מערכת COL | יום ו' אייר ה׳תשס״ו 04.05.2006

מנהג ה'חץ וקשת' בל"ג בעומר / לקט טעמים

מנהגים רבים והנהגות שונות התקבלו במשך הדורות, ובמיוחד אצל תלמידי הבעל שם טוב זי"ע. אחד המנהגים שנהגו בל"ג בעומר, היה הירי בחץ וקשת ■ ר' יצחק-יהודה רוזן במאמר מיוחד שפורסם ב'קולמוס', בו הוא מביא טעמים שונים למנהג זה שבוארו על-ידי גדולי התורה ועל-ידי הרבי שמבאר רובד חדש בטעם מנהג זה ■ למאמר המלאתורני
מנהג ה'חץ וקשת' בל
צילום: ברוך יערי
מנהגים רבים והנהגות שונות התקבלו במשך הדורות, ובמיוחד אצל תלמידי הבעל שם טוב זי"ע. אחד המנהגים שנהגו בל"ג בעומר, היה הירי בחץ וקשת1. מקור קדום על מנהג הירי בקשת ביום ל"ג בעומר, לא נמצא מפורש, רק בספרי החסידות ובספרי חכמת הח"ן נמצאו הסברים שונים וטעמים רבים. על מקור המנהג, טעמיו ורמזיו - במאמר שלפנינו.

כל ימיו של רשב"י לא היה אות הקשת

יריית הקשת באה לרמז על זכותו של התנא האלוקי רשב"י, שהעיד על עצמו: "יכולני לפטור את העולם כולו מן הדין"2.
ומבאר האדמו"ר מהוסיאטין3 מהותו וטעמו של המנהג4 "והנה שמעתי... כי בימי ר' שמעון לא נראתה הקשת בענן לפי שהיה זכותו מגין על הדור5... הקשת היא דוגמא התואמת למהלכים הפנימיים שלמעלה, וראייה שהיא נבחרה לאות להשי"ת. וכשם שהענן הינו חוצץ בין השמש לארץ (והקשת בתוך הענן) ומעכב מקרני השמש לחדור ארצה, כך גם העוונות מבדילים בינינו לבין השי"ת וממילא השפעות הקב"ה לעם ישראל אינן יכולות להגיע ישירות, ולשם כך הן צריכות להגיע בדרך עקיפה, ועל זה הקשת מהווה סימבול – משום שהקשת נוצרת ע"י קרני השמש החודרות בעקיפין דרך הענן.

אולם בדורו של רשב"י לא נזקקו ישראל להשפעה עקיפה של השי"ת, כי בדורו היו כולם זכאים, עיי"ש. ומעתה מובן אפוא מהי מטרת המנהג – לסמל: מחד, רצון ותקווה שכשם שבזמנו של רשב"י לא היה צורך בהשפעה עקיפה (כדוגמת הקשת) כך גם שיהיה בזמננו. ומאידך, יש במנהג להעלות על נס את גדלותו של רשב"י, שדורו היה דור זכאי6.
בספר וידבר משה7 מצא בזה רמז נאה ש'הקשת' (805) בגימטריה 'רבן שמעון בן יוחאי' (805). ובאריכות מבואר

ב'מאור ושמש'8: "ובימי רבי שמעון בר יוחאי היו הגבורות נמתקין בזכותו, שהיה מעלה אותן לשרשן, ולא היו צריכים לזכות אבות, לכך אנו לוקחים קשת בל"ג בעומר, שהוא חצי גלג"ל, ול"ג בעומר, היינו פעמיים ג"ל ובזה נמתק השם אמג"ל ועיי"ש.וכן הוא בפיוט ואמרתם כה לחי9: "כל ימיו אשר חיה, אות הקשת לא נהיה, כי הוא אות עולם היה, אדוננו בר יוחאי".

הקשת כסמל לאור התורה והגאולה

כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש10 מבאר רובד חדש בטעם מנהג זה, ולכן נהגו בייחוד תינוקות של בית רבן11 לשחק12 בחץ וקשת משום שהם הינם כלי זיין13 המגיעים אף לאויב מרוחק. ובזה רמוז מעלת לימוד התשב"ר, שבלומדם פנימיות התורה, מתאפשר להם ללמוד תורה כדבעי. כי ע"י פנימיות התורה, נעשית הגישה ללימוד נגלה דתורה מתוך ידיעה והכרה שהתורה היא חוכמתו ורצונו של הקב"ה, וככל שמשקיעים יותר בזה - הלימוד יהיה יותר נעלה. כמו בקשת, שככל שמותחים חזק יותר את הגומי - נזרק החץ רחוק יותר, והוא כעין "ללמד את בני יהודה קשת"14.

בעל ה'אמרי נועם' הסביר, "דרבי שמעון בר יוחאי גילה סודות התורה, שהוא תורה שבעל פה, ודברי חז"ל נקראים 'הוד שבהוד', ומזה נתפשט המנהג לירות בל"ג בעומר הרומז על ספירת הוד שבהוד, שהוא מודים דרבנן, להאמין במילי דרבנן שהם סודות התורה, ולקטלא להאי חוויא שנגע בירך יעקב ע"י חצים שבקשת. ועוד, קשת נוטריקון קווצותיו תלתלים שחורות, כמו שדרשו חז"ל על כל קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות, ועל כן אמר רשב"י לבנו שאל יצפה לרגלי משיח עד שיראה הקשת בגוונים בהירים, "סימן מסור הוא בידינו שבל"ג בעומר תראה הקשת בצבע אחר ותבוא הגאולה"4 דהיינו יתבארו סודות התורה בבהירות נפלאה.

והמשילו את רשב"י שישב ועסק בסודות התורה במערה, ליעקב איש תם יושב אהלים15, שזכה לישב באהלה של תורה – ישיבתו של שם ועבר16, היפך עשו שהיה איש יודע ציד, שצד בעלי חיים ע"י חרבו וקשתו17, ולכן כדי להראות שהיפך מלימוד התורה מגיע למצב שח"ו איש יודע ציד, יורים בקשת שזה כליו של הצייד.

בחרבי ובקשתי – בצלותי ובבעותי

בימינו אלה, בהם זקוקים אנו יותר מכל לגאולה, יש צורך בתפילה ובקשה, ופירושה של התפילה הוא בחרבי ובקשתי, כדרשת חז"ל חרבי – זו תפילה, קשתי – זו בקשה. ושני תפילות הן, חרבי להכרית המקטרגים, וקשתי זו תפילה על עצמו. וכעת שצריכים אנו להשתדל בתפילות ובקשות נוהגים לירות בקשת.

ויום ל"ג בעומר מסוגל לקבלת התפילה, ורמז לזה הובא בספר שיח השדה (נספח לשו"ת חלקת השדה) שהר"ת של קשת הוא שמע קול תפילתנו. ובזה פירש גם את הסימן שנתנו הקדמונים "פלג", כלומר ביום שחל פורים חל ל"ג בעומר, דהנה פל"ג בגימ' יב"ק עם הכולל, שהוא ר"ת יעננו ביום קראנו, ומרמז שיום זה מסוגל לקבלת התפילה.

ובספר "וידבר משה"7, מייחס את הענין דווקא לתשב"ר, כי פטירת צדיקים היא מעוון הדור ר"ל, ואילו זכותם של תשב"ר עומדת לדור, וקשת היא כלי הגנה, לכן הם משחקים בקשת.

מעשיהם של צדיקים

היו אדמורי"ם שבעצמם, תוך ישיבתם בראש ב"שולחנות" לכבוד ל"ג בעומר, היו יורים בקשת18. בספר מסע מירון19 מסופר על הרה"ק רבי יהודה צבי מסטרטין זי"ע, שיצא עם חבורה מתלמידיו ביום ל"ג בעומר ליער לירות בקשת וחיצים. דרך הרה"ק קשתו לארבע רוחות השמים, וכיון חץ אחד לעבר וינה הבירה, ונקלע החץ לארמון המלך, ופלח ליבו של צורר היהודים, יורש העצר האוסטרי, ובזה נתבטלה גזירה קשה שהיה מוטלת על ישראל.

לאחר השולחן הטהור ביום ל"ג בעומר, היה האדמו"ר בעל "אמרי חיים" מוויז'ניץ, נוסע לירות בקשת, לרוב בחורשת עצים, וירה ג' יריות. בעת היריות שמעוהו אומר הפסוק20: "וכל קרני רשעים אגדע, תרוממנה קרנות צדיק"21.

סגולה לבנים

מהפסוק בדברי הימים א'22: "ויהיו בני אולם אנשים גבורי חיל, דורכי קשת ומרבים בנים ובני בנים מאה וחמישים", למד בספר המדות23 שיש במנהג הירי בקשת סגולה לבנים.

הערות:

1. וחכמי יהדות ספרד לא נהגו במשחק זה – הגר"מ מאזוז שליט"א בתשובתו אליי.
2. עירובין סה, א.
3. 'אהלי יעקב' לאדמו"ר מבוהוש הוסיאטין עמ' רפא. ל"ג בעומר ד"ה "סוד קשת".
4. ביאור זה נתבאר גם בספר בני יששכר מאמרי אייר [ענין ל"ג בעומר] אות ד'.
5. ירושלמי ברכות פ"ט ה"ב, ובפ"מ שם. ובמדרש רבה בראשית פל"ה אות ב' ובגמרא כתובות עז, ב. ובפרש"י (שם): הקשת אינו אלא אות ברית שלא יחרב העולם. וראה בפרש"י לבראשית ט, יד שאם יש צדיק גמור בדור אין צריך אות. וראה השקו"ט בזה בליקוטי שיחות כרך לה עמ' 31 [שיחת נח, ג]. וכן הובא בקונטרס וילקט יוסף חוברת יב. וב'מטעמים' עמ' 42 ובמנחת העומר דף כג ע"א. וכן הובאו בטעמי המנהגים, עמ' רנב ובלקוטי מהרי"ח ח"ג, דף מד סוע"ב, ובמסע מירון עמ' קכח, ובכ"מ.
6. ביאורים נוספים ע"ד הסוד ראה בספר חמרא טבא להרה"ק מבראנוב, ובספר לבוש מכלול אות ג.
7. לרבי משה יחיאל אלימלך מלברטוב – הובא במסע מירון עמ' קכט.
8. לרבי קלונימוס קלמן הלוי עפשטיין [תשמ"ח] רמזי ל"ג בעומר עמ' שסט.
9. שחיברו הגאון רבי יוסף חיים זצ"ל ה'בן איש חי', הובא בספר בין פסח לשבועות [הרב צבי כהן] עמ' 9 בסו' הס'.
10. בתורת מנחם התוועדויות ח"ג עמ' 77, שיחת ל"ג בעומר תשי"א. והובא גם בשערי המועדים עמ' שמח.
11. ראה אוצר דינים ומנהגים אייזנשטיין ערך ל"ג בעומר עמ' 188 ש"הילדים הקטנים נוהגים לילך לשוח ביערות ולירות בקשת של עץ". ובאוצר מנהגי חב"ד (ניסן-סיון) עמ' ערב הביא שנהגו כ"ק הבעש"ט ואדמור"י חב"ד לצאת לשדה בל"ג בעומר. וראה בלקו"ש כרך ל"ז עמ' 121 ובהע' 5 שם.
12. על ל"ג בעומר כיום חופש לתלמידים ראה בספרו של הרב שמחה אסף מקורות לתולדות החינוך בישראל ח"א עמ' קיח, הובא במסע מירון עמ' קכז, שכ"כ בספר המנהגים לקהילת ווירמייזא, שנרשם ע"י ר' יוזפא שמש עמ' צד-צו, וראה שם שבתקנה מאוחרת יותר נקבע שרק אחה"צ יהיו חופשיים מלימודים, ואילו לפני הצהרים יתקיימו הלימודים כסדרם.
13. עי' תורת מנחם התוועדויות ח"ד עמ' 247 הביאור בזה.
14. שמואל ב' א, יח.
15. בראשית כה, כז.
16. ב"ר ס"ג, י.
17. רד"ק לבראשית כה, ל.
18. מסע מירון עמ' קכט, שהיו אדמורי"ם מבית צאנז שנהגו כן. וכתב בספר בין פסח לשבועות עמ' שלט בהע' סה* ששמע מהרה"ג ר' משה הלברשטאם שליט"א שכתוב בספר אוהב שלום, דף קכ, שמנהגו היה לדרוך בקשת ג' פעמים, וכן מסופר (שם) על הרה"ק מקאמינקא זי"ע שנהג כן. וכן נהג הרה"ק ירחמיאל מקאזניץ, ספרן של צדיקים אות כז ועיי"ש.
19. עמ' קכט בשם הרב מ. כהן, וכן הוא בנטעי גבריאל הל' פסח ח"ג עמ' רפט הע' כו.
20. תהילים עה, יא.
21. בית ויזני'ץ אייר תשנ"ו גל' 39 עמ' 13.
22. ח, מ.
23. למוהר"ן מברסלב מערכת בנים אות סג, ב.
לכתבה זו התפרסמו 1 תגובות - לקריאת כל התגובות
הוסף תגובה
1 תגובות
1.
יישר כוח!
ו' אייר ה׳תשס״ו
כמדומה לי שכבר פורסם בעיתון כפר-חב"ד.

טוב תעשה מערכת האתר הנכבד, באם תביא לנו בהמשך עוד מאמרי מנהגים מאת רבותינו נשיאינו.

תודה רבה!
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.