ניסים בסוף הגלות

שרשרת ניסים ונפלאות אירעו לעם ישראל בדרכם במדבר-סיני, בין המופלאים שבהם אירע במעבר הגבול בין "ארץ אמורי" ל"ארץ מואב", עליו אנו קוראים בפרשתינו:

היתה זו התקופה האחרונה לשהות ישראל במדבר, לקראת תום ארבעים שנות הגלות: תמו התלונות והחטאים המסופרים בתורה, תמו מעשי המריבה, הגיע השלב האחרון והסופי של הגלות, רוח הגאולה כבר נושבת במחנה ישראל - הם צועדים בדרך העולה לגאולה הסופית בארץ הנכספת, ובשלב זה הם זכו לניסים מופלאים:

בין ההרים הגבוהים של ארצות מואב ואמורי היה מעבר צר, "נחל ארנון" שמו, הוא היה נקודת-גבול בין שתי מדינות אלו, בנחל זה שהיה יבש ממים בתקופה זו של השנה, תכננו ישראל לצעוד בדרכם לארץ.

אך מבעוד מועד הציבו אנשי-החיל גיבורי צבאות אדום, מואב ואמורי, מארב מסוכן ומשוּלב: חלקם טיפסו לצוקי ההרים ונחבאו במערות ובנקיקי הסלעים וחלקם נותרו בקרקעית הנחל היבש, כולם מצוידים בכלי מלחמה ומשחית, חיצים ואבני בליסטראות וממתינים לתקוף ולבצע טבח היל"ת.

רגע לפני כניסת ישראל לנחל החלה שרשרת ניסים ונפלאות, אנו נמנה חמשה מהם:

1) זעזוע אדמה כבד פקד את הארץ, וצוקי ההרים משני צידי הנחל קרבו ודבקו אלו באלו וחיילי האוייב נמחצו למוות. נס מופלא אירע כאן: מול כל מערה בהר האמורי היה סלע וזיז בולט בהר אדום שמולו, ובעת שנשקו ההרים אחד לשני, נכנסו הסלעים והזיזים הבולטים שבהר אדום, בדיוק לנקבי המערות שבהר האמורי וכל האוייבים שבמערות מתו ולא נשאר מהם אף אחד.

2) עדיין נותרו בחיים חיילי האוייב שבקרקעית הנחל (כי רק ראשי ההרים נשקו ברעידת האדמה, ונותר חלל פנוי בקרקעית הנחל), אך לפתע הגיעה "בארה של מרים", זו שהשקתה את ישראל במדבר, והחלה להזרים מים אדירים בנחל - שהטביעו למוות את צבא האוייב ששרד בחיים.

הקב"ה מגן

3) ישראל חזו ברעידת האדמה וחשבו שזה היה מאורע טבעי, הם לא ידעו שזה היה נס למענם ולהגנתם, הם לא ידעו כלל ממזימת האוייב ולא ידעו ממותו בין ההרים, אמר הקב"ה למלאכי השרת: "מי יודיע לבניי את הנסים והנפלאות שעשיתי כדי להגן עליהם"?

מיד אירע זעזוע אדמה נוסף, הוא הנס השלישי, וההרים שבו למקומם ובתוך כך הבחינו ישראל ש"בארה של מים" נעלמה מעיניהם, עוד הם מחפשים אחריה, נגלתה לעיניהם הבאר מאירה ונוצצת כלבנה, ומימיה זורמים בשצף וסוחפים את גופות חיילי האוייב שטבעו ומתו במים.

4) לפתע הם חוזים בנס נוסף, רביעי במספר, מימי הבאר טיפסו מעלה לצוקי ההרים ולמערות שנמחצו בהם האוייבים למוות, והמים שטפו את המערות וסחפו עמהם את האיברים הרצוצים של האויב ושפך דם ההרוגים.

5) הנס החמישי היה בזרימת מים מהבאר, סביב כל מחנה ישראל - שם בלב המדבר הצחיח, בינות להרי אדום ואמורי, זרמו מים כנחל שוצץ הסוחף בתוכו את גופות ואברי כו' האויב, כדי שכל בני ישראל, אנשים נשים וטף, ילדים וזקנים – יראו את הניסים שעשה ה'.

כשראו כולם את הנפלאות שעשה להם הקב"ה ואיך שהגן עליהם מכל אויביהם הקמים עליהם, פתחו בהלל ושירה לה' יתברך על הנס הגדול - "אז ישיר ישראל את השירה הזאת, עלי באר ענו לה. וגו'".

פעמים אמרו שירה לה'

הגאולה ממצרים והכניסה לארץ לוּותה בניסים ונפלאות מרובים עד אין מספר, פעמים רבות הם היו בסכנת נפשות וה' הצילם לחיים, אך ישראל אמרו שירה רק על שני ניסים: על נס שאירע בתחילת הארבעים שנה, בקריעת ים-סוף (כמסופר בשירת הים בפרשת בשלח) ועל הנס שאירע בסוף הארבעים שנה בנחל-ארנון - מה מיוחד בניסים אלו?

כי, אומר הרבי, ניסים אלו שונים בכך שהם נעשו בידי ה' וישראל לא נזקקו לעשות מאומה:

בשאר ניסי ההצלה מהמלחמות נזקקו ישראל לעשות את אשר בכוחם בדרך הטבע, לצאת להילחם וכו', אף שהנצחון היה בדרך ניסית ועל-טבעית; אך בשני ניסים אלו לא נדרש מישראל לעשות מאומה, אפילו לא תפילות ובקשות מה' - "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון"!

בנס הנעשה בצורה זו מתגלית חיבתו הגדולה של הקב"ה לישראל הניתנת אפילו ללא דרישה ובקשה, לכן בנסים אלו התעוררו ישראל בחיבתם הגדולה לה', לומר הלל ושירה לבורא העולם.

מבין שני ניסים אלו - קריעת ים סוף ונחל ארון - בולט במיוחד נס נחל ארנון:

כי בו לא רק שלא נדרש מישראל שום מאמץ מלחמתי הכל נעשה משמים, ועוד זאת: הם לא ידעו על הסכנה ולא דאגו וחששו בלבם, הקב"ה בישר להם אחר הסוף-הטוב על מזימת הזדון של אויביהם.

לפני קריעת ים סוף שרתה חרדה גדולה במחנה ישראל: "מה יהיה"? שאלו אלו לאלו. הפחד והמצוקה הנפשית גרר אצל חלק מהעם מחשבות התאבדות ("נפלה לים")! ואצל חלקם מחשבה לשוב לגלות ("נשובה מצרימה")! אבל בניסי ארנון לא היה שום מצוקות נפשיות, שכן כלל לא ידעו מהסכנות האורבות. הם התבשרו עליהם רק לאחר ביטולם המוחלט.

חיבת ה' לישראל

אם-כן מדוע סיפר הקב"ה לעם ישראל על הנס שהצילם מאוייביהם? ומדוע נעשו שלוש הניסים האחרונים (רעידת האדמה השניה, עליית מי הבאר למערות שבצוקי ההרים וזרימת המים סביב מחנה ישראל), הלא לא היתה בהם כל הגנה על ישראל, שהרי האוייבים כבר מתו ולא היה עוד שום צורך בנסים נוספים (והרי כלל הוא ש"אין הקב"ה עושה נס ללא צורך")?

כי הנס היה לצורך גדול וחשוב: להראות את חיבתו הגדולה של הקב"ה לעם ישראל, ולעורר אותם להודות ולשיר להקב"ה, "ישראל ראו ואמרו שירה".

"בימים ההם בזמן הזה"

כמו בימים ההם, "ימי צאתך מארץ מצרים" זכו ישראל לניסים ונפלאות מיוחדים בתחילת המסע לגאולה ובסוף הגלות זמן קצר לפני הגאולה, כך גם בזמן הזה, "ימי הגאולה של משיח צדקינו" יראה הקב"ה לישראל ניסים ונפלאות מיוחדים בסוף הגלות ולקראת הגאולה:

לא תמיד מכירים ומבחינים בסכנות האורבות מאויבינו, לא תמיד יודעים על מחשבות הזדון הרעות של שונאינו ולא תמיד יודעים על תיכנוני הפשעים שלהם; אך הקב"ה, בשלב זה של הגלות, השלב האחרון והסופי, כמו בימים ההם: מציל מהרעות אפילו שאיננו יודעים עליהם, והוא מבשר באחריתם את בשורת הנס והגאולה.

הביאור של רבי לוי יצחק

הרה"ג והרה"ח המקובל רבי לוי יצחק שניאורסון - אביו של הרבי ¬- מבאר צדדים רבים בעניני הנס לפי רמזי סודות הקבלה.

הוא מביא את דברי הזוהר הקדוש ש"בנחל ארנון נמצא הזיווג העליון של חביבות הקב"ה לישראל, הזיווג והחיבור הנסתר שאינו מתגלה בעולם", ולכן, אומר האריז"ל בו תוקנה קליפת מואב, כדברי התורה "ארנון גבול מואב", מואב זה הגלות, ועל-ידי ארנון, החיבור המופלא של הקב"ה וישראל נעשה "גבול מואב", סוף לגלות.

המילה "ארנון" בכתיב חסר, בלי וא"ו, היא בגימטריא שלוש מאות ואחד: שלוש מאות זה כל בחינות הגבורות והדינים [שלושים גבורות, כפי שהם כפולות בעשר], הם המקור לכל הגלויות, ואחד, הוא אות אלף, הנוספת על ה"גולה" והופכת אותה ל"גאולה", מבטלת ועוקרת את כל הדינים והגלויות, ומביאה את הגאולה השלימה, בקרוב ממש.

מקורות - מדרשים ופרשני המקרא לבמדבר כא, יג ואילך. לקוטי שיחות חלק כג, עמוד 148. תורת לוי יצחק, עמוד שסג.

תגובות והערות-הארות יתקבלו בשמחה, למייל:    [email protected]