט שבקראון-הייטס, לחווילתו של מרדכי ורדיגר, הצמודה לחווילתו של המלחין החסידי, יוסי גרין, בשכונת סיגט שעל נהר ניו-יורק. שכונת בני המעמד הגבוה, שמורה ומגודרת שהכניסה אליה חסומה על ידי שוטר אפריקני עצום מימדים.
שטנו לעבר השכונה בג'יפ אלקסיס של פריד, אצבעות ידיו אוחזות בהגה באותה עדינות שבה הן אוחזות את המיקרופון מול אלפי אנשים. "לאן?" יורה אלינו השומר. "TO Wרדיגר", אומר פריד. "הוא צריך להתקשר מיזמתו כדי לאשר את כניסתכם", מגיב השומר. לא היה ברשותנו את מספר הטלפון. פריד מחנה את רכבו בצד ומקדיש רבע שעה לשכנועים על הידידות הרבה שבינו לבין ורדיגר עד שהשומר התרכך ומסר את מספר הטלפון של הידיד לתיאום הכניסה.
בית בן שלוש קומות קידם אותנו. המרתף משמש כאולפן וכבית-יוצר למוסיקה. כמיטב מסורת האמנים - הבלגאן חוגג. כסאות צרים וגבוהים, חוטים חשמליים ומכשור אלקטרוני צפופים בלא סדר. המארח הנלבב הושיב אותנו על הכיסאות המוסיקליים המיועדים למלחינים ולמעבדים שמשתמשים באולפן, והשיחה החלה להתפתח. נכדתו מכרכרת סביב, חמימותו ומאור פניו בתווך, ואנו עם הרשמיות הראשונית שאט אט נשרה ופינתה את מקומה ללכידות רעים שהסתיימה אי שם בתוך הלילה.
"מתי היתה הפעם האחרונה שבה נפגשתם לראיון משותף?"
פריד: "אף פעם לא עשינו ריאיון משותף".
ורדיגר (מזמזם 'שהחיינו'): "תמיד יש את הפעם הראשונה".
מפליא - ואולי לא - שזו הפעם הראשונה. אצל בני גילנו צעדו השניים יחדיו תמיד גם אם לא נועדו. מאחורי כתפו הצנומה של פריד הציץ זקנו של ורדיגר, ובסבך פאותיו של ורדיגר נשף קולו הנרגש של פריד.
"יש קווי דמיון ביניכם", הערתי.
"אנחנו דומים?" מתפלא ורדיגר.
"יותר דומים מדומים, צער הגלות וההשתוקקות לגאולה, מופיעים כמוטיבים בכל שיריכם, וגם הכיוון המוזיקלי זהה".
"הרי שנינו חסידים", מהרהר ורדיגר בקול, "השמחה, הדביקות בה', גלות וגאולה, מאפיינים את החסידות".
"אתם גם מה שנהוג לקרוא 'ימניים' מאוד", התרסתי באומץ רב.
"אהבת ארץ ישראל זה עניין חשוב מאוד", קובע ורדיגר ללא שמץ התנצלות.
פינוי גוש קטיף נצרב בתודעתם, הם שרו הרבה בישובים שנחרבו. ורדיגר: "למרות הכאב, הייתה לי שמחה קטנה בלב שהציונים שומרי התורה פקחו עיניים לראות מה היא הציונות. כשראיתי את הקליפ של 'תפילה לעני' ובו מאות יהודים שרים ובוכים ושרים בדמעות שליש, הצטרפתי לבכי. המראה חורר לי את הלב".
פריד: "כשהשיר הפך לתפילה כה נוגעת לב, קינאתי על שלא שרתי את השיר שהפך לתפילת היהודים ברגעי החורבן, בזמן הקשה ביותר שהיה לעם ישראל בשנים האחרונות. נדמה לי שכל שיר שר' מרדכי מבצע", מרחיב פריד את היריעה, "הוא תפילה מעצם הנשמה. תחושתי היא שמשיח חייב לבוא במהרה כי כבר נגמרו המילים, הבקשות והצעקות, הפסוקים על הגלות, נגמרו המילים והאותיות. באלבום האחרון הרגשתי שזהו, נגמרו לנו הדמעות והמילים ונשארה רק קריאת מצוקה של - ריבונו של עולם תציל אותנו!"
ורדיגר: "שנינו גדלנו בחצרות חסידיות. ר' אברהם - בחצר חב"ד בקראון הייטס, אני בנעורי בגור ואח"כ זכיתי לשמש בקודש אצל הרבי מרימניץ זצ"ל, שכל חייו היו בבחינת שק ואפר על גלות השכינה. הוא מסר את נפשו בשעות ארוכות של תיקון חצות, כשהיה מגיע ל'ומפני חטאנו' היו בכיות נוראות. באלבום הראשון שהוצאתי אחרי שהכרתיו שרתי את 'איזהו מקומן של זבחים' על ההשתוקקות לגאולה, זו השפעתו עליי, כנ"ל גם 'רחם בחסדיך' שהושפע מהרב'ה זכרונו לברכה".
"אינך שחקן טוב", אמרתי לר' מרדכי, "החיים שלך משתקפים בשירים". הוא אישר, "אני משורר את מה שאני חש".
פריד: "מישהו פעם שאל אותי אם חלמתי בילדותי שא?גדל זמר חסידי, אמרתי לו שלהיות חסידי חלמתי תמיד, אבל להיות זמר אפילו לא היה חלום".
"הוא", אומר ורדיגר, "לפחות שר כילד. אני בתור ילד, הייתי היחיד בין ארבעת אחי שנמנע לשיר בציבור. ביישן. לא הייתה לי הווא אמינא להיות זמר".
"נו", מצטרף פריד, "על זה אני שר, ביישנים ורחמנים". ורדיגר מרים את הכפפה והשניים פוצחים בשיר הסימנים מהאלבום האחרון של פריד, לחן מזרחי מסולסל ומוטעם.
תרתי אחרי ניסוח עדין לשאלת השיא, האם הוא כבר מאחוריהם, השיא, ואם יש להם עוד מה לומר בעולם המוזיקה אחרי קרוב לשלושים שנות נוכחות מורגשת. כתגובה פותח פריד בשיר סולו על שירו של ורדיגר 'עוד ישבו זקנים וזקנות'. ולא, הם לא מתכוונים לפנות את הבמה בקרוב, הם מצהירים.
"ישנה תחרות קשה. בשעתיים שאנו ישובים כאן בארמונו של ר' מרדכי, יצאו שלושה דיסקים חדשים לאוויר העולם".
"אין שום תחרות", מוחה ורדיגר, מתעלם.
"יש", אני מתנצח.
"בכל אולם חתונה אליו אני נכנס, כולם רוקדים ושרים עם הניגונים החדשים שלי ושל אברמ'ל. המכירות לא רעות, למרות מכת הצריבות הנוראה. הקב"ה לא נוטש ואנחנו מתפרנסים כמו תמיד. אני מרגיש שהקב"ה טיפל בי מיום היוולדי ועד היום בלי שום בעיות פיננסיות. אין לי מיליונים בבנק. לא היה לי בעבר ואין לי תשוקה לעושר. יש לי את מה שאני צריך ומה שהיה לפני עשרים שנה מבחינה כספית יש גם היום".
פריד: "דווקא לי יש תאווה למיליונים. הרב'ה היה מברך אותנו החסידים שנהיה עשירים".
"הדור הצעיר לא נושף בעורפכם, העושר המוסיקלי השוטף את הזמר החסידי אינו מלחיץ?" שאלתי.
ההתקפה החריפה שבאה בתגובה קצת הפתיעה. ורדיגר: "אני לא גורס את מה שהדור הצעיר עושה. לא יכול אפילו להקשיב לזה. אין לזה קשר לחסידות. יש לי חבר טוב בירושלים, מנחם טוקר, הוא הוציא דיסקים שקורא להם חסידישקייט. אמרתי לו בידידות, אם תוריד את השם חסידישקיט אסכים להופיע שם. מה הקשר לחסידות? יש בזה הכל חוץ מחסידות".
"מה ההגדרה המדויקת למוסיקה חסידית, כלומר, מה עושה שיר קופצני ותוסס לשיר חסידי?".
ורדיגר: "תכלית השיר החסידי היא להתקרב באמצעותו להקב"ה, על ידי שמחה, התרוממות, התרגשות וגעגועים".
פריד: "לדעתי, מוזיקה יהודית זו מוזיקה שנותנת למשוררה הרגשה שהוא יהודי".
ורדיגר: "לאחרונה יצא דיסק חדש, בהשקעה של מאה ושבעים אלף דולר, אין שום קשר בין הזמר והשירים לחסידים וליהודים".
"קשה לעמוד בשטף התקליטורים?"
"אני מאוד מקווה בשבילך", כך ורדיגר, "שאינך צריך לשמוע את כל הדיסקים הללו". לפריד, עמדה מאופקת יותר: "יש היום לצערנו דיסקים שלא ארשה להכניס לבית אפילו שהילדים מתפלאים למה, הרי מדובר במוסיקה חסידית ובזמרים יהודים. מצד שני, אולי אצל קהל שמנותק לגמרי מהמסורת, המוסיקה המודרנית יכולה לעורר נקודה יהודית חבויה. אבל הילדים שלנו לא שייכים לזה".
"על מי מהיבול של העשור האחרון תוכלו להצביע כיורש שממשיך את מורשת הנשמה החסידית שלכם?"
"אני אוהב את יעקב שוואקי", בוחר ורדיגר ראשון. "יש לו נשמה. הוא שר עם רגש. יש לו קול יפה. היחידי מכולם. קשה לי להתחבר לחומר שיוצא ברחוב. עם זאת אני אוהב את גאונותו של ליפא שמלצר. יש לו רק את הבעיה המאפיינת גאון, שחושב שהוא יודע הכל. באלבום האחרון הוא צעד לא נכון אבל כדברי השיר: אפשר לתקן".
"אני הייתי מעדיף לדבר על ר' מרדכי", אומר פריד, "אבל אין ספק שמכל הזמרים, שוואקי הוא משהו מיוחד ושונה. אם אני חיכיתי חמש עשרה שנה ל'תניא', הוא זכה בזמן קצר מאוד לסייעתא דשמיא כזאת ב'ר?ח?ם' שלו".
פריד: "כילד אהבתי לשמוע ניגוני חב"ד ומודז'יץ ואת שיריו של ר' יום טוב עהרליך. ואז הגיע מי שקוראים היום מ.ב.ד. (ורדיגר) שכבש אותי כצעיר של אותו דור. בקלטת הראשונה שלו עם השיר "אודך ה' אלוקיי בכל לבבי" הרגשתי נשמה ורגש תפילה. בלילות הייתי שר איתו בבית שלי את השירים. לדעתי הוא פתח את שערי השירה החסידית לדור הצעיר".
ורדיגר: "עד תקופתנו, היצירות החסידיות היו גאוניות בהיבט המוסיקאלי, אבל בדיוק בגלל זה הן היו מסובכות, כבדות וארוכות. תחילה הגיע ר' שלוימל'ה ז"ל, שלף את הצימוקים וקיצר. אני שילבתי ורככתי את השירים, עם זאת לא הלכתי אל הקלילות של קרליבך. שים לב, כל השירים המוצלחים שנתפסו בציבור היו פשוטים וקלים. הגאונות של קרליבך הייתה בפשטותו. לקחתי את המורשת של אבא מחד, עם הפשטות של ר' שלוימלה מאידך וכך יצאו שירים".
פריד: "ר' שלוימלה אף פעם לא המציא את עצמו מחדש כדי להתאים למישהו. למה שאנחנו נשתנה".
"איך בכל זאת מצליחים לשרוד כשמורת טבע ולא להיסחף למוזיקה האלקטרונית ולכל הבלגן?"
פריד: "המזל שלי שבכל צעד כתבתי לרבי. אין לי כל תאווה לחצות את הקווים האדומים שהציב לי. כשהקלטתי את 'תניא' אמרו לי, אברמ'ל, השיר כבד אין לו סיכוי, עד היום בכל מקום שאליו אני בא לשיר והקהל צועק לי 'תשיר תניא', אני נזכר מאותה 'נבואה' שחורה".
ורדיגר: "אין ספק שאברמ'ל חידש כאן שאפשר לעשות שיר על סוגיה מהגמרא. כשאני שרתי שיר מהגמרא, "אין אדם שר שירה אלא מתוך שמחה", אמר לי בחור צעיר, בזכותך אני לומד היום א שטיקעל רש"י".
"מפחיד לגדל כאן ילדים"
השעה מתאחרת, המחיצות נשרו זה מכבר. גם המוסיקה, כבודה במקומה מונח, זזה קמעא הצידה, מאפשרת לשיחה לגלגל את עצמה למועקות היומיום, ממבטם של 'אנשי תרבות' יהודיים השקועים בעולמות רוחניים.
לא קלים הם החיים בארה"ב הנתונה תחת שיטפון מערבי שמאיים להטביע כל ערך חשוב. "אין שום ספק", פוסק ורדיגר בנחרצות, "שהחיים בישראל יותר רוחניים. פה חיים עם הפיצה והסטייק, בישראל יש חומוס וטחינה אבל זה לא תופס את החיים". פריד מוחה: "יהודי בריא אוהב לאכול בכל מקום שהוא גר. גם בארץ". ורדיגר לא חושב לוותר לו: "כאן יש תוקף לעוילם הזה".
"מפחיד לגדל כאן ילדים?" הנחתי אצבע על הנקודה. "מפחיד", עונה ורדיגר בכנות, "אנחנו חיים כל הזמן עם הפחד".
לטעמו של פריד, המצב הנוכחי אכן קשה. "לא היה מצב כזה. אני חש שהספינה שטה לבד. אין מחזק ומעודד ללבו השבור של עם ישראל. אני לא ישן רגוע בקשר לחינוך".
"אינטרנט!!!" מזנק ורדיגר בחמת זעם, "אינטרנט זה שאול תחתית הכי גדול בעולם הזה! זה לא רק באמריקה אלא גם בישראל. בחורים מתדרדרים ברגע, נופלים לבורות עמוקים ומסיימים שם את חייהם. אני רואה מקרוב את הנזקים בדור הצעיר ונחרד לגמרי".
"כן", מסכים פריד. "האינטרנט הוא פחד גדול. לאידישע קינדער יש הרבה ניסיונות. יצר הרע מצליח לצוד נשמות טהורות רחמנא לצלן. לילדיי לא אתיר בשום אופן גישה לאינטרנט, בשום פנים לא. אותי גם מפחיד מאוד מה שקורה בארץ ישראל, הביטו למה שהתחולל במלחמת לבנון. איבדנו את הגאון-יעקב".
"אני חולק עליך, אברמ'ל", אומר ורדיגר. "אני אנטי ציוני בדם, במלחמה נפקחו עיניהם של ישראל להבין שהציונים אינם שווים כלום ואי אפשר לסמוך עליהם. אדרבה, הם הכניסו אותנו לבוץ".
"במלחמות ששת-הימים ויום-הכיפורים זכינו לנסים-ונפלאות", מצטדק פריד בעקשנות. "איבדנו את השכל הישן כמאמר הנביא 'שמים חושך לאור ואור לחושך'. לא מתמודדים נכון מול הערבים. תראו כיצד האמריקנים נלחמים נגד עיראק".
"הפחד שקיים", חוזר המיקרופון לורדיגר, "אינו ייחודי לישראל. האיראנים מאיימים על כל העולם שבעצם כולו מפוחד. זו קריאה של הקב"ה, קינדערלאך! קינדערלאך! כשלא שומעים פעם ראשונה הוא נותן עוד פליק ועוד פליק".
"ולא שקלתם לעבור ולהתגורר בישראל?" ורדיגר: "אני רוצה מאוד, תשכנע את בני משפחתי. בעבר, חשבתי שאחרי שאחתן את הילדים אעשה זאת, אבל עם הנכדים ב"ה קשה יותר לעזוב".
"חרדת הקיום היום היא מאיראן", העכרתי את האווירה, "יהודים שחוו את השואה נזכרים בשנים שקדמו לשואה ועורכים השוואות".
פריד: "חז"ל קבעו שהמרחם על אכזרים מתאכזר על הרחמנים. זו התוצאה של יפיות נפש לרוצחים, טרוריסטים, ולכל מי שאסור לרחם עליו. אפילו על סדאם כבר אומרים כמה שלא יפה להרגו. בלי תורה העולם איבד את השכל. שכחו איך צריך להתייחס לאויב שרוצה להרוג אותך".
אז מה, עוד מעט יהיה לנו שיר של מרדכי בן דוד ואברהם פריד על שתיקת העולם מול איראן?
"מפריע לי שהוא עדיין חי", אומר פריד, "אחרי כל אמירותיו הברורות. הרי תופעת היטלר לא היתה לפני שש מאות שנה, היא היתה לפני שישים שנה. כבר שכחו. למה לא מטפלים בו, כי אסור לסגור פה של אדם, העקרונות המטופשים האלו הם הצרה של המערב".
נעבור לדברים אופטימיים יותר: מתי נזכה לשמוע אלבום של עבודה משותפת, משהו ביחד?
ורדיגר: "לפני העבודה על אלבומי הנוכחי, הזמנתי את אברמ'ל לאולפן, השמעתי לו חומר ודיברנו על לעשות משהו ביחד. אחרי ששמע את מה שהיה לי אמר לי שהוא באמצע אסיפת חומר לאלבום... הוא הפסיד..."
פריד: "יש מחשבה להוציא ביחד. אני מאמין שזה יקרה כי צריכים לעשות את זה".
"אתה אולי החב"דניק שהצליח להיכנס לבתים הליטאים ביותר?" שאלתי את פריד לסיום.
"תשמע אנקדוטה משעשעת. במשך חמש שנים אסר עלי האדמו"ר מליובאוויטש לבוא לישראל. השירים שלי נשמעו בכל מקום אבל לא ידעו מי זה אברהם פריד. בסיום הרמב"ם בשנת תשמ"ה, טרם עלותי להנעים לכבוד המעמד, הציגני המנחה כתלמיד ישיבה שלומד שלשה פרקים רמב"ם ליום, ואז אני שומע בחור ישיבה אומר לרעהו: 'תראה את אברהם פריד, גם הוא מחניף לחבדניקים'. זה שליטאים שרים את שיריי זו הרגשה טובה. כי בעזרת השירה דילגנו על מחיצות, בכינו ביחד, שמחנו ביחד. הרי בסופו של דבר כולנו עם ישראל".
אברהם פריד / תמימות נוקשה
לולא הדי השירה המלווים את אישיותו של אברהם פריד ומסנוורים את אלו שהתוודעו אליו רק באמצעות קולו, היו מעלותיו החינניות וסגולות אישיותו הולכות לפניו ומאירות שבעתיים את דמותו כאיש חסידי צנוע אך דבק בעולמה של חסידות. ניתן לומר שבמובן הזה לא עשתה לו השירה טוב.
הזמר הגדול על לוחות המודעות ועל גבי האלבומים, הוא בחיי היומיום - יהודי ירא שמיים החי על פי שולחן ערוך ומתהלך בתמימות עם אלוקיו. העיתונאי ידידיה מאיר אומר כי "לחב"ד יש דובר מצוין, הרב מנחם ברוד, אבל אפשר לומר שאברהם פריד הוא השגריר האמיתי של מורשת חב"ד שגורם אפילו לאנשים כמוני שלא נמנים על החסידות להתחבר להוויה. שמיעת התקליט של 'אבינו מלכנו' היא סגולה בדוקה ליראת שמיים. מניסיון".
יש בו תמימות נוקשה בנוסח חב"ד התופסת את העולם במבט של מלחמות אור וחושך ורעים וטובים. הוא ישוחח באותו כאב על העדר התקיפות הראויה מול אויבי ישראל כמו על המינוס שלו בבנק. וכמה ששירתו אצילה וקסומה, פי כמה היא אישיותו. כבן למשפחה שורשית. הוא מתפלל בבית כנסת השכונתי בקראון-הייטס. שם ניתן לראותו עומד ומתפלל כעובד השם מנעוריו, ראשו עטוף בטלית ופניו אינם נראים.
"אומרים שתפילת שחרית שגרתית של יום חול יכולה להתמשך שעתיים", אמרתי לו בהתגרות חסידית. "לשון הרע", הגיב מיידית, "איך אומרים אצלכם בישראל? אני מכחיש! רוב הזמן אני עם הילדים בביתי, עוזר לשמונת ילדיי לעשות שיעורי בית".
אומרים עליו שהוא חושש לעלות על מטוסים. את זה הוא לא מכחיש. "חששתי מאוד. בזמן שיש רעידות, אוי ווי איזה פחד. אפילו בטיסות של חמש עשרה שעות לא עצמתי עיניים לרגע. עד שבקשתי ברכה מהרעבע שהשיב: 'שיהיה עמו תהלים ותניא וילבש טלית קטן כשר'. מאז אני יכול לטוס לאוסטרליה ולישון בטיסה כמו ילד קטן".
באיזה מקום לא תופיע?
"בבית הקברות. הרי אני כהן".
תוכניות לעתיד?
"תקליט חדש שיופיעו בו רק ניגוני חב"ד. 'אבינו מלכנו' נקלט טוב, הגיע הזמן לעוד אחד.
ולסיום: משפט סיכום על עמיתך?
"המיוחד בשירה של ר' מרדכי שיהיה בריא הוא סייעתא דשמיא בגדול. אשרינו בני הדור שלנו שמרדכי בן דוד נתן לנו אוצרות של שעות על גבי שעות של התעוררות, חיזוק ושמחה. אני מאחל לו שימשיך כך עוד הרבה שנים".
מרדכי בן דוד / נפש מיוסרת
הקופצנות העליזה של מרדכי ורדיגר על הבמה ועליזותו המידבקת ומתפשטת לכל עבר, נשארות על הבמה ואינן הולכות עמו לכל אשר יפנה.
בניגוד לתדמיתו כ"האברך מהטישים הרוקד על כל פרנצ'ע אפשרית", מרדכי ורדיגר, בשנות החמישים לחייו, הוא איש מופנם ומתחבט, כזה שתובע מעצמו סטנדרטי-התנהגות מחמירים ומציב לעצמו דרישות גבוהות בדרכו העולה מעלה לעבודת השם.
דוק תמידי של רצינות אופף את כל תהלוכותיו והוא ממש לא הכתובת הנכונה להעברת שעות של פנאי או להשמעת בדיחה טובה. הבאים אל קרבתו כמו נדבקים בתביעה עצמית המשודרת מכל משפט או תגובה שלו. חידוש של 'אור-החיים' יתקבל בברכה, דבר תורה יישמע בצימאון, ווארט חסידי יאוזן בהשתוקקות, משל מוסר נפלא יעורר אהדה. כל השאר - לא בביתו ולא בסביבתו.
חלק נכבד משעות השבוע מוקדש ללימוד תורה רצוף עם חברותא שמלווה אותו כבר 18 שנה. זה לו שנים ארוכות שאינו מדבר בשבת קודש דברים בטלים, בשנה האחרונה נוסף גם יום שישי לקבלה זו. נפשו קשורה באיתנות תמימה בנפש אדמו"רים ומורי דרך המייסרים את מקושריהם בשבט מוסר קפדני והוא שותה בצמא את דבריהם ומתהלך לפי נתיביהם. יממות רבות הוא מסתובב בקברי תלמידי הבעש"ט במזרח אירופה, מתפלל ומתחטא בפני בוראו. רבים הבאים איתו במגע קרוב, אחרי ששנים ארוכות הכירו אותו רק מהפלקטים ומהעטיפות, משתאים מהדמות המפתיעה שנחשפת אחרי שמתקרבים אל הסנה הבוער: עובד השם ביגיעה.
שמענו כי יש לך פחד מהופעה בציבור.
"פחד מוות. אחרי שלושים שנה הוא התמעט. אך ההתרגשות נוראה. הרבה דברים יכולים בשנייה אחת להפיל אותך על הבמה ובטבע אני פחדן, אבל ברגע שאני כבר נמצא על הבמה - הכל עובר".
יש מקום שלא תופיע בו?
"כל עוד שהמקום מוכשר על פי ההלכה ומשלמים בצ'ק שיש לו כיסוי - אופיע".
ולסיום: משפט סיכום על עמיתך?
"שירתו של אברמ'ל היא שירת נשמה של דברים היוצאים מן הלב. הרבה רגש ונשמה, חוץ מהקול שלו שהוא מתנה מהשמים. אברמ'ל גם חרוץ מאוד ומביא איתו דברים טובים ויש לו סייעתא דשמיא".
לכתבה זו התפרסמו 6 תגובות - לקריאת כל התגובות
הוסף תגובה
6 תגובות
1.
התרגשות גדולה
כ"ב כסלו ה׳תשס״ז
משום מה לא התרגשתי כל כך למרות הנסיונות שלכם לרגש אותי...
לענ"ד זה אתר זה אינו המקום לסגידות הללו.
לענ"ד זה אתר זה אינו המקום לסגידות הללו.
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
2.
very nice!
כ"ג כסלו ה׳תשס״ז
when will thay sing together.?
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
3.
dov shorin and his new song
כ"ג כסלו ה׳תשס״ז
dov shorin the long lost partner of r shlomo karlibach has a new mashiah song that is wanderfull...
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
4.
2 המאורות זה מזכיר את ח"י אלול ?
כ"ג כסלו ה׳תשס״ז
קצת הגזמם בניפוח הכתבה, וההתרגשות מסביב (ממש להביא את כל הכתבה).
זה מתאים לשבבניקים הבני ברקים להתעמק בשטויות האלו ולא לאתר מכובד כמוכם.
זה מתאים לשבבניקים הבני ברקים להתעמק בשטויות האלו ולא לאתר מכובד כמוכם.
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
5.
הערה
כ"ג כסלו ה׳תשס״ז
זה מה שקורה כשכתב פוליטי מראיין אמני תרבות
עקב מחסור בהבנת מושא הסיקור, הכותב לא יכל להשתמש בתיאורים מהלקסיקון הפוליטי שלו ונותר עם אוצר מילים מהעולם התורני. כבר היינו יכולים לחשוב שורדיגר הוא משפיע ובעל מוסר ("משתאים מהדמות המפתיעה שנחשפת אחרי שמתקרבים אל הסנה הבוער: עובד השם ביגיעה") ופריד בכלל אחד מהל"ו צדיקים ("מתי המלאכים שותלים את השירים בראשכם")
עקב מחסור בהבנת מושא הסיקור, הכותב לא יכל להשתמש בתיאורים מהלקסיקון הפוליטי שלו ונותר עם אוצר מילים מהעולם התורני. כבר היינו יכולים לחשוב שורדיגר הוא משפיע ובעל מוסר ("משתאים מהדמות המפתיעה שנחשפת אחרי שמתקרבים אל הסנה הבוער: עובד השם ביגיעה") ופריד בכלל אחד מהל"ו צדיקים ("מתי המלאכים שותלים את השירים בראשכם")
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
1
6.
Avreml
כ"ג כסלו ה׳תשס״ז
Is this kidush shem Lubavitch? Take a look on Mordechai, do you have to wear a tchup (בלורית)?
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
מאפשרים לכם לקבל
