מערכת COL
|
יום ד' שבט ה׳תשס״ו
02.02.2006
רעיון לחזרה בבתי כנסת – פרשת בא
COL מפרסם גם השבוע דרשה מוכנה לפרשת השבוע לשבת וארא עבור השלוחים והתמימים ההולכים לבתי כנסת לחזרת דא"ח. הדרשה ב'כתבה מלאה'
ידוע, שכיון והשמות של הפרשיות ניתנו להם על פי "מנהג ישראל", הרי ש"תורה הוא", יש בהם חשיבות תורנית – ובשני פרטים: (א) שם הפרשה מבטא את תוכנה של הפרשה כולה (ולא רק את תחילתה). (ב) אפשר ללמוד הוראה בעבודת ה' (לא רק מכל תוכן הפרשה, אלא) גם מעצם שם הפרשה, בהיותו גם הוא "תורה" שיש ללמוד ממנה ["תורה" מלשון "הוראה"].
ויש לפרש בעניננו – השם "בא":
המשמעות של "בא" בעבודת ה' היא הכניסה לכל דבר טוב שעושים – בצורה פנימית ומתוך התאחדות מוחלטת עם הדבר. זהו ההבדל בין "לך" ל"בא": כשאומרים לאדם "לך" – הרי זה דורש ממנו הליכה חיצונית בלבד; אך כשאומרים לאדם "בא" – הרי הוא נדרש לצאת ממצבו הרגיל ולהיכנס כל כולו בתוך הדבר הטוב שהוא עושה, "לבוא" בתוכו ובפנימיותו.
ומכאן הקשר של השם "בא" לתוכן הפרשה כולה, המדברת על גאולת ישראל:
כדי שאדם יגיע למצב של גאולה אמיתית, הרי זה על ידי שהוא מתמסר לשליחות שניתנה לו על ידי הקב"ה, ומבצע אותה בצורה פנימית ושלימה – הוא לא מקיים את הדבר רק בכחותיו החיצוניים, אלא "בא" כל כולו בתוך המעשים שנדרשים ממנו לעשותם – כך מגיעים למצב של 'גאולה'!
*
והנה, בספרי הראשונים (רמב"ם סדר תפלות כל השנה (בסוף ספר אהבה). אבודרהם בסדר הפרשיות וההפטרות) נקראת פרשה זו בשם "בא אל פרעה". ולפי זה צריך ביאור בקשר בין שם הפרשה לבין תוכנה:
איך מתאים לקרוא לפרשה שעוסקת בגאולה, ביציאה מתוך מצרים – בשם "בא אל פרעה", שמדגיש את ההיפך, את תוקפו וחוזקו של פרעה היושב בהיכל מלכותו [ולכן במקום שפרעה יבוא אל משה, צריך משה לבוא אליו] ?! הרי הכניסה אל פרעה והיציאה ממצרים הם תרתי דסתרי!
אלא שבאמת, היא הנותנת:
מבואר בזוהר (ח"ב לד, א), בפירוש הענין של "בא אל פרעה", שמשה נכנס אל המקום הפנימי ביותר של פרעה, "דעייל ליה קודשא בריך הוא אדרין בתר אדרין", הקב"ה הכניס אותו חדרים לפנים מחדרים, עד לחדרים הפנימיים ביותר של פרעה.
וזה מה שפעל את ה'שבירה' המוחלטת של פרעה, עד לגאולה בפועל:
כל זמן שמשה לא הגיע אל חדרו הפנימי של פרעה, אלא דיבר עמו בחוץ, בהיותו מחוץ להיכל מלכותו – הרי שפעולת ה'שבירה' בפרעה לא היתה מושלמת, כי היא נגעה רק במדריגות החיצוניות שלו, ודוקא ביחס אליהם הצליח משה להכות, להכניע ולהתגבר;
וזהו החידוש של "בא אל פרעה", "אדרין בתר אדרין", בחדרים הפנימיים שבארמון פרעה – שאז השבירה והביטול של פרעה היא במקום שבו הוא עיקר הקביעות והתוקף שלו, והרי "קבוע לא בטל" (ראה כתובות טו, א). כאשר מצליחים לפעול זאת,
משה מצליח 'להגיע' לפרעה כפי שהוא בתוקפו ובמקום קביעותו, אז ה'שבירה' חודרת בכל עצם מציאותו, ובדרך ממילא מתבטלים גם כל הפרטים הטפלים והחיצוניים יותר.
[וענין זה – ביטול עצם מציאותו של פרעה - מודגש בגלוי בעת הגאולה בפועל, במכת בכורות:
לא זו בלבד שפרעה הסכים לכך שבני ישראל יצאו ממצרים על ידי משלוח שליח או אגרת וכדומה, אלא שהוא עצמו צריך היה להיטלטל ממקום למקום, לצאת מהקביעות והתוקף שלו בהיכל מלכותו וללכת לחפש בעצמו את משה ואהרן –
"היה הוא מחזר על בתי עבדיו ומעמידן"; "היה מחזר על פתחי העיר וצועק היכן משה שרוי היכן אהרן שרוי" –
שבזה מודגש כי ה'שבירה' היתה בעצם מציאותו ותוקפו, 'חדרה' עד תוך היכל מלכותו וחדריו הפנימיים ביותר, שלכן לא יכול היה לשבת שם במנוחה ונאלץ להסתובב ברחובות כעבד פשוט ולהתחנן על נפשו].
ולכן נקראת פרשת הגאולה בשם "בא אל פרעה", כי ביאה זו אל פרעה בחדריו הפנימיים, היא זו שהיתה בבחינת 'מכה בפטיש' לסיים את ה'שבירה' והביטול של מצרים והביאה לגאולה בפועל.
(על פי שיחות ש"פ בא תשל"ז ותנש"א)
ויש לפרש בעניננו – השם "בא":
המשמעות של "בא" בעבודת ה' היא הכניסה לכל דבר טוב שעושים – בצורה פנימית ומתוך התאחדות מוחלטת עם הדבר. זהו ההבדל בין "לך" ל"בא": כשאומרים לאדם "לך" – הרי זה דורש ממנו הליכה חיצונית בלבד; אך כשאומרים לאדם "בא" – הרי הוא נדרש לצאת ממצבו הרגיל ולהיכנס כל כולו בתוך הדבר הטוב שהוא עושה, "לבוא" בתוכו ובפנימיותו.
ומכאן הקשר של השם "בא" לתוכן הפרשה כולה, המדברת על גאולת ישראל:
כדי שאדם יגיע למצב של גאולה אמיתית, הרי זה על ידי שהוא מתמסר לשליחות שניתנה לו על ידי הקב"ה, ומבצע אותה בצורה פנימית ושלימה – הוא לא מקיים את הדבר רק בכחותיו החיצוניים, אלא "בא" כל כולו בתוך המעשים שנדרשים ממנו לעשותם – כך מגיעים למצב של 'גאולה'!
*
והנה, בספרי הראשונים (רמב"ם סדר תפלות כל השנה (בסוף ספר אהבה). אבודרהם בסדר הפרשיות וההפטרות) נקראת פרשה זו בשם "בא אל פרעה". ולפי זה צריך ביאור בקשר בין שם הפרשה לבין תוכנה:
איך מתאים לקרוא לפרשה שעוסקת בגאולה, ביציאה מתוך מצרים – בשם "בא אל פרעה", שמדגיש את ההיפך, את תוקפו וחוזקו של פרעה היושב בהיכל מלכותו [ולכן במקום שפרעה יבוא אל משה, צריך משה לבוא אליו] ?! הרי הכניסה אל פרעה והיציאה ממצרים הם תרתי דסתרי!
אלא שבאמת, היא הנותנת:
מבואר בזוהר (ח"ב לד, א), בפירוש הענין של "בא אל פרעה", שמשה נכנס אל המקום הפנימי ביותר של פרעה, "דעייל ליה קודשא בריך הוא אדרין בתר אדרין", הקב"ה הכניס אותו חדרים לפנים מחדרים, עד לחדרים הפנימיים ביותר של פרעה.
וזה מה שפעל את ה'שבירה' המוחלטת של פרעה, עד לגאולה בפועל:
כל זמן שמשה לא הגיע אל חדרו הפנימי של פרעה, אלא דיבר עמו בחוץ, בהיותו מחוץ להיכל מלכותו – הרי שפעולת ה'שבירה' בפרעה לא היתה מושלמת, כי היא נגעה רק במדריגות החיצוניות שלו, ודוקא ביחס אליהם הצליח משה להכות, להכניע ולהתגבר;
וזהו החידוש של "בא אל פרעה", "אדרין בתר אדרין", בחדרים הפנימיים שבארמון פרעה – שאז השבירה והביטול של פרעה היא במקום שבו הוא עיקר הקביעות והתוקף שלו, והרי "קבוע לא בטל" (ראה כתובות טו, א). כאשר מצליחים לפעול זאת,
משה מצליח 'להגיע' לפרעה כפי שהוא בתוקפו ובמקום קביעותו, אז ה'שבירה' חודרת בכל עצם מציאותו, ובדרך ממילא מתבטלים גם כל הפרטים הטפלים והחיצוניים יותר.
[וענין זה – ביטול עצם מציאותו של פרעה - מודגש בגלוי בעת הגאולה בפועל, במכת בכורות:
לא זו בלבד שפרעה הסכים לכך שבני ישראל יצאו ממצרים על ידי משלוח שליח או אגרת וכדומה, אלא שהוא עצמו צריך היה להיטלטל ממקום למקום, לצאת מהקביעות והתוקף שלו בהיכל מלכותו וללכת לחפש בעצמו את משה ואהרן –
"היה הוא מחזר על בתי עבדיו ומעמידן"; "היה מחזר על פתחי העיר וצועק היכן משה שרוי היכן אהרן שרוי" –
שבזה מודגש כי ה'שבירה' היתה בעצם מציאותו ותוקפו, 'חדרה' עד תוך היכל מלכותו וחדריו הפנימיים ביותר, שלכן לא יכול היה לשבת שם במנוחה ונאלץ להסתובב ברחובות כעבד פשוט ולהתחנן על נפשו].
ולכן נקראת פרשת הגאולה בשם "בא אל פרעה", כי ביאה זו אל פרעה בחדריו הפנימיים, היא זו שהיתה בבחינת 'מכה בפטיש' לסיים את ה'שבירה' והביטול של מצרים והביאה לגאולה בפועל.
(על פי שיחות ש"פ בא תשל"ז ותנש"א)
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
