קיבלתי מעטפה לבנה בדואר \ רגעים מענק שבענקים
משה כהנא
יש אנשים שרק לאחר הסתלקותם אנו מבינים עד כמה היו גדולים. אצל הרב טוביה בלוי זצ"ל זה היה אחרת. את גדולתו ידענו גם בחייו. ידענו שאנו חיים לצד אחד מענקי הרוח של דורנו, איש שהפך לכתובת עבור כל מי שביקש להבין את דעתו של הרבי בסוגיות שעל סדר היום.
בעבר, במסגרת עבודתי במערכת COL, הייתי מתקשר אליו מעת לעת כדי לשמוע את התייחסותו לנושאים אקטואליים. אלו לא היו ראיונות רגילים. מרגע שהשיחה החלה, הדברים זרמו ממנו כמעיין המתגבר. הוא היה מעודכן להפליא בכל פרט, אך בעיקר ידע להציג את דעתו של הרבי בדיוק נדיר, בסדר מופתי ובבהירות מעוררת השתאות.
תמיד הייתה בי יראת כבוד לפני השיחות הללו. הייתי מקשיב ומרגיש שאני יושב מול אדם בעל ידיעה עצומה וזיכרון בלתי נתפס. הדבר שהפליא אותי במיוחד היה שלעולם לא חזר על עצמו. בכל שיחה האיר את הנושא מזווית אחרת, הוסיף מקורות, חיבר רעיונות, ותמיד יצאתי ממנה עם תחושה שלמדתי משהו חדש.
יותר מכך. מעולם לא התרשמתי שהוא מבקש להשמיע את דעתו האישית. היה ברור שכל כולו עסוק בשאלה אחת: מה הרבי אמר על הנושא, כיצד הרבי הסתכל עליו, ואיך נכון למסור את הדברים בדיוק כפי שנאמרו. זו הייתה שליחות עבורו, לא פרשנות.
אני זוכר שיחה אחת שעסקה בטיסתו של אילן רמון ז"ל. בתוך דקות ספורות הוא פרס לפניי את התייחסויותיו של הרבי לנושא היציאה לחלל, כאילו הדברים נאמרו רק אתמול. הידע שלו לא היה רק עצום; הוא היה חי, אקטואלי ומדויק להפליא.
הרב בלוי היה גם לוחם מלחמות ה'. כאשר סבר שמנהגי חב"ד, הוראות הרבי או עניינים הנוגעים לשלמות התורה, שלמות העם ושלמות הארץ נפגעים, הוא לא חת מפני איש. גם כאשר הדברים הופנו כלפי רבנים מפורסמים או אישי ציבור, אמר את אשר האמין בו ללא מורא וללא משוא פנים. לא פעם, בעקבות עמידתו האיתנה, באו אותם אישים להבהיר את דבריהם ואף להתנצל.
*
לצד התקיפות הציבורית הייתה בו רגישות אנושית נדירה. גם בגיל מבוגר המשיך להשקיע בחוברות "לקט ופרט", להכין אותן בקפידה ולשלוח אותן במעטפה אישית. לקבל בדואר מעטפה ובה החוברת החדשה היה עבורי רגע קטן של חום. זו לא הייתה רק חוברת. זו הייתה תחושה שמישהו חשב עליך באופן אישי.
כך גם היה עם תלמידותיו. המוסד המפואר שהקים בעמל של שנים העמיד דורות של תלמידות שבנו בתים חסידיים לתפארת.
קרובת משפחה שלי, בוגרת התיכון, נזקקה פעם למכתב המלצה לצורך קבלה לעבודה. הרב טוביה לא הסתפק בכמה שורות רשמיות. הוא עצר את עיסוקיו, ישב וכתב מכתב ארוך, מפורט וחם, כאילו מדובר בבתו שלו. אצלה נשמר אותו מכתב במשך שנים כמסמך יקר ערך. זה היה ביטוי של אכפתיות אמיתית.
הרב טוביה בלוי היה מן הדמויות הנדירות שהצליחו לשלב ידענות עצומה, פיקחות נדירה, אומץ ציבורי ואהבת ישראל אמיתית. הוא נלחם על דרכו של הרבי ללא כחל וסרק, אך מעולם לא שכח את האדם היחיד שעמד מולו.
לאחר שפרסמתי השנה את הטור שלי לרגל ג' תמוז, שבו שיתפתי את הקוראים בסיפור ה"יישר כח" הבלתי נשכח שקיבלתי מהרבי בתשרי תשנ"ב, סיפר לי נכדו של הרב טוביה, הרב משה לאופר מביתר עילית, שביקר את סבו על מיטת חוליו.
הוא סיפר לו את הסיפור.
הרב טוביה התקשה בדיבור. אבל כששמע את הדברים, התחזק ואמר שלוש מילים בלבד:
"זה בדיוק רבי!"
כששמעתי את הדברים, הופתעתי רק מעט.
כך בדיוק הכרתי את הרב טוביה. אדם שכל חייו היו מכוונים לדבר אחד: להבין את הרבי, ולהנחיל לאחרים את הדרך הנכונה להבין את הרבי.
גם כעת אני שומע את הצלצול. את ה"שלום" מן העבר השני של הקו. אני נזכר כיצד התקשרתי כדי לקבל תגובה קצרה לכתבה, ובכל פעם מחדש מצאתי את עצמי מקשיב לשיעור שלא רציתי שיסתיים.
זו בעיניי המתנה שהותיר אחריו: לא רק הספרים, המאמרים והמאבקים על דרכו של הרבי, אלא היכולת הנדירה להעניק לכל אדם שעמד מולו תחושה שהוא חשוב באמת. תלמידה, איש תקשורת, רב או אדם מן השורה - כל אחד הרגיש שהוא זוכה למלוא תשומת הלב, כאילו באותו רגע לא היה דבר חשוב יותר ממנו.
יהי זכרו ברוך.
הכתיבה יפה.
1
0
מאפשרים לכם לקבל
