מאת דוד דמן

בדיוק לפני שנה, בתאריך הזה, קשה היה לאתר את הרב יוסף נמס, שליח חב"ד בניו אורלינס. ההוריקן קתרינה פקדה אז את העיר, הרסה את הסכרים, ושחררה את מי נהר המיססיפי לרווחה. כזכור, המים הציפו את כל העיר וגרמו לאחד מאסונות הטבע הקשים בהיסטוריה של ארצות הברית. שמונים אחוזים ממנה הוצפה כליל, וחמישים אחוזים חרבו כליל.

הרב יוסף נמס היה אז בעיר, בתוך בית האבן שלו. יחד עם משפחתו בת תשע הנפשות, ועוד ארבע בנות יהודיות תיירות שנקלעו למקום, מצא מפלט בקומה השנייה בביתו, וציפה שהזעם יעבור והסערה תשכך. "רוחות עזות נשבו, המים הלכו וגאו עד שהגיעו לגובה רב, אך בחסדי השי"ת הצלחנו לשרוד את הסערה", משחזר השבוע ר' יוסף את אותם ימים קשים, בשיחה מרגשת ל'משפחה' במלאות שנה לאסון.

לאחר ששקטה הסערה, המים ירדו, והקרקע יבשה, היגרו בני משפחת נמס לניו יורק לארבעה חודשים. ר' יוסף עצמו חזר מיד. לא היתה לו האפשרות להישאר בחוץ בעוד קהילתו מצפה נואשות לשיקום. הוא הרגיש שהוא חייב להקים אותה מהריסותיה וללקט את השברים שנפוצו לכל עבר.

"היום ב"ה אנו שבים אט אט לחיי שגרה", הוא אומר בשיחת טלפון מביתו, שעבר שיפוץ כללי. "אמנם רק מחצית מחברי הקהילה שבו הנה, אך עדיין יש הרבה עבודה".

בית הכנסת שבו הוא מכהן נפגע קשות. המים שעמדו בו משך שבועות ארוכים הביאו לריקבון וחורבן.


ספרי התורה ניזוקו

מיד כשהרב נמס חזר, הוא החל בשיפוצים אינטנסיביים והיום הוא שוב משמש את אלו שחזרו. ולא רק. הרב נמס מספר על מצטרפים חדשים לתפילות ולשיעורים.

"מדובר", הוא אומר, "ביהודים שעד כה לא השתייכו לקהילה, אך כעת לאור הדוחק בו הם נמצאים הם פונים אלינו לעזרה, וכך הם מתקרבים ליהדות".

הרב נמס מספר גם על זרים רבים, בהם בעלי חברות ישראליות שעוסקים בשיקום העיר, שמצטרפים לתפילות ולסעודות השבת. "לרבים מחברי הקהילה אין מטבח ראוי לשמו, שכן כל הבתים ניזוקו ועדין לא שופצו, לכן הם באים אלי לסעוד את סעודות השבת. מדובר בשבעים נפשות שסועדות יחדיו בבית הכנסת את סעודות השבת".

כיצד מצאת את הקהילה כשחזרת?

"בהתחלה, מיד כשחזרנו, היתה כאן אוירת אבל ועצב. הקהילה היהודית עצמה קברה שבעה מחבריה שנפגעו בעקבות האסון, ועוד אחרים, אנשים מבוגרים שמצבם הורע בגין טלטולי הדרכים, ונפטרו בעקבות כך. היו לנו בהתחלה הרבה לוויות, הרבה יגון, ומעט מאוד שמחות. היום, שנה לאחר מכן, האווירה משתפרת והולכת. החיוך חוזר אט אט לשפתים, והתחושה היא כי העטרה חוזרת ליושנה".

כיצד אפשר להתחיל מחדש אחרי חורבן כה עצום?

"יש אכן אנשים שלא מסוגלים להתחיל הכל מחדש, והם באמת לא שבו למקום. אך יש אנשים שחייבים לשוב מפאת עבודתם, או אנשי עסקים שמשקיעים כאן, בשיקום העיר. אני מארח כל שבת על שולחני שישה אנשי עסקים מישראל ששוהים כאן, כחלק מהפרוייקט לשיקום העיר. בימות החול הם משקמים את העיר ובשבתות הם משקמים את הנשמה היהודית שלהם".

האם ספרי התורה שלכם ניזוקו?

"ב"ה לא. עוד לפני בוא הסופה הטמנתי אותם בבית אטום ללא חלונות. המים לא חדרו לשם, והם נשמרו במצב מצויין".

מה עם שאר הקהילות האורתודוקסיות?

"בית הכנסת שלנו שוכן בפרבר קרוב לעיר. ישנו עוד בית כנסת בשם "בית ישראל", שנמצא בתוך העיר ממש, ועקב כך הוא ניזוק קשות מן הסערה. כל השכונה שם חרבה לחלוטין. התמונה המפורסמת של אנשי זק"א מחלצים ספרי תורה מבית כנסת בניו אורלינס, היתה מאותו בית כנסת יפהפה. מדובר בבית כנסת עתיק בן יותר ממאה שנה. כעת הולכים לשפץ אותו.

"בינתיים הם מתפללים אצלינו בליל שבת. בשבת בבוקר הם מתפללים לבדם במבנה ששכרו ברחוב שלנו. כל ספרי התורה שלהם ניזוקו. הם משתמשים כעת בספר תורה שהם קיבלו במתנה מקהילה יהודית בקליפורניה".


יש יהודי, אנחנו כאן

במקום אחר בעיר, ליד האוניברסיטה, פועל בית חב"ד נוסף. מנהל אותו הרב זליג רבקין. המקום מיועד יותר לסטודנטים וצעירים הלומדים באוניברסיטאות השונות בעיר.

השכונה הזאת לא נפגעה כה קשה, וכמו כן בית הכנסת. היום הוא שוב שוקק חיים. רב בית הכנסת עצמו, ר' זליג רבקין, מאשר זאת ל'משפחה'. "לא כולם חזרו, אך הרבה חזרו. כעת אנו כבר עסוקים בהקמת בנין חדש", הוא מגלה.

מתי חזרת לעיר?

"אני חזרתי כבר לחג הסוכות. הקמנו סוכה, והיא היתה אחת הסוכות היחידות בכל העיר. רבים באו אלינו והשתתפו בתפילות".

הרב יוסף נמס מספר גם על רוח של תחיה ששוררת בעיר כולה. תושבים רבים חשים צורך עז לשוב אליה ולבנות אותה מחדש. "יש כאן כמין פרץ של חלוציות", הוא מגדיר זאת.

האם יש סיכוי שהעיר תשתקם לחלוטין?

"אי אפשר לדעת. קשה לחזות מה יתרחש כאן בעוד עשר שנים. העיר סבלה עוד קודם לכן מבעיות רבות, וכעת מקווים שבעקבות האסון הכל ישתפר, ותהיה כאן תקומה מחודשת".

מה שברור, הרב נמס והרב רבקין לא הולכים לשום מקום. כל עוד יהיה שם יהודי אחד, הם יהיו שם בשבילו.