מאת הרב מרדכי-מנשה לאופר

מעיון באיגרותיו הרבות של הרבי בנושאי חיפוש ומציאת שידוך, אנו מוצאים כי גישתו משלבת אמונה עזה בקב"ה, עם חובת היגיעה והחיפוש. מעשה בנערה שהתאוננה לפני הרבי, כי איננה מצליחה למצוא שידוך מתאים. בדברי תשובתו עודדה הרבי וקבע:

כיוון שבעניינים אודותם כותבת הובטחנו יגעת ומצאת, הרי ההצלחה בהאמור תלויה ברצונה, והחלטתה בתוקף על מנת להביא ההחלטה בפועל, שכאמור תמצא ותצליח.

איפכא מסתברא!

בתשובה לשאלת בחור "שכיוון שעד עכשיו לא נזדמן לו שידוך הגון, יש קס"ד [=קא סלקא דעתך] לנסוע לארצות-הברית לצורך זה", שולל הרבי את הרעיון בכותבו:

תמוהה סברא זו, כי הרי הנוהג בעולם איפכא הוא, שאדרבא מכאן נוסעים לאה"ק ת"ו [=לארץ הקודש תבנה ותכונן] לחפש שידוך - לא כהקס"ד [=כהקא סלקא דעתך] שלו, וצריך היה להתנהג מתאים למרז"ל [=למאמר רבותינו ז"ל] כאדם המחזר אחרי אבידתו, היינו באופן המתאים אבל במרץ הדרוש לחזור אחר אבידתו. והשי"ת [=והשם יתברך] יצליחו.

נקרא לנערה ונשאלה את פיה

במענה לשאלת אב בקשר להצעת נכבדות לבתו עונה הרבי:

ואם ישר הדבר בעיני בתו תחי', שבטח התראתה עם המדובר, נכונה ההצעה, ותהיה בשעה טובה ומוצלחת. כשנשאל הרבי במברק על-ידי אב שלבנו הוצעה הצעת שידוכין, השיב באיגרת:

אבל אינו כותב כל פרטים בזה, וכן האם התראו או לא.

וכיוון שעל האדם לעשות בדרך הטבע, ייוודע - באופן המתאים - הפרטים בזה וכן - שיתראו, ובהתאם להידיעות ורושם ההתראות יחליטו, והשי"ת [=והשם יתברך] יצליחם.

הרבי מוסיף:

לתוכן העניין - נשלח המכתב מהיר דחוף בברכה לבשו"ט [=לבשורות טובות]. התחשבות בגיל לאב אחד כתב הרבי:

נתקבלה שאלתו ע"ד [=על דבר] הנכבדות לבנו . . עם בת . . - ובטח הגיל מתאים - ולדעתי, נכון הדבר. ויה"ר [=ויהי רצון] שיהיה בשטומ"צ [=בשעה טובה ומוצלחת].

ולאב אחר כתב הרבי:

ויש לברר השקפתה [=של הבת] מצד עצמה מבלי הכרח כלל מן הצד - בהנוגע לחילוק בגיל, ובאם לא איכפת לה כלל הדבר, נכונה ההצעה. בי"ד במרחשוון תשל"ה כתב הרבי לאברך שעסק בעסקנות ציבורית ("האברך עוסק בצ"צ [=בצורכי ציבור] וכו' . . שי'"). נ.ב. [=נכתב בצידו] בענייני שידוכים - כעצת ידידים יר"ש [=יראי שמים].

ולחתן שביקש את ברכת הרבי לשידוך - השיב הרבי בחורף תשמ"ב:

ובטח גם היא החליטה לייסד ביתם על יסודי התורה והמצווה, ונכון, אזעה"צ [=אזכיר על הציון].

בשנת תשל"ה פנה אל הרבי יהודי מבני-ברק בבקשת ברכה. כתוספת למכתב התשובה כתב הרבי:

בהתאם לגיל בנו שי' כדאי שישתדל בנוגע לשידוך עבורו עם בחורה יראת השם, כמובן.

מחילה וסגולה

הנה תשובה של הרבי משנת תשכ"א בעלת היבט הלכתי:

כיוון שהכתוב הצעירה לפני הבכירה גו' - הוא בנוגע לבנות, יש לאחיו שיחיו להתעסק בענייני שידוכין מבלי לחכות איש על רעהו. ובטח ימחל כאו"א [= כל אחד ואחד] במחילה גמורה ויהיה זה גם סגולה לשידוך טוב דהמוחל וק"ל.

תשובה מעניינת דומה השיב הרבי לכלה ש'דילגה' על אחותה:

לאחותה תחי' - יבקשוה (ההורים שי' וכיו"ב) שתמחול מחילה גמורה (וזהו גם- כן סגולה טובה בשביל אחותה - למצוא שידוך טוב) ולאחרי שתמחול בשעה טובה - וקודם שיפרסמו עוד ע"ד [=על דבר] השידוך שלהם, יכניסו (היא וב"ג [=בן גילה] שי') לבנק וכיו"ב ע"ש [=על שם] אחותה - כל אחד מהם ס"ג [=כנראה כגימטריה של שם האחות, חנה] לירה (לפחות) בתור מתנת-שידוך לכשתתחתן אחותה בשעטומו"צ [=בשעה טובה ומוצלחת].

זכות הרבים

חתן שביקש את ברכת הרבי לשידוך נענה כך:

ויהי רצון שיהיה בשעה טובה ומוצלחת ולבניין בית בישראל בניין עדי עד, בית מסורתי חסידותי - כפי דרישת רבותינו נשיאינו, והרי דרישת צדיקים נשיאי ישראל, הרי זו ג"כ [=גם כן] נתינת כוח סיוע ועזר תמידי - למילוי דרישתם במילואה.

ועוד זאת אשר זכות הרבים, שזכה והצליח לקרב לבם לאבינו שבשמים של רבים מהנוער, שעל-ידי השתדלותו יתוסף בבניין ביתם הם, הוספה ביראת-שמים, תורה ומצוותיה [=ומצוותיה] - תוסיף ברכות השי"ת [השם יתברך] והצלחתו בהאמור,

ויהי רצון אשר תכה"י [=תמיד כל הימים] יבשר טוב בענייניו הפרטים ובעניינים הכלליים, אשר הא בהא תליא, ומצווה גוררת מצווה.

הרבי חותם: "בברכה לבשו"ט [=לבשורות טובות]".

אין למשוך


בכלל: זמן החתונה - ניט פארציען [=לא למשוך].

בפרט: כהוראת רב

ואיך שיחליטו יהיה בשטומ"צ [=יהיה בשעה טובה ומוצלחת].

כך כתב הרבי להרה"ח ר' יהודה-לייב שי' ביסטריצקי, שבנו אמור היה להינשא בתוך שנת אבילותו על אביו ועלתה האפשרות לדחות את מועד החתונה. השאלה הוצגה למרא דאתרא הרב דווארקין שהפנה את השואלים לרבי. על כך כאמור השיב הרבי: "כהוראת רב"...

לחתן נוסף כתב הרבי:

בוודאי לא ימשיכו זמן החתונה. וכל המקדים ה"ז [=הרי זה] משובח.

החתן דיווח אחר-כך לרבי על בעיות הקשורות למקום המגורים העתידי ועל כך ענהו הרבי: מובן שהחתונה צריכה להיות בעתה ובזמנה שקבעו לה בשעה טובה ומוצלחת ולכן ידורו בהדירה שקנו כבר.

מתן שכרה בצידה

מעשה באחד מעסקני חב"ד שכתב לרבי "על דבר מצבו המשפחתי" של אחד מנכבדי החסידים. בתשובתו כותב הרבי:

נתעכב המשלוח ונתקבל מכתבו ע"ד [=על דבר] מצבו המשפחתי של . . וכו' וכו' . . שי'. ופשוט שצודק בכתבו. ואם ימצא מי שישתדל בזה הרי נוסף על גודל זכותו שאין לשער - הנה גם שכר כנהוג ויותר - יכול להבטיח על אחריותי בעז"ה [=בעזרת ה']. והלוואי שסו"ס יבש"ט [=שסוף סוף יבשר טוב] בזה, ויהיה זה בעגלא ובזמן קריב ממש.

כעצת ידידים

במכתב של אחד מזקני החסידים בקשר לזיווג שני כתב הרבי:

בנוגע להצעת שידוך - כעצת ידידים שעל אתר.

בהזדמנות דומה כתב:

לכותבו ע"ד [=על דבר] הצעת שידוך - באם רב מורה הוראה יתיר - נכון הוא ויהא בשטומו"צ ולאיו"ש [בשעה טובה ומוצלחת ולאורך ימים ושנים] טובות.

אל דאגה!

תשובתו השגורה של הרבי לבני זוג היתה: החלטה לבניין עדי עד בדרך התורה וכו'. ומעשה בכלה שכתבה לרבי כי חוששת היא שמא לא תוכל לקיים זאת כדבעי. הרבי הרגיעה וכתב לה:

לההחלטה - כשיחליטו באמת ובשמחה בזה - יעזרם השי"ת ויקיימו ההחלטה. ואין מקום כלל לדאגה בזה.

זקניך ויאמרו לך

וכך כותב הרבי לחתן שהתעניין לגבי מנהגי החתונה הנהוגים בחב"ד:

לכותבו אודות מנהגי חב"ד בקשר עם חתונה - לא קבלתי הוראות מיוחדות בזה. ויחקור אצל אנ"ש אשר בסביבתו, ובטח יודע מהנהוג ללמוד שני הפרקים האחרונים אשר בשער הקדושה בספר ראשית חכמה באופן שיגמרם לפני החתונה.

לעומת זאת, מפורסם כי הרבי הורה למספר חתנים לנהוג על-פי ההנהגות שהורה לו אביו, הגאון החסיד והמקובל רבי לוי-יצחק נ"ע - ובמרוצת השנים הפכו הוראות השוות כמעט לכל נפש, לכל החתנים כולם.