מדריך הנישואין איתי יעקובוביץ' עונה לקריאת השדכנית
איתי יעקובוביץ'
שלום איתי! אני חתן ואני שומע על המון זוגות שמתגרשים לאחרונה.. האמת שזה קצת מלחיץ אותי. איך אני יכול לדעת שלי זה לא יקרה? ויותר מזה.. האם עצם זה שאני חושש מזה או שואל אותך מראה על זה שאני ב'סיכון מוגבר' או שיש לי על מה לחשוש?
לפני שאענה על שאלה חשובה זו, חשוב לי להבהיר עניין מהותי! ישנם זוגות שהתגרשו לא מזמן, ישנם כאלה שנמצאים בתהליך כזה או אחר וישנם זוגות שעובדים קשה ממש עכשיו על הקשר הזוגי שלהם. כל מה שייכתב כאן איננו מתייחס למקרה ספציפי או לזוג מסוים.
כל גירושין הם קשים ולא נעימים לשני הצדדים, כל סיפור יש לו את המאפיינים הייחודיים לו והמרכיבים שהובילו בסופו של דבר לתוצאה הזו. ברור ומובן שאי אפשר לשפוט שום אדם ושום מקרה ואי אפשר לומר ש"בגלל כך וכך" הזוג הזה או הזה התגרש. מדובר בדיני נפשות ובנימים עדינים מאוד ולכן הדברים כאן לא מתייחסים בשום צורה דרך או אופן גם לא בעקיפין למקרה כזה או אחר.
מן העבר השני, ישנם המון זוגות צעירים שנישאים כעת, נישאו לאחרונה או נשואים כבר כמה שנים ובאמת שואלים את עצמם לאור מקרים שהם נחשפים אליהם (בני משפחה, חברים קרובים, חברים לשכבה וכו') איך אני יכול לדעת שלי זה לא יקרה? או בצורה הפוכה: מה אני יכול לעשות כדי שלי זה לא יקרה?
לכן, ההתייחסות שלי בדברים נאמרת בכיוון הזה ולא מתייחסת למקרה כזה או אחר בשום צורה דרך או אופן.
כעת לשאלה עצמה:
נתחיל מהסוף, עצם השאלה שלך לא רק שלא מראה שאתה 'בסיכון מוגבר' אלא היא בבסיסה בסך הכל מספרת שאתה בחור בריא ונורמלי. נישואין הוא אירוע מכונן, אירוע שחיכית לו שנים רבים, אך המסע עצמו מתחיל בוקר אחרי החתונה. התקופה כעת שאתם חתן וכלה היא לרוב מרגשת ומלבבת (על האתגרים של התקשורת בתור חתן כלה ארחיב בעז"ה בהזדמנות אחרת) והיא איננה נותנת בהכרח 'תחזית' מהימנה למה שיקרה בוקר אחרי החתונה.
לכן, קודם כל החשש שלך הוא אנושי, נורמלי והגיוני. יותר מכך, להיות בקיצון השני ומה שנקרא "לעוף" ולומר: "אני לא חושש מכלום! לי ולכלתי יש את התקשורת הכי טובה והכי בריאה! אנחנו פשוט זוג משמיים ואין לי כלל ממה לחשוש", לא מראה על מצב יותר 'בריא' מהשאלה שלך.
זה שאתה חושש לא אומר שיש לך בהכרח ממה לחשוש יותר מאחרים.
במאמר המוסגר אומר, שאם יש עניין אובייקטיבי שבגללו אתה שואל את השאלה, חשוב שתתייעץ עם איש מקצוע כדי להבין מה אתה מרגיש ועד כמה הוא מהותי.
לפני שניגע בעניין עצמו ונראה מה עושים, חשוב שנקדים וננתח את הגורמים המרכזיים למובילים לגירושין. נבחן תופעות ונכיר נתונים.
הנתון האחרון מספר כי בשנת תשפ"ד (2024) חלה עלייה של כ6.5% (!) במספר המתגרשים בארץ. מדובר בנתון גבוה מאוד ביחס לשנים האחרונות וביחס למגמת העלייה בגירושין.
בשנה זו, חלק מהערים החרדיות "כיכבו" בעליה במספר המתגרשים לשנה שעברה. בבית שמש חלה עליה של 45% ביחס לשנה שעברה, בביתר עילית 44% ובבני ברק 24%. ובאמת ניכר כי בציבור החרדי בכלל ובציבור החבד"י בפרט, חלה עליה מדאיגה בכל מה שנוגע לכמות הגירושין. חתנים רבים שאני לומד איתם מספרים לי שבשיעור שלהם כבר התגרשו שלושה ארבע וחמישה חברים שלהם כשעדיין לא כל השיעור התחתן.
וכאן נשאלת השאלה, מה הם הגורמים לכך? ומה עושים עם זה? וכפי ששאלת, איך אני יודע שלי זה לא יקרה ומה עלי לעשות?
קשה מאוד להניח את האצבע על גורם כזה או אחר "שבגללו" יש כל כך הרבה גירושין. יש שמאשימים את הדור הצעיר כשטחי, יש שמפנים אצבע מאשימה כלפי מוסדות החינוך, המדריכים והמדריכות, יש שמאשימים את ההורים שמתערבים ורוצים לחוות 'תיקון' באמצעות הילדים שלהם. "מה שקרה לי, לא אתן שיקרה גם לילדים שלי"! ועוד ועוד.
ככלל, כשניגשים לבחון תופעה חברתית רחבה לא ניתן להסתכל עליה במשקפיים צרים שבוחנים נתון אחד ותולים בו את האשמה. בחינה נכונה של הדברים צריכה לכלול ראייה הוליסטית שמסתכלת על המערכת כולה, ולא בוחנת רק את חלקי המרכיבים שלה. ישנם גורמים רבים שמשפיעים על אחוז הגירושין וננסה כעת לבחון את המרכזיים שבהם:
ההיבט התרבותי:
בעשורים האחרונים אנו עדים למהפכה של ממש בכל מה שנוגע לטכנולוגיה. העולם הפך לכפר גלובלי קטן ותרבויות רבות הפכו לנגישות יותר ויותר עבור קהילות ששמרו על הציביון הייחודי שלהן ויצרו סדקים שדרכם מחלחלים ומטפטפים פנימה רעיונות, גישות ו"ערכים" של אותם תרבויות. השנים האחרונות הפכו למאתגרות ביותר כשעידן המדיה הפתוחה והפרוצה, הנגישות והקלות שדרכה כל אחד יכול להגיע לתכנים ברחבי המרשתת ומהפכת הAI משפיעות ומעצבות דעות\השקפות וערכים.
אותן תרבויות ובייחוד התרבות המערבית שמה את האדם במרכז. התרבות המערבית גורסת כי על האדם לממש את עצמו, להגשים את עצמו, למצות את היכולות שלו כי "בשבילו נוצר העולם" – במובן הרע של המילה ובהפך הגמור של הגישה החסידית שגורסת כי 'בשבילי נברא העולם' היא היכולת של היהודי לשנות ולהשפיע ולהפוך את העולם לדירה לקב"ה.
התרבות המערבית היא תרבות יצרנית. האדם נמדד בהתאם ל'הישגים' שלו ולרוב הישגים מוערכים כתוצר, רווח, תוצרת ועוד. כיום, מתפשטת בעולם המערבי התפיסה שמתנגדת ומערערת את היסודות של מוסד הנישואין. בעוד ביהדות ובחסידות הנישואין הם היסוד הקדוש להכל, היסוד שמקשר את עם ישראל והקב"ה הם הנישואין שהתרחשו במעמד הר סיני, היסוד המקשר בעל ואישה ולמעשה את העולם כולו כשיוצרים לו המשכיות היא דרך מסגרת הנישואין הקדושה. הרבי מצטט את הפסוק "לא תוהו בראה לשבת יצרה" בהקשר של הזוגית כש'תוהו' – היא הרווקות, ו'לשבת יצרה' – המטרה שלשלמה נברא העולם, אלו הנישואין. בגמרא כתוב כי אדם שאינו נשוי אינו נקרא אדם ואם הוא לא התחתן עד גיל 20 עדיף שיהיה היפך החיים ח"ו: "תנא דבי רבי ישמעאל: עד עשרים שנה יושב הקב"ה ומצפה לאדם מתי ישא אשה; כיון שהגיע עשרים, ולא נשא – אומר: תיפח עצמותיו".
התרבות המערבית באה לערער את היסודות האלו. מבחינתה מוסד הנישואין 'מפריע' לאדם להגשים את עצמו. מגמה מחרידה נוספת שמתרחבת היא תופעת ה'אל הורות'. להביא ילדים זה סתם סבל להורים ולילדים עצמם. העולם הוא עולם נורא וחבל להביא לכאן עוד ילדים. מעבר לכך, כשאני מביא ילדים אני לא יכול להגשים את עצמי עד הסוף. עדיף, כך גישות אלה טוענות, לא להתחתן ולא להביא ילדים לעולם. רוצה זוגיות? למה צריך להתחתן בשביל זה? רוצה אהבה? למה צריך להתחתן בשביל זה?
נרצה או לא, כולנו חשופים לתרבות הזו. כדרכו של היצר, תפיסות מעוותות ומוטעות אלו לא 'נופלות' על האדם ביום אחד, אלא הן מחלחלות בדקות ולאט לאט. דרך המדיה, דרך התקשורת ודרך החברה. כשאני נפגש עם החתנים שאני מדריך אני תמיד שואל אותם בסביבות המפגש השלישי למה אתה מתחתן? למה אתה עושה את זה לעצמך? ובכלל, מה המטרה של כל הדבר הזה? משם אנו מגבשים השקפה יהודית חסידית על מהם בכלל נישואין.
ההיבט הרגשי:
חתונה הוא אירוע משמעותי. באופן ביולוגי, אנו בני האדם לא אוהבים שינויים. נח לנו באזור הנוחות שלנו, באזור המוכר ואהוב ונעשה הכל כדי להיאחז ולהישאר באזורים האלה.
פתאום באה חתונה ומכתיבה סדר חדש. עכשיו בואו נבין את זה רגע: מצד אחד חתונה הוא אירוע מרגש עליו חלמתי כל החיים, אני מוכן\ה לשנות את עצמי, לזוז מאזור הנוחות שלי ולעשות הכל כדי להתחתן. ואז אני נהיה חתן או כלה. ההתרגשות מגיעה לשיא באירוע החתונה. משם ההתרגשות הולכת ויורדת והאור הגדול נכנס לכלים. ופתאום הזוגיות פוגשת את המנגנונים הפנימיים של הבעל והאישה הטריים.
חייב לומר ולהדגיש את המובן מאליו. כשחתן וכלה נישאים, נפתחים בפניהם שערים לעולמות שהם טרם היו בהם או הכירו אותם. עולם של תקשורת רגשית וזוגית, לחיות עם אחד נוסף 7\24. בן או בת הזוג הם לא חבר\ה איתו בחרתי ללכת לשליחות בחגים ולאחר מכן כל אחד חוזר לחיים הפרטיים שלו. הזוגיות הזו כאן כדי להישאר.
בנוסף, עולם שלם וחדש שעד היום היה זר ואפילו אסור פתאום מקבל משמעות אחרת.
כשאני אומר שהזוגיות פוגשת את המנגנונים של האיש והאישה הטריים אני מתכוון לכך שכל אדם לאורך חייו 'מאמץ' לעצמו מנגנוני הגנה. מסלולים שהוא פיתח לעצמו כדי להגן על עצמו ועל הרגשות שלו מפני פגיעה. בזוגיות, כשחיים עם אדם נוסף (שלרוב יהיה שונה ממני ובתחומים מסוימים אף הפוך ממני), גם אם אני ארצה וגם אם לא, הוא יגע לי במנגנוני ההגנה. הוא יזיז אותי מאזור הנוחות ומהרגילות שלי. וכאן מתחיל תהליך רגשי אמיתי של האדם. כיצד הוא יגיב? כיצד נסכים על דברים שבמחלוקת? מה יקרה כשיגיע הריב הראשון? (ספוילר! הוא מגיע די מהר).
או במילים אחרות מה יקרה כשמנגנוני ההגנה שלנו יפגשו כשלכל אחד מאיתנו הסיוט הכי גדול הוא לזוז מאזור הנוחות שלו?
אנחנו חיים בדור שאין בו דחיית סיפוקים. אנו רוצים (וכמעט תמיד יכולים) להשיג את מה שאנחנו רוצים כאן ועכשיו. או לפחות כמעט כאן ועכשיו. כולנו חולמים על זוגיות מושלמת. ייחודית. כזו שתהיה שונה מדוגמאות פחות טובות אליהם נחשפנו במהלך החיים. נוסיף לזה היחשפות לספרות ומדיה חיצוניים שרק מגבירה את הפנטזיה למציאות אידילית. רק מה? אנחנו רוצים אותה כאן ועכשיו.
אני פוגש המון אצל חתנים וגם כלות, מחשבה שברגע שהם התחתנו הם 'השיגו' את הזוגיות המושלמת. אף אחד לא טרח לומר להם שברגע שהחתן שובר את הכוס, זו שריקת הפתיחה למירוץ החיים.
הרבי מסביר כי ברגע שחתן וכלה סגרו שידוך הם בעצם לוקחים גרעין של עץ וטומנים אותו באדמה. לכן התקשורת כעת 'מכוסה'. צריך להשקות ולדשן את הגרעין, אך חשוב לזכור שאם נשקה אותו יותר מדי, הוא ירקב. ואם נדשן אותו יותר מדי, הוא ישרף. ברגע שהחתן שובר את הכוס, צומח הנבט. ואז מתחיל הליך של צמיחה, העמקת שורשים, ענפים ובסוף גם פירות. כדי שהעץ יתן פירות (פירות = זוגיות טובה) צריך לשמור עליו במיוחד בשנים הראשונות. בשנה הראשונה קושרים אותו לעמוד כדי שיגדל ישר ויתחזק.
כך גם בזוגיות. השנה הראשונה היא קריטית. היא העמוד שצריך 'לקשור' אליו את הזוגיות. כשהתורה אומרת:"כי יקח איש אישה חדשה, לא יצא בצבא ולא יעבור עליו לכל דבר. נקי יהיה לביתו ושימח את אשתו אשר לקח". מה קורה אחרי השנה הראשונה? לא צריך יותר לשמח את האישה? אלא מה? ברור שצריך לשמח את האישה כל החיים, אך התורה נזקקת לתת חיזוק מיוחד לשנה הראשונה מפני שהיא קריטית לבניית כל הזוגיות.
חתן וכלה שנישאים צריכים להבין שזה לא הולך להיות כמו בסיפורים או בסרטים. זה הולך להיות הרבה יותר טוב! אך בשביל זה צריך לעבוד. צריך להיות מספיק מוכנים כדי להיפגש עם המנגנונים הפנימיים שלנו, הרגשות שלנו, המחסומים שכל אחד פיתח לעצמו ולעשות הליך משמעותי שבסופו נתחיל ליצור מסגרת קשר זוגית איכותית. מסגרת הקשר בשנה ואפילו בשנתיים הראשונות היא מאוד רופפת ולא יציבה.
הקשר בראשיתו או עדין. דברים שיכולים להאמר אחרי שלוש שנות זוגיות, לא יוכלו להאמר אחרי שלושה חודשי זוגיות. פגיעה משמעותית בהתחלה יכולה להביא את הזוגיות הטריה למשבר גדול מדי. זה תהליך. יש צורך שיבנה אמון, הדדיות, הבנה, היכרות עמוקה, צריכים לחוות ריבים, להשלים מהריבים, להיפגע ולהחלים. כל הרצוא ושוב של הזוגיות. את זה הדור הצעיר לפעמים שוכח שצריך לעשות. הוא רוצה זוגיות מושלמת כאן ועכשיו. וכשהיא לא מגיעה? מגיע הגיס\ה ואומר\ת: למה לסבול? מגיע לך הרבה יותר!
בדור שבו מתקלקלת מכונת כביסה פשוט זורקים וקונים חדשה, הרבה יותר קל להחליף בן\בת זוג. נכון, זוגיות זו לא מכונת כביסה, אבל התרבות, התפיסה אומרת הזוגיות צריכה לספק לך אהבה, מימוש, ילדים, הגשמה ואושר כשהתרבות היהודית אומרת שהבעל והאישה צריכים לבנות זוגיות משותפת ולחזור להיות אחד ובשביל זה יש להם ארגז כלים שנקרא אהבה, מימוש, ילדים הגשמה ואושר.
המטרה בתרבות המערבית = אני. אין לי אושר? כנראה צריכים להיפרד\מגיע לי משהו יותר טוב.
המטרה בתרבות היהודית = הזוגיות עצמה. אין לי אושר? כנראה שאני צריך לעבוד על המידות שלי, ולהתבונן על ארגז הכלים שלי.
אי אפשר להאשים את הדור. הוא פשוט מבולבל. פעם משהו כתב לרבי שהוא מתכוון להתגרש. כי זה פשוט לא עובד. הרבי ענה לו שזוגיות של איש ואישה הם משל ודוגמא לזוגיות שבין כנסת ישראל והקב"ה. בדור האחרון שלפני הגאולה כותב הרבי, כוחות הטומאה יודעים שעוד מעט 'המשחק נגמר'. אז הם משתמשים בכל הכלים שעומדים לרשותם כדי להחטיא את האדם ולהרחיק אותו מהקדושה. איך? תסכלו איך העולם נראה. בדומה לזה, כך היצר משתמש בכל הכלים שרק עומדים לרשותו כדי להפריד בין הבעל לאישה. איך? חברה, גיסים, השוואות, מדיה, ספרות, סרטים, רשתות חברתיות ועוד. לא חסר.
לצד ההיחשפות והנגישות הגדולה שיש בדור הזה, אין מספיק הדרכה, ההורים לא מספיק יודעים איך להתמודד עם הנוער, מוסדות חינוך רבים מעדיפים לא לשנות את מה שמקובל והדור נשאר ללא מענה מספק.
אין כאן ביקורת. על אף אחד. יש תיאור של עובדות שכדי לפתור אותם צריך מספיק ידע, אומץ ונחישות. אבל זו השליחות שלנו.
בעקבות הבלבול הגדול, צריך לדבר עם החתנים והכלות ברחל ביתך הקטנה. במסגרת המתאימה, בהלימה והתאמה לכל אחד ואחת. המדריך והמדריכה מחויבים להכין אותם לחיים עצמם ולמסע שהם הולכים להתחיל. אגב, צריך לדבר גם עם הילדים והילדות, הנערים והנערות, הבחורים והבחורות בגובה העיניים. הדור הזה הולך אחרי מי שמסתכל לו בעיניים. והשאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו כהורים, מורים, מדריכים, רבנים, משפיעים ראשי קהילות ועוד: מי מסתכל לדור יותר בעיניים? אנחנו או הסמארטפון?
הדור הזה צמא לידע ומידע. צמא לחום ואהבה. בבסיס שלו, בתשתית שלו ברור שהוא בוחר בטוב! אך בשביל זה אנחנו צריכים להיות שם בשבילו! אנחנו צריכים ללמד אותו לזנוח את התרבות המערבית. הרשתות החברתיות. להתחבר לשורשים שלנו, ליהדות ולחסידות. הוא מחכה לנו. מצפה מאיתנו.
נקודה נוספת אך חשובה מאוד!
בשנים האחרונות כולנו חווים אירועים לא פשוטים. פיגועים, לחץ כלכלי, קורונה, מלחמה ממושכת. כל האירועים האלה מייצרים דחק שמשפיע על כולם באופנים רבים. לרוב, בלי שאנו שמים לב ובעיקר כדי להיות מסוגלים לשרוד את המציאות הלא פשוטה אותה אנו חווים, אנחנו דוחסים. הדחיסה באה לידי ביטוי בזה שאנחנו עושים הכל כדי להחזיק את השיגרה. וחשוב מאוד לומר! שיגרה היא דבר מבורך היא מייצרת לנו חוסן לאומי, חברתי ואישי. אך האדם באופן מולד מכוונן כלפי חוץ. הפנים, הידיים, כל הגוף פונה החוצה. אנחנו שוכחים לרגע לעצור ולמרות חשיבות החוסן, להסתובב רגע פנימה אל עצמינו ולהבין מה קורה איתנו, מה אנחנו מרגישים, מה אנחנו צריכים ומה אנחנו רוצים.
אני פוגש לא מעט חתנים שכשאני שואל אותם "האם בתקופת השידוכים חשבת עם עצמך מה אתה בכלל מחפש"? הם עונים לי בפשטות: לא! "לא חשבתי שאני צריך להתעמק בזה בכלל". הדחק הגדול, הצורך שלנו בשגרה בריאה גורמים לנו לפספס ולדלג על מעל הרגעים החשובים באמת ששם צריך לרגע לעצור ולהתבונן פנימה אל עצמנו.
אז מה עושים?
קודם כל מודעים! מודעים לכך שזוגיות היא תהליך שדורש מאיתנו עומק. תחזוקה יומיומית ושהתקופה הראשונה היא קריטית להמשך הזוגיות. מודעים לכך שאנו מושפעים מתרבויות לא לנו, מעולמות מידע שנגישים בלחיצת כפתור והם בעלי משמעויות הרסניות.
תארו לעצמם חתן שנכנס לבית הכנסת בשבת בבוקר וכל החבר'ה שואלים אותו: "נו, מי מדריך החתנים שלך"? והוא מספר בשמחה ובגאווה שהוא נמצא כבר בשיעור השישי. מה יקרה לדעתכם אם הוא ייכנס שלושה חודשים אחרי החתונה לבית הכנסת והחבר'ה ישאלו אותו: "נו, איך זה להיות נשוי שלושה חודשים"? והוא יענה: "וואוו.. האמת בדיוק שילשום היינו בפגישה השלישית אצל יועץ הזוגיות שלנו"... באיזה עיניים יסתכלו עליו?
חברים! התייעצות, טיפול, ליווי והדרכה היא לא בושה בשום שלב! לא לפני החתונה ולא אחרי החתונה. למעשה בואו נודה באמת. אף אחד לא נולד להיות בן זוג טוב. אנחנו נעשים ולומדים איך להיות בני זוג טובים. הדרכה וליווי גם אחרי החתונה הם משהו שצריך להטמיע לא פחות מהדרכת חתנים וכלות.
ולא פחות חשוב: כשלזוג יש קשיים, הם עלולים להרגיש שרק הם ככה. הם המוזרים והיחידים בעולם שמתמודדים. אז חשוב להדגיש, קשיים יש לכולם! אתם לא לבד. כולם מתמודדים, כולם נופלים וקמים, לכולם זו עבודה!
שנית ואולי החשוב מכולם:
כפי שציינתי, חתונה היא אירוע מכונן שיכול להוות 'טריגר'. בחור או בחורה שיש לה משקעים מהעבר, פגיעות, טראומות וכד' שלא עברו טיפול ולא עיבדו את החוויה שלהם, צריכים לדעת שלהיכנס כך לזוגיות זה לא פחות מפצצה מתקתקת. חשוב מאוד לטפל בדברים עוד לפני הכניסה לשידוכים!
היה ונכנסתם לזוגיות עם משהו לא מעובד, שום דבר לא אבוד! לכו לטיפול! זה דורש את ההתגייסות המלאה של שני בני הזוג והתהליך יכול להיות לא פשוט, אך דעו! במידה ותצלחו אותו תהיה לכם זוגיות פי כמה יותר חזקה מזוגיות שלא התמודדה עם אירוע כזה. לצד הסיכון, ישנה הזדמנות גדולה!
בנוסף, במידה ועולים קשיים שלא נפתרים בקלות ביניכם ויוצרים משקעים או נתק, זה בסדר לשתף מישהו קרוב. אך דעו. האהובים שלכם אינם אובייקטיביים. הם רואים את הסיטואציה מאחורי משקפיים שמעוותות להם את המציאות כי הם פשוט אוהבים אתכם ודואגים לכם. הכי נכון, גשו לאיש מקצוע. ואל תמתינו עם זה חצי שנה או שמונה חודשים.
לכל זוג צעיר שמתחתן, אני ממליץ! תלו על הדלת שלט מטאפורי שכתוב עליו: "סכנה! כאן בונים!"
סכנה? למי?
סכנה למערכות החברתיות שלכם, כי אנחנו בונים כאן זוגיות!
סכנה לעבודה וללימודים שלכם, כי אנחנו בונים כאן זוגיות!
סכנה לרשתות החברתיות, להשפעות החיצוניות וכו', כי אנחנו בונים כאן זוגיות!
סכנה לכל מי שעלול להעיב ולהכביד על הזוגיות שאנחנו בונים כאן! למה? כי זוגיות ותקשורת רגשית בריאה, היא הדבר שנמצא אצלינו בראש סדרי העדיפויות! ואם משהו או מישהו ינסה להפריע לנו לעשות את זה, שידע שהוא בסכנה. לא הזוגיות שלנו! תתכנסו פנימה אל עצמכם ואחד אל השני ותבנו יחד את הקן שלכם.
ומילה אחרונה לדור שלנו. הוא דור מדהים! דור שיש לו את הכח להתמודד! דור שלא אשם וכל מה שהוא צריך זה לפתח חמלה כלפי עצמו. לעצור רגע, לנער מעליו את השפעות החברה, התרבות, המדיה והרשתות החברתיות ולהתבונן רגע פנימה. כל אחד לעצמו וכל זוג אחד על השניה.
לדור הזה יש שליחות מיוחדת ויש לו כוחות שלא היו לדורות הקודמים! עם רצון, נכונות, מוטיבציה וביסוס על זוגיות על השקפה אמיתית ואיתנה, אף זוג אינו נמצא בסכנת גירושין!
הבהרה!
ישנם מקרים בהם למרות כל הניסיונות, למרות שבוצע הליך משמעותי ולמרות נסיונות חוזרים ונשנים בני הזוג חושבים שעליהם להתגרש, עם כל הצער גם זה יכול לקרות. עובדה שעל פי התורה גם לזה יש מקום. יש כאלה שהתגרשו ויעידו שזה היה הצעד הנכון ביותר עבורם. אך אלו מקרים שהם בקצה. החלטה כזו לא מתקבלת בקלות וללא הליך. על כל זוג שמתגרש המזבח מוריד דמעות ובאחריות בני הזוג לעשות הכל על מנת לשמר את הזוגיות.
איתי יעקובוביץ
מדריך חתנים ויועץ נישואין
בעל תואר שני בתחום החינוך, מדריך חתנים, מנחה נישואין ויועץ באישות בוגר מכון ינ"ר.
בוגר הקורס לטיפול באישות במסגרת לימודי המשך בפקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל אביב.
סטודנט לתואר שני ללימודי טיפול באמצאות אומניות, פסיכודרמה, אוניברסיטת חיפה.
טלפון: 052-5110773
מייל: itaijacu@gmail.com
לאתר הכותב: http://bit.ly/407QaPp
להצטרפות לקבוצת הווצאפ 'ברגל ימין לחיים שלמים': https://chat.whatsapp.com/CEujehUvsBu24vCH5Y6goZ
9
7
32
0
9
16
4
1
תמיד?
חשבתי שאולי יש עוד סיבות ?
חוסר התאמה
חוסר תקשורת
בושה
חוסר התאמה פיזית
כל כך הרבה..
ואגב בעיות נפשיות
לרובינו יש משקעים כאלה ואחרים
אז לא נתחתן?
10
7
בואו לא נתבלבל ביניהם.
1
0
לצערנו הרב יש באמת הרבה הרבה בעיות נפש ולעיתים מסתירים הכל או מעלימים הרוב ויוצרים מצג שווא כאילו זו בעיה שיש לחצי מדינה. ולא כך. בעיה שפוגעת בתפקוד היומיומי חובה חובה לספר עליה ואפילו לתת את התיק הרפואי המלא.
אם הצד השני יפסלו את השידור זכותם.
בנוסף חשוב לפתוח את הראש ולת מענה למתמודדי הנפש הגיבורים שזועקים לעזרתנו הציבור הרחב בחיפוש שידוכים מתאימים עבורם.
6
0
אף אחד לא אמר שאין עוד סיבות לגירושין. הכוונה הייתה לעורר את הסיבה הזו שאחד מהצדדים הסתירו מידע כזה או אחר. ודבר זה קרה בלא מעט מקרים לצערנו.
יש לך משקעים?
1
0
19
0
למה חייבים סמארטפון לכל אחד, בכל אופן!
מה רע במה שהיה עד לפני כמה שנים?
כמובן שלא זו הבעיה, וכו' אבל צריך לשים על השולחן הכל.
5
3
6
9
אוסיף הערה קטנה, הרבה מן הבירורים אצלנו על בחור או בחורה, עוסקים במאקרו, בעטיפה, במקום לברר יותר לעומק על אופי / מידות הפרטנר..
מבררים אם יש תואר, או אין, יש רשיון או לא, עשה קבוצה או לא עשה, משפחה עשירה / נחשבת...
מנפנפים מהר מדי הצעות רק בגלל שהעטיפה לא נראית..
זו אחת הבעיות הרציניות..
לכן, כשהעטיפה הנ"ל כן מושלמת, ממהרים לסגור, וכמו שכותב המלומד כאן, כשנוחתים לחיים האמיתיים, כל ההילה מתנפצת..
15
1
2
7
6
9
ובין יועצים למיניהם -
לטאטא את הפתלוגיות.
מחלות נפש בלע''ז.
בכתבה כל כך חשובה לא לכתוב על מקרי קיצון של הפרעות נפש?!
זה פספוס חמור בעיניי.
הבריא לא יבין את החולה. לעולם.
תעמיקו ותדעו מה זה אומר חולי נפשי בזוגיות,
איך זה נראה ונשמע,
ורק אח''כ תמשיכו בעבודה היומית שלכם.
לא כל אחד חולה,
אבל מי שחולה
לא ידע אם לא יגידו לו.
2
0
0
0
במיוחד אציין את החשיבות של אפשרות להתייעץ בתחילת הדרך בצורה אנונימית או מבלי שהזוג ירגיש מבוייש וחריג
1
0
מאפשרים לכם לקבל
