ראיין: שלמה הלפרין

עברו 12 שנה, בוודאי חושבים על השאלה המתבקשת מה חסר העולם בלי הרבי מליובאוויטש?

התחום שבו עסקתי בקשר עם הרבי לא היה "העולם" אלא הדברי תורה שהרבי אמר.

שבהם היה מסר יוצא מגדר הרגיל?

בוודאי. חידושים נפלאים, מבהילים את הרעיון. הן בנגלה והן בחסידות.

היתה לו דרך מיוחדת עם חידוש?

(בחיוך) אם חידוש זה מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, אז כן. אבל בעקרון הכל נמצא הרבה קודם. בתורה שבכתב, במשניות, בגמרא וכו'. חידושים ממש שלא ניתנו מסיני, לא שייך שיהיו ואסור שיהיו, אלא שיש עניינים בתורה שניתנו בכללות וצריך לפרטם ולגלותם, וזה מה שעושה התלמיד ותיק. כך זה בענייני הלכה, שניתנו לנו הכלים להבין הלכות מתוך כללי התורה, וכך בעניינים שקשורים להשקפת היהדות, כמו גם בשאלות הבסיסיות, מה זה תורה, מצוות, מה זה הקב"ה. כך זכינו לגילויים כמו גילוי תורת הבעש"ט ותורת חב"ד, ובזה גופא הרבי גילה עוד יותר ועוד יותר.

מה תמצית החידוש?

הרבי קישר את הדברים הנשגבים ביותר עם העולם, את התורות החסידיות העמוקות עם החיים. אבל למה נדבר דברים מופשטים, ניקח דוגמאות. דוגמה פשוטה, ההלכה היא שהמזוזה צריכה להיות סמוכה לרשות הרבים, "כי היכי דלינטריה טפי" (כדי שתשמור יותר). זאת אומרת שהמזוזה שומרת על הבית. כך אמנם כתוב בתורה, ובכל זאת טעם האדם הוא, שאם הוא נכנס לבית ומגלה גניבה, האינסטינקט הטבעי הוא לבדוק את המנעול. אחר כך הוא יבדוק את החלונות. מבשרי אחזה, אני מדבר לא על אחרים, אלא על עצמי, אינסטינקטיבית אני נוטה לבדוק את המנעול.

למה לא עולה על הדעת לבדוק קודם כל את המזוזה? גם המהדר במצוות, המדייק מאד בדיני המזוזה, והיודע כי המזוזה שומרת על הבית, מרגיש שזה עניין של תורה והלכה, אבל כשיש גניבה בבית, צריכים לחפש במישור הגשמי של המנעול או החלון. זאת אומרת שההרגשה היא שיש תורה ויש מציאות העולם הזה. בא הרבי והשריש בנו, בחלק גדול מהמוני בית ישראל, שכל דבר שהתורה אומרת זה לא רק "מצווה", משהו רוחני שנמצא מחוץ לנו ואנו מחויבים בקיומו, אלא זו מציאות החיים.

אין הכוונה שהרבי גילה עוד מנהג טוב או חומרה, כי אם זה היה כך, הרי יהודים המהדרים במצוות ודאי היו נזהרים בזה. אלא שהרבי החדיר בנו שמה שכתוב בתורה זו מציאות החיים הגשמית. לכן כשיש גניבה או צרה כלשהי רח"ל, בודקים ראשית כל את המזוזה, בודקים אם השומר היה תקין. זה לא "הידור", אלא זו מציאות החיים. ברגע שזה לא עניין של מנהג, אלא זאת המציאות, זה עולם אחר.

בקיצור, "למטה מעשרה טפחים"...

(צוחק) זה עדיין סגנון של גמרא, אני מדבר על דלת ומנעול גשמיים...

לזה הכוונה?

כן. הכוונה ל"תורת חיים" כפשוטו, שגם נסתרות התורה הם חיים גשמיים. מצד אחד זה הורדה למטה של הנשגב, מצד שני העלאה למעלה של הפשוט.

מה הכוונה העלאה למעלה?

למשל ההסבר מה זה יהודי.

מה זה באמת יהודי? שאלת המיליון דולר...

כתוב בספרים שהעולם מתחלק לארבעה סוגים - דומם, צומח, חי, מדבר, ושעם ישראל הוא סוג חמישי בבריאה. משמעות הדברים היא, שההבדל בין אדם רגיל ליהודי הוא כמו ההבדל בין צומח לדומם. זו נפש לגמרי אחרת.

מה משמעות הדבר?

באדם יש כמה עניינים ומרכיבים. יש מרכיבים שבאים בתורשה. אם האבא היה חכם, סביר שגם הבן חכם. אם האב הוא אדם טוב-לב, סביר שגם הבן יהיה אדם טוב-לב. לעומת זאת, יש דברים שאינם תכונות טבעיות, אלא דברים נרכשים. למשל, אם האבא היה ידיד של ראובן, גם הבן יהיה ידיד? אין קשר. האבא היה ידיד כי הכיר את ראובן וקשר איתו קשרי נפש, והבן לא. ידידות זה דבר שכרוך ברקע ובנסיבות, והרקע שונה גם אצל אב ובן. כתוב בספרים שביהודי יש אהבה לקדוש ברוך הוא, ומאיפה זה בא? בירושה מאבותיהם. לכאורה מה הקשר לירושה? אברהם אבינו ידע את ה', "הכיר את בוראו", אז הוא אהב אותו. הרי זו אינה תכונה נפשית, אז למה שזה יעבור בירושה אלינו, בני אברהם יצחק ויעקב?

שאלה טובה.

אלא מה? יש באדם שלושה מרכיבים: יש דברים שהם נרכשים, פרי של ידע שקנה. יש תכונות הנפש, שזה יותר פנימי. ויש הנפש עצמה. דברים נרכשים יכולים להשתנות אפילו אצל האדם עצמו. היום הוא אוהב את ראובן ומחר לא. תכונות טבעיות קשה לשנות אבל ע"י עבודה אפשר לשנות. עובדה שאדם יכול לשנות את מידותיו, וגם את תכונות שכלו הוא יכול לשנות על ידי יגיעה. אבל יש דבר שלישי – עצם זה שהוא אדם. דבר זה לא ניתן לשינוי, כי זה האדם עצמו.

עניין זה מתבטא גם במידת ההעברה בתורשה. דברים נרכשים אינם עוברים כלל בתורשה. תכונות טבעיות יכולות לעבור ויכולות שלא לעבור, אבל בוודאי שאי אפשר להבטיח כי תכונות יעברו עד סוף כל הדורות. ואילו עצם העובדה שמדובר באדם - זה חייב לעבור בתורשה וזה יהיה עד סוף כל הדורות. מאדם ייוולד רק אדם. לא ייוולד מאדם בעל חיים, ולא ייוולד מבעל-חיים אדם. כי זה הוא עצמו.

כשאומרים אפוא שיהודי הוא סוג חמישי בבריאה, המשמעות היא שהיהדות היא עצם מהותו. כשם שדומם זה לא צומח וצומח זה לא חי, כך החילוק בין סתם אדם ליהודי, הוא הבדל מהותי. זו מהות אחרת לגמרי. אצל יהודי, אהבת ה' אינה ידע נרכש, שנמצא רק אצל מי שרכש אותו ולא אצל בניו אחריו, אלא זו מהות הנפש. על כן זה עובר עד סוף כל הדורות, כמו שנאמר באברהם "ידעתיו למען אשר יצווה את בניו... אחריו". ולכן גר הוא בריה חדשה, כי גוי לא יכול להפוך ליהודי אלא אם כן הקב"ה הופך אותו למהות אחרת. זהו ההסבר מה זה יהודי.

את זה הרבי חידש?

לא, אבל ראה מה היה בפועל. בשנים הראשונות, כשהרבי התחיל לעורר על הצורך לקרב יהודים, והדגיש שכל יהודי הוא יהודי, הדברים עוררו לעג. חסידים הלכו לקיבוצים, הניחו תפילין בתחנות מרכזיות, ויהודים שומרי תורה ומצוות צחקו עליהם. היום זה תפיסה כללית בעם ישראל, אבל אני זוכר שבשעתו כל זה היה צחוק ולעג. למה? כי לא הבינו מה זה יהודי. חשבו שיהודי זה צורת מחשבה או התנהגות, וממילא מי שאינו חושב כיהודי ואינו מתנהג כיהודי, מה מקום יש לדבר על יהדותו.

אבל האמת היא שכאן לא היה ויכוח בין ליובוויטש לבין חוגים אחרים איך להסתכל על יהודי שני, אלא איך מסתכלים על היהדות שלנו עצמנו. השאלה היא לא איך מסתכלים על "חילונים", אלא איך יהודי מסתכל על היהדות שלו. או במילים אחרות מי היה יעקב אבינו. אם הקשר לקב"ה הוא דבר נרכש, זה יכול להישאר אצל יעקב אבינו ולא לעבור לבניו אחריו, אבל אם זה מהות, אז זה עובר עם שאר חלקי התורשה מדור לדור. ולכן אם יש מישהו שהוא בן אברהם יצחק ויעקב – הוא יהודי גם אם הוא רחוק מאוד מצורת מחשבה והתנהגות של יהודי, כי היהדות היא מהותו.

במשך השנים התקבל הרעיון של הרבי, שאז היה מחודש, שצריך להגיע ליהודים בכל מקום שבו הם נמצאים, כולל הקיבוצים ועוד, והרבה הולכים בדרך זו.

היום זה כבר נחלת הכלל.

במידה רבה כן, אבל עדיין יש הבדל. רבים מודים שצריך לקרב כל יהודי, אבל מה נחשב בעיניהם קירוב? להניח להם תפילין?! לקבוע בביתם מזוזה? לא. הם רואים את הקירוב במובן אחד – לגרום לאותו יהודי להשתכנע שיש הקדוש ברוך הוא ושיש תורה מן השמים, ורק אחרי שהאדם ישתכנע יש טעם בקיום מצוות. לכן, לדעתם, הדרך לקרב יהודי היא על-ידי הסברה וסמינרים וכדומה. אבל סתם להניח תפילין, בלי שהוא מכיר בכך בשכלו - זאת לא. מאיפה באה הטעות? אם היה מדובר בסתם בן-אדם שכל הקשר שלו עם הקב"ה מבוסס על השכל, דהיינו שהוא דבר אחד והקב"ה דבר אחר – הם צודקים. אם הקשר שכלי, צריך לשכנע. אבל אם יודעים שליהודי יש נשמה קדושה, לא שיש בנשמה קדושה, אלא שהקדושה היא המהות, אז זה אחרת לגמרי.

אם מבינים שיהודי הוא קדוש בעצם מהותו, ושהיותו בן אברהם יצחק ויעקב משמעותה שמהותו קשורה עם הקב"ה, כל הגישה היא שונה. אלא מה, זה מוסתר, הנשמה באפילה, אז צריך להאיר אותה. על ידי מה מגלים את הנשמה? על ידי ויכוח? על ידי הסברים שכליים? לא. "נר ה' נשמת אדם" מגלים על ידי דבר אלוקי, על-ידי "נר מצווה ותורה אור". אלא שבינתיים חסרה ההרגשה? זה יבוא עם המצווה.

זה חידוש של הרבי, הרעיון קיים כבר דורות.

שום דבר אינו חידוש, אבל יש מה שכתוב בספרים ויש מה שחודר לתוך החיים. זו העובדה. הבאתי שתי דוגמאות לדברים שהרבי החדיר עם השנים. אחת מעניין פשוט, כמו השמירה של מזוזה, והשנייה עמוקה שנוגעת בעצם מהותו של יהודי. הרבי לקח את הדרגה הרוחנית הגבוהה ביותר והביא אותה לארץ, לתוך החיים, שכשרואים יהודי – רואים מהות אחרת, רואים דבר שקשור בעצם מהותו עם הקב"ה.

רוצים דוגמה שלישית? הרבי עסק בלהט בעניין הגאולה ומשיח, שכל יהודי צריך לצפות לו. אבל מה זה משיח? הרבי הסביר דברים עמוקים שמגיעים לגבהים הרוחניים הנשגבים ביותר, איזה דרגות של גילוי אלקות יהיו בימות המשיח, אילו גילויים עצומים יהיו אז. וביחד עם זה, הרבי החדיר שזה לא עניין של הלכתא למשיחא, הלכה שצריך לחכות ויכול להיות שמשיח יבוא היום, אבל היהודי לא מרגיש שזו מציאות ממשית, שתקרה עכשיו, ושהוא צריך לבקש מהקב"ה ולעשות כל שביכולתו כדי לקרב. הרבי חינך שביאת המשיח היא דבר מציאותי ומוחשי ממש כמו כל צורך אחר של האדם שהוא מבקש אותו מהקב"ה.

קל להגיד, השאלה הקטנה איך מגיעים לדרגה כזאת?

זה הכוח של הרבי. יהודי שיכול לקחת את העניינים הנעלים ביותר ולהוריד אותם לתוך מציאות החיים. הרבי היה מצד אחד העמוק ומופשט ביותר, ומצד שני ידע להתחבר עם הדברים הפשוטים ביותר. מסתמא אתה יודע שלחלוקת השטרות של ה"שליחות מצווה" היו מגיעים יהודים מכל החוגים. מה"חילוניים" ביותר עד נטורי קרתא. אבל בני אדם מחולקים בטבעם. אצל כל אחד יש שלושה חלקים: שכל בראש, רגש בלב, מעשה בידיים. אבל אעפ"כ יש כאלה שהם יותר בעלי שכל, יש שהם יותר בעלי רגש, ויש שהם מעשיים - פרקטיים. הבדל זה מצאנו גם אצל גדולי ישראל. יש מהם שהיו גאונים. מי נמשך אחריהם? כמובן בעלי השכל. בעלי הרגש הרי לא נמשכו. מאידך היו גדולי ישראל בעלי רגש, גדולי מוסר. את מי הם משכו? את בעלי הלב. היו גדולי ישראל שעסקו בעסקנות בפועל ממש. להקים תלמוד תורה, להקים ישיבה, להקים מקווה. מי נמשך אחריהם? בעלי מעשה. והנה קם יהודי ואחריו נמשכו כולם. בעלי השכל, בעלי הרגש, בעלי המעשה. מכל החוגים ומכל הסוגים.

רוב הנמשכים לא היו בעלי הרגש?

לאו דווקא. אני מכיר הרבה מאד יהודים תלמידי חכמים ובעלי שכל עמוק שנמשכו אל הרבי כי רצו להבין בצורה יותר עמוקה מה זה יהדות, מה זה תורה ומה זה הקב"ה.

הם קיבלו תשובות?

לא רק תשובות. הם נהפכו לבעלי השקפה אחרת. התחילו ללמוד את תורת חסידות חב"ד. מה זה חב"ד? דרך עמוקה להסביר בה את היהדות. זה מהות הבורא, מטרת הבריאה, מטרת האדם. אבל בעיקר הרבי משך אותם, כי מצאו אצלו אור חדש על התורה כולה. מאידך היו בעלי רגש, יהודים של אהבת ישראל וגם בעלי מעשה, וכולם נמשכו. נשאלת השאלה מה קורה...

מה משך את הרב אישית?

(בחיוך) לא אוהב לדבר על אנשים פרטיים.

אולי כדוגמא...

סלח לי... מהי באמת הסיבה שכל סוגי האנשים נמשכו אל הרבי? לפי המבואר בכתבי האריז"ל וברדב"ז זה מובן יותר. שם מבואר שכל עם ישראל הוא בבחינת גוף אחד. יש ידיים, יש רגליים ויש ראש. אבל הראש הוא לא רק איבר פרטי, שהוא כלי לשכל כמו שהעיניים הם כלי לראייה, וכמו שהאוזניים הם כלי לשמיעה והשיניים לאכילה. זה לא עניינו של ראש, הראש הוא משכן הנפש.

הנפש נמצאת בראש או בלב?

זה עניין מורכב. הכל נמצא בראש. ככה בכלל ישראל. רבי זה יהודי כזה, שהנקודה הכללית של כלל ישראל נמצאת בו. רב"י זה ראש בני ישראל. בראש יש הכל והנפש היא מקור החיות והיא נותנת לכולם. לכן גם הרבי נתן לכל יהודי את מה שהוא צריך, אם זה שכל, רגש או ענינים של מעשה בפועל.

מה קורה כשלראש יש התנגדות מתוך הגוף?...

כשהיה אירוע בעם ישראל, בכל חוג היו שואלים: מה אומר הרבי מליובאוויטש. כולם שאלו, אבל למה? היו שרצו באמת לדעת מה הוא אומר, היו שרצו לדעת מה הוא אומר כדי להגיד ההיפך. אבל להתעלם אף אחד לא היה יכול להתעלם. כי זו הנפש של עם ישראל. בתניא פרק ב' נאמר שיש פושעים ומורדים, אבל להתעלם גם הם לא יכולים. מדוע? כי הקשר של כל האיברים הפרטיים עם הראש זה המהות שלהם, ומהמהות של עצמו אין האדם יכול להתעלם. אבל מה? ניתנה לאדם בחירה, באיזה אופן יהיה הקשר שלו עם הראש. ובכל זאת, בכל דור ודור הקב"ה שותל אנשים המתאימים לדור הזה. לדורנו הקב"ה הביא נשמה גדולה מאד שכוללת את העמקות הכי גדולה, כדי להסביר מה זה יהדות, מה זה תורה, מה זה נשמה ומה זה קדושה. ומצד שני כוללת מעשה בארץ. אבל אלה לא שני דברים נפרדים. אצל הרבי כל זה הוא עניין אחד, נקודה עצמית המחברת את הגבוה ביותר ואת התחתון ביותר. כי בשורש הם מחוברים.

טענו שהרבי מליובוויטש דיבר פשוט.

אצלו הדבר הכי עמוק היה פשוט, כי הכל מחובר לחיים, זה לא תיאוריה.

היו אמירות שהרבי אמר שהוא משיח?

לא זה העניין. בעניין הגאולה אמר כמה דברים מרכזיים. קודם כל הוא עורר את מה שהיה קיים תמיד, שיהודי צריך לחיות עם הגאולה ולצפות לגאולה. זה מתבטא בהוספה בתורה ומצוות, כמו שאומר הרמב"ם שצריך להסתכל על העולם כמחצה על מחצה, ואז הפעולה שאנחנו עושים עכשיו היא המכרעת לכף זכות או חלילה. נוסף לזה הרבי הודיע שעכשיו זה זמן מוכשר מאוד. מן השמים כבר הכול מוכן לגאולה. זה לא רק שהוא עורר על דבר שהיה צריך להיות בכל הדורות, אלא הודיע שעכשיו זה הזמן לגאולה.

לא דיבר על משיח ועל נביא בישראל?

הוא אמר שהכל כבר מוכן לגאולה ושהיא כבר צריכה לבוא. אבל מי יודע, אולי חסרה עוד איזה פעולה.

זה היה מקרה שדיבר על משיח בעוצמה כזו בסוף?

הוא דיבר כך כי ראה שהכל כבר מוכן לגאולה.

לא כי חשש מה יהיה אחרי שהוא כבר לא יהיה פה?

הוא אמר כי ראה שמשיח מתקרב. כי זו המציאות ומי שיש לו עיניים פקוחות – רואה את זה.

לא קיבלתם את זה כהכרזה שהרבי משיח?

מה שהרבי אמר הוא, שבשמים כבר הכל מוכן, אבל אנחנו צריכים לעשות פעולה לקבל את זה. בפרט על ידי העניינים שכתובים בחז"ל שהם מקרבים את הגאולה, כמו צדקה, הפצת המעיינות, ציפיה לגאולה, זעקת "עד מתי" וכדומה. כלומר, הרבי אמר שמשיח כבר ישנו. היו זמנים שעדיין לא היה הזמן, ואז היה צריך הרבה יותר עבודה כדי לפעול שתבוא הגאולה, כמו שאומרת הגמרא "זכו – אחישנה", אבל בשביל "אחישנה" צריך שיהיה "זכו". אבל עכשיו אומר הרבי שהגיע הזמן ואז זה הרבה יותר קל.

מה פירוש שמשיח ישנו?

אני שואל אותך, האם הפירוש שלא צריך לצום בתשעה באב? האם הפירוש שכבר באה הגאולה? ברור שהכוונה שהכל כבר נמצא וכבר מוכן, ואנחנו - והכוונה לכל עם ישראל – צריכים לעשות עוד פעולה שתביא את כל זה בפועל. הרבי עצמו פעל בזה ועסק כל הזמן בתחינות לקב"ה ובפעולות כמו חלוקת צדקה בצורה שאין לה אח ורע. ומה כאן עומד ומשמש אף להלן עומד ומשמש, ומעורר רחמים על כלל ישראל.

אילו הוא היה היום, מה היה אומר לנו?

בוודאי שצריך לעשות עוד יותר.

כשדיבר על נושא ארץ ישראל היה כולו סערה.

כן.

מה היה עושה בימים שבועטים בארץ ישראל?

הוא היה הופך את העולם וזועק שזה פיקוח נפש ממש.

ומה היה אומר על העובדה שחב"ד עברה בשקט.

מה פירוש חב"ד עברה בשקט? אם אתה שואל על פעולות כאלה או אחרות, זה לא התחום שלי, כי אני לא עוסק בהנהגה בפועל. אבל לפי מה שאני מבין, הרבי תבע מכל אחד שיכול לעזור, שיעזור. אבל אם הוא לא יכול לעזור, אז לא. אתן דוגמה. העבודה שלנו היא לקרב כל יהודי ליהדות. שליח שמגיע לעיירה שמאלנית בארץ ישראל וצריך לקרב יהודים, שראשית כל ידעו שהם יהודים. האם הוא צריך לדבר איתם על ההתנתקות? הרי ברור ששום דבר טוב לא יצא מזה אלא להיפך. יש דברים שלא צריך לדבר עליהם כאשר אין תועלת. מה שכן, צריך לדבר עם היהודים שם שהם יהודים. וכשהם יהיו קשורים יותר ליהדותם, יבינו שאסור לוותר על ארץ ישראל. אין עניין סתם לצעוק כאשר הדבר אינו מביא שום תועלת.

הרבי מליובוויטש דיבר גם כאשר לא היתה תועלת, כדי למחות.

הרבי סבר שדבריו מביאים תועלת, ואילו כשהוא חשב שזה לא מועיל ואף מזיק, הוא שלל פעולות כאלה. אתן דוגמה: בשעתו היו הפגנות נגד רוסיה. לרבי היה מידע שיש יהודים שמסרו להם כבר פספורטים לצאת את רוסיה ועל ידי ההפגנות לקחו להם את הפספורט. הרבי התחנן להפסיק עם הפגיעות ברוסיה, כי זה מזיק להרבה יהודים. היו שאמרו: אנחנו לא יכולים לשבת בשקט כשרודפים יהודים, ומאי נפקא-מינא אם זה מקלקל או מועיל. זו שיטה לא נכונה.

ולא צריך "לכתחילה אריבער", לעשות בלי חשבון בתקווה שהמעשה יביא את התוצאה?

"לכתחילה אריבער" פירושו, שבדבר שצריך לעשות צריך באמת לעשות בלי הגבלות. אבל יש סוג של פעולות שלא צריך לעשות, כי זה מזיק למאבק עצמו. עכ"פ זה לא התחום שלי.

הרבי מליובוויטש נסתלק לפני 12 שנה, חצי דור עבר - אנחנו הדור של הרבי או שזה כבר דור אחר?

אנחנו בדור של הרבי במאה אחוז.

הכוונה שהרבי עוד אתנו במידה מסויימת?

לא במידה מסויימת, אלא לגמרי.

חיים בפועל או לפי החילוק שעשיתם זו רק ידיעה?

אראה לך, אף אחד לא יכול להסביר שני דברים. אחד זה אלפי השלוחים של הרבי. לא רק שאף אחד לא זז ממקומו, אלא ניתווספו מאות ואלפים שלוחים חדשים. צריך לחשוב מאיזה כח זה מגיע? מיהודי שעדיין נותן כוח. כתוב בירושלמי, שפסוק אחד אומר ששמשון שפט את ישראל עשרים שנה וכתוב שני אומר ששפט את ישראל ארבעים שנה. אומר הירושלמי, כי בגשמיות שפט את ישראל עשרים שנה אבל עשרים שנה אחרי ששמשון נפטר הפלישתים עדיין יראו ממנו.

אבל המעניין הוא שהפסוק כולל את כל הארבעים שנה ביחד, ולא שיש עשרים שנה באופן אחד ואחר-כך במידה מסויימת עוד עשרים שנה, אלא שזה כמו קודם. כך זה אצל הרבי, מרגישים שיש מנהיג, יש משלח. כל זה בנוגע לחב"ד. במקביל, גם ההשפעה של הרבי על יהודים שמחוץ לחב"ד היא עצומה. אלפי ורבבות יהודים מגיעים אל הרבי ומבקשים ברכות. יש מהם שלוקחים מטוס, מגיעים לאוהל וחוזרים חזרה. ויש מופתים, כמו בחייו. נוסף על כך, נעשה כעת צימאון עצום ללמוד חסידות.

פניות מגיעות גם אליכם?

יותר מבעבר.

מה זה?

אותו היהודי שמשך בעבר, מושך אותם כיום יותר. אנחנו מאמינים בהשארת הנפש, ובמיוחד בצדיק שאצלו "אשתכח בכולהו עלמין יתיר מבחיוהי". ברור שאנחנו לא מסתפקים בזה אלא מקווים שהכל יהיה בגשמיות, שיקומו כל הצדיקים ובראשם נקבל פני משיח.

אולי זו שאלה פאתטית, אבל הרבי חי חיים בפועל?

רוחניות זה בפועל ממש. אמנם לא ניתן למשש דבר רוחני וגם לא ניתן לראות, אבל רוחניות זו מציאות.

אבל מציאות אחרת.

כשאתה רואה אדם חי, אתה יודע שיש לו נפש, אף על פי שאינך רואה את הנפש עצמה, כי מעצם העובדה שהגוף חי, אתה רואה את ההשפעה של הנפש עליו. הנפש היא דבר מציאותי למרות שהיא רוחנית. כך זה גם היום, הרבי איתנו והוא משפיע על החיים שלנו בפועל ממש. כשרואים את האיברים חיים, רואים שיש ראש ויש קשר עם הראש.

אנחנו לא רואים את הקשר.

זה דבר רוחני ומקווים שיהיה בגשמיות.

כמה שנים הייתם עם הרבי?

אפשר להגיד כל הזמן.

ארבעים שנה.

כן.

מה הסיפור שלמדתם בישיבת פוניבז'.

זה לא נכון. לא למדתי בפוניבז', למדתי בישיבת ליובאוויטש. אבל כרגיל בכל שקר יש קצת אמת. האמת היא שלמדתי אצל רבי דוד פוברסקי. הוא היה ראש הישיבה בחב"ד. למד אתנו בישיבה גם רבי שלמה ברמן. למדנו ביחד. אחר כך עבר לפוניבז'. אבא שלי גר ברמת גן. ר' שלמה ברמן למד בפוניבז' והיה בא אלי הביתה ואני אליו. כשהוא היה בישיבה באתי אליו גם לישיבה.

ורבי ברל פוברסקי (הגרב"ד)?

איתו לא למדתי.

לרבי שלמה ברמן היה ראש חזק.

כן, כן.

הייתם בקשר שנים רבות?

אחר כך נסעתי לכאן.

אתם מציירים את הרבי מליובוויטש כדמות שלא היתה דורות.

קשה לתאר את העומק רום ואת העומק תהום שהיה אצלו, והעיקר ששניהם היו משולבים יחד.

יש אירוע מרכזי שזכור?

הכל אירוע אחד מרכזי.

היו לכם הרבה שיחות עם הרבי?

פעמים רבות, מצד ריבוי העניינים בהתוועדויות, היו צריכים לשאול את הרבי. השאלות היו בכתב, והרבי היה משיב ומבהיר.

ושיחות מחשבתיות?

לא, לא, לא.

רק מעשי.

מה שהיה צריך לעבודה על השיחות והמאמרים.

האמת, לא חשבתם ש – 12 שנה אחרי ההסתלקות עדיין משיח לא יבוא...

הרבי אמר שצריך להתחזק בענייני יהדות ולהביא את משיח. זה מה שהוא אמר.

אבל כנראה שמשיח זאת סוגיה לא פשוטה...

(מיניה וביה) מאד פשוטה.. אלא שלפועל אנחנו לא עושים מספיק את מה שאנחנו צריכים לעשות כדי להביא אותו, וצריך לעשות יותר.

רק זה? אולי גם צריכים להיות מושלמים מהלכים גדולים, הכל הרי מסביב רוגש ורותח, אדום, ישמעאל, מלחמות. דברים פלאיים.

אני לא מבין בזה.

אז מי מבין?

(אין תשובה).

להיות "חוזר" אצל הרבי מליובוויטש שהשמיע כל כך הרבה דברים, ים שלם, זה לא פשוט.

נו נו...