בפרשת השבוע מפרטת התורה את הסדר של עבודת הכהן הגדול ביום הכפורים. יום הכפורים נחשב ליום המיוחד והקדוש ביותר במהלך השנה, ובהתאם לכך גם העבודה בבית המקדש היתה מיוחדת במינה ובעלת משמעות עמוקה ביותר. לכן שלא כמו בכל השנה בהם העבודה הרגילה בבית המקדש יכולה להיעשות על ידי כל כהן כשר, הרי שלצורך העבודה של יום הכפורים נדרש דוקא הכהן הגדול, שדוקא הוא בכבודו ובעצמו עשה את כל סדר העבודה הארוך.

ולמעשה, עיקר היוצא דופן שהיה ביום זה היא הכניסה לחלק מתוך בית המקדש שבכל השנה איש לא נכנס אליו. המדובר הוא על החלק הפנימי ביותר של בית המקדש, חדר שנקרא בשם "קדש הקדשים", שמרוב קדושתו והפלאתו לא ניתנה רשות להיכנס אליו במשך השנה כולה. גם ככה הרי כדי להיכנס לבית המקדש היו נדרשים תנאים רבים, ובתוך המקדש עצמו היו חלקים שלא כל אחד יכול היה להיכנס אלא רק הכהנים בעבודתם. אולם החלק הזה של קדש הקדשים היה ממש סגור באופן הרמטי, ואף אחד ממש לא נכנס אליו לעולם. היחיד שהורשה להיכנס אליו היה הכהן הגדול, וגם זה – רק ביום הקדוש יום הכפורים למשך זמן קצר.

בגלל הקדושה המיוחדת של הכניסה אל החלק הפנימי של קדש הקדשים, הותקנה לכהן הגדול מערכת בגדים מיוחדת לשם כך. בדרך כלל היה הכהן הגדול לבוש בבגדים יפים, נכבדים וצבעוניים. הבגדים היו עשויים מחומרים שונים, ובתוכם בלט הזהב הנוצץ. אולם ביום הכפורים כאשר נכנס הכהן הגדול אל הקודש פנימה, הוא נדרש לפשוט את הבגדים המוזהבים, וללבוש מערכת בגדים בצבע לבן. הלבן כמובן מהווה סמל של זיכוך וטהרה, ולכן הוא מתאים לעבודה עילאית זו של הכהן הגדול ביום הכפורים. – מכאן התקבל המנהג בכמה קהילות שביום הכפורים לובשים בגדי לבן.

ולמעשה, בתוך יום הכפורים עצמו היה הכהן הגדול מחליף את בגדיו כמה פעמים. כשהוא עשה את העבודה הרגילה, היום יומית, הוא לבש את בגדי הזהב הרגילים – וכשהוא נכנס לקדש הקדשים הוא החליף את בגדיו לבגדי לבן; כשהוא יצא הוא שוב החליף מבגדי הלבן לבגדי זהב, וכן הלאה.

ב.

אך ביחס לבגדי לבן אלו, מוצאים אנו דבר שנראה די מוזר.

התורה אומרת, כי לאחר שאהרן – הכהן הגדול – מסיים את עבודתו המיוחדת בבגדי הלבן, עליו לפשוט אותם וללבוש בחזרה את בגדי הזהב הרגילים: "ובא אהרן אל אהל מועד ופשט את בגדי הבד אשר לבש בבאו אל הקדש" (טז, כג). אך התורה לא מסתפקת בזה, אלא מוסיפה שני מילים: "והניחם שם". הכהן הגדול צריך להניח שם את הבגדים.
מה באה התורה להגיד במלים אלו – שהכהן הגדול צריך להניח את הבגדים באותו מקום בו הוא פשט אותם? מסביר רש"י: "והניחם שם – מלמד שטעונין גניזה ולא ישתמש באותן ארבעה בגדים ליום כפורים אחר". וכך נפסק להלכה בדברי הרמב"ם: "בגדי לבן שעובד בהם ביום הצום, אינו עובד בהם פעם שניה לעולם, אלא נגנזין במקום שיפשוט אותם שם, שנאמר: והניחם שם". כלומר: לאחר סיום העבודה מניח הכהן הגדול את בגדי הלבן וגונז אותם, ואסור לו להשתמש בהם פעם שניה. כל השימוש בבגדים היה לכמה שעות מתוך יום הכפורים – ולא יותר.

נשאלת השאלה: מדוע באמת ציוותה התורה לגנוז את הבגדים לאחר שהשתמשו בהם פעם אחת בלבד – דבר שלא מצינו כמותו ביתר הבגדים של הכהן הגדול, שאין הגבלה לזמן השימוש בהם! ובל נשכח שמדובר על מערכת בגדים יקרה, ומה עם "בל תשחית"?

אלא שבאמת, יש בגניזה זו משמעות עמוקה.

וההסבר בזה:

עיקר מטרת עבודת הכהן הגדול ביום הכפורים היא כפרת בני ישראל, שהיא תלויה בתשובה. והיינו, שהכהן הגדול בעבודתו ביום הכפורים צריך להביא את ישראל לידי תשובה.

תשובה שלימה היא כאשר האדם משנה לגמרי את מהותו, עד שהוא נעשה אדם חדש. כאילו נאמר, האדם שעשה את העבירות הוא אדם אחר, והאדם שעומד לפנינו עכשיו הוא בעצם אדם חדש, אדם שני – כי התשובה שינתה את האדם מן הקצה אל הקצה, והוא נהפך למציאות חדשה.

לכן מצינו בהלכה (רמב"ם הל' תשובה פ"ב ה"ד), שאחד מדרכי התשובה היא שהחוטא "משנה את שמו, כלומר: אני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותם המעשים". כשהאדם משנה את שמו משמעות הדבר שהוא אדם חדש, כך שהעוונות והפגמים שנגרמו קודם –שייכים לחוטא בעל השם הקודם, ואין להם קשר עם האדם החדש שלפנינו, שהוא אדם אחר, בעל שם חדש. [בדומה לכך כאשר אדם חולה ל"ע יש המשנים את שמו, כך שאם נגזרה גזירה על אדם בעל שם פלוני, הרי שהיא אינה חלה על האדם כאשר הוא שינה את שמו, והגזירה לא חלה עליו יותר].

כיון שזה ענינה של התשובה, התחדשות גמורה, לכן היה הכהן הגדול לובש בכל שנה בגדים חדשים, לא לובש את אותם בגדים שלבש שנה שעברה. בכל שנה צריך הכהן הגדול לעלות במדריגתו, בצורה כזאת שמצבו בשנה שעברה כבר אינו מספיק כלל, כך שהבגדים שהוא לבש בשנה שעברה – אינם הולמים אותו בשנה זו! הם כבר 'קטנים' – ברוחניות – למדתו הנעלית. על ידי זה נותן הכהן הגדול כח לכל אחד לשוב בתשובה שלימה ולהיעשות מציאות חדשה, כאדם חדש.
אין לכהן הגדול לחשוב שכאשר הוא נכנס לקדש הקדשים הוא בעצם ממשיך את כניסתו בשנה שעברה; או – במקרה שמדובר בכניסה ראשונה של הכהן הגדול לקדש הקדשים – שאם השנה יחסר משהו בעבודתו, הוא יוכל להשלים זאת בשנה הבאה, ביום הכפורים הבא.

לא ולא! כל שנה מדובר בעבודה חדשה, מדריגה גבוהה יותר – עד כדי כך שהכהן הגדול נעשה כמו אדם חדש, הוא עושה עבודה חדשה, ולכן הוא זקוק לבגדים חדשים.

מעובד לפי לקוטי שיחות חלק כח, עמוד 225.