עד מתי נמשיך לשתוק? \ טור כואב של שדכנית

חדשות

רדיו COL הכל

חב"ד בישראל

חב"ד בעולם

כינוסים ואירועים

קהילות

בחצרות קדשינו

שמחות אנ"ש

יוצאים לשליחות

נשות חב"ד

ברוך דיין האמת

בעולם החרדי

חדשות כלליות

לילדים

מדורים

COL צעיר

צרכנות הכל

מזון

מראות קודש

שיעורי וידאו הכל

הרב אשר גליס

הרב יואב אקריש

הרב יוסי ג'ייקובסון

הרב יחזקאל סופר

הרב שבתי סלבטיצקי

הרב מאיר אשכנזי

הרב עקיבא גולדשמיד

הרב מיכאל טייב

הרב זושא וולף

הרב שמואל בוטמן

הרב אליעזר ברוד

הרב שניאור אשכנזי

היסטוריה הכל

מסמכים היסטוריים

זכרון להולכים

היו ימים

מגזין שבועי הכל

שמעו ותחי נפשכם

הרב שמואל רסקין

הרב מנחם דוברוסקין

הרב קלמן ווינפלד

ר' מרדכי רוט

הרב נחמיה וילהלם

רגע של חכמה

הרב אלי וולף

הרב זלמן וישצקי

הרב שמעון אייזנבך

עלונים ותשורות

תורני הכל

הלכה ומנהג

מדף הספרים

שיעורים והרצאות

כתב יד קודש

דעות ואקטואליה

שאל את המומחה

לאם ולבית

לילדים

מחשבים וטכנולוגיה

כלכלה

אוכל

בריאות

מוזיקה

רכב ותחבורה

פרויקטים

כינוס השלוחים העולמי הכל

תשפ"ד

תשפ"ג

תשפ"ב

תשפ"א

תש"פ

תשע"ט

תשע"ח

תשע"ז

תשע"ו

תשע"ה

תשע"ד

תשע"ג

תשע"ב

תשע"א

תש"ע

תשס"ט

תשס"ח

תשס"ז

תשס"ו

תשס"ה

תולדות כינוס השלוחים

חלוצי השליחות

"מהפכת השליחות"

תשרי בליובאוויטש הכל

תשרי תש"פ

תשרי תשע"ט

תשרי תשע"ח

תשרי תשע"ז

תשרי תשע"ו

תשרי בליובאוויטש תשע"ה

תשרי בליובאוויטש תשע"ד

תשרי בליובאוויטש תשע"ג

חנוכה הכל

חנוכה תשע"ט

חנוכה תש"פ

י"ט כסלו

ג' תמוז הכל

תשע"ט

בחירות הכל

בחירות תשע"ט

בחירות תשע"ה

בחירות תשע"ג

בחירות תשס"ט

אירועים היסטוריים הכל

פטירת הרב אשכנזי

ערוץ ההתנתקות

טבח בבית-חב"ד

זיכרונות הרבנית חנה

סיכומי שנה

סדרות מיוחדות הכל

מבוא לחסידות חב"ד - הרב זושא וולף

מאחורי מסך הברזל

סיפורים מכלי ראשון

חלוצי השליחות

תגיות

COL צעיר

פרסומי

שיעורים והרצאות

חנוכה

אנשים

נושאים

מקומות

מושגים

מוסדות וארגונים

רדיו COL

. | יום ז' סיון ה׳תשפ״ה 03.06.2025

עד מתי נמשיך לשתוק? \ טור כואב של שדכנית

שדכנית ידועה בחב"ד, 'מעלה על השולחן' נושא כאוב שעד עתה לא דובר עליו בפומבי: זוגות 'טריים' חב"דיים שפרקו את החבילה בשנה הראשונה לנישואיהם וחזרים הביתה, למגינת לב ההורים | "אז אולי הגיע הזמן, במקום עוד שידוך מהיר, לעצור רגע ולשאול: איך באמת בונים בית? איך מחזקים את מוסד הנישואין – לא רק בטקס?"

$עד מתי נמשיך לשתוק? \ טור כואב של שדכנית$

אילוסטרציה: שאטרסטוק

עד מתי נמשיך לשתוק?

לפעמים המספרים מדברים בעד עצמם. יותר מ־20 זוגות – שהתחתנו רק לא מזמן – כבר לא יחד. חצי שנה עברה, וכבר התפרקה החבילה. כל אחד לדרכו.

וזו לא רק סטטיסטיקה. אלה חיים. לבבות. נשמות. אנשים שביקשו לבנות משהו – והתייאשו מהר מאוד.
מהר מדי.

אנחנו חיים בתקופה שמקדשת את המיידי. נישואין הפכו לפרויקט – לא לברית. “לא מתאים לי? עוברים הלאה.”

אבל קשר זוגי לא בנוי רק על ריגוש. הוא דורש עבודה. סבלנות. אורך רוח. ובעיקר – נכונות להישאר גם כשקשה.

לפני שנכנסים לחופה, צריך לוודא דבר פשוט: שיש חן בסיסי, שמדברים על אותם ערכים, שיש מוכנות למסע משותף.

ואחרי שמתחתנים? צריך לזכור שזו דרך. שיש מהמורות. שיש הבדלים. יש התמודדויות. אבל גם יש ניסים – כשלא מוותרים.

המשפט שחותך הכי חזק נמצא במסכת סנהדרין: "אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: כׇּל הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ רִאשׁוֹנָה, אֲפִילּוּ מִזְבֵּחַ מוֹרִיד עָלָיו דְּמָעוֹת".

הקדושה שבין איש לאשתו – לא סתם מוגדרת כברית. היא נוגעת בשכינה. וכשזה נשבר – אפילו השמים בוכים.

אז אולי הגיע הזמן, במקום עוד שידוך מהיר, לעצור רגע ולשאול:
איך באמת בונים בית?
איך מחזקים את מוסד הנישואין – לא רק בטקס, אלא ביום־יום?

כי חברה שמוותרת בקלות על חיי משפחה – בסוף גם מוותרת על עצמה.
ועוד לא מאוחר להפוך את הגל – ולהחזיר את הברית למקום הראוי לה: בלב.

הדברים מדברים בעד עצמם. ובכן, מה הפתרון?

יש מציעים שההדרכה המקובלת למיועדים להינשא, תמשיך כחלק אינטגרלי, גם בשנה שלאחר הנישואין. "כאן בונים".

ומה דעתכם הגולשים? נא להתייחס בצורה המתאימה, רק תגובות ראויות תפורסמנה.

הצטרפו עכשיו לכל החדשות החמות של 'קול חב"ד' בווטסאפ

לכתבה זו התפרסמו 62 תגובות - לקריאת כל התגובות

למקרה שפספסתם

הוסף תגובה

62 תגובות

ברור שחייבת להיות כאן מהפיכה חייבים להמשיך ללוות בשנה הראשונה וזה הפתרון הראוי לבעיה.בנוסף כנראה לא מספיק מלמדים איך ניגשים לכל העניין של שידוךהכנה מתאימה

אין מי שידבר ולצערנו אין מי
שיקשיב(כ"כ)
יש עוד נוסעים ולדעתי זה רק מסתעף מהן...וד"ל
ודיי לחכימה ברמיזה..
קצרה היריעה מלהאריך

נשמע שאתה יוד מה שורש הבעיה ובחרת בכל זאת לקצר ולהשאיר רק לחכימא ברמיזא לדעת.
מוטב שתאריך במה שאתה כן יכול להאריך לתועלת הכלל.

מכל הבחינות, הלכתית וגם יש הורים שחושבים שהם יחתנו את הילד וכל הבעיות יפתרו מאליהם. לא תבואו מוכנים אז הבעיות רק יחמירו ולא ניתן לטאטא אותם

הם סובבים סביב זה תמיד ואף אחת לא מחפשת להרגיש תקועה אז גם אם הם מוצאות כמה קווים דומים הם אומרות כן לחתונה ואחר כך שההי שוקע הם מבינות לאט את המשמעות.
יש שם אווירה חזקה מאוד.
שוב יש לכל אחד את הסיבות שלו אבל זה גם משהו שצריך וחייב לשים על זה את הדעת

בין בחורים שמגיעים מהישיבות שלצערינו לא משקיעים בהם עשירית ממה שמשקיעים בבנות בסמינר. בסמינר יש רבנים מרצים ברמה גבוהה על הבית היהודי, ועוד ועוד ומכינים אותם באמת לחיים. לעומת בחורים שיודעים רק מה שמלמדים אותם ולצעירנו זה מעט מאוד ודי לחכימא

בד"כ מה שמלמדים בשיעורי בית יהודי בסמינרים רחוק כמטחווי קשת מהמציאות בשטח

הבעיה היא שאולי גם לא מלמדים מספיק את החתנים שיש לוותר, והרבה לוותר.
אין מה לעשות. לא כולם מושלמים. ובשביל לחיות בצורה נכונה צריך לדעת גם לוותר, ולא רק. אבל גם.
תודה לאתר שמעלה את הנושא החושב

נשמע שיש לך נתונים מכל הסיטואציות שהחתנים אשמים.
מעניין החד משמעיות

ניתן לראות שרוחות מהציבור הכללי מתחילות לנשב - בדקות - גם בציבור שלנו. ובדיוק כדברי הכותבת הדור של היום מתקשה מאוד בלהשקיע ולהתייגע כדי לבנות משהו, הכל זה מאוד 'כאן ועכשיו'

לכן כל הרעיונות על הוספת הדרכה מפה ומשם הן טובות ונכונות ומאוד דרושות, אבל עיקר העניין הוא החינוך החסידי השורשי. כמה מושתתים ערכינו וערך ילדינו על דעת התורה הקדושה ורבותינו נשיאנו

אני באופן אישי יודע על מקרים שבהם הבעיה לא הייתה שהזוג לא הסתדר מבחינת האישיות והאופי ולא בגלל שהאצבע קלה על ההדק אלא בגלל שלא התכוננו לחיי הנישואין כמו שצריך ואין כאן המקום לפרט. והאחריות לזה היא על המדריכים חתנים והמדריכות כלות וד”ל וק”ל!!!

אתה הרי יודע באופן אישי על מקרים שבהם הבעייה הייתה שלא התכוננו לחיי הנישואין כמו שצריך.
למה שלא תפרט יותר -כמובן, את מה שראוי ומתאים לפרט- ותעזור להבין את הבעייה ולמצוא את הפתרון?

להיות מדויקים בשידוך, זה אומר גם , שצריך לעדכן את המדודך/המשודכת בטרם עת, לגביי דברים יותר אישיים, ולא להסתיר. ואחרכ, שבני הזוג יצטרכו להתמודד

אין פלא.. כשבאים היום לחפש שידוך עבור הבן יקיר, האמא של החתן, קודם כל, רוצה לראות תמונה של הכלה.. "אם יש פה שחקנית הוליווד, יש לאן להתקדם". אחרי שמתחתנים, פתאום מגלים שיש עוד צדדים בנישואין ולא רק "יופי" "כסף" "כבוד" "ייחוס".. אם החינוך היה מושקע ליראת שמיים ומידות טובות, זה היה נראה אחרת..

יש סתיגמות לא נכונות אצל בחורים על נשים ואצל בחורות על גברים, מה תפקידם במשפחה,ומה הם חייבים אחד לשני. הכל כי כך היה במשפחה שלהם.
זוגיות זה עבודה של כל החיים ואם לרגע נעצור נעבד את החיים המאושרים בבית

קודם כל צריך לקבוע קורס זוגיות חובה לבחורים ולבחורות עוד לפני יציא לשידוכין.. ע"י אנשי מקצוע מתפלי בבעיות זוגיות. וגם לווי בשלושת חודשים הראשונים, בצורה של פגישות חד חודשיות מינימום. אפילו שאין בעיות לזוג הטרי.
כי כל ידע על זוגיות שיש לבחור או לבחורה הוא ברוב מוחלט של המקרים הוא מההורים. ולדאוונינו הזוגיות בהרבה משפחות או שלא בריא או שאין זוגיות בכלל. וגם במשפחות שכן קים זוגיות בריא, הם לא כל כך מראים אותו לילדים.
אצל אלא שהזוגיות הוא בריא, ילדים בטוחים שאם אצלם הזגיות שלהם לא כמו שהיה אצל הורים אז זהו אין התאמה בין הזוג ויש לפרק. והילדים שגדלו בבית עם הזגיות לא בריא מתקשים בכלל לבנות איזשהו זגיות..

דווקא שווה לבדוק כמה מה־20 שהתגרשו בשנה הראשונה היו חסידיים וכמה לא – זה יכול ללמד הרבה. לדעתי, דווקא אחרי החתונה צריך להכניס סדרת שיעורים של בניית בית וזוגיות, כי החיים אחרי זה עולם אחר לגמרי.

שדכנים לעיתים נוטים לללחוץ לסגור. אף על פי שהם רואים שהמדוברים עדיין לא בטוחים בעצמם. דבר הגורם לסגור ללא סיכומים ברורים בכל מיני נושאים שאח"כ צצים ומהווים שורש לבעיות.

לאו דוקא שכל מקרה גירושין מגיע בקלות. לעיתים מדובר על מקרים קשים וכואבים...
כמו כן צריך להקים מרכזי תמיכה אנונימיים מסובסדים לזגות צעירים בתחילת דרכם

התיכונים והסמינרים והישיבות נשארו אותו דבר
אז מדוע אחוז הגירושים של זוגות טריים עולה בשנים האחרונות?
כי היום בדור של הרשתות החברתיות כבר זוג לא חי לעצמו
תמיד משווים את עצמם לאחרים, ונראה שאצל השני יותר מושלם.
דבר נוסף,לבנות יש יותר פחדים מבעבר מכל הנושא של חתונה, וצריכות הרבה הכוונה והדרכה יותר רצינית לפני החתונה וגם לאחר מכן.
(כמובן צריך לזכור שתמיד יש יוצא דופן בגירושין)

צודק, אין הכנה מספיקה מבחינה הלכתית!!! מדריכות כלות לא שמות על זה מספיק דגש, מדברים על הרבה מסביב שזה גם חשוב, אבל העיקר נשכח מעט. ושמוציאים את י' של אלוקים, נהיה אש.

מאיפה אתה יודע מה מדריכות כלות מדברות? היית שם פעם?

אולי גם מדריכי חתנים לא מדברים מספיק. אבל זה מתחיל לפני, כפי שנאמר כאן. בהכוונה, הסברה, הדרכה בסמינר, בישיבות, במדרשות, בבנייה העצמית שמתחילה שנים לפני גיל השידוכים

אין ספק שלהדרכה לפני החתונה יש משמעות גדולה על מהלך החיים של בן הזוג אבל מניסיון כואב למדתי שהתיקון צריך להתחיל עוד הרבה לפני שזוג צעיר מחליט להקים יחד בית. תפקיד הסמינרים (ואולי גם הישיבות) הוא להפסיק לספר סיפורים על פגישות ויועצי נישואים ולהתחיל לדבר תכלס ובמילים "גסות" כמו חיבור, אהבה, משיכה, להסביר דברים ברחל ביתך הקטנה ולא לסמוך על זה שהבחור/ה יבינו דבר מתוך דבר. להתחיל לדבר במינון הנכון מההתחלה להסביר על עניינים של בינו לבינה . כשבחור ובחורה נפגשים המינימום המתבקש כדי שהם יצליחו לבנות יחד משהו נכון ואמיתי, בעז"ה לעד, הוא שהם ידעו לקראת מה הם הולכים, מהי העבודה האמתית ומה הם הכלים הנדרשים, שיש עוד חיים אחרי השמלה, הפרחים, הריקודים.
שהעבודה האמיתית מתחילה אחרי שהאורחים הולכים...

שהכול הופך למסחרה
ושהשדכניות מחפשות רק לעשות את הצ׳ק השמן וללכת זה התוצאות
מגדלים כאן דור שבור שרק דוחפים אותו להתחתן ולסיים את זה ואז אתה מושלם תתעוררו תעשו כללים מי כן יכול להיות שדכן /שדכנית תפסיקו להוליך שולל את בני ובנות החסידים

צריך לעשות סדר בעולם השדכ/נים /יות

צריך גוף פיקוח שיאשר מי יכול לעסוק במדצוע החשוב הזה.

ברוב המקרים זה ענין של בעיות רגשיות אצל אחד הצדדים, שכמובן צריך לטפל בהם

מניסיון שלי לעבוד עם שדכניות ולשדך בחורים ובחורות שאני מכירה, ישנן רבות שמתחכמות מאוד בדרכי העבודה כך שבסוף הכסף יגיע אליהן.
אך חשוב לזכור שישנן שדכניות שאינן כאלה, הן נותנות את הלב, ומצליחות לעשות שידוכים מדאגה למשודכים, לא לדחוף אותם להחליט וזהו וכן נותנות כלים לדרך. ושירבו כמותן.

רבים פה מעלים כל מיני הסברים ובלי לשים לב משתמשים במילה שאין מקורה אצלנו כלל וכלל - "זוגיות". וזה לב העניין במידה רבה, כי מטרת הקשר היא להקים בית וממילא הקשר הוא בר קיימא, אבל ברגע שהופכים את האמצעי למטרה ועניין בפני עצמו, נמצאים במצב שכל הזמן צריך לתחזק אותו ולהתמודד איתו.

ברגע שחסרים אחד מן הדברים, לבנות בית או זוגיות, הם לא יכולים להתקיים וזה יכול להוביל לגירושין. התורה בבריאת האדם אומרת "לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו" משמע שיש חשיבות בפן הזוגי

1. להעביר סדנאות בסמינרים ובישיבות לסחורות ובחורים על זיהוי התנהגות חריגה,רעילה,אלימה,שתדליק נורות האזהרה,
2. כשמבררים בשידוכים צריך לזכור שחובה לומר אמת,ואם יש שאלה לשאול רב מה להגיד,,כי אם יש בעיה הבעיה לא נעלמת אלא צפה בגדול לאחר הנישואין,ובברורים החברים חברות העלימו את הבעיה ואמרו רק דברים טובים,זה עוול

כאחד שמתהסק,קצת בשידוכים וב"ה יצאו כמה שנראה לפחות כלפי חוץ שהם בסדר מה שנקרא.
אני יעלה כאן נושא שאולי לא פולטיקלי קורט.
כאשר פונים אלי הורים וברשימת הדרישות שלהם יש פיסקה שאומרת לא להציע לנו מעדה 1.2.3.אני אומר להם שאני לא מוכן להתעסק איתם.
אני מוכן לקבל שלא מתאים כל דבר מכל עדה וזה בסדר גמור.
אבל לפסול מראש עדה מסויימת שמה לעשות
הבחור או הבחורה נולדו בעדה הזאת אבל הם "סחורה " מצויינת וההורים כבר 3 דורות בחב"ד
ויש כאלה שלא נראים בכלל מעדה אחרת אבל לא מוכנים לשמוע כי הם תחת סטיגמה .
אז לצערנו מה שמעניין זה לא טובת בני הזוג אלא הכבוד המדומה של ההורים .

אולי אשמים הורים שחושבים שאת כל הבעיות של הילד/ה שלהם יפתרו על ידי שכבר יצליחו לחתן אותו?
אולי רחמנות על זוג צעיר שמגלה בעיות אצל הבן/בת זוג שגם זוג נשוי בן 50 ואפילו שדכני דגולה לא היו מצליחים להתמודד איתם?
אולי שדכנית שיודעת על בעיה אצל אחד הצדדים ובכל זאת מקדמת את השידוך אשמה אפילו קצת בכמות המתגרשים?
אולי תאוות הכסף קשורה כאן? במקום להשליך על הזוג המסכן שמחפשים את הכאן ועכשיו... אולי השדכנית מחפשת את הכסף שלה כאן ועכשיו?

לחץ הוא אנטי שידוך.אם יש לחץ כלשהו לסגור,מצד הורה,מצד שדכן,מצד שניהם, ולמשודך אין את הרוגע לעבד,לנתח,לדבר,ולבטא מה הוא מרגיש במהלך הפגישות,לדבר עם מי שהוא מרגיש פתוח ונח לו לדבר ולהתייעץ,ואולי יש הורים שגם לא נותנים לזה מקום
כי הם " סגורים" על זה...
ייתכן מאוד שיסגר שידוך בזמן שבלב זה בכלל לא סגור
ותהיה חתונה..ואז או שיקרה נס וכן יסתדרו או שלא..

אולי כאן המקום להציע שיהיו אנשים שעונים על תנאים מסויימים (חוץ מייחוס ושם משפחה) שיהיו מוכנים לכוון ולהדריך בחורים ובחורות. גם כאלה שההורים שלהם יודעים מה זה שידוך והם מגיעים מבית חבדי אך הם זקוקים למישהו חיצוני שיעזור להם לדייק בהחלטה עד כמה שאפשר, וגם ובעיקר בחורים ובחורות שאינם מגיעים מבתים חבדיים, וההורים שלהם לא יכולים לעזור להם בעניין.
מהיכרות אישית שלי עם רבים כאלה אין להם מי שיהיה שם איתם ויכוון אותם בדרך הנכונה, בהשקפה הבריאה ובדרך להגיע להחלטה.
זאת בזמן שנפגשים, בנוסף להדרכה לפני שמתחילים שידוכים.

מהיכרותי חלק מהמקרים כעת, הם עשו הכל הכל בכדי לא לבוא לגירושים.
והכל היה בליווי רבנים ואנשי מקצוע.
לא תמיד זה עניין של בני הזוג.
ולהיפגש, גם התורה מביאה את מצוות הגירושין כשצריך.
יש לקחת עצה מרב מבין וליווי מקצועי ואם אי אפשר אז כן צריכים להתגרש

דווקא בגלל כמות הידע היום של הבחורים והבחורות, והפער שיש בין הידע לבין החסידשקייט, לכן הבחורים אומרים מראש לסמוך לגמרי על השדכנים וההורים בכדי לא להתבלבל מהידע שיש להם וכך משתדכים מבלי שיש באמת איזשהו התאמה מינימלית, רק כי אמרו להם. וזו התוצאה

כשדכנית טריה בתחום, משתדלת להתמסר לקשר המשודכים לכל אורך הפגישות, לשמוע לבטים, 'למשש דופק לב', להרגיש אותם ולעזור להם צעד צעד ממש עד החתונה, אני לצידם לכל עניין.
לא להלחיץ בקבלת ההחלטה!
מדגישה להם שאם קשה, לעולם לא יפרקו את החוילה בלי לעבור אצלי קודם.
משתדלת להשאר אוזן קשבת ולתמוך גם אחרי הנישואין.

כשזוג מתגרש תוך כמה חודשים ב90% מהמקרים זו לא החלטה אישית שלו אלא בליווי הורים/רבנים.

עשיתי ב"ה הרבה שידוכים. 2התפרקו ודווקא אצליהם היה אותו דפוס:
הם התחברו מהר מאוד אחד לשני . והיו שלמים עם עצמם. ולא היה צריך לברר .לשכנע .לנסות. הם היו ממש מאושרים ובלי שום לבטים. ופתאום אחרי כשנה שמעתי שהם מתגרשים. שאלתי מה קרה?? לא הייתה נראית סיבה לעין. לכל אחד מהם הייתה סיבה אחרת .ולא כל אחד סיפר לעומק מה בדיוק קרה שם.
כואב לי מאוד .

הם מתאימים הם מאושרים, ושהם נקלים לבעיות, הם חושבים שהבעיות לא צריכות להיות בכלל הרי הם כל כך מתאימים אחד לשני, ואם קרה איזשהוא ויקוח או בעיה, אז הם פתאום חושבים שעקב זאת שיש בעיה אז כנראה הם טעו והם לא מתאימים. אםיהיו לווי מקצועי. גם לפני חתונה וגם אחרי, יהי הרבה פחות גרושין

*יש לכם בעיה טפלו בה אל תגלגלו על בחור / בחורה צעירים זרים את הצרות שלכם...
*יש "לכם" בעיה בזוגיות שלכם טפלו בה
* הקב"ה מזווג זיווגים ומכיוון שכך הרבו תפילה ובקשה בררו היטב היטב לפני שאתם מריצים את הילדים לפגישות
* יש חיים אחרי , תנו לילדים תקווה לסבב ב תמכו בהם אל תשליכו על הנשמות הצעירות את התסכולים שלכם כהורים שעולמם חרב עליהם...

לדעתי שיעור הגירושין הגבוהה נובע משינוי תרבותי שעובר על החברה שלנו.
בעבר ההורים היו יותר מעורבים והמילה האחרונה הייתה שלהם. ההורים הם עם יותר ניסיון ולכן ההחלטה בבחירת בן הזוג הייתה יותר נבונה.
היום אנחנו נותנים לזוג להחליט ומעורבות ההורים פוחתת ולדעתי משום כך קוראים יותר מקרים של חוסר התאמה. זה מצב אבולוציוני תרבותי וצריך באמת לחשוב איך מפצים על המעורבות הפוחתת של ההורים.

מה ההגדרה של "בעיה" שצריך לומר ובכך למנוע גירושין?...לכל אחד יש חסרונות....אולי צריך ללמוד איך להציף את החסרונות בפגישות? רק מעלה מחשבה..
לאור מה שכתבה השדכנית הנכבדה,שצריך נכונות לעבוד קשה,לדעת לקראת מה הולכים...

ב"ה
אני אברך צעיר נשוי ב"ה כמה שנים
מתגורר באחד מערי הצפון
רוצה לשתף / לספר / להציע
מידי שבוע נמסר שיעור בנושאי הבית היהודי על ידי רב הבקי בנושאי הבית היהודי ויש לו שיח עם זוגות צעירים ומבין את מצבם
הנושאים כולם עולים על השולחן בצורה בריאה
וכאברך צעיר זה נתן לי ולרעייתי את הכוחות להתעלות ולהתרומם מעל קשיים שונים ולהתקדם יחד.
המלצתי
הקימו שיעורים ותשתתפו בהם

א. הסיבה בהם בחברות מסורתיות אחוז הגירושים נמוך מחברות מערביות הינה כנראה התרבות הקולקטיבית והצבת החברה במרכזת ביחס לתרבות המערבית שמאדירה את האינדיבידואל
ב. בשנים האחרונות החברה החרדית והחבדית בכלל זה, מושפעת בתהליכי עומק מהתרבות החילונית. בין היתר בהעצמת הפרט על חשבון הכלל
ג. זאת לצד ירידה בהצגת מטרות ותכלית אידאליסטית ובמקום זאת חיפוש אחר הנאות אגוצנטריות.
ד. והנה התוצאה הבלתי נמנעת.
ה. הצעתי לכל לראש לעזרה ראשונית לעצירת המצב, העלאת מודעות לחיי נישואין ומשפחה ושיעורים מותאמים, במיוחד בישיבות. שם לא מדברים על כך כלל! ובמקביל לפעול לשינוי תהליכי עומק של תרבות חילונית בחברה שלנו. מודעות זה הצעד הראשון.

דוב השלום.

ואף מעצים את הנקודות שכתבת

אלה הן השלכות הסגרים וההזנחה החינוכית רוחנית.
דור שלם ישב בישיבות ושיחת זמנו.
לצד סמינרים עם נוקשות וחוסר הכלה.

ממש לא נכון! הפוך, המדריכה מדברת הרבה על ההלכות ולא נוגעת מספיק בהכנה הנפשית-תודעתית של הכלה לקראת מה היא הולכת, מה נורמלי ומה לא..

"אין אצל מי להתפנק, צריך להתיגע. בסבלנות וקירוב הדעת אפשר בעה"י ליישב הכל (!). בביטול הזולת והגבהת עצמו מפסידים חלילה, הכל." (!) תרגום חופשי.
צריך לשנן את זה שוב ושוב...

חובה (לפחות לחתנים, אבל לדעתי גם לכלות) להתחיל להעביר את המידע ההלכתי במצגות ובשיעורים מוקלטים, ורק אחת לכמה זמן להפגש פיזית כדי ללבן עוד דברים (מלבד כמובן הלילה שלפני החתונה). וכל שאר הזמן של ההדרכה - התמקדות מוחלטת(!!) בהכנה הרגשית, הזוגית, והמנטלית! כואב שהבחור/ה מבלים שעות אצל מדריך/ת חתנים/כלות ו90% מהמידע הוא הלכתי שאפשר ללמוד לבד!

לדעתי צריך להוסיף במערכת שעות הלימודים בסמינר ובישיבות יותר שיעורי הכנה( בגובה העיניים) לנישואין .
לעבוד הרבה עם הבחורים והבחורות על המידות.
זה בסיס לחיים משותפים.
בדגש על שימת האגו בצד!!
כדי שיהיה שלום צריך ללכת 3 צעדים אחורה.
שני הצדדים!

נושא כאוב בהחלט, חייבים לחנך את הצעירים להסתכל על הפנימיות ולא על החיצוניות, לצערי הגדול כיום בעידן הטכנולוגי הגישה של הבחורים והבחורות למדיה ולרשתות החברתיות גורמת לכך שמסתכלים על החיצוניות ולא על הפנימיות.
אינני יודע מדוע קרו הגירושין המדוברים אבל אין ספק שלחינוך וכן לאווירה הכללית בקהילת חב"ד שמשפיעה מאוד על הצעירים לכך שמאדירים ומדברים על החיצוניות ושוכחים על העבודה הפנימית יש השפעה גדולה על נפשות הצעירים והצעירות.
בנוסף על האווירה הכללית גם בציבור החרדי שלהיות גרוש או גרושה זה לא דבר מופרך מעיקרו ונעשה רק במקרים קיצוניים אמיתיים

חלק ניכר מהמקרים לא התרחשו בגלל וויתור של הזוג וחוסר רצון להלחם אלא בגלל הורים שהעלימו מידע קריטי(!!) והפילו בפח את הבחור/ה.
בחלק מהמקרים המידע היה ידוע גם לידידי המשפחה ולחברים/ות של הבחור/ה וכולם בחרו להסתיר בשם השלום.
הגיע הזמן להבין שהסתרת מידע שכזה הוא לא הצלת נפשות וזה לא האיסור של ׳לשון הרע׳ אלא זה בבחינת לא תעמוד על דם רעך! ודיני נפשות!
יש בחורים ובחורות שמתמודדים עם סטטוס חדש על לא עוול בכפם, רק כי נפלו. מכרו להם ׳שידוך יפה׳ עם בעיה עטופה בנייר מתנה.
לא מדברת על הוצאות כספיות ענקיות שההורים מתמודדים איתם בכך שחיתנו ילד, קנו ריהוט, קנו מתנות ואחרי חודשיים מקבלים את הילד חזרה לבית עם גמ״חים שנשאר לשלם.
הגיע הזמן להתעורר ולהגיד אמת!

בהרבה מקרים המשפחה מנסה להסתיר בעיות אצל המשודך
או גרוע מכך..
השדכנית מודעת לבעיות.. ובכל זאת בוחרת במודע לדחוף את השידוך

בעיות שקיימות לפני החתונה
עלולות להחמיר אחרי החתונה
חבל על ההשקעה והבית שמתפרק סתם בעקבות הורים ושדכנים רשלנים ופושעים

2. הגברת יכולת ההכלה בקרב בחורות ובחורים - להכין אותם עוד לפני החתונה איך ניתן להיות לגב עבור בן/בת הזוג. ללמד אותם מהי החשיבות של קבלה וחוסר שיפוטיות בחיי נישואין, ועד כמה זה יכול לבנות בן אדם מאפס. מנגד, ידע הוא כוח - ללמד אותם גם מה הם *כן* נורות אדומות שיכולות להיות עילה לפנות לטיפול או לייעוץ. המטרה: שלא כל משבר או התמודדות רגשית יראו להם כסוף חיי הנישואין שלהם. שיבינו שלרוב הבעיות יש פתרון.

במקרי הגירושין שנחשפתי אליהם, עלה העניין של הבריאות הנפשית של אחד מהצדדים. זה לא חייב להיות משהו דרמתי של טיפול תרופתי, אלא פשוט חוסר מודעות רגשית, ביטחון עצמי נמוך, חרדות, חוסר בשלות וכו'. אז נכון יהיה להסתכל על זה בשני היבטים: 1.אחריות של הורים/משפיעים לא לחתן מישהו כשהוא לא בשל רגשית, וכן, לעודד ללכת לטיפול לפני החתונה לחיזוק הזהות והביטחון העצמי. 2. בהמשך התגובות..

חשבו פעם שאם יש לבחור/ה בעיות בייר"ש או קשיים אחרים, כדאי שיתחתנו מהר ככל האפשר.
עכשיו זה מתחיל להתפוצץ לנו בפנים.
במקום בעיה שלו ובעיה שלה, יצרו בעיה שלישית חדשה וקשה יותר.
אסור להסתיר שום מידע, וחובה לטפל מקצועית בטרם עת בקשיים של הבחור/ה.

הטעות המרכזית מלבד הכנה נפשית ראויה זה התאמה על סממנים חיצוניים
כגון חלום של, שליחות או רקע משפחתי זהה.
כשהדגש הוא לא על ההתאמה האישית והאופי ותוסיפו את הלחץ של השדכן בעורף תקבלו מירשם בדוק לכישלון.

אכן צריך להוסיף שיעורי הכנה בישיבות ואולי אוסיף שכל שידוך צריך לעבור מול יועץ ניטרלי ומקצועי שרק טובת הזוג עומדת מול עיניו.
ולא מספיק משפיע שלפעמים בעצמו נמצא באצילות או צעיר מידי או לפעמים עסוק מידי מלהרגיש נורות אדומות.
כשאין חיבור נכון ופנימי אין טעם להמשיך למרות ההתאמה הקסומה על הנייר.

נצפה באתר

עוד באתר