תעצרו את הלחץ "לסגור כבר" בשידוכין; לא בונים בית בפזיזות
איזה אומץ. הטפה בראש חוצות על תופעת הגירושין.
כבן משפחה שליווה מקרוב לאחרונה זוג שנאלץ לפרום את הקשר למרבה הצער, אני רוצה להאיר מעט, עבור אלה הזקוקים לכך, בעקבות הטור שפורסם כאן באתר COL - מה עובר על זוגות כאלה מאחורי הקלעים.
ברור לכולם הרי שזוגות לא קמים בבוקר ואומרים לעצמם: "מזמן לא חווינו קצת סבל נפשי, בדידות, סטיגמות ושברון לב - אז נפרק את החבילה".
נתחיל עם המסקנות, שראויות להיאמר כבר בהתחלה: אף אחד - אבל אף אחד - לא מפרק בית בלי לנסות הכל. דמעות, יועצים, שתיקות, תקוות, שברונות ותפילות. זוגות נלחמים. מגרדים תקווה מהקירות רק כדי לא לוותר.
ומהיכרות עם מקרים לא מעטים - כשזה נגמר בגט, זה לא היה בטעות. זו הייתה הבחירה הכי נכונה, ולפעמים גם הכי בריאה. וכן - עדיף שהמזבח יוריד דמעות, מאשר ששני אנשים יורידו דמעות כל החיים. הזוגות שמתגרשים הם לא תמיד הסיפור הכי עצוב.
הסיפור הכואב באמת הוא של כל אותם זוגות שלא העזו. זוגות שדחפו אותם לסגור שידוך בלי היכרות מספיקה. הם הקורבנות האמיתיים של המערכת. לא אלו שבחרו לשבור את הכלים כדי להציל את עצמם.
חלילה לי מלעודד גירושין. ממש לא. צריך לעשות הכול כדי להציל את הזוגיות. אבל גם צריך לדעת מתי לעצור. באחריות, באומץ, מתוך רצון לחיות ולא רק לשרוד.
האחרון שצריך לכתוב טור על גירושין, זו שדכנית הבדק בית הראשון צריך לעניות דעתי להתחיל אצל השדכנים והשדכניות.
כששולחים רזומה בוואטסאפ בלי לחשוב, מחברים בין אנשים שאין ביניהם שום דבר משותף, ודוחפים לפגישה "רק כדי לנסות" - העיקר שיצא שידוך ותסגרו את החודש - אל תתפלאו כשזה נגמר לא טוב.
קצת אגזים ואומר: אם כל שדכן היה צריך להחזיר את הכסף כשהשידוך שלו נגמר בגט, כנראה שהשוק הזה היה נראה אחרת לגמרי.
לא בא להכליל. יש שדכנים שעושים עבודת קודש, במלוא מובן המילה. אבל יש גם כאלה שצריכים קודם כל לכתוב טור על אחריות אישית ורק לאחר מכן על גירושין.
אבל אם כבר מדברים על עצם הבעיה, היא לא נמצאת רק בגירושין, אלא הרבה קודם. במבנה של מוסד השידוכים עצמו.
כמו שהוא מתנהל היום, זה פשוט הימור: שלוש, ארבע, חמש פגישות – והופה, חתונה. הכול לחוץ, מהיר, כאילו מדובר בעסקת נדל"ן ולא בחיים שלמים. למה לא לעצור רגע? לתת עוד זמן. עוד כמה פגישות עוד כמה שבועות? לא כדי "למרוח" אלא כדי להכיר, להוריד לחץ, לבנות משהו מבוסס באמת.
אם היה ברור מראש ששידוך לוקח זמן — חודש, עשר פגישות, בירורים אמיתיים — לא היה לחץ מכל הצדדים "לסגור כבר". וזה היה מאפשר החלטה פנימית, רגועה, בוגרת. כי חתונה היא לא יעד. היא התחלה. והתחלה לא בונים בפזיזות.
ופה אביא את דברי הרבי באגרות קודש כרך ט"ז עמ' רמ"ו: "נישואין בחיי האיש או האשה הוא מאורע העיקרי ביותר, הטובע חותמו על כל החיים כולם. ובמילא צריכים על זה התיישבות ואי אפשר לעשות זה בחיפזון".
ולמען הסר ספק: גם קשרים של שנה לא תמיד שורדים. הציבור הכללי מוכיח את זה - אחוזי הגירושין שם גבוהים בהרבה. אבל זה לא סותר את הצורך בבירור עמוק, בתהליך נכון, בכניסה לחיים משותפים מתוך היכרות אמיתית, לא חיפזון.
ויש עוד בעיה, שלה באמת אין לי פתרון מיידי, וזו הפתיחות הרבה שיש היום, בעיקר אצל הבחורים. העולם נכנס דרך המסכים, דרך הרשתות, ומשבש את המבט. הציפיות משתבשות, וקשה לבחור כשבראש רצים כל הזמן פנטזיות. לא יודע אם זה בגלל האינטרנט, בגלל שהיום זה לא כמו פעם או שילוב של שניהם.
ואחרי כל זה, חשוב לזכור דבר אחד, אולי החשוב מכולם: עם כל ההיגיון, ההיכרות, וההתאמה – יש גורם אחד שתמיד ישחק תפקיד מרכזי: האמונה.
וכדברי הרבי: "ברצוני גם להעיר, שלא ניתן להעריך ולשער נכונה כיצד ייראו אותם שני בני זוג לאחר החתונה, כיוון שחתונה זו חוויה שגורמת לשינויים גדולים אצל שני בני הזוג, שינוי שלא ניתן לחזותו מראש. זאת אומרת, שבשאלת שידוך, קיים עניין הבחירה במידה מוגבלת, ולכן יש לסמוך על הקב”ה, שהוא ינהיגם בטוב ובאושר. וכך גם שרואים שבני אדם עושים, ומנהלים אחר כך חיים מאושרים עד מאה ועשרים שנה." (אגרות קודש חלק כ', עמ' רס"ו).
אני לא כותב את הדברים מתוך שיפוט, חלילה, ולא מתוך רצון לעורר ויכוח. המילים נכתבו מתוך כאב, אכפתיות, ובעיקר – חתירה אל האמת.
אמת שלא תמיד נוחה, אבל חייבת להיאמר, אם אנחנו באמת רוצים לראות שינוי.
אם נזכה – אולי ייפלו הדברים על אוזניים קשובות, אולי ייגעו בלב הנכון, ויעשו את הפעולה שהם אמורים לפעול. ובעזרת ה’ – מתוך תיקון, אחריות ואמונה – ונראה עוד ועוד בתים שנבנים על יסוד של אמת, כבוד, שמחה וברכה.
36
8
ואז אח"כ ללחוץ לפגישה ואח"כ ללחוץ לסגור וזהו ....
למה ?
למה?
נ.ב.
כמובן לא מדובר בכל השדכנים\יות יש הרבה מהם שעושים\ות
35
0
19
6
18
7
10
1
13
6
13
6
16
7
שאין קשר בין רמת הכרות לפני חופה לבין הצלחת נישואין.
הצלחת נישואין תלויה בברכת שמיים ומסוגלות של בני הזוג להתמודד עם מה שנישואין דורשים.
עם איך שגדלו והמנטליות הזוגית שספגו בבית.. .. ונכון לגמרי שיש מכירים שבהם זה הדבר הנכון להפרד.. בעיקר אין נוסחאות וכל מקרה הוא עולם..
33
6
8
6
2
0
מה הקשר לעשות עשר פגישות? מה יעזור שהשידוך יימשך כל כך הרבה זמן?
צריך להשקיע טוב בבירורים לפני
30
21
15
2
בבירורים לא באמת יודעים כלום על הבחור\ה, גם אם משקיעים מאוד.
השקעה ברמה גבוהה בבירורים לא תגרום לשידוך להיות מתאים יותר.
10
10
הולכים לחיות 100 שנה יחד! לא עדיף שכל אחד יכיר לפחות במינימום את הצד השני לפני כזאת החלטה? איפה האחריות שלכם??
12
3
1
0
1
0
ורואים שאחוזי הגירושים קפצו במאות אחוזים ושידוכים טריים.
משפחות שלמות הוקמו עם הורים שלא תואמים אלא משלימים אחד את השני. למדו להכיר למדו ללמוד והקימו משפחות.
ב. גם בקשר למספר הפגישות, הקשר צריך להיבנות אחרי הנישואין ולא לפני כשאין שום אחריות. אין היתר מבחינה הלכתית לפריצות הזאת.
ג. מה שכן עניין המסכים הוא עניין בעייתי מאוד אבל בטח הדברים שנכתבו כאן לא נותנטם פתרון אלא הרבה יותר בעייתי. תחשוב שבחור נפגש במשך חצי שנה ועל כל בעיה יבדוק במסכים או יצפה באיזה סרטון הוא לא יגיע לשום מקום.
23
5
יש דרך שאדם צריך לעבור בעולם הזה..
לחפש אשמים בקשיים לא מוביל לכלום. חוץ מהסרת אחריות של האדם בעצמו מהבחירות של חייו. שדכניות זה עם קדוש שמוסר את נפשו למען בתי ישראל אין בזה שום דבר משתלם בגשמיות, . על כל המאמץ של עשרות שידוכים אחד יוצא לפועל. אפאחת לא שדכנית בשביל לסגור חודש. זה הזוי לכתוב את זה.. אבל אפשר לבקש יותר כינות ושקיפות ולחבר בצורה יותר אוטנטית ולא רשמית עם הפרופילים הרדודים שרצים כיום.
18
32
הבחור המסכן לא באמת יודע משהו כשהוא סגור שידוך, הוא מתלהב מהפעם הראשונה בחיים שלו שהוא מדבר עם בחורה וסוגר שידוך
14
4
אם השדכן היה צריך להחזיר כסף על כל שידוך שמתבטל חצי מהשידוכים לא היו קורים ... אבל גם רוב הגירושים לא היו קורים!!!
השדכנים היום שולחים רשימת רזומה עם גלריית תמונות ואז מתחילים ללחוץ לחוץ לפגישה ואח"כ ללחוץ לסגור שידוך בלי טיפת מחשבה והתאמה בין הבחור לבחורה !!!
לא פלא שזה התוצאה...
נ.ב.
יש הרבה שדכנים שעושים עבודת קודש ומגיע לההם על כך ישר כח עצום!
35
2
2
4
א. הטור נאמר בכנות וישר כח. לכל אחד יש השגות על חלק הדברים אבל האמת כואבת.
ב. החוסר המוחלט היום, שאין הבנה והכנה למה אני מתחתן או מתחתנת, מה המחוייבות של כלי הבן זוג שלי. מה המטרה ושאיפה שלי בחיי הנשואין?
אם היו מכינים את הבחור או הבחורה, מי אתה? למה את/ה רוצה להתחתן? מה השאיפות הגשמיות שלך. ועוד שאלות כאלו ואחרות.
גם אם היו מתייעצים באמת ובודקים את רגש הלב כמבואר במכתבי הרבי. היינו במצב הרבה יותר טוב.
ג. חקירה ודרישה בכל מיני שאלות באמצע הפגישה, ושהילד ישתף את ההורים או משהו שמבין גם באמצע התהליך. הדבר יכול להיות הרבה יותר מיושב.
וכמובן קשה זיווגן כקריעת ים סוף. אבל חצו את הים הנ"ל והמקימים בתים חסידים לתפארת
12
0
א. חייב להיות תאום ציפיות מקדמי בין ההורים ב2 הצדדים לפני שהצעירים נפגשים
ב. לשקף לשדכן את המעלות והחסרונות של התכשיט אותו/ה רוצים לחתן ןלחפש קווים מקבילים.
3. אוסף של שעות שיחה לא מוביל לכלום ורק מוסיף לבלבול , נדרש " משיכת הלב" קיים ממשיכים לא קיים מנתקים.
9
2
8
1
21
12
לא לשפוט בחורים ובחורות מבוגרים שעדיין לא מצאו את זיווגם.
לאף אחד אין זכות לדון אותם!!!
הכל משמים!!!
24
1
הצלחת הנישואין לזוג צעיר היא תוצאה של נתונים רבים, וכדאי לחזק אותם:
א. התפיסה הרווח. היא שהשנה הראשונה היא נוצצת ופוטוגנית,, אז בבסיס זו טעות ראשונה:
הקב"ה ברא את העולם בצורה כזו שהערב מקדים את הבוקר, הקליפה מקדימה את הפרי, ורק " הזורעים בדמעה ברינה יקצורו.
הרבה מאמץ והשקעה מחכים לפתחו של הזוג בשנה ראשונה, וכדאי שיקח זאת בחשבון בילד- אין.
12
1
תגובה ראויה!
רק לחשוב על חבר שעבר תהליך דומה, מה עובר עליו בקריאת הטורים הקודמים
ועוד כל אחד מרביץ את הגיגיו הנבונים בתגובות ומתייג את כל הזוגות ששמע עליהם בעת האחרונה כפזיזים או חסרי אחריות או צעד אחד קודם עם משקעים מהילדות
תנשמו עמוק
14
3
1. לעשות בירור יותר רציני לפני שניגשים להצעה. ולא להעביר פרופילים בסיטונאות שמא שדכנית אחרת תקדים אז מעבירים מראש את כל הרשימה .
2. לבוא מוכנים לפגישות עצמן, מה מחפשים לבדוק, איך בודקים את זה וכו' וכו'
3. כל זה בנוסף להכנה כללית לחיי הנישואין הן בשנות הישיבה/סמינר והן בשנה ראשונה.
11
2
מה עם אחריות ההורים לבדוק? יש גבול כמה השדכנית מכירה ותפקיד ההורים לעשות בירור עמוק ויסודי. מניסיון אחרי בירור עמוק הרבה דברים יורדים כלא היו והרבה בעיות נחסכות
11
8
אין שום תועלת ביותר מפגשים, אין שום אפשרות להכיר יותר טוב.
צריך כמה פגישות, לראות אם יש שיח משותף, אם יש חן.
ובעיקר לחנך איך להתמודד אחרי החתונה, ושהתהליך מתחיל דווקא אחרי הנישואין, גם אם לפעמים התהליך מורכב.
25
14
אולי אפילו להקדיש מראש סכום נכבד לטיפול זוגי, כמו להבדיל לפרחים וזמר, כדי לתת מענה ברגע נתון וכדי לקחת את הדברים באופן הנכון.
שנית, להבין שזה המבחן של החיים
ברמות שדיקלמנו עד החתונה::
אמונה בהשגחה פרטית
ראיית הטוב בכל דבר ובכל יהודי
שמחה בעבודת ה' כולל שמחה בבן/ בת הזוג
אהבת ישראל
חשיבה של גאולה: הבית הזה מקרב הגאולה
נתינת מקום לשני, זה המסר העיקרי של הטבעת
מוכנות לשליחות בתוך המשפחה,
אם ה' שם אותי פה, ואם אני לא בסכנה קיומית. אולי יש לי שליחות מלמעלה??
וה' הטוב ירחם...
9
8
6
11
אבל האם באמת הלחץ של השדכן/ית רק לצאת לפגישה לנסות הוא זה שגרם לסגירת השידוך?
אולי האשמה גם בבני המשפחה הקרובים שניסו ללחוץ בכל מחיר קדימה לסגור?
אכן צריך לעשות בדק בית אבל בוודאי שלא בדרך לזרוק את האשמה על השני .
11
7
5
0
0
0
אם כמובן הרברים נעשים לפי רוח ישראל סבא
2) כמובן שצריכים להשתדל שהדברים יהיו תואמים ולא סתם לזרוק שמות ,המנטליות חשובה ,הארץ בה גדלו ....
3) אני חושב שלדאבונינו מדי סומכים על הבחורים והבחורות .. אבל כמה שיעורים הבחורים קיבלו בישיבה על איך להחזיק בית ,מה אשה מצפה מבעלה וכן הלאה .. שלומדים נהיגה זה לפחות 30 שעות ,וכשמדברים על חתונה אין כמעט שיעורים
2
0
מאפשרים לכם לקבל
