רבות נכתב על מסעות לקברי רבותינו נשיאנו ברוסיה ובאוקראינה. מאות קבוצות ביקרו, ומאות עוד יבקרו, ואין טעם להשתפך בתיאורי רגשות וחוויות.

ברצוני לציין שלוש נקודות קצרות ממסענו:

א. ביקרתי לא מעט פעמים בהאדיטש, ניעז'ין, ובליובאוויטש. אך הפעם החוויה היתה שונה. במסע זה היינו בדרכים כל העת כ-30 שעות (למעט שינת לילה בבית מלון בקייב). המדריך, ר' יוסף-יצחק קמינצקי, שפע סיפורים, מעשיות, ואמרות חסידיות (שחלקם אף טרם הודפסו) והמסע כולו קיבל משמעות שונה. אינו דומה מסע עם קמינצקי ובלעדיו. זאת זכרו, כאשר תרצו לצאת למסע. אך לא רק סיפורים על רבותינו נשיאינו היו מנת חלקנו במסע זה. ר' יוסף-יצחק סלווין (שיזם את המסע) וקמינצקי הינם חברי ילדות מכפר-חב"ד. השניים העלו בנסיעות הארוכות זיכרונות וסיפורים מ'הימים ההם' בכפר-חב"ד, על החסידים, המשפחות, הקשיים והשמחות בימי הבראשית של כפר-חב"ד.

ב. הרגשתי במסע זה 'סגירת מעגל'. לפני כמעט 10 שנים בקיץ תשנ"ו הגעתי לראשונה לאוקראינה. שימשתי כמדריך בקעמפ 'גן ישראל' בעיר דנייפרופטרובסק בהנהלת רב העיר ושליח חב"ד הרב שמואל קמינצקי. בקעמפ כיהנו כמדרכים קבוצה גדולה של כ-15 בחורים מארה"ב, אנגליה וישראל. בתום הקעמפ יצאנו למסע בקברים באוקראינה, אך תקלות באוטובוס מנעו מאיתנו להגיע למז'יבוז' ולברדיצ'וב. האכזבה היתה לא קטנה, ומאז, למרות ששהיתי באוקראינה מספר רב של פעמים לא הזדמן לי להגיע למקומות אלו. השבוע, כמעט 10 שנים לאחר-מכן, זכיתי להגיע למקום בלווית אחיו ר' יוסף-יצחק קמינצקי.

ג. במהלך השהות הקצרה על אדמת אוקראינה הספקנו לערוך ביקור קצר בבית הכנסת ובישיבת 'תומכי-תמימים' בעיר ברדצ'יוב. את פנינו קיבל השליח במקום ידידי ר' משה טאלער שבשלוש שנים הקים במקום אמפרייה: בית כנסת, מקווה טהרה, גן ילדים, בית ספר מתחיל, ומעל הכל: סניף של ישיבת 'תומכי-תמימים' בעיר. ר' משה פועל בצניעות הרחק מאור הזרקורים, פרסום, ויחסי ציבור. "אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין", הוא אומר, ואולי הוא צודק.

ולסיום, ברצוני להודות לכל מי שטרח וסייע להצלחת המסע, ובראשם לר' יוסף-יצחק סלווין - ישלח לו ה' הצלחה רבה ומופלגה בכל מעשי ידיו.