האם זו התשובה לדם שנשפך? זה ממש 'גראבקייט'
מאת הרב שמואל אוירכמן,
משלוחי הרבי בהונגריה ומנהל קשרי ממשל מטעם אגו"ח
בתחושה שלי זה ממש "גראָבקייט"
מזה שעות הלב נע בחוסר מנוחה, חוזר מהדלקה מרכזית אחת ובדרך להדלקה נוספת. מסרב להאמין שהלילה אחד מאיתנו, כן כן, אחד מהשלוחים, לגיונו של מלך... שרק לפני יומיים בודדים היה עסוק בהכנות לקראת אירועי חנוכה, התקשר למקורביו שיבואו לקחת חלק בלהביא אור. עמל, טרח... ישב בלילה ושוחח עם אשתו: מה יהיה השנה בחנוכה? איך נדאג שהיהודי הזה יגיע? איך נדאג שהילדים יהיו חלק? איזה וידאו של הרבי נראה להם? איך נחבר אותם ונקשר אותם לרבי? וכעת – הוא שוכב וממתין לדרכו למנוחת עולמים.
כואב להאמין שבניו ובנותיו וזוגתו יבלחט״א, עומדים רגע לפני ההלוויה של אבא, השליח של הרבי! אבא שהסירטוק והתפילין שלו עדיין עומדים במקום שבו הניח אותם, אבא שעדין הריח שלו ממלא את כל החלל בבית. אבא שחינך על מסירות נפש למען השליחות, על כך שהעולם הזה הוא הבל הבלים… והכל הוא בשביל התכלית והמטרה, אבא שעכשיו מסר הוא עצמו את נפשו בפועל, אבא שעובר לעולם שכולו טוב.
הייתי היום באירוע חנוכה מיוחד שאורגן כאן בבודפשט. היה שם זמר, הייתה תזמורת, מחאנו כף, שימחנו, רקדנו, עודדנו והבטחנו אור ואור... אבל החלל השמאלי שבלב, עבד בכאב פנימי על החומר שאיננו. לעומתו הצד שכנגד צעק: עד מתי ריבונו של עולם?! עד מתי?! רבי, ווי וואָנט משיח נאו!
חזרתי כעת מהתוועדות שהתקיימה כאן עם המשפיע הרב מיכאל טייב שיחי׳ שבמהלכה נתן בי מנה אחת או שתיים והתיישבתי בהמתנה להלוויה של אלי שלנגר הי״ד. קשה הייתה עבורי המחשבה להיכנס לישון בזמן ששליח של הרבי, אחד מאיתנו, שנרצח באכזריות ובמסירות נפש בפועל ממש על קיום שליחותו של המשלח – מובא לקבורה. לא יכולתי שה"מנגד" יראה ששליח אחד מובל לבית עולמים והאחר ישן בעולמו שלו – היו לא תהיה! בתחושה שלי זה ממש "גראָבקייט", בהמיות מוחלטת. אני לא אתן למנגד להבין שככה אפשר לקחת את היהלום שבכתר והעולם ישן! הן בגשמיות והן ברוחניות.
בתוך הכאב הגדול ישנם המון שאלות, מה נסביר לילדינו? מה נסביר למקורבים שלנו? מה נסביר לעצמנו? איך מתרוממים מחושך כה גדול? איך מנצחים את חלל השמאלי? תהיתי וחיפשתי מאיפה לקחת כוחות ומענות, כי דם אחי צועק מן האדמה, כי הבכי של ילדיו מפלח את הלב והעצמות. ואין כאב בעולם לראות ילד קטן קובר אבא צעיר.
ליובאוויטש נגד שותפות - בליובאוויטש אור קטן הוא אחריות
לא אשכח בשמחת תורה לפני שנתיים, כשהידיעות הגיעו לא ידעתי מה לעשות עם הקהילה איך ולאן ממשיכים מפה?! פתחתי את שיחותיו של כ"ק אדמו"ר מתקופת מלחמת יום הכיפורים ומשם שאבתי את הכוח להמשיך, משם לקחתי כח לגרש את החושך, ולהמשיך בכל הכוח.
וככה היום, בתוך הכאב, אני מחפש לקרוא משהו, לאסוף כח. תוך המתנה להלוויה, תוך שמיעת הקולות של בכי התינוקות והמחשבה המצמררת על כאבה של זוגתו הרבנית שתחי', אני רואה כתבה באתר ואני מזועזע ונדהם והכאב מתמלא בדאגה עמוקה. הכותרת ״הנר הקטן אינו פוטר את העולם מאחריות״ הכותב שופך את ליבו ומנסה ללבן ולסדר את המצב, מה איתנו ומי אחראי וכו׳.. וכך בתוך מילותיו הוא כותב על ה״צפייה״ מהממסד השלטוני לקחת אחריות עלינו על״חב״ד״. וזאת כי אנחנו לעיתים אף משמשים כשגרירים וכקונסולים - ממש עובדי ממשל. מתוך כך חבות הממשל ״לדאוג לנו ברצינות״ כי אנחנו מעולים ממש! ואצטט כלשונו: ייתכן שהגיעה העת לשותפות עמוקה יותר, מעשית יותר, לא רק הצהרתית.״ מתוך דבריו משמע שכך ימנע האסון הבא…
האם אל מול החושך הזה - זוהי התשובה? האם זה המענה? לא. לא. לא! המענה לא יבוא מצד עולם הזה הגשמי, ובטח ובטח לא על ידי שותפות חלילה עם איש - ליובאוויטש נגד שותפות. חב״ד סוברת שהנר הקטן - הוא מעשה של נטילת אחריות. אני בטוח שהכותב התכוון אחרת – אבל "הקול קול יעקב והידיים...", חובת הבהרה עלינו - אלו תובנות לא נכונות ואף מסוכנות בתכלית.
נו, אומר הקורא בליבו: "משה גרויס, האוירכמן..." (מי אתה שתדבר), פוסל מילים לפה ומילים לשם... אבל אז מה כן? מהי המחשבה הנכונה? מה נכון לומר בעת הקשה הזו? מה באמת בבחינת "והחי ייתן אל ליבו"? מה התשובה לשאלה הקשה, למה שליח של הרבי נרצח בברבריות כל כך? למה לנו מסירות הנפש הזאת כבר?!
אין לנו אלא מה שאמר לנו רבינו! אין מקום להשגות שכליות או תובנות עצמאיות!
יש לנו את דברי הרבי, חיים ועומדים לפנינו. ורק לאורם נלך, ללא תוספת או שינוי, ללא התייפייפות מילולית או פלספנות שכלית, אלא מתוך קבלת עול מלאה לרצון המשלח.
בחיפוש אחר משב של מים חיים, פתחתי את דברי הרבי המצמררים שנאמרו לאחר הרצח הנבזה של הגב' פעשא לאה לאפין ע"ה הי"ד. מרת לאפין נרצחה בביתה באכזריות נוראה, ומי שגילה את הזוועה היו ילדיה. להלווייתה, שהתקיימה בערב שבת, יצא כ"ק אדמו"ר יחד עם אלפים רבים שבאו לחלוק כבוד אחרון למי שהייתה בת השכונה ולפתע מצאה את מותה על קידוש ה'.
הרבי בעת ההלוייה. ג' אדר ראשון תשנ"ב
בסיום ימי השבעה ביום ה', ט' אדר ראשון ה'תשנ"ב הרבי נשא שיחה יוצאת דופן. הדיבורים שנשמעו מפי הרבי היו בלתי רגילים. כשקראתי את השיחה המדוברת נחרדתי מחד, אבל הבנתי: אין תשובות לאירועים כאלה, ואין לנו להקשות שאלות, אלא לעשות מה שציוונו רבינו: "עשו כל אשר ביכולתכם להביא את משיח בפועל ממש". כל חיפוש לתשובה הוא היפך העניין. צריך לעשות, לעשות ולעשות את מה שהרבי ביקש מאיתנו. צריך למסור את הנפש לשליחותנו בעולם הזה, עד ההתגלות השלימה תיכף ומיד ממש.
להלן ציטוטים מצמררים מהשיחה:
קטע א׳:
״ואם כל ענין שהזמן-גרמא הוא בדיוק - על אחת כמה וכמה בענין של קידוש השם, וקידוש השם ברבים - באמצע שכונה, ולא עוד, אלא, בשכונה שבה נמצא הבית המשולש של נשיא דורנו, כ"ק מו"ח אדמו"ר: בית של מעשים טובים, ולימוד התורה, ועבודת התפילה - שאז ודאי הענין הוא ביתר שאת וביתר עוז. ובמילא, לגמרי לא מובן מה קרה כאן?!... ואין אל מי לפנות בשאלה, כי כל הנמצאים כאן - או שאינם יודעים באותה מדה שאני לא יודע, או קצת יותר או קצת פחות. וממילא, מה יצא לי ומה יצא לכם - מזה שהשאלה נשארת שאלה, ובינתיים הקב"ה מעכב - רחמנא ליצלן, הי' לא תהי' - את הגאולה האמיתית והשלימה (אפילו ל)עוד רגע אחד!...״
קטע ב׳:
״….ועל אחת כמה וכמה - כאשר בהענין דקידוש השם מיתוסף עוד - שהמדובר הוא באם צעירה, שהותירה אחרי' ילדים קטנים, והילדים הקטנים עוד יתגעגעו לאמם במשך כמה וכמה שנים, לאריכות ימים ושנים טובות - באם יתעכב, ח"ו, הענין ד"הקיצו ורננו שוכני עפר", ועד שהם עוד יספרו לילדים שלהם ג"כ - אודות געגועיהם לאמם, אודות מעלותי', ואיך שלאחר-מכן הי' אצלה הענין דקידוש השם ברבים - שאזי השאלה האמורה היא ביתר שאת וביתר עוז!...״
קטע ג׳:
ומה שהקב"ה רוצה נחת-רוח ממסירת-נפש וכו', הרי מספיקה המסירת-נפש של יהודי הנמצא בגלות, והוא נמצא בגלות מתוך ידיעה שזהו המשך של 19 מאות שנה בגלות - ועדיין לא בא!!... וכך עובר - עוד יום ועוד יום, עוד שבוע ועוד שבוע, ועוד רגע ועוד רגע, וכשאומרים "עד מתי ועד מתי" – אז מ'שרייט "עד מתי" און מ'זאגט "עד מתי" און מ'טראכט "עד מתי", וכו' וכו' - הנה מה שיוצא בפועל הוא, שמתווסף בפועל עוד ענין של קידוש השם בפשטות!!...
קטע ד׳:
״…ומה יצא מזה שאני אומר זאת עוד פעם ושוב ושוב ("נאך א מאל און ווידער א מאל"), ואח"כ יחזרו על כך, ויכתבו זאת – עדיין אין את הגאולה האמיתית והשלימה בפועל!!!... ובמילא, איזו תועלת תצא מכל הטענות ומענות וכו', בה בשעה, שהקב"ה, כביכול… - אין מה לדבר בנוגע להקב"ה, כי איננו זקוק למישהו שימליץ עליו המלצות, ושילמד עליו זכות, ("ער וועט זיך אליין איינקערן") הוא יסתדר בעצמו...
ויהי רצון, שה"הסתדרות" הראשונה תהי' ("אז דער ערשטער "איינקער" זאל זיין") - בביאת הגאולה תיכף ומיד ממש, וממילא נחסוך לשאול שאלות, ולהקשות קושיות, ונחסוך להגיע למסירת-נפש בפשטות - של יהודי בכלל, ועאכו"כ מסירת נפש של אמא לילדים חיים [ - שיאריכו ימים ושנים טובות], ועד שלא יודעים מתי היא תתראה איתם שוב, נשמה בגוף, וכמדובר כמה פעמים…״
עד כאן לשון כ״ק אדמו״ר ולמעשה אל לנו לשאול שאלות, אל לנו לחפש תובנות.. תפקידנו פשוט להדליק עוד אור קטן בעולם ועוד אור קטן ולצפות לאור הגדול - אורו של משיח צדקנו תיכף ומיד ממש, והקיצו וירננו שוכני עפר… אכי״ר.
מאפשרים לכם לקבל
