הטענה הראשונה של הילדים הייתה "למה חילקו את זה לשני חלקים, ומה עם החלק השני?". לו אני במקום מלכהלי, הייתי מקבל זאת כמחמאה. נסו לתאר לעצמכם את ערב שבת, בשעון חורף, כשהכול מתנקז לכיוון הרגעים האחרונים, ואתה מחפש דרך הגיונית כדי להעסיק את הילדים הקטנים (אלה שעדיין לא יודעים לשטוף את הכלים). אז הנה לכם שיטה מצוינת: "מי שיהיה מוכן לכבוד שבת יוכל לראות את בראשית עם מלכהלי". לא תאמינו איך זה עבד. תוך דקות הם היו מוכנים ומצוחצחים, יושבים בשקט מול המחשב, ומאפשרים לנו לעבור בשלום את הדקות האחרונות שלפני הדלקת הנרות. אפילו נקיפות מצפון לא היו לנו, הרי הילדים רואים פרשת שבוע.

מלכהלי היא תופעת טבע בפני עצמה. השם המלא הוא מלכהלי בלוי חנוכה. היא הגיעה מקהילת חב"ד ועוסקת בריתמיקה ובהפעלת ילדי הגן. במשך שנים הכרנו בעיקר את הקלטות עם הספרים המצורפים, בהדרכתם פיזזו הילדים בשירי הפעלה ומשחק. בשנים האחרונות עשתה מלכהלי הסבה לכיוון הווידיאו, ומאז היא לא נחה לרגע. לאחר הצלחה לא מבוטלת עם סרטי השירים וההפעלות לילדים, הגיעה גם לפרשת השבוע – בהחלט פנייה מבורכת. החלק הראשון מכסה את ספר בראשית, עד לפרשת תולדות. כל פרשה נפתחת בסיפור של מלכהלי לקבוצת ילדים, או ילדות, ומשם עוברים לשיר או הצגה העוסקים בנושא.

אחד הדברים הבולטים בהפקה הוא איכות המוסיקה והקלטת השירים. שילובי הקולות של הילדים, יחד עם כישרונה של מלכהלי בכתיבה ובהלחנה, מגיעים לתוצאה ראויה לכל אוזן. מלכהלי מקפידה להקליט הכל באולפן, ואני מתכוון ממש להכל. גם קטעי ההקראה לילדים מוקלטים מראש, דבר שעליו ניתן היה לוותר. נכון, שבזמן הצילומים זה חוסך את הצורך בהקלטה מקצועית של הקולות, אך זה גורם לאיזשהו חוסר אמינות בדיבור, ובשיחה הקולחת עם הילדים. בזמן הצילום, מלכהלי מתאמצת להישאר צמודה להקלטה המקורית, והדבר פוגע במקצת בטבעיות ובזרימה של הסיפור לילדים. אך ילדים, כמו ילדים, נשארים מרותקים, גם בזכות אורכם של ההסברים, שאינו הופך למייגע, ומותאם לרמת הסבלנות שמגלים הזאטוטים.

התפאורה והתלבושות לאורך הסרט ראויים גם הם לציון מיוחד. מקורות יודעי דבר מספרים לי שמלכהלי לא מוכנה לחפף, ועד שהצילום או התלבושת לא תהיה מושלמת, היא לא תעבור לצילום הבא. אמנם, אני מרחם קצת על הילדים שהשתתפו בצילומים, אבל התוצאה בהחלט מרהיבת עיניים. ומעבר לזה, ניתן לזהות את הילדים שהיו גם בצילומים הקודמים, כך שכנראה לא מדובר בחוויה קשה במיוחד.

לכולנו מוכרת התופעה של סרטים המספרים אירועים שקרו לפני מאות ואלפי שנים, המצולמים במקום שבו רואים את קיר האבנים, אבל בקלות ניתן להבחין גם בארון של בזק, או במקרר החשמלי. אינני בטוח שלילדים הצופים זה מפריע, אבל בסרט של מלכהלי לא מצאתי נפילות כאלה. הסרט מצולם בנופים בראשיתיים, החפים מכל סממן מודרני, והתלבושות, יחד עם האביזרים המצולמים, בהחלט מעניקים לצופה את הנופך ההיסטורי.

לפני סיום, אינני יכול להתעלם מהטענה שהועלתה ע"י הילדים (ראה בתחילת הטור). מדובר בשלושים ושלוש דקות של סרט בלבד, והפרומואים לחלק השני אכן נותנים חשק לעוד, אבל גם קצת אכזבה מאורכו של הסרט. אך אל דאגה, התוצאה מצדיקה את ההשקעה, וההנאה של הילדים, יחד עם העיסוק בפרשת השבוע, שווה כל רגע.