בפרשתנו מצווה התורה על עשיית בגדי הכהונה, ובתוך הדברים היא מדברת על עשיית המעיל. דבר מיוחד שמצינו במעיל, שבשולי המעיל עשו "פעמונים" ו"רמונים". "ועשית על שוליו רמוני תכלת וארגמן ותולעת שני על שוליו סביב ופעמני זהב בתוכם סביב" (תצוה כח, לג).

רש"י מפרש: "בתוכם סביב - ביניהם סביב, בין שני רמונים פעמון אחד דבוק ותלוי בשולי המעיל". ומדבריו אלה עולה, שהרמונים לא שימשו כדי להשמיע קול, שהרי הקול היה יוצא מהפעמונים כשלעצמם - שלא היו בתוך הרמונים [אלא רק ביניהם]. ומכאן, שהרמונים היו לנוי בלבד.

והקשה הרמב"ן: "ולא ידעתי, למה עשה הרב הפעמונים לעצמם, פעמון בין שני רמונים – כי אם כן, לא היו הרמונים משמשין כלום. ואם לנוי – למה היו עשויים כרמונים חלולים, יעשם כמין תפוחי זהב"! היינו: אם אכן הם נועדו לנוי בלבד – למה השתמשו לצורך זה דוקא ברמונים ולא בתפוחים?!

ולכאורה הדברים תמוהים:
מה פשר קושיה זו, "למה היו עשויים כרמונים חלולים, יעשם כמין תפוחי זהב" – מהי העדיפות בתפוחים על רמונים? מנין למד הרמב"ן כי לשם נוי משתמשים בתפוחים דוקא, ולא ברמונים?!…

ואפשר להסביר זאת כך:

מצינו במנורה שהיו בה כפתורים – "ולא היו בה אלא לנוי" (לשון רש"י סוף ד"ה גביעיה – תרומה כה, לא). ובצורת כפתורים אלו פירש רש"י (שם ד"ה כפתוריה), "כמין תפוחים עגולין סביב". ומכאן למד הרמב"ן, שכאשר רוצים לעשות דבר לנוי, משתמשים בצורת תפוחים. וזהו שהקשה: "אם לנוי .. יעשם כמין תפוחי זהב" – כמו במנורה!

ב.

ומה באמת ההסבר בשיטת רש"י - למה במנורה השתמשו בצורת תפוחים לנוי, ואילו במעיל השתמשו בצורת רמונים?
יש לומר:

ישראל נמשלו הן לתפוח – "כתפוח בעצי היער", והן לרמון – "כפלח הרמון רקתך" [שני דימויים אלו כתובים ב'שיר השירים', בשבח ה"רעיה" שעליה מדובר שם – וידוע הרי שכל השבחים שב'שיר השירים' בין ה"איש" וה"אשה", הם משל לאהבה שבין הקב"ה – "ה' איש מלחמה", לבין בני ישראל, ה"אשה"].

וההבדל ביניהם הוא, שהדמיון לתפוח הוא ביחס לבני ישראל כפי שהם ברום המעלה (כמבואר בספרי קבלה וחסידות בענין "חקל תפוחין קדישין" שאומרים בשבת וכו'), ואילו רימון מתייחס ל"ריקנין שבך". וכפי שדרשו חז"ל את המילה "רקתך", שבסמיכות ל"רימון" במשמעות של ריקנות: "אפילו ריקנין שבך מלאים מצות כרמון" (ברכות נז, א).
ומכאן ההבדל בין המנורה לבין המעיל:

המנורה מרמזת על ישראל כפי שהם במצב נעלה ומואר, עסוקים בעבודת ה' וכו', וכמבואר, ששבעת הנרות מרמזים על שבע מדריגות בתוך עובדי ה' גופא. ולכן שם הנוי הוא דוקא על ידי צורת תפוחים, רמז למעלתם של ישראל;

אולם כאן במעיל מדובר על מה שנמצא בשוליים שבתחתית המעיל, וזה רמז לאלו ה"ריקנין שבך", שהכהן הגדול מביא גם אותם עמו "אל הקודש" (בהיותו שליח של כל ישראל), אלא שהם נמצאים כביכול בשוליים הנחותים. ולכן הרמז עליהם בא דוקא בצורת רמונים, שאף שהם "ריקנין שבך" בכל זאת הם "מלאים מצוות כרמון".

(מעובד לפי לקו"ש חט"ז ע' 336 ואילך)