בארץ שמלאה במחזירים בתשובה, אברהם בר-אונר הוא סיפור מיוחד. במשך יותר משלושה עשורים נושא איתו בר-אונר זכרונות מהמלחמה ומהקרב ששינה את מסלול חייו לנצח, והפך אותו מאיש חילוני לבן אדם עם שליחות דתית, ודרך פעולה ספציפית. הוא התחיל להניח תפילין על אנשים אחרים מעט אחרי שחרורו מהצבא, ב-1976.

בר-אונר מתקשה לזכור לכמה אנשים הניח תפילין בשלושים השנים שעברו מאז.

"רוב התקופה לא ערכתי מעקב, אז קשה להעריך. לפני שלוש שנים קניתי מצלמה והתחלתי לצלם את כל מי שאני מניח לו תפילין. עוד לא מיינתי את כל התמונות אבל אני מעריך שרק בשנת 2005 מדובר בקרוב לשלושת אלפים אנשים. מתחילת 2006 גם התחלתי למספר אותם ולחלק אותם לפי תיקיות על המחשב, ולפי הספירה, בחודשיים הראשונים שעברו, הנחתי תפילין על 234 אנשים".

אברהם בר-אונר נולד בקיבוץ כפר גליקסון להורים יוצאי מרוקו, וגדל בבית חילוני בנהריה. ב-1973, ברואנר היה חייל בצנחנים, והשתתף במבצע פריצת התעלה בסיני.

"זה היה בשתיים בלילה והאזור היה מאוד חשוך. אנחנו היינו על  זחל"מים (זחל ממוגן: רכב צבאי משוריין) ונתקלנו במארב מצרי של טילי סאגר, שהפגיזו ישירות את השיירה שלנו ופגעו בכלי רכב שהיו מקדימה, אחד אחרי השני. הם פגעו בזחל"ם שהיה מלפני, ומיד גם ירו עלינו טיל, שפספס במטר. הבנתי מיד שהם יאפסו כוונות ושהסאגר הבא שיישלח, כנראה שיפגע בנו ישירות. הרגשתי את הסוף מתקרב ואפילו השלמתי עם המוות. ברגע זה, נדרתי נדר עם אלוהים, שאם אני יוצא מהסיפור הזה בחיים, אקדיש את חיי לקרב אנשים לדת.

"הסאגר הבא נורה ואיך שהוא בא לפגוע בזחל"ם שבו הייתי, טנק צה"לי עבר מולנו והוא קיבל את הטיל במקומנו. הטנק עלה באש וחלק מהצוות שם נהרג, וזה מה שהציל אותי. מאותו יום ידעתי שאני מוכן כל חיי לעשות בשביל הקדוש ברוך הוא".


תפילין בספרייה ובאיצטדיון

בעקבות אירועי המלחמה בר-אונר חזר בתשובה, וכשהשתחרר מהצבא, עבר לגור בכפר חב"ד. בישיבת חב"ד נהוג שבימי שישי יוצאים למבצעי הנחת תפילין בערים השכנות, וכך התחיל בר-אונר לראשונה לקרב אנשים לדת, כפי שהבטיח לאלוהים באותו קרב נוראי בסיני. גם כשטס לשלוש שנות לימודים במונטריאול, הוא בילה חלק גדול מהזמן בהנחת תפילין עם עוברים ושבים מחוץ לספרייה היהודית בעיר.

בתחילת שנות השמונים הוא שב לארץ, והתמקם בעיר צפת. במשך תקופה ארוכה עבד כתפקידים מרכזים בקרית חב"ד, בין השאר כמזכירו האישי של הרב אריה-לייה קפלן ע"ה, שליח הרבי ויו"ר קריית חב"ד בצפת. בתקופה העסוקה הזו, מיעט בר-אונר בהנחות תפילין על אחרים. החזרה למימוש הנדר באה דווקא במקום שידוע לרוב בחילוניותו – עולם הספורט.

'הפועל גליל עליון' בכדורסל הייתה הקבוצה הראשונה שאליה בר-אונר התחבר (יחד עם עוד שני אנשי חב"ד), ובמשך שנה שלמה ליווה את הקבוצה באימונים ובמשחקים, כשהוא מקפיד בכל הזדמנות לעודד את שחקני ומאמני הקבוצה להניח תפילין. בהמשך, קבוצת הכדורסל המקומית הפועל צפת נעזרה בשירותיו, כשבמשך כמה עונות נוצר קשר הדוק בין הצלחת הקבוצה לאמונה הדתית.

בנוסף, התלווה בר-אונר לנבחרת ישראל בכדורגל, וביקר את השחקנים במחנות האימון לפני משחקים, ברגעים בהם הם היו צריכים יותר מכל חיזוקים רוחניים. במספר משחקים חשובים שנערכו באיצטדיון
רמת-גן, הוא הגיע יחד עם פמליית חב"ד, והם הניחו תפילין לפני ואחרי המשחק למאות אוהדים.


קירוב על-ידי חנות תכשיטים

בשנים האחרונות, הנחות התפילין של ברואנר חזרו להיות מבצע יומיומי. חנות התכשיטים הקטנה שלו ממוקמת בסמטה מרכזית בעיר העתיקה בצפת, היכן שיום יום עוברים תיירים רבים מהארץ ומהעולם, כך שיש לו שלל הזדמנויות לממש את נדרו הישן לאלוהים.

למה בחרת דווקא במצווה של הנחת תפילין כדי לקרב יהודים לדת?
כשחזרתי בתשובה והתחלתי ללמוד תורה, ראיתי שמצוות תפילין זה מצווה שקל מאוד למלא אותה עם הזולת, ולא צריך הרבה הסברים או פעולה מיוחדת. מצד שני, הנחת תפילין זה מצווה כל כך חשובה. אם יהודי רק מניח תפילין זה כאילו הוא קיים את התורה כולה, וזה מעיד על החשיבות של המצווה הזו. בתורה שואלים מה יותר גדול: לימוד תורה או מעשה, והחכמים הגיעו למסקנה שלימוד תורה מביא לידי מעשה, ומפה לומדים שהמעשה הוא העיקר. לומדים הרבה הלכות בתורה, אבל העיקר זה המעשה.

לכמה אנשים אתה מניח תפילין ביום, בממוצע?
זה תלוי. כשיש פחות תיירים ושקט, כמו עכשיו, אז קשה יותר. היום הנחתי 11 פעמים תפילין על אנשים. בקיץ, כשמלא פה בתיירים, אני מגיע לעשרות ביום. בימי רביעי, אני הולך לשוק פה בצפת ושם תמיד מלא, אז אני מצליח יותר.

על פי מה אתה מחליט אם לבקש מבן אדם להניח תפילין? על פי מה אתה בוחר ממי לבקש?
בדרך כלל אם אנשים שנכנסים לחנות ורוצים לקנות משהו, אני מבקש מהם. אם הם מהססים, אני אומר להם שאני אוריד להם מהמחיר או אפילו אתן להם משהו מהחנות במתנה אם יניחו תפילין. רובם נענים. לפעמים באות בנות כחלק מקבוצת תיירים, ואין להם כסף אבל הן נורא רוצות איזה תכשיט. אז אני מציע להן עסקה; שיביאו אלי כמה בחורים מהקבוצה שיניחו תפילין, ובתמורה אני אתן להן לבחור תכשיט מהחנות. זה עובד. כשאתה עושה משהו הרבה זמן, אתה מפתח כל מיני שיטות.

מה יותר חשוב לך, למכור בחנות או לגרום לאנשים להניח תפילין?
אפשר להגיד שיותר חשובה לי ההנחת תפילין. יש לי משפחה, וברוך השם אני מסודר מבחינה כספית. עבדתי המון שנים ויצאתי לפנסיה והיום הגשמיות לא חשובה לי. המטרה של החנות הזאת היא בעיקר בשביל התפילין, ופחות בשביל פרנסה.


מה עושים אם מישהו מסרב?

עד כמה אתה מתעקש כשאתה מבקש מאנשים להניח תפילין? אם מישהו מסרב או מהסס, כיצד אתה פועל?
יש כאלו שמסרבים, אז אני מנסה להיכנס איתם לשיחה ושואל מאיפה הם, ומדברים קצת, ואחרי זה אני חוזר על הבקשה. זה בדרך כלל מצליח אחרי שמדברים קצת.

מה אתה מרגיש כשאתה מניח תפילין על אדם חילוני שמעולם לא עשה את המצווה?
כשיהודי מניח פעם ראשונה תפילין זה עושה לי יותר שמחה מאשר כשאני מניח על אדם דתי שמכיר ומבצע את המצווה יום-יום. יש לי סיפוק גדול מזה. אני מרגיש שאם גרמתי לעוד יהודי להניח תפילין, עשיתי משהו לעם ישראל.

מה לדעתך ההשפעה של המעשה שלך?
אני לא יודע מה ההשפעה. אני פוגש ומניח תפילין עם הרבה אנשים. למשל, יש שני בחורים שמספקים לי סחורה לחנות, וכל שבוע כשהם באים, אנחנו מניחים תפילין ביחד. שבוע שעבר, כשהם הגיעו, רק אחד מהם הניח איתי תפילין. השני אמר שהוא קנה לעצמו זוג תפילין והוא מניח בעצמו כל בוקר. במשך כמה חודשים הוא הניח תפילין בעזרתי פעם בשבוע, עד שהוא החליט לא להסתמך עלי יותר, והתחיל לעשות את המצווה כל יום לבדו. זאת המטרה.

אברהם בר-אונר אינו כופה על אף אחד שום דבר, אלא, בעזרת הרבה צניעות, חן ופתיחות, מציע ליהודים הזדמנות לחוות – גם אם באופן חד פעמי – את החוויה הרוחנית שמתלווה להנחת תפילין. אבל הצלחתו האמיתית של בר-אונר היא התקשורת האנושית שהוא מייצר בתוך החברה הישראלית השסועה. סביר להניח שרבים מאלפי החילונים שבילו חמש דקות בחייהם בעשיית מצווה דתית עם ברו-אונר לא התקרבו לאחר מכן ליהדות באורח חייהם, אבל הם כן הכירו באופן אישי אדם נחמד, חכם, שהוא גם חרדי, וזה כשלעצמו כבר קירוב לבבות.