מערכת COL | יום ט"ו אלול ה׳תשס״ו 08.09.2006

בעל הטור משוכנע: חב"ד והומור הולכים ביחד

זה לא מפתיע שבחב"ד יודעים להנות מבדיחות, אומר ניל סטיינברג, בעל טור בעיתון 'שיקגו סאן טיימס'. הוא סובר כי "אפילו שהומור ודת לא בדיוק הולכים יד ביד, הגישה של ליובאוויטש ליהדות היא מקרה חורג ראוי לציון" ■ את הדברים המחמיאים סטיינברג כתב בעקבות בדיחה שהוא קרא באתר של בית-חב"ד בנורת' ברוק, אילינוי. הבדיחה, אגב, עוסקת בזוג אחים עשירים, רב קהילה והספד בהלווייה לבדיחה המלאה
בעל הטור משוכנע: חב"ד והומור הולכים ביחד
'תרנגול' מחלק חביתות לאחר שחרית בבית-חב"ד בנורת' ברוק

ניל סטיינברג, בעל טור בעיתון "שיקגו סאן טיימס" כתב את הקטע הבא בטורו השבוע:

כפי שראינו, הומור ודת לא בדיוק הולכים יד ביד. אולם הגישה של ליובאוויטש ליהדות היא מקרה חורג ראוי לציון. הם שומרים על אמונתם בחשק רב ומשתמשים במסורת שלהם לא כמקל לגנות אנשים, אלא כקולב לקרב אותם.

לכן, זה לא מפתיע שהם יודעים להנות מבדיחות. כדי להנות מהבדיחה הבאה - אותה לקחתי מהאתר של בית-חב"ד בצפון ברוק - תצטרכו להבין את משמעות המילה "מענטש" באידיש - שהוא מעבר להבנה המילולית של "איש" אלא גם "אדם טוב".

הנה הבדיחה:

איזי והאוורד היו אחים. לדאבון רבים, שום דבר טוב לא יכול להיאמר עליהם - הם ניהלו עסקים עקומים, אמרו שקרים ורימו עניים.

אבל הם גם היו מאוד מאוד עשירים.

כשאיזי מת, אחיו האוורד הלך לרב הקהילה ואמר, "אני אתרום לבית-הכנסת 100 אלף דולר אם אתה תגיד בהלווייה שאחי איזי היה מענטש".

הרב חשב ארוכות ובכבדות ולבסוף הסכים.

בהספד בהלווייה, הרב גולל בפני הקהל את חטאיו וחייו השליליים של המנוח איזי. לקראת סיום הוא הוסיף: "אבל ביחס לאחיו, הוא היה מענטש".

לכתבה זו התפרסמו 4 תגובות - לקריאת כל התגובות
הוסף תגובה
הוסף תגובה
4 תגובות
1.
ל-2
י"ז אלול
מענטש זה אדם בי המענטש תיהיה בן אדם
2.
תגובה ל 1
ט"ז אלול
אהבתי תבדיחה שלך יותר .... תגיד את זה לנייל סטיינברג
3.
מזה מענטש? אשמח לתשובה
ט"ז אלול
אבל ממש יפה שלא חושבים שאנו איזה חנוקים בהומור
4.
תוסיפו בדיחות
ט"ו אלול
ואני המתחיל, באותו ענין: היה מנהג בעיר אחת שלא קוברים מת עד שהיו אומרים עליו דבר זכות. היה שם איש רע מעללים שאי אפשר היה לומר עליו שום דבר טוב. חיכו לקבורה ואף אחד לא היה יכול למצוא משהו טוב להגיד עליו. עד שקם הרב ואמר: "יש לי דבר טוב לומר עליו - ביחס לבנו הוא עוד בסדר". ואז קברו אותו. עברו השנים ובנו גם כן נפטר. שוב חיכו הרבה זמן בגלל שלא יכלו למצוא עליו דבר טוב. עד שלבסוף קם הרב ואמר: "יש לי לומר עליו דבר טוב - בזכותו יכלו לקבור את אביו".