אחרי הסרט, עכשיו הספר: הפרעות שהשתוללו בשכונת קראון-הייטס לפני 15 שנה, נחשבים כרגע מבעית בתולדות העיר ניו-יורק.

המהומות פרצו בעקבות מותו של ילד שחור גאווין קאטו שנדרס בטעות על-ידי נהג רכב חב"די. כתוצאה קבוצה של גברים שחורים דקרה למוות בחור חב"די מאוסטרליה, יענקל רוזבאום הי"ד.

את שלושת ימי הפורענות בוחן בעומק אדואד שפירו בספרו החדש "קראון-הייטס: השחורים, היהודים והפרעות של ברוקלין". הספר בשפה האנגלית נדפס בהוצאת 'ברנדייס יוניברסיטי פרעס', בן 296 דפים, ואמור לצאת לחנויות הספרים בעוד חודשיים (אפריל 2006).

"הפרעות שימשו כזרקור שמאירים את האיבה הקיים היום בעיר הזאת", אומר שפירו, שמשמש כפרופסור בדימוס באוניברסיטת 'סטון-היל' ומחבר הספר "זמן לריפוי: יהדות אמריקה מאז מלחמת העולם השנייה".

בעיניו, המהומות הן "האירוע האנטישמי הכי רציני בהיסטוריה האמריקאית".

בספר הוא מספק ניתוח היסטורי מהאירועים, בוחן את ההשפעה על התרבות האמריקאית הכללית ועל היחסים בין השחורים והיהודים.

העיתון היהודי "ניו-יורק ג'ואיש וויק" מציין כי על-אף שניסה, שפירו לא הצליח לראיין את דייויד דינקינס, ראש עיריית ניו-יורק השחור שכיהן אז, או את ר' נורמן רוזנבאום, אחיו של יענקל הי"ד.


מאבק שהותיר צלקות

שכונת קראון-הייטס בברוקלין היא מעוזם של חסידי חב"ד. מרכז חב"ד העולמי הנודע בכתובתו '770 איסטרן-פארקווי' ועוד עשרות בתי-כנסת, מוסדות חינוך וחסד מושכים אליהם אלפים רבים מכל העולם. כמות המשוערת של המתגוררים החב"דיים בשכונה היא למעלה מעשרים אלף איש. זאת לצד אוכלוסייה של כמאה ושלושים אלף שחורים, יוצאי האיים האנטילים.

המהומות שהתפתחו בתשנ"א (1991) בין השחורים לחסידים, זכו לכינוי "מהומות קראון-הייטס" או "פוגרום קראון-הייטס".

ב־19 באוגוסט, רכב מסוג 'סטיין וואגן' שליווה את רכבו של הרבי מליובאוויטש, מובל ע"י רכב משטרתי לא מסומן, עבר באור אדום או כתום, במהירות הנעה בין 40 ל-100 קמ"ש, על-פי גרסאות שונות.

הרכב נכנס לצומת ופגע ברכב אחר, ונהג הרכב הנפגע, שאיבד שליטה על רכבו, דרס ופצע את גאבין קאטו, בן שבע יליד מהגרים מגויאנה, רפובליקה באמריקה הדרומית. במקום האירוע התאספו צופים מקומיים והחלו בקריאות גנאי לעבר השוטרים והחסידים. אנשי 'הצלה' קראון-הייטס, שירות אמבולנס חסידי פרטי, שהגיע למקום פינה את הנהג החסיד הפצוע אך לא את הילד. כמה דקות לאחר מכן פונה גם הילד באמצעות אמבולנס עירוני, ושעות ספורות אחר כך מת הילד מפצעיו.

במשך ארבעה ימים מיום התאונה נחשפו יהודי השכונה לתקיפות מצד בני נוער ואספסוף זועם.

באחד המקרים נדקר ונהרג בידי אספסוף יענקל רוזנבאום הי"ד, בחור חב"די מאוסטרליה בן 29. לפני מותו הספיק רוזנבאום למסור את זהות תוקפו, למריק נלסון. חבר מושבעים זיכה את נלסון מאשמת רצח, אך לאחר שתדלנות של הקהילה היהודית וגורמים נוספים, נשפט נלסון בבית-משפט פדרלי והואשם בפגיעה בזכויות האזרחיות של רוזנבאום, וקיבל עונש של 19 וחצי שנים בכלא. אדם נוסף הואשם בכך שהסית את נלסון.

בהמשך, נקלע לאספסוף זועם רוכב אופנוע לא-יהודי בן 67 בשם אנטוני גרזיולי, לאחר שאיבד את דרכו בשכונה. גרזיולי הוכה ונדקר בכל חלקי גופו ומת במקום. ככל הנראה הטעו זקנו ולבושו השחור את התוקפים, שסברו כי הוא יהודי חסידי. במהלך האירועים דווח על 188 תקיפות של יהודים, בתוכם כמה פציעות חמורות. כמו כן הוצתו שריפות ונבזזו חנויות של יהודים כשהאירועים יצאו מכלל שליטה.


המאבק הגיע עד לוושינגטון

"הפרעות מתחו את היחסים בין הגזעים והוביל לשאלות האם הליברליזם העירונית וההסכמה הפוליטית בין היהודים והשחורים היא בר-קיימא" טוען הפרופסור שפירו בספרו החדש. זאת בניגוד לסרט בשם "קראון-הייטס" שיצא לפני שנתיים על מאמץ משותף בין חב"דניק לבין קבוצה של שחורים לשמור על השלום בשכונה.

"כמו גם, האירוע העלה חששות לגבי ההיקף של אנטישמיות שחורה, והוביך לפסיקה פדרלית להרחיב את טווח חוק זכויות האזרח שיכלול גם יהודים".

בספר, שפירו טוען כי המאבק יצא מהר מאוד מגבולותיה של שכונת קראון-הייטס, לעבר מסדרונות הכוח בניו-יורק ואפילו בוושינגטון.

"מותם של קאטו ורוזנבאום נעשו סמלים לוהטים במאבק פוליטי ותרבותי שהשאיר צלקות לא רק בין היהודים החסידים נגד התושבים השחורים בקראון-הייטס, אלא גם קיצונים שחורים נגד הממסד הפוליטי השחור-ברובו של ברוקלין, ראש העיר השחור והמפקד השחור של המשטרה נגד כוח המשטרה הלבן-ברובו, משרד המשפטים האמריקאי נגד פוליטיקאים בניו-יורק, וראשי הארגונים היהודיים רובם-במנהטן נגד הקהילות היהודית בשכונות האחרות בעיר".