מאת מנחם גורן, שבועון 'כפר-חב"ד'
צילומים: שמואל בן-צבי, COL

בשעת-ערב מאוחרת לפני מספר שבועות, קיבל הרב יגאל ציפורי, שליח חב"ד בקריית-שמונה, שיחה טלפונית מחבר קיבוץ דפנה ישי שנהב - ידיד ותיק של בית-חב"ד שנוהג לבקר מפעם לפעם בביתו של הרב ציפורי ולהשתתף בשיעורי תורה בבית חב"ד.

"הרב יגאל", ביקש ישי, "יש לי פה כמה ספרי-קודש שהתגלגלו במשפחה והייתי רוצה שתיקח אותם לגניזה". "ברצון", נענה ר' יגאל וסיכם עם ישי על יום מסוים, בו יבוא לקחת את ספרי-הקודש.

כשהגיע ר' יגאל לביתו של ישי, נתן לו האחרון שקית שחורה שבתוכה מספר ספרים. ר' יגאל פתח ובדק את התכולה - שולחן-ערוך, גמרא ותנ"ך - ופתאום הבחין גם בסידור קטן כרוך בבד שחור, מעט קרוע - סידור 'תהילת ה''...

ר' יגאל שעד לרגע זה לא ידע שלמשפחת ישי היה קשר כלשהו לחסידות חב"ד, תמה. הוא פתח את העמוד הראשון וגילה סימני דם ישנים, ביניהם שם כתוב באותיות מטושטשות: 'מנחם זומר'. רעד קל חלף בגופו של ר' יגאל. הוא הפך דף נוסף שהיה גם הוא מוכתם בדם וראה שכתוב בו 'מנדל'ה'.

שם חב"די מובהק, סידור חב"די, כתמי דם... ר' יגאל התפלא. "של מי זה?" שאל את ישי וזוגתו רחל, שלא הבינו מה מסקרן ומרגש כל-כך את הרב ציפורי. "זה הסידור של אחי מנדל'ה", ענתה רחל. "ספרי לי עליו", ביקש ר' יגאל - וכך נכנס לסיפור המפליא והמרתק, ששטח לאחר-מכן לפני שבועון 'כפר-חב"ד'. צירפנו גם אנו פרט לפרט, ראיינו את קרוביו של מנדל'ה והסיפור המכאיב קרם עור וגידים.

לימד בפלוגה ניגוני חב"ד

מנחם-מענדל זומר הי"ד - להלן מנדל'ה, כפי שכינו אותו בני משפחתו וחבריו - למד במשך שמונה שנים בבית-הספר חב"ד במסגרת 'רשת אוהלי יוסף-יצחק ליובאוויטש' ביפו וראה עצמו מחונך של הרב אליהו ריבקין מכפר-חב"ד. כשבגר התגייס לצבא וגם אז היה עדיין מחובר נפשית לחב"ד ושמר על קשר חם עם מוריו בבית-הספר.

בספר זיכרון שיצא-לאור שנים לאחר מלחמת ששת-הימים וכלל את סיפורי חייהם של כמה מהנופלים רואיין הרב אליהו ריבקין מכפר-חב"ד "שהכיר היטב את חניכו" ככתוב בהקדמה לדבריו בספר הזיכרון - וכך סיפר שם: "...גם לאחר שסיים מנדל'ה את לימודיו בבית-ספרנו, המשיך בקשריו גם עם מוריו ומלמדיו וגם עם כפר-חב"ד. בכל ימי החופשה משירותו בצבא, היה בא לבית-הספר, משוחח, מספר, מאזין. בחור חם ועליז היה, מרבה לזמר מזמירות חב"ד, בעיקר את מנגינת 'ופרצת' והיה מלמד מניגונים אלה את חבריו בפלוגה. לפני כל ראש-השנה, אני ויתר המורים והמחנכים היינו מקבלים ממנו כרטיסי-ברכה ומובן שהיינו משיבים לו ברכות. בכל י"ט בכסלו, חג-הגאולה של חב"ד, היה מנדל'ה בא לחוג עמנו בכפר-חב"ד. גם בי"ט בכסלו האחרון היה עמנו - שר, רקד והתלהב. כמרבית תלמידינו, מנדל'ה נהג לכתוב מכתבים לאדמו"ר מליובאוויטש בניו-יורק והיה קורא ומקריא בהתלהבות את התשובות שקיבל מהרבי".

חב"ד השפיעה על הבית

אנו יושבים בביתה של חיה, אימו הקשישה של מנדל'ה תבלחט"א, הנמצא בתל-גיבורים הסמוכה ליפו. האם מקנחת דמעה, מבליגה ומספרת: "מנדל'ה שלנו היה הכתר של הבית. תמיד חששתי מעין-רעה. פעמים רבות, כאשר הייתי חוזרת הביתה מהעיר ופותחת את הדלת, הייתי מוצאת את תרמילו הצבאי מונח באמצע המסדרון: הוא רצה להפתיע אותי. אני זוכרת את שמחתו הרבה כשבא הביתה והראה לנו את כנפי-הצנחן שלו. הוא אמר בגאווה: 'אמא, אני משרת כחובש קרבי. בשעת הצורך אוכל להגיש עזרה לחברים שייפגעו'..."

תבלח"א רחל, אחותו של מנדל'ה: "אחי ז"ל היה פעיל מאוד בתנועת הנוער ובמסגרתה עבר קורס מכי"ם בחולדה, שירת בחיל-הצנחנים ובאחת הצניחות נפגע בגבו. הרופא אסר עליו להוסיף ולצנוח אך מנדל'ה סירב לקבל תפקיד שולי. הוא צורף ליחידת חובשים קרביים והמשיך לצנוח. את טבילת-האש הראשונה שלו עבר בפעולת התגמול בסמוע".

נזכר ישי: "החינוך החב"די שקיבל השפיע גם על הבית. חותני, אביו של מנדל'ה, דוד זומר ע"ה, התקרב לחסידות חב"ד בהשפעת מנדל'ה - ואולי בעקיפין גם אני".

מענדל'ה נפל

ואז בא אותו יום מר - יום שני בשבת, כ"ו באייר תשכ"ז, שבו החלה מלחמת ששת הימים. בחודש ההמתנה שקדם למלחמה, שהה מנדל'ה עם יחידתו במחנה מאולתר סמוך ליישוב אור-הנר, ובתחילת הקרבות פרצו משם לעבר שערי עזה. בדיעבד הסתבר כי היה זה אחד הקרבות הקשים באותה מלחמה. האש שנתקלו בה הייתה כבדה ורבים מהחיילים נפגעו. מנדל'ה זחל תחת האש מפצוע לפצוע, חבש אותם וגרר אותם בזה אחר זה לעמדה מוגנת. תוך כך, פגע בו צרור ומנדל'ה נפל.

האם, גב' חיה: "בליל-שבת שלאחר פרוץ המלחמה, עדיין לא שמענו דבר ממנדל'ה והדאגה התגברה מרגע לרגע. בליל שבת עמד בעלי ז"ל ליד שולחן השבת הערוך וכוס היין בידו - אני לימינו ואחותו של מנדל'ה לשמאלו. הוא התחיל לומר את הקידוש, אך הכוס נשמטה מידו... הוא חזר ומזג יין - אך הכוס נשמטה מידו גם הפעם. הרגשנו שרוחו סוערת והוא אינו יודע מה לעשות.

"ביום ראשון בשבוע שלאחר אותה שבת, נסענו לקצין העיר לברר מה קרה למנדל'ה - אך שמו לא נמצא בשום רשימה. הסתובבנו בין בתי חבריו, אך אף אחד מהם לא ידע עליו דבר. בשעות הערב חזרנו הביתה. כבר מרחוק ראינו אנשים רבים עומדים ליד הדלת והלב ניבא מה נשמע. לאחר רגעים אחדים שמענו בוודאות את הבשורה הנוראה: ההודעה מהצבא הגיעה. מנדלי נפל. הוא היה בן תשע-עשרה וחצי בסך-הכל".

חילוץ תחת אש

גב' חיה קמה, ניגשת לשידה שיד הקיר, פותחת ומראה לנו את כומתת הצנחנים של מנדל'ה, את התפילין שלו שנמצאו לאחר מותו בכיסו, ועכשיו גם את סידור התפילה שלו 'תהילת ה'' נוסח האר"י, שנמצא בצרור שהעביר ישי לרב ציפורי.

הכל יושבים, שותקים ומביטים: הנה הכומתה, התפילין, הסידור. האם שולפת מהשידה מכתבים ממפקדיו הקצינים, ביניהם מכתבו של שר הביטחון דאז, משה דיין: "...הרשו נא לי להשתתף בכל לב באבלכם, בהילקח מכם פינחס ז"ל. פינחס זומר ז"ל נתן את חייו למען מולדתו. הוא נפל בקרב שנערך בסביבות עזה ביום שני, כ"ו באייר תשכ"ז, בשעה שחילץ פצועים מול אש חזקה של האויב. פינחס ז"ל היה נאמן לתפקידו ולחבריו. זכרו של פנחס ז"ל הינו קודש, וננצרנו בלבנו בגאון - - -".

ממשיכה האחות, רחל: "לאחר-מכן שמענו מחבריו של מנדל'ה פרטים נוספים. מסתבר שלפני שנהרג, הספיק לספוג כדור ברגלו ולהיפצע קשה, אך הוא הבליג והמשיך לחלץ את חבריו הפצועים תחת אש - עד שפגע בו הצרור האחרון..."

נקבר עם המכתב

והנה עוד קטע מדברי הזיכרון של המחנך הרב אליהו ריבקין: "כאשר מנדל'ה נהרג בשערי עזה, פניו הושחתו והיה קשה לזהות אותו. החבר'ה מהרבנות הצבאית חיפשו בכיסיו ומצאו מכתב מהרבי מופנה למנדל'ה, וכך זיהו אותו. הוא נקבר בבית-הקברות הצבאי שליד בארי. הרבנות הצבאית הורתה לקבור את מנדל'ה עם המכתב של הרבי. הסיבה: המכתב היה מלא דם..".

***

למען האמת ההיסטורית

בתעודות, במסמכים ובטפסים של צה"ל, ניתן לראות כי אנשי השלישות הצבאית בגדוד ובחטיבה נהגו לקרוא למנחם-מענדל זומר בשם 'מנחם-פנחס'. בירור קצר שערכנו, העלה כי השם 'מענדל' לא היה מוכר בצבא והם הוסיפו למנדל'ה שם חדש - פנחס - על שמו של סבו, אבי אמו.

משפחת זומר - מדרוהוביץ לישראל

אביו של מנדל'ה, איש דרוהוביץ דוד זומר ע"ה, עבר רבות במלחמת העולם השנייה: תחילה נאסר ע"י הגרמנים ושהה תקופת-מה במחנה הריכוז בבלזאץ, אחר הצליח לברוח והתגייס לשורות הצבא האדום. הוא נלחם בקרבות רבים בכל שנותיה הנותרות של המלחמה ויצא שלם מכל הקרבות בהם השתתף. בסיום המלחמה שוחרר ופנה לחזור לדרוהוביץ, אך בהגיעו לעיר החרבה לא מצא בה אפילו קרוב אחד מכל בני משפחתו - לא אב ולא אם, לא אח ולא אחות. בפרוץ המלחמה היו לו שני בנים, אך גם אותם לא מצא. מעדויות שאסף, הסתבר שכל בני משפחתו ובכללם בניו, נרצחו במחנות ההשמדה.

דוד זומר לא הרבה להתעכב בדרוהוביץ והמשיך לנדוד, עד שהגיע לעיר אוהם בגרמניה שבה שכן מחנה מעבר לאלפי פליטים. במחנה זה הכיר את חיה צימבליסקי, בתו של ר' פנחס צימבליסקי מלודז' ובנה איתה בית ומשפחה חדשים. בני הזוג עלו לארץ-ישראל וכאן נולדו להם מנדל'ה ע"ה ואחותו רחל. 

מסמך:
ר' בנימין לוין ע"ה היה כידוע מורה ביפו ואחד מחניכיו היה מנחם זומר והוא גם היה בקשר אתו. הנה מכתב מהרבי שקיבלה כיתתו של מנחם כתשובה על פדיון נפש שכתבו לפני ראש השנה. השם מנחם בן חיה מופיע במכתב.