מערכת COL
|
יום ז' כסלו ה׳תשס״ז
28.11.2006
רעיון לחזרה בבתי כנסת / פרשת ויצא
כאשר יצא יעקב מבית אביו יצחק, בדרכו אל בית לבן הארמי, התפלל לה' שישיב אותו בשלום, ואמר: "ושבתי בשלום אל בית אבי" (כח, כא). תפילתו זו של יעקב נתקבלה, וה'שלום' שנעשה לבסוף בינו לבין לבן, לפני חזרתו לבית אביו – היה שלום כפול, הן "שלום מלמעלה למטה" והן "שלום מלמטה למעלה" ■ דרשה עבור אנ"ש והתמימים מאת ר' מנחם-מענדל רייצס ב'כתבה מלאה'
כאשר יצא יעקב מבית אביו יצחק, בדרכו אל בית לבן הארמי, התפלל לה' שישיב אותו בשלום, ואמר: "ושבתי בשלום אל בית אבי" (כח, כא).
ומבאר רבינו הזקן ב'תורה אור' (כא, סע"ג ואילך), שאת המלה "בשלום" יש לפרש בנוטריקון של "ב' שלום", כלומר, שני "שלום". והיינו, כי בשלום ישנם שני אופנים: "שלום מלמעלה למטה" ו"שלום מלמטה למעלה", - "כידוע שבאופן התחברות של העליון עם התחתון יש שני אופנים: האחד, שירד העליון אל התחתון מלמעלה למטה, והשני: שיעלה התחתו אל העליון מלמטה למעלה", - ויעקב התפלל שהוא ישוב עם "בשלום", שני סוגי השלום גם יחד.
[ובמאמר המוסגר נוסיף בקיצור נמרץ:
כך גם מסבירים את הפסוק בתהלים, שהוא ה'סיסמא' של ימי הגאולה שאנו בעיצומם – יו"ד כסלו, יום גאולת אדמו"ר האמצעי, וי"ט כסלו, חג הגאולה של אדמו"ר הזקן – "פדה בשלום נפשי": הפדייה היא באופן של "ב' שלום", שני אופנים של "שלום". וזהו גם הרמז בכך שחוזרים על פסוק זה הן בגאולת אדמו"ר הזקן והן בגאולת אדמו"ר האמצעי, משום שגאולת אדמו"ר הזקן שייכת לענין "שלום מלמעלה למטה", ואילו גאולת אדמו"ר האמצעי שייכת לענין "שלום מלמטה למעלה"].
ואכן, תפילתו זו של יעקב נתקבלה, וה'שלום' שנעשה לבסוף בינו לבין לבן, לפני חזרתו לבית אביו – היה שלום כפול, הן "שלום מלמעלה למטה" והן "שלום מלמטה למעלה":
"שלום מלמעלה למטה" – כאשר הקב"ה התגלה מלמעלה אל לבן והזהיר אותו שלא יגע ביעקב לרעה, ש'שלום' זה עיקרו הוא מצד ההתגלות מלמעלה אל לבן שלמטה;
"שלום מלמטה למעלה" – לאחר מכן הוסיף לבן וביקש מצד עצמו לעשות שלום וברית עם יעקב, "לכה נכרתה ברית אני ואתה", ש'שלום' זה הוא באופן ש"מלמטה למעלה", שלום שאינו רק מצד הציווי מלמעלה, אלא הוא פורץ ועולה מתוך מציאותו של לבן עצמה. שלא זו בלבד והוא נוהג בשלום כ'מצווה ועומד', אלא שהוא עושה זאת מרצונו האישי ומיוזמתו.
ב.
בדרך זו יש לתת טעם במנהג ישראל, שכאשר שני יהודים נפגשים אומר אחד לחבירו: "שלום עליכם", וזה משיב לו: "עליכם שלום" (וכך הוא בנוסח קידוש לבנה, שנערוך בעז"ה במוצאי שבת זו). וידועה הקושיא: מדוע השני הופך את דברי הראשון – זה אומר "שלום עליכם", וזה עונה לו (באופן של 'איפכא מסתברא'...-) "עליכם שלום"?!...
אלא:
אם השני היה חוזר על דברי הראשון, ואומר גם הוא "שלום עליכם" – היה אפשר להבין זאת כאילו הוא רק חוזר ומאשר את דברי הראשון, ותו לא;
לכן הוא משנה ואומר בלשון אחרת, חדשה: "עליכם שלום" – להדגיש, שרצונו בשלום אינו רק משום שהראשון פתח בכך, ו'אין לו ברירה', אלא שהוא רוצה בשלום בבחירתו האישית ומצד עצמו!...
(ע"פ לקו"ש חכ"ה ע' 163 ואילך)
ומבאר רבינו הזקן ב'תורה אור' (כא, סע"ג ואילך), שאת המלה "בשלום" יש לפרש בנוטריקון של "ב' שלום", כלומר, שני "שלום". והיינו, כי בשלום ישנם שני אופנים: "שלום מלמעלה למטה" ו"שלום מלמטה למעלה", - "כידוע שבאופן התחברות של העליון עם התחתון יש שני אופנים: האחד, שירד העליון אל התחתון מלמעלה למטה, והשני: שיעלה התחתו אל העליון מלמטה למעלה", - ויעקב התפלל שהוא ישוב עם "בשלום", שני סוגי השלום גם יחד.
[ובמאמר המוסגר נוסיף בקיצור נמרץ:
כך גם מסבירים את הפסוק בתהלים, שהוא ה'סיסמא' של ימי הגאולה שאנו בעיצומם – יו"ד כסלו, יום גאולת אדמו"ר האמצעי, וי"ט כסלו, חג הגאולה של אדמו"ר הזקן – "פדה בשלום נפשי": הפדייה היא באופן של "ב' שלום", שני אופנים של "שלום". וזהו גם הרמז בכך שחוזרים על פסוק זה הן בגאולת אדמו"ר הזקן והן בגאולת אדמו"ר האמצעי, משום שגאולת אדמו"ר הזקן שייכת לענין "שלום מלמעלה למטה", ואילו גאולת אדמו"ר האמצעי שייכת לענין "שלום מלמטה למעלה"].
ואכן, תפילתו זו של יעקב נתקבלה, וה'שלום' שנעשה לבסוף בינו לבין לבן, לפני חזרתו לבית אביו – היה שלום כפול, הן "שלום מלמעלה למטה" והן "שלום מלמטה למעלה":
"שלום מלמעלה למטה" – כאשר הקב"ה התגלה מלמעלה אל לבן והזהיר אותו שלא יגע ביעקב לרעה, ש'שלום' זה עיקרו הוא מצד ההתגלות מלמעלה אל לבן שלמטה;
"שלום מלמטה למעלה" – לאחר מכן הוסיף לבן וביקש מצד עצמו לעשות שלום וברית עם יעקב, "לכה נכרתה ברית אני ואתה", ש'שלום' זה הוא באופן ש"מלמטה למעלה", שלום שאינו רק מצד הציווי מלמעלה, אלא הוא פורץ ועולה מתוך מציאותו של לבן עצמה. שלא זו בלבד והוא נוהג בשלום כ'מצווה ועומד', אלא שהוא עושה זאת מרצונו האישי ומיוזמתו.
ב.
בדרך זו יש לתת טעם במנהג ישראל, שכאשר שני יהודים נפגשים אומר אחד לחבירו: "שלום עליכם", וזה משיב לו: "עליכם שלום" (וכך הוא בנוסח קידוש לבנה, שנערוך בעז"ה במוצאי שבת זו). וידועה הקושיא: מדוע השני הופך את דברי הראשון – זה אומר "שלום עליכם", וזה עונה לו (באופן של 'איפכא מסתברא'...-) "עליכם שלום"?!...
אלא:
אם השני היה חוזר על דברי הראשון, ואומר גם הוא "שלום עליכם" – היה אפשר להבין זאת כאילו הוא רק חוזר ומאשר את דברי הראשון, ותו לא;
לכן הוא משנה ואומר בלשון אחרת, חדשה: "עליכם שלום" – להדגיש, שרצונו בשלום אינו רק משום שהראשון פתח בכך, ו'אין לו ברירה', אלא שהוא רוצה בשלום בבחירתו האישית ומצד עצמו!...
(ע"פ לקו"ש חכ"ה ע' 163 ואילך)
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
