מאת יחזקאל ארליך

ה'נשיונל גיאוגרפיק', עיתון הטבע העולמי הנמכר במיליוני עותקים, הקדיש באחד מגליונותיו האחרונים, כתבת ענק לתופעת ה'שליחות' החב"דית – הכתב לא הסתיר את השתאותו ממראות עיניו, ובמפתיע יצאה לאור כתבה אוהדת שלוותה במתקפת מחמאות, וזה מחזיר אותנו 12 שנה לאחור.

"ה"אני נשבע" של קונין

יום ראשון, ג' תמוז תשנ"ד. "היום המר והנמהר", שחסידי חב"ד לא ישכחו לעולם. המוני חסידים אבלים גודשים תחת גשם שוטף, את בית העלמין על-שם מונטיפיורי ברובע קווינס שבניו יורק, ונדחקים לחלקת הציון הטרייה. פתאום, מפרה את הדממה קריאה באידיש, שבוקעת מה"אוהל" עצמו: "רבי! בשמי ובשם חברי השלוחים, אני נשבע: נמשיך את עבודת השליחות!".

הדובר הוא הרב שלמה קונין, שתוארו, שליח ראשי בקליפורניה. הוא התחיל את עבודתו בתשכ"ה, ובעזרת 300 משפחות שלוחים נוספים, אותם "ייבא" בכדי "לסייע בעבודה" - הפך למעצמה. 50 בתי חב"ד קמו תחת שרביטו בכל רחבי המדינה, וחוללו מהפכה נמשכת שעשתה משהו לחיים היהודיים בקליפורניה הרחוקה, תרתי משמע.

תריסר שנים חלפו מהקריאה ההיא במונטיפיורי ו"השליחות" צוברה תאוצה שלא ידעה כמותה. מספר השלוחים החב"דיים הוכפל פי-שלושה. מימצא מפתיע לנוכח תחזיותיהם –ההגיוניות יש לומר- של מי שצפו התרסקות. אגב, הרב קונין עצמו יסד כבר למחרת, בד' תמוז תשנ"ד, בית חב"ד חדש בעיר מליבו בקליפורניה.

"שליחות" היא הלהיט שתופס כל חב"דניק. ומערכת "השלוחים" אינה יודעת שובעה.
הסיפור עצמו ממש לא חידוש. בכל פינה בעולם, בכל "עק וועלט" מצוי –לצד מכונת הקוקה קולה..- שליח חב"די חמוש ב'סירטוק'. יש שלוחים שיצאו לדרך בתחילת שנות היו"ד, מה שאומר שהם כבר בני שבעים או שמונים. הם יצאו על-פי הוראתו של הרבי החדש, ועמדו עימו בקשר כמעט יום יומי, כשהרבי מעורב בכל שאלה או התלבטות. אבל מתברר, שדווקא בשתים עשרה השנים האחרונות, כשהרבי מליובוויטש כבר לא פה, התחוללה המהפכה הגדולה. נוספו אלפים ל"כח הפשיטה", מה שאומר בין השאר, שכיום רובו של צבא השלוחים מורכב מזוגות צעירים שיצאו אחרי "ג' תמוז".

רבים מאותם שלוחים כבר הספיקו להקים אימפריות, ופעולותיהם זוכות לתהודה רבה. אין מי שלא שמע על בתי חב"ד בתאילנד או בנפאל, שבהם מתקיימים סדרי פסח לאלפי ישראלים, ושהם "הכתובת לכל עניין יהודי", כפי שאומר הסלוגן שרשום בכל חלקי תבל. אלה כמובן "שלוחים" שיצאו לדרכם "אחרי ג' תמוז", בלא שקיבלו מהרבי את ההדרכה והעצה כפי שזכו להן השלוחים הוותיקים יותר. בחרנו לספר את סיפורם של שני שלוחים צעירים במקומות "לא אטרקטיביים".

"ופתאום הוא מגיע ומבקש ממך לערוך לו ברית-מילה"

גרודנא. שם שחקוק בהיסטוריה היהודית, וצועד עמה יד ביד כבר ארבע מאות שנים. בעבר הייתה העיר חלק מפולין, סמוכה לליטא. היא התפרסמה מאוד בזכות ישיבתו של הגאון רבי שמעון שקופ, בעל ה'שערי יושר', שתלמידיה הורו הוראה בישראל בישיבות החשובות, וגם ראש ראשי הישיבות – ראש ישיבת פוניבז' רבי שמואל רוזובסקי זצ"ל, למד בצעירותו בישיבה. ויש אפילו ישיבה על שמה - בשני עותקים. גרודנא היא נתח היסטוריה יהודי עסיסי. לפני שש מאות שנה כבר התגוררו בה יהודים, וגדולי ישראל רבים פיארו את הקהילה. רב העיר, הגאון רבי מרדכי יפה "בעל הלבושים", יסד את בית הכנסת הגדול, שנחשב לאחד המפוארים ביותר.

היום הרוח החיה בה הוא דווקא חסידי, הרב יצחק קאופמן, שליח חב"די צעיר אף הוא, שעולם השליחות נפתח בעבורו לאחר הסתלקותו של הרבי: "מה עושה רב חב"די בעיר ליטאית כל-כך? אם המטרה להחדיר יהדות, ממש לא משנה מה הרקע שלי או של העיר. כמובן שאני חש זכות עצומה ואחריות לצעוד בעקבותיהם של גדולי ישראל רבים כל-כך שחיו כאן. זה יוצר מחויבות, ואפילו בעת צעידה ברחובות העיר אני חש כממשיך את דרכם של אלפי יהודים שחיו כאן חיים יהודיים, שנגדעו במלחמת העולם השנייה ".

הרב קאופמן הגיע לגרודנא בתשס"ג, 9 שנים אחרי. אברך צעיר לאחר חתונתו. משאת נפשו, כמו רוב האברכים הצעירים הרציניים: שליחות. "הרבי טבע בנו את הנושא הזה עד כדי כך שזה נהפך דבר ברור מאליו, שאם לא היינו חלק ממנו – היינו מרגישים חסרון כלפי עצמנו. נכון שיש כאן קשיים רבים, אבל יחד עם זאת קיים סיפוק עצום על ההצלחות שאנו קוצרים בס"ד, כי כשאתה פוגש את היהודים הללו – אנשים צעירים, שיהדותם מסתכמת בעובדה הכרונולוגית שסבתם ואימם יהודיות. הם לא יודעים דבר על אידישקייט. ופתאום הוא מגיע ומבקש ממך לערוך לו ברית-מילה. כאן אתה נוכח שהנשמה היהודית היא שמתעוררת ומשפיעה".

בגרודנא מספר היהודים קטן יחסית, כמה אלפים. מכל אותו עבר מפואר נותרו רק היהודים הללו, וגם עמם היה צורך לעבוד ממש מהתחלה. הרב קאופמן ורעייתו החלו לבסס את הקהילה ולהחזיר לה את מעמדה הראוי. לקראת שנת הלימודים הבאה יפתח גן יהודי שיצמיח דור חדש של יהודים יראים ושלמים, אבל גם הפעילות עם אותם בוגרי שלטון קומוניסטי - מפתיעה.

צבי חסיד מגרודנא הליטאית...

קאופמן: "יש כאן יהודי מבוגר, שנולד עוד בגרודנא שלפני המלחמה, צבי חסיד (דווקא חסיד בגרודנא..). הוא נכלא, כמו שאר היהודים, בגטו שהקימו הנאצים בעיר, ואפילו הוסע ברכבת המוות למחנה ההשמדה טרבלינקה. באמצע הדרך הוא קפץ וחייו ניצלו. והוא חזר להתגורר בגרודנא. מאז בואנו, האיש אינו מפסיק להודות לה' על החסד שעשה עמו. לפני חודש נערכה הכנסת ספר תורה, הראשונה מאז המלחמה. הכנסנו את הספר לבית הכנסת של 'בעל הלבושים' זצ"ל, המוחזק על-ידי הקהילה. רוב בתי העיר נשמרו במצב טוב, וכך גם בית הכנסת שמתנוסס על תילו. בדרך אליו, עם ספר התורה, עברנו בגטו. צבי חסיד אחז בהתרגשות בספר התורה בשעה שעברנו בשער הגטו, דרכו עברו אלפי יהודים, ועיני הכול דמעו מהתרגשות".

גערת הגויה

סגירת מעגל מופלאה זו, מצטרפת לאחת נוספת שארעה עם יהודי אחר. "האיש, בן 40, היה חבר בתזמורת הפילהרמונית המקומית, ופתאום הופיע בבית הכנסת", מספר הרב קאופמן. "לא הכרנו אותו קודם לכן, וכשתהינו מה פתאום החל לבוא, סיפר סיפור מעניין. מסתבר שחברו לתזמורת, גוי לכל דבר, שבק חיים. אשתו, כדי לצאת מתוגת האבל – החליטה לערוך מסע להכרת כל הדתות שפועלות בעיר. היא ביקרה בכנסייה הקתולית, ובשאר המוקדים של הדתות השונות, ולהבדיל גם בבית חב"ד.

כשחזרה גערה בידיד של בעלה: 'אתה יהודי - איך לא היית בבית הכנסת?'. היהודי היה בטוח שהיא הוזה. 'אין בית כנסת, המבנה עומד שומם', אמר לה את שידע, והיא התעקשה שהיא גילתה שם רב ופעילות שוקקת. האיש לא נותר אדיש זמן רב, והחליט לבדוק את הדברים. הוא הופתע כשגילה כי מתחת לאפו מתנהלים חיים תוססים בבית הכנסת המוזנח, והחל להתקרב ליהדות בצעדי ענק. מניח תפילין והחל לקיים מצוות. לפעמים הקב"ה שולח גויה להביא יהדות".

ההתפתחות הרוחנית של גרודנא מקבילה להתאוששות כלכלית מואצת. גם השליח הוגה תוכניות לעתיד הקרוב. הגן יתפתח - בעזרת ה' - לבית ספר יהודי, והפעילות האינטנסיבית עם הקהילה תגבר. תושבים יוסיפו להשתתף בתפילות, בסעודות כשרות, בקידושים בשבתות ובשאר האירועים. בצמידות לכל חג מקיים בית חב"ד אירוע גדול, שיכול להתעטף במעטה של קונצרט או מופע, אבל תמיד תהיה המטרה אחת: הפצת יהדות.

יש גם תכנית גדולה לשיפוץ בית הכנסת."בצורתו החיצונית הוא ממש מרהיב ומפואר, בין הבודדים שיש בעולם כולו, אבל הוא מוזנח מאוד, ויש צורך דחוף לערוך בו שינויים יסודיים. בחורף הוא אינו מחומם, וכשהקור בחוץ מגיע לעשרים מעלות מתחת האפס, יושבים המתפללים מכורבלים במעילים. מסירות נפש כזו, בעירם של גדולי עולם, נתפסת כבר כדבר מובן מאליו".

"בוקרשט היא עוד הוכחה שבלי תקשורת הנשמה היהודית מתגלה"

שולחן השבת של הרב נפתלי דייטש, שליח חב"ד ברומניה ססגוני במיוחד. הוא נערך מחוסר מקום בבית הרב, בבית הכנסת. מאתיים איש עשויים לגדוש את שוליו, והם מרכיבים פסיפס טיפוסים מכל קצות הקשת. קשיש מקומי לצד סטודנט ישראלי, ומולם יושב איש-עסקים חרדי שנקלע לביזנס. נפתלי דייטש יצא לרומניה לפני שבע שנים. "מרכז שליחות" – הגוף הרשמי האחראי על שיגור כארבעת אלפים שלוחים לכל קהילה יהודית בעולם, העביר ל דייטש – אז אברך צעיר – את בקשת הקהילה היהודית בבוקרשט – הבירה הרומנית. זו ביקשה רב חב"די, והוא נבחר והחל להחיות את הקהילה.

הרב דייטש העלה בבירוריו כי כבר בתש"ל סוכם עם אנשי הקהילה המקומית על שליחת רב חב"די, אבל המועמדים נפסלו, בגלל שלא נשאו תארים אקדמאיים... כעת השתנו הדרישות, בקהילה היהודית עיכלו את המשמעות של רב חב"די במשרה מלאה – והם אפילו מברכים בכל לב על בחירתם.

"ידעתי ששלוחים נותנים שירות של חיים יהודיים מלאים, וברומניה פשוט לא היו חיים כאלו. עשרת אלפים יהודיה היו נטולי ידע כלשהו ביהדות, לפי כל הגדרה. בנוסף גילינו את אלפי הישראלים שבאים לשם עסקים או לימודים באוניברסיטאות המקומיות בבוקרשט, והקמנו מכל אלה קהילה של ממש, מגוונת אבל מאוחדת", אומר הרב דייטש, ירושלמי במוצאו. ולא רואה דבר חריג בעובדה שדווקא בעודם סמוכים על שולחנו נפתחים הישראלים למנת אידישקייט. "זה כבר קורה בכל העולם". "בוקרשט היא עוד הוכחה שבהעדר תקשורת מסיתה ומניעים פוליטיים, הנשמה היהודית מתגלה".

רומניה, בהערכה זהירה, יכולה בהחלט לקטוף את התואר "הקהילה הישראלית" הגדולה ביותר בתפוצות. במקומות אחרים בעולם הישראלים הם על תקן של מטיילים. עוברים ושבים, באים ועוזבים. בבוקרשט מתגוררות בדרך קבע למעלה מאלף משפחות ישראליות (!), שמקבלות אידישקייט במינון גבוה מבית חב"ד. בנוסף מתגוררים במקום אלפי ישראלים העושים כאן את עסקיהם ושבים הביתה למשפחותיהם רק לחגים או חופשות.

הצעד הראשון: סעודות שבת מרובות משתתפים. "הגענו למסקנה שזו יכולה להיות פתיחה בהחלט מצויינת, במצב שעדיין אין לנו אפילו ביכנ"ס", ו"יכולנו לפעול רק מהבית, והעילה המתאימה ביותר לאירוח אנשים היא השבת". בשנתיים הראשונות הגיע מניין האורחים השבועיים לעשרים איש ויותר.

"סעודת השבת מתחילה באמצע הלילה"

"הקשר ההדוק ביותר נוצר דרך סעודות שבת אלו, ובהן אתה מעביר כל מה שיש לך. בשנה הראשונה היינו מסיימים את הסעודה ה'מרכזית' ויושבים לערוך סעודה משפחתית, כי אנחנו עצמנו לא הצלחנו לקיים סעודת שבת, כי אתה צריך להעניק חום ותשומת לב לכל אורח, לתת הסברים על כל הטקס: קידוש, נטילת ידיים ובציעת החלות, זמירות ודברי תורה. כיום כבר למדנו להסתדר תוך כדי הדרכה, אבל עדיין סעודת השבת דורשת המון כוח. צריך ללמד כל דבר, לאנשים שכל האירוע זר להם, והחכמה היא להמשיך הלאה את הקשר. הודות לכך, יש כיום כמאה משפחות שכבר מקיימות סעודות שבת בעצמן".

סעודות השבת גרמו להתעוררות בשמירת השבת בקרב היהודים. "רוב הנשים והבנות היהודיות בעיר הבירה מדליקות נרות בערב שבת". בהמשך הוקם גן ילדים יהודי, "אור אבנר חב"ד", שהוקם על ידי לב לבייב ומשפחת ראהר – התומכים הגדולים של מפעל השליחות החב"די.

כך נרקמה מסכת יחסים מיוחדת בין השליח לכל הגורמים בקהילה היהודית בבוקרשט, החל מהסוכנות היהודית וכלה בשגרירות, הנהלת הקהילה, ואפילו רב העיר הרשמי מנחם הכהן. בהמשך "יובא" זוג שלוחים נוסף – הרב ישעיה גרליצקי – שממלא תפקיד חשוב במתן מגוון שיעורי תורה ליהודים, משיעורי גמרא לאנשי עסקים דתיים ועד הכרת יסודות היהדות לסטודנטים הישראלים, ובמקביל, רעייתו מפעילה את גן הילדים ועוסקת בפעילויות חינוכיות עם ילדי המשפחות הישראליות. אבל מירב תשומת הלב מוענקת לאוכלוסייה "המקומית". הפעילות מתפרשת על כל ימות השנה במגוון תחומים. שני בתי כנסת, קייטנות, בית ספר ליום ראשון וחגים שמצוינים באירועים מרשימים – יצרו את מוקד ההווי הקהילתי סביב בית הכנסת, שממוקם במרכז העיר ממש, והוא פעיל במשך כל שעות היממה. השאיפה העתידית היא להקים בית ספר כהמשך לגן, ומבנה לבית חב"ד שיתווסף על בתי הכנסת הקיימים.

"סדר פסח בעברית, אנגלית ורומנית"

המספרים מרשימים לא פחות. "בחמש השנים האחרונות קבענו יותר משלוש-מאות מזוזות בבתים רבים, ולהערכתי כמעט שלא תמצא משרד בבעלות יהודית שלא קבועה מזוזה בפתחו. סדר פסח נחוג בסדר-גודל של כאלף איש, והוא מתחלק לשלושה אולמות, בשלוש שפות: עברית, אנגלית ורומנית".

"ביהודי המקומי יש עדיין לחלוחית יהודית. 50 שנות שלטון קומוניסטי מחקו את החיים היהודיים שפעלו בשנים עברו. אך משניתנה הרשות, הם פוקחים עיניים, באים לתפילות בבית הכנסת, משתתפים בכל הפעילות שחב"ד מקיימת בעבורם, ואפילו מביאים את נכדיהם. בימי "בין הזמנים" בקיץ, משגר הרב משה קוטלרסקי, ראש 'מרכז השלוחים', אברכים שיסייעו לשלוחים בתפקידם. בזמן הקצר שהם שוהים במדינה הם סובבים ב - 42 הקהילות היהודיות, ומגיעים לכ - 25 אלף יהודי המדינה. הישראלים מוסיפים למספר הזה עוד עשרת אלפים איש.

"סירטוק המשי"

"אתה שואל איך עושה זאת משפחה צעירה? פעם שאל אותי אחד הגבירים שלנו את השאלה הזאת. ובמקום תשובה, תיארתי באוזניו את מעמד "כינוס השלוחים" המפורסם בנוכחות הרבי. זכיתי כבחור צעיר, לראות את הרבי עוטה סירטוק שבתי של משי, לקראת הכינוס, ונוכחתי ביחס הנדיר והמיוחד שהיה מעניק לשלוחים, כאילו היו ילדיו ממש. כשאתה רואה דבר כזה – זה מזרים בך כוחות ורצון להימנות עם צבא השלוחים הזה ".

הרב משה קוטלרסקי ראש מערכת "השליחות":
"צמיחה של 300 אחוז במערכת השליחות ב – 12 השנים האחרונות"

הרב משה קוטלרסקי, איש ה'מרכז לענייני חינוך' ו'מרכז שליחות' של תנועת חב"ד, נענה בראיון קצר לתת את הזווית שלו לאותה מהפיכה שמרביתה מתחוללת לאחר ג' בתמוז תשנ"ד, ויש גם כמה נתונים מעניינים.

הרב קוטלרסקי, בכמה גדל מניין שלוחי חב"ד בעולם ב – 12 השנים האחרונות?

קשה לתת את המספר המדוייק, אבל אני יכול לומר לך, שבכינוס השלוחים העולמי, שבו מתכנסים כל שלוחי חב"ד מהעולם כולו, יש רגעים שבהם מתבקשים כל השלוחים שיצאו לאחר יום ההסתלקות ג' בתמוז – לקום ולעמוד על מקומם. באותו מעמד קם רוב הציבור ממש, וזהו רגע נדיר שבו כל אחד נוכח כי המהפכה שחולל הרבי פועלת בקצב מעורר השתאות. אנחנו מדברים על גידול של שלוש מאות אחוזים, למעלה מארבעת אלפים שלוחים בעולם כולו. כיום יוצאים כמאתיים זוגות מדי שנה.

איך מתנהל התהליך? מי משדך את האברכים למקומותיהם?

הקשר בין חב"ד למקום השליחות מתחיל בפנייה שמגיעה מהשטח, מהיהודים המקומיים. אנו בודקים את כנות הרצון, ובוחרים את טובי הזוגות שממתינים ליעד השליחות. אתה קורא את דבריו של הרבי בשנים הראשונות, איך שעורר ושכנע לצאת לרעיון החדש הזה שנקרא 'שליחות', ואתה פשוט משתומם. היום יש כל-כך הרבה אברכים שכמהים לקבל קהילה – ולו קטנה ביותר – עד כי קשה לחשוב שבעבר הדברים היו שונים.

מה באמת מניע את כל אותם אלפי צעירים לצאת למקומות נידחים, בלי חברה וחיים רגילים?

הרבי, והרעיון שהשריש בכל שנות נשיאותו. עם השנים, הנהירה לשליחות נעשתה נחלת הכלל, ולא רק מסירות-נפש של יחידי סגולה. זה התעצם שבעתיים בשנים האחרונות, כשמדובר בטובי האברכים והנשים הצעירות, שמפנימים את המסר של הרבי במאות הזדמנויות שבהן ביטא את שאיפתו 'לכבוש' את העולם במלכות ה'. הרצון הגובר והולך, המספר העצום של אברכים שממתינים ליציאה לשליחות, אומרת הכל.

מי נותן כיום לשלוחים את ההדרכה הנדרשת כיצד לפעול?

ראשית, מתייעצים עם המרכז לענייני חינוך, עם שלוחים מבוגרים שצברו ניסיון בשטח הזה. נערכים כינוסי שלוחים אזוריים או כללים בארץ ישראל ובארצות הברית, ויחד מנסים השלוחים למצוא בדברי הרבי ובתשובות הרבות שנתן לשלוחים – את הפתרונות למצבים שלהם. עם זה, אנחנו יודעים שהתקופה לא קלה, אבל נוכחים לראות על כל צעד ושעל, בכוחו של הרבי המדריך והמנתב, הסולל את הדרך והמסייע באלפי מקרים וסיפורים.

תוך כמה שנים כבר יציפו השלוחים את כל העולם היהודי. מה יעשו אז האברכים הצעירים?

כל זמן שיש יהודים בעולם – יישלחו עוד שלוחים. אפשר לשגר שלוחים נוספים למקומות שבהם כבר פועל שליח, כדי לסייע לו וכדי להביא את הפעילות למעגל רחב יותר של יהודים. יצאנו בפרויקט 'שלוחי תורה', שיעסקו באופן אינטנסיבי רק בהפצת תורה ובמסירת שיעורים, והידיים מלאות עבודה. התכניות רבות, ואם חלילה תתעכב ביאת המשיח – הרי שהפעילות לא תיעצר אלא רק תוסיף ותגבר.