קודם כל, צריך להכיר במציאות העובדתית: אין לנו שום אפשרות מעשית, טכנית, לא להשתתף בבחירות. גם מי שהחליט להימנע ולשבת בבית הצביע למעשה בעל כורחו. כי באי-הצבעתו השפיע בעצם על תוצאות הבחירות. כך, למשל, ייתכן שמרצ או קדימה או מפלגה ערבית מסוימת תכניס מנדט נוסף רק בגלל אותו ימני שהחליט לא להשתתף בבחירות או לשים פתק לבן או פתק של מחאה.

ולגופו של עניין: בסופו של דבר, בשורה התחתונה, הכנסת (והממשלה הנשענת על תמיכת רוב הכנסת) היא המקבלת את ההחלטות הגורליות. למרות הדיקטטורה השיפוטית של בג"ץ, שגזלה ורוקנה מהכנסת חלק גדול ועיקרי מסמכויותיה, עדיין ההחלטות הגורליות נופלות בכנסת ובממשלה.

בניגוד להרבה מדינות דמוקרטיות, שבהן מתקיים משאל עם בנושאים שונים, בישראל האפשרות היחידה של האזרח להשפיע על התנהלות המדינה ועל קבלת ההחלטות היא בבחירות, אחת לכמה שנים. אילו, למשל, היו 61 ח"כים מתנגדים ל´התנתקות´, ה´התנתקות´ לא היתה מתבצעת.

לכן, על-אף כל הספקות וההסתייגויות ואולי גם חוסר הרצון להזדהות עם מי מהמפלגות, אין ברירה: חייבים "לסתום את האף" ולהצביע.

הרבי מליובאוויטש, במענה לשאלה דומה בקשר לבחירות, כתב פעם:
"כבר ידוע פסק תורתנו הקדושה: לעולם יראה עצמו שקול וכו´ וכל העולם שקול, ובעניין הבחירות, הרי לפעמים על-ידי מתי מעט קולות בוחרים, יכולים להשפיע במשך הזמן שלא תתקבל איזו גזירה או גם לבטל מהגזירות הקיימות כבר, ומי הוא זה בימינו אלה היכול לומר אני את נפשי הצלתי".