יהודה וחברו אלי גרוסברג יצאו לתהלוכה באיזור אלווד. איזור שבעבר שקק חיים יהודים. בבית הכנסת התפללו בעבר כ-1400 מתפללים. כיום ישנם שם רק זקנים וזקנות.

כאמור, הבחורים החליטו ללכת לשמח אותם. מיד עם צאת השבת, וכניסת יו"ט, השתוקק אלי לסיגריה, אך כל מאמציו למצוא אש דולקת או גוי בסביבה עלו בתהו. מרוב יאוש הוא יצא לרחוב, ושם ראה בחור צעיר, ממנו הוא הדליק את הסיגריה.

בדחף פתאומי הוא החליט לשאול אותו האם הוא יהודי? התשובה היתה חיובית, ושמו מיכאל משה. מיכאל הוזמן לומר לחיים ולהשתתף בהקפות, ונענה בחיוב. ומהרגע שהוא נכנס לבית הכנסת, הוא לא הפסיק לרקוד. אך זה לא סוף הסיפור.

בשעה 11 בלילה כשהסתימו ההקפות, והם החליטו לחזור ל"ישיבה שול" (מרכז חב"ד במלבורן), הם הזמינו את מיכאל שנענה בחיוב. אך גם זה לא סוף הסיפור: מיכאל הוזמן להשתתף גם בהקפות ובתפילה למחרת היום, ואף קיבל סידור עם תרגום לאנגלית.

תוך כדי קריאת התורה, התברר שכאשר מלאו למיכאל 13 שנים, בדיוק עברה משפחתו דירה, וכך הוא לא זכה לחגוג בר-מצוה. מובן שנערך לו במקום טקס בר-מצוה, והשמחה הרקיעה שחקים.

כותב הבלוג מסיים: "אני די בטוח שהסיפור הזה עדיין לא הסתיים"