עיפרון במתנה

מספר אחד מאנ"ש במיאמי-ביטש:

כשהיה בננו בגיל פחות משנה, נכנסנו איתו ל'יחידות' אצל הרבי. משום-מה, מיד כשנכנסנו לחדר החל הילד לבכות. נטל הרבי את העיפרון שכתב בו, שבר את חודו (כנראה כדי שלא יזיק לילד) ונתן אותו ביד הילד. במשך כל זמן ה'יחידות' שיחק הילד בעיפרון והיה בשקט. לפני שיצאנו מהחדר, נטלה זוגתי תחי' את העיפרון מיד בננו והניחה אותו על השולחן, אך הרבי פנה אליה ואמר לה: 'קחי את העיפרון, כי כשתיסעו בחזרה לביתכם ייתכן שבאמצע הנסיעה ייזכר התינוק בצעצוע שהיה לו לפני כן ויחפש אותו, ואם לא ימצא אותו – יתחיל לבכות'...

"הילדים נמצאים ברחובות"

בשנת תשל"ז נסע הרב אלימלך שחר לראשונה אל הרבי. הוא עדיין לא נשא אז בשום תפקיד רשמי של שליחות. כשנכנס ל'יחידות' היה נושא עיקרי אחד שהעסיק אותו: הבית הישן שהתגורר בו במושב עמד לפני צו-הריסה והיה עליו להחליט במהירות לגבי מקום מגוריו בעתיד הקרוב. הרבי ענה לו: 'יש עניין של 'ושיננתם לבניך' פעמיים ביום, ומאחר שהילדים נמצאים ברחובות, גם אתה צריך לגור ברחובות'.

הרב שחר התפלא: הרי רק בן אחד שלו לומד ברחובות, ומדוע התבטא הרבי 'הילדים נמצאים ברחובות', לשון רבים? מכל מקום, הוא מיהר לבצע את הוראת הרבי וכעבור חודשיים כבר הצליח לעבור לרחובות. בוקר אחד, כשהלך ברחוב, עצרה אותו גננת וסיפרה לו שהרב שהיה אמור להגיע לפעילות עם הילדים לא הגיע, והילדים מחכים... הרב שחר נענה לאלתר ועד מהרה התקשר לנושא החינוך של ילדי ישראל ברחובות. כיום מכהן הרב שחר כמנכ"ל רשת מוסדות החינוך החב"דיים בעיר. הילדים נמצאים ברחובות...

פינג-פונג בשבת?!

מספר הרה"ח ר' אהרן מרדכי שי' זילברשטרום: כשהתכוננו לפתוח בי"ס של הרשת בעיר גנים, ביה"ס היה אמור להכיל כיתות עד כתה ח. לאחר שפנו אלינו הרבה נערים בגיל מבוגר יותר שחפצו ללמוד אצלנו, חשבנו לפתוח בי"ס תיכון כהמשך לכיתות ביה"ס היסודי. כתבנו על כך לרבי ותשובת הרבי היתה שלילית. בין הדברים כתב הרבי בתמיהה שאינו יודע מי התיר לימודי היסטוריה, ואפילו בביה"ס היסודי זה רק בדיעבד. בעקבות כך החלטנו להכניס את הילדים במסגרת 'נערים עובדים' מטעם אגף התרבות. המסגרת היתה מיועדת לנערים שבמשך חצי יום הם עובדים ומחמש אחר הצהריים הם לומדים במסגרת זו.

באחת השנים פתחנו גם מסגרת מיוחדת לשבתות. היוזמה באה לאחר שהתגלה שנערים הולכים בשבתות לאתרים שיש בהם משום חילול שבת. על מנת למשוך את התלמידים, שילבנו במסגרת זו משחק בכדורי פינג-פונג. משדיווחנו על כך לרבי, הגיע המענה בכתב ידו הק': "פינג פונג בשבת קודש אין לזה מקום כלל וכלל".

ילד צריך להתפלל עם אביו

מספרת הרבנית דונין תחי': במשך כמה שנים לימדתי בבתיה"ס של הרשת בירושלים, בשכונות עיר גנים ואסבסטונים. באחת היחידויות שאלנו את הרבי בקשר לרעיון של פתיחת בית-כנסת חב"ד בין כותלי ביה"ס, שבו יתפללו כל ילדי ביה"ס. הרבי שלל את הרעיון באומרו שכל ילד צריך להתפלל ביחד עם אביו בבית הכנסת. שאם לא כן, הילד יספר לאביו שהתפלל בבית-הספר, ובבית-הספר יספר שהתפלל עם אביו...

להתחיל בח"י אלול

כידוע, הרבי הביע אי שביעות רצון מהחופשה הגדולה בימי הקיץ, ופעל ככל האפשר על מנת לקצר אותה. בכל בתי-הספר בארץ הלימודים החלו בראשון לספטמבר, תאריך שחל לפעמים ימים בודדים לפני ראש השנה, והרבי דרש תמיד שבבתיה"ס של הרשת יתחילו הלימודים לפחות באמצע אלול.

מספר הרב אורי בן-שחר שי': "כשהתקבלתי ליחידות בתחילת אלול תשכ"א, הרבי שאלני מדוע תחילת הלימודים בארץ היא לפי הלוח שנה הלועזי. עניתי שכנראה זה בגלל המשכורות והתקציבים שניתנים בראשון לחודש. אמר הרבי: רצוני שבבתי-הספר של הרשת יתחילו ללמוד בח"י אלול. הרי ח"י אלול הוא יום ההולדת של הבעש"ט ושל אדמו"ר הזקן ששניהם התעסקו בחינוך. הבעש"ט היה 'באהעלפער' [=מסייע לילדים ב'חדר'], ואדמו"ר הזקן אף הוא התעסק בחינוך. וכאן סיפר לי הרבי את הסיפור הידוע על 'קול ילד בוכה', ואמר שמכאן רואים את גודל דאגתו לילדי ישראל. והרבי סיים: אבקש שבכל בתי הספר יתחילו ללמוד בח"י אלול".

תלמידות כשוטרות-ביטחון?

בכסלו תשכ"ב כתב הרב צבי הרטמן שי' לרבי: "בהרבה בתי ספר קיים ארגון של שוטרי בטחון. תפקידם לעמוד במעבר חצי' משני צידי הכביש ולשמור שהתלמידים יחצו את הכביש רק במעבר חצי'. גם בבית ספרנו קיים ארגון כזה, וראיתי שגם בנות משמשות בתפקיד של שוטרות. הדבר לא מצא חן בעיני, וביטלתי את השתתפותן בארגון זה. האם נהגתי נכון?". במענה מכ"ג כסלו כתב לו הרבי: "בענין השוטרות שביטל זה – מובן שכן ינהג גם להבא".

ה'רשת' היא 'תומכי תמימים'

בחודש תשרי תשי"ח נכנס הרה"ח יצחק גנזבורג ז"ל ליחידות שבסיומה ביקשו הרבי למסור פריסת שלום לעוסקים בענייני ה'רשת' באה"ק. ואכן, בערב כ' במרחשוון ארגן הרב גנזבורג אסיפת כל מורי ומורות הרשת כדי לקיים את הוראת הרבי. להלן קטע מדברי הרב גנזבורג באותה אסיפה.

"זכיתי להיות אצל כ"ק אדמו"ר שליט"א. כשנכנסים לרבי, מרגישים ממש ששכינה מדברת מתוך גרונו. בכניסתי היו לי חמישים דברים למסור לרבי שאנ"ש בארץ ביקשו ממני לבקש עבורם. משהגשתי את הרשימה הארוכה עבר הרבי על הרשימה וכמו שיש לו ספר עם מלאי של תשובות השיב הרבי על כל פרטי הדברים. חשוב לדעת שהרבי יודע מכל הנעשה במוסדותיו ואצל עדת החסידים. הרבי גילה בקיאות רבה בפרטות ממצב בתי הספר, המורים, התלמידים וחומר הלימודים. היחידות התארכה כשעה וחצי, במהלכה דפקו על דלת חדרו של הרבי והרמז על כך שזמני תם היה ברור. אולם הרבי המשיך לדבר ואני הקשבתי בדריכות.

"הרבי התאונן בדבריו על אי התפתחות בתי הספר: 'מדוע בתי הספר אינם גדלים, הן במספר בתי הספר והן בהגדלת בתי הספר הקיימים. כל אחד צריך להרגיש את עצמו כחלק מהעצם וכל אחד חייב לבנות אותו'. אחר כך המשיך הרבי: 'הרשת היא תומכי תמימים. פעם למדו בתומכי תמימים רק נערים, כיום – גם נערות. זה שאנו לומדים לימודי חול זה מפני גזירת המלכות, וכשלומדים לימודי קודש זה ממש תומכי תמימים'.

"אחר כך אמר הרבי: היה צורך להגביר את ההשפעה להמשכת התלמידים ללמוד בישיבה לאחר סיום שנות בית הספר. כתבתי לא פעם שבתי הספר צריכים להיות לדוגמה בניקיון, בלימודים, ובעיקר ביראת-שמים. לפי המכתבים שהנני מקבל, בתחילה היתה מסירות נפש גדולה יותר ועכשיו זה נחלש. ותקוותי שעל-ידי מסירת הדרישת-שלום שלך, יתגבר העניין".

צופה ומביט

פעם שאל הרבי את אחד מאנ"ש שנכנס אליו ל'יחידות' בשלהי חודש תשרי: "מדוע בראש השנה לאחר תקיעת שופר ראיתי את בנך ללא משקפיים, ואילו בשמחת-תורה בעת ההקפות ראיתי אותו עומד עם משקפיים?"...

"מעביר צאנו תחת שבטו"

בשנת תשמ"ז יצא הרבי בקריאה שלכל ילד יהודי יהיו סידור, חומש וקופת-צדקה משלו. באותה תקופה שאל הרבי מדי פעם ילדים שנתקבל בהם אם יש להם סידור וקופת צדקה. בראשית חודש אדר תשמ"ז ביקש הרבי שכל הילדים יעברו לפניו כשקופות הצדקה בידיהם, והוא נתן לכל אחד מהם מטבע של חמישה סנט על מנת לשלשל אותו לקופה הפרטית שלהם.

בזכות הדפסת התניא

שרה פריאמנט מלונג-איילנד, ניו-יורק, השתתפה בקביעות בפעילות של מועדוני 'צבאות ה'' בסביבות מגוריה. יום אחד בשנת תשד"מ, כשלא הופיעה לפעילות היומית, סיפרו חברותיה לרכז המועדון, הרב ישראל גולדשטיין, כי הילדה חלתה. הרב גולדשטיין התקשר לביתה והאם המודאגת סיפרה לו כי כל גופה של הילדה התכסה כתמים אדומים, כתוצאה מהתנפחות של הכדוריות האדומות בדם. שלושת המומחים עמם התייעצה אמרו כי המצב קשה ומסוכן.

ר' ישראל הרגיע את האם והבטיחו שיבקש את ברכת הרבי עבור בתה. הוא הציע לה להשתתף בהדפסת מהדורה של ספר התניא לזכות החלמת הילדה. האם הביעה מיד את הסכמתה, ולמחרת כתב ר' ישראל פתק לרבי ובו סיפר על מחלתה של הילדה ועל ההחלטה להדפיס את התניא לזכותה בלונג-איילנד, וביקש את ברכת הרבי עבורה. הרבי מתח קו תחת המשפט במכתב בקשר להשתתפות בהדפסת התניא, והוסיף: 'אזכיר על הציון'.

למחרת, יום שישי, בהשתדלותו של הרב גולדשטיין, הדליקה הילדה נרות שבת-קודש ונתנה צדקה. את התניא הוחלט להדפיס כבר ביום ראשון. במוצאי שבת התקשר ר' ישראל למשפחת פריאמנט כדי לשאול בשלום הילדה, ומעברו השני של הקו נשמעה האם בקול חנוק מהתרגשות: 'לא יאומן, כל הסימנים נעלמו והילדה מרגישה בריאה לחלוטין!'. הרופאים המופתעים סירבו להאמין, אך עובדה היא שביום ראשון חזתה הילדה בתהליך הדפסת התניא בלונג-איילנד, כשהיא בריאה ושלמה.

בשלב זה החליטה המשפחה להקפיד על הידור בכשרות האכילה והשתייה. כשהרב גולדשטיין דיווח לרבי על סיומו המוצלח של המבצע, ענה הרבי: 'כן יבשר בשורות טובות כל הימים. אזכיר על הציון'.