לרגל היארצייט: סיפור ותולדות חיי הרמב"ם במשנת הרבי
הרמב"ם רבי משה בן מיימון הספרדי, נולד בקורדובה שבספרד בערב פסח ד'תתצ"ה, לאביו רבי מיימון הדיין המיוחס לרבי עובדיה הדיין, המיוחסים לשושלת רבי יהודה הנשיא ומשם להלל הזקן ולדוד המלך.
במאמר זה נסקרו תולדות חייו של הרמב"ם עם ביאורי הרבי. מוגש בקשר עם יום הילולת הרמב"ם[1].
שמו
משה – מרמז על כך שהוא יהיה כמו משה רבינו, "ממשה עד משה לא קם כמשה", כמו שמשה רבינו הביא את התורה כולה לעם ישראל, כך גם הרמב"ם עשה חיבור שמביא את התורה שבעל פה כולה, לקטן ולגדול[2].
בן מיימון – מיימון אמנם זה שם בלע"ז, ועל אף שעם ישראל "לא שינו את שמם", אין הכוונה שלא השתמשו בשמות בשפה זרה, אלא שלא השתמשו בשמות שאין בהם תוכן יהודי. ואם כן צריך עיון פירוש השם מיימון. ואולי יש לומר שהוא מהשורש מים, שהרי בשם מיימון יש את התיבות מים.
וא"כ יש לומר ע"ד הרמז, שכמו במשה נאמר "מן המים משיתיהו" ומבאר אדה"ז שהכוונה היא שבא משמיטה הראשונה בעולמות למעלה שנקראת מים – חסד, ומשם ירד להביא את התורה, כך גם הרמב"ם הוא בן מיימון – בן המים, ומשם בא להביא משנה תורה[3].
הספרדי – הרמב"ם כשכותב את שמו מדגיש שהוא ספרדי, או בגלל שהיו עוד משה בן מיימון בימיו ולכן מדגיש שמוצאו מספרד, או בגלל שמראה שפסיקותיו הם לפי שיטת הספרדים[4].
זמן לידתו
זמן לידתו השתמר בדיוק. "נולד ערב פסח יום השבת, שעה ושליש אחר חצי היום[5]", הרבי הביא פעמים רבות את סדר הדורות הזה, וציין שזהו דבר נדיר ביותר שהשתמר, לא רק יום הולדת אלא גם שעת לידה. וזה לא סתם:
בערב פסח יש זמן שמותר באכילת חמץ, יש זמן שאסור באכילת חמץ אבל מותר שיהיה חמץ, ויש זמן שזה אסור לגמרי, ויש לאחר חצות היום שאז זה אסור החמץ מהתורה וזה זמן הקדשים כבר.
וזה מראה על שלבים בבירור הרע, שהרי חמץ מורה על ישות וגאוה, יש שלב שהרע כפול לטוב - אתכפיא, ויש שלב שהרע התהפך לטוב ממש.
הרמב"ם נולד בערב פסח לאחר חצות, בזמן שכולו קודש, ומצד שני ביום שבו עדיין היה חמץ מותר באכילה, בכדי להראות שמצד אחד הוא קדוש מרחם, כי כבר מרחם ה' הקדיש אותו, ומצד שני הוא יעבוד "קשה", בכדי לכתוב את חיבורו הכולל את כל התורה כולה, ולהנהיג את ישראל בדור ההוא ולברר את העולם[6].
וסיבה נוספת: זמן לידת הרמב"ם זה בדיוק תחילת זמן שחיטת קרבן הפסח. והעניין הוא, כמו ששחיטת הפסח באה לבטל את העבודה זרה של המצרים, ולבטל את התוקף של העולם, כך גם הרמב"ם פעל גם עם הגויים, קיבל גויים לטיפול רפואי והשפיע עליהם לקיים שבע מצוות בני נוח[7].
ועניין נוסף: זמן לידתו זה ערב פסח אחרי חצות, שזה זמן הקרוב והשייך כבר לגאולת פסח, וזה בא לרמז שהרמב"ם עשה בחייו הכנה לגאולה, שהרי הוא קיבץ בספרו את כל התורה שבעל פה כולה, שתתאים לקטן ולגדול, וזה הכנה לקיום היעוד בביאתה המשיח "כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם"[8].
ובכלל בזמן לידתו של הרמב"ם מזל גובר, ולכן יש לנצל את יום זה בהוספת תורה ומצוות[9].
נדודי חייו
בילדותו למד תורה מפי הר"י בין מיגאש ומפי אביו. בגיל 13 כבשו הצבא האסלאמי - המוג'אהדין - את ספרד והשליטו בה את דת האסלאם, ומאז הרמב"ם עם אביו רבי מיימון הדיין ועם אחיו רבי דוד ובני משפחותיהם החלו לנדוד, הם נדדו כ7 שנים עד שבאו לפאס שבמרוקו, שם שהו כמה שנים.
[הרבי ציין[10] שהבניין היכן שהיה גר הרמב"ם קיים עד היום, שם הרמב"ם למד ועסק בכל שלושת הקוים של תורה, תפילה וגמילות חסדים. בשנת תשמ"ה עשו בבניין זה סיום הרמב"ם במעמד עשרה מישראל כרצון הרמב"ם ובאישור הממשלה המקומית במרוקו].
לאחר שהרדיפות באו גם למרוקו עלו כל המשפחה לארץ ישראל, שם התגוררו בעכו, ושם הרמב"ם התיידד עם רבה של עכו, רבי יפת, יחד הם נסעו כל המשפחה עם רבי יפת לביקור בירושלים ליד מקום המקדש ובקברי האבות בחברון. בארץ[11] נפטר אביו של הרמב"ם, רבי מיימון ונטמן בטבריא.
הישיבה בארץ בתקופה זו הייתה קשה מאד. הרמב"ם מהגר למצרים ומתגורר בפוסטאט (קהיר העתיקה), אחיו רבי דוד התחיל במסחר אבנים טובות, הרמב"ם משקיע אצלו את כספו, ולומד תורה במנוחה.
לפתע מתרחשים שרשרת אסונות. אשתו ובתו של הרמב"ם נפטרו. רבי דוד טובע עם ספינתו ועליה כל רכושו ורכוש הרמב"ם, והרמב"ם נפל למשכב והיה חולה כשנה שלימה.
כעת הוטל על הרמב"ם להיות המפרנס הן שלו והן של משפחת אחיו, ועל כן פונה למקצוע הרפואה.
הרבי מבאר: כמו שקושי השעבוד בגלות מצרים, הביאו את מתן תורה, כך קושי הגלות שהיה באותו הזמן (כמו שכותב בהקדמתו, בזמן הזה תקפו הצרות), וכן הצרות שעבר בימי חייו, הם הביאו אותו לכתוב במצרים את משנה תורה שהוא בדוגמת מתן תורה. ולא רק זה: משנה תורה זה גם הכנה לגאולה העתידה, ולכן בזה מסיים הרמב"ם את ספרו, כי "כמו שעל ידי שעבוד מצרים בחומר ובלבנים זכו למתן תורה, כך גם על ידי לבון הלכתא שבזמננו זה, שזהו עיקר חידוש ספר הרמב"ם, זוכים לגילוי פנימיות התורה על ידי משיח צדקנו[12].
חיי הרמב"ם במצרים
הרמב"ם נישא בשנית לבת תלמידו, וממנה נולד לו בנו יחידו רבי אברהם.
הוא מתמנה לרופא בחצר הסולטאן סלאח א דין שליט מצרים.
במכתב מיוחד הוא מתאר את סדר יומו לתלמידו:
כי תוכן ענייני כמו שאספר לך, אני שוכן במצרים והמלך שוכן באל-קאירה (קהיר) ובין שני המקומות שני תחומי שבת (כשני קילומטר), ולי על המלך מנהג כבד מאוד. אי אפשר מבלתי ראותו בכל יום בתחילת היום, אמנם כשימצאהו חולשה או יחלה אחד מבניו או אחת מפלגשיו לא אסור מאל-קאירה ואני רוב היום בבית המלך. ואי אפשר לי גם כן מפקיד אחד או שני פקידים יחלו ואני צריך להתעסק ברפואתם. כללו של דבר כל יום ויום אני עולה לאל-קאירה בהשכמה וכשלא יהיה שם שום מכשול ולא שום חדוש אשוב למצרים אחר חצי היום, על כל פנים לא אגיע קודם, ואני רעב מאוד, ואמצא את האכסדראות כולם מלאות בני אדם גויים ויהודים, בהם חשוב ובלתי חשוב, שופטים ושוטרים, אוהבים ושונאים ערב רב, ידעו את עת שובי. ארד מעל הבהמה וארחץ ידי ואצא אליהם לפייסם ולרצות ולחלות פניהם כדי למחול על כבודם להמתין אותי עד כדי שאוכל אכילת עראי והיא מעת לעת ואצא לרפאותם ולכתוב להם פתקאות ונוסחאות רפואות חוליהם, לא יסור הנכנס והיוצא עד הלילה, ולפעמים באמונת התורה עד סוף שתי שעות מן הלילה או יותר אספר להם ואצום ואדבר עמהם, ואני שוכב פרקדן מרוב העייפות. ויכנס הלילה ואני בתכלית החולשה לא אוכל לדבר. סוף דבר לא יוכל אחד מישראל לדבר לי או להתחבר ולהתבודד עמי זולת יום השבת, אז יבואו כל הקהל או רובם אחר התפלה, אנהיג את הציבור במה שיעשה כל ימי השבוע וכו' זה תוכן ענייני היום, ולא ספרתי לך אלא קצת וכו'.
הרבי מבאר:
הרמב"ם היה בעל יסורים שלא היה כמותו, כפי שרואים במכתב זה, וגם בשעת גדלותו בהיותו בחצר הסולטאן, סבל יסורים כפשוטם, חולשת הגוף וריבוי טרדות, ורוב היום בכמות היה מתעסק בעניינים השייכים למעשה ולדיבור ולא בעניינים שייסבו לו חיות ותענוג שהם ענייני חכמה ועיון. ועם זאת, כותב הרמב"ם במורה נבוכים, שההשקפה של יהודי על העולם תמיד תהיה בעין יפה מתוך תקוה טובה ובטחון חזק. ובזה מלמדנו, שעל אף שיש קשיים בזמן הגלות, ובפרט קודם ביאת המשיח, עם זאת צריכים להיות בשמחה, עבדו את ה' בשמחה[13].
עניין נוסף מבאר הרבי: הרמב"ם, בנוסף על זה שהיה מורה נבוכים לבני ישראל, הנה היו לו קשרים גם עם בני נח, וכידוע שהרמב"ם היה רופא בבית הסולטאן, והוא מפרט באגרתו הידועה שבכל יום הוא הולך לבית הסולטאן לכמה שעות, היינו שזה לא עניין ארעי אלא סדר יומו הקבוע ופרנסתו ופרנסת אחיו.
וברמז יש לומר, שפרנסת אחיו רומזת על פרנסת כל ישראל, שהרי כולנו אחים, הן פרנסה גשמית, שעל ידי שהיה הרמב"ם בבית הסולטאן הוא מנע כמה גזירות מעל בני ישראל, והן פרנסה רוחנית, השפעתו הרוחנית על אחינו בני ישראל, ובפרט בענייני אמונת ה', וחיזוק אמונת בני ישראל הנצרכים לכך. (כמו האגרות לתימן).
וכן ברור, כמו שהרמב"ם התעסק ברפואת הגוף של הסולטאן ואנשי ביתו, כך השתדל ברפואת נפשם, שהרי ודאי שהסולטאן ביקש ממנו עזרה ועצות בעניינים נפשיים ובעניינים השייכים למנוחת הנפש, ובוודאי שהשתדל לפעול עליו שייטיב הנהגתו על פי שבע מצות בני נוח, שהרי כמו שציווה לאחרים להתעסק עם זה – ודאי שגם הוא התעסק בכך[14].
[אגב, גם במצרים הורה הרבי לעשות סיום רמב"ם, בבית הכנסת של הרמב"ם ועוד. סבי הרב אליטוב שי' זכה בהוראת הרבי[15], לנסוע מדי שנה למצרים לערוך את הסיום בערבית מצרית[16].
הרבי הזכיר את עריכת הסיום שם בשיחת אחרי קדושים תשמ"ה והודיע שיחלק משקה לכל מי שיעשה סיום רמב"ם, ויקבל משקה שמעורב במשקה משלושת הסיומים: בבית הרמב"ם בפאס שבמרוקו, בבית הכנסת של הרמב"ם בקהיר שבמצרים, ועל ציון הרמב"ם בטבריא].
האם הרמב"ם למד קבלה
מצד אחד ידועה המסורת שהרמב"ם לא למד קבלה. אבל הרבי פעמים רבות הביא את שיחת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ שהרמב"ם היה מקובל גדול, רק שבדורו היה אסור לגלות החכמה, זו הייתה סכנה לגלות את זה אפילו ברמז. ולכן הרמב"ם הסתיר זאת לגמרי עד שאפילו במורה נבוכים מסתיר כך, ולכן שלל ידיעתו בחכמה זו. אך לאחר שעברה הסכנה, הנה מצינו שכ"ק אדמו"ר הצ"צ היה לומד עם כ"ק אדמו"ר המהר"ש בספר מורה נבוכים על פי קבלה וחסידות[17].
ובכלל יש לומר שכמה וכמה עניינים שכתב מקורם היחיד הוא ספר הזוהר, ולדוגמא תחילת ספר הרמב"ם "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון וכו', זה תרגום כמעט מילה במילה מספר הזהר בפרשת וארא "פקודא דא קדמאה דכל פקודין. למנדע ליה לקב"ה. דאית שליטה עלאה דאיהו רבון עלמין וברא עלמין כלהו שמיא וארעא וכל חיליהון". זה ממש מקור והעתקה בלשון הקודש[18].
ספריו וההתנגדות בחייו
ספרי הרמב"ם הם:
- חיבורו העיקרי משנה תורה, הכולל י"ד ספרים, יד החזקה ובהם כל התורה שבעל פה כולה.
- ספר המצוות.
- ביאור המשנה לרמב"ם.
- מורה נבוכים.
- תשובות בהלכה שכתב – נלקטו בספר תשובות הרמב"ם.
- הקדמות: לפירוש המשניות, לפרק חלק ולמסכת אבות. כוללים גם תולדות חכמי ישראל בתקופת המשנה.
- איגרות: השמד, תימן ותחיית המתים.
- כתבים רפואים שונים.
על משנה תורה ומעלתו, בהמשך המאמר.
ביאורי הרבי:
בחייו היו לרמב"ם רדיפות בנוגע לספריו ועד ששרפו אותם, אותו הדבר בנוגע לספרי חסידות, שבתחילה הייתה להם התנגדות ושרפו אותם וכו'[19].
אחת הטענות נגדו הייתה שלא כתב בפירוש על תחיית המתים אלא ברמז, והרבי מבאר על כך שזה מפני שגם בתורה עצמה זה נכתב ברמז.
והנה יש שטועים ומחלקים את אישיות הרמב"ם בין מה שכתב בספר היד החזקה לבין מה שכתב במורה נבוכים.
והנה, מכין ששני הספרים כתב אדם אחד, לא שייך סתירה ביניהם, חס ושלום, אלא שהעניינים של יד החזקה נכתבו באופן של פסק דין, ולכן זה חותך וברור, אבל מורה הנבוכים נכתב באופן מתאים לנבוך, ומכיון שיש "נבוכים", לשון רבים, לכן היה צריך הרמב"ם לכתוב כמה פירושים, שיהיה לכל נבוך הוראה ופירוש ששייך אליו להוציא אותו מהסבך שתעה בו, אבל הנקודה היא שווה[20].
וגם את היד החזקה כתב הרמב"ם בלשון הקודש, ושאר ספריו בערבית. ולכן ביד החזקה ניתן לדייק בכל אות ומילה.
מורה הנבוכים בדורו
הרמב"ם הנהיג את הקהילה במצרים ביד רמה, והיה ראש היהודים במצרים, בתקופתו היהודים בתימן סבלו מרדיפות ואולצו להתאסלם למראית עין, הרמב"ם הוכיח שהם ביהדותם, ושלח להם מכתבי עידוד ותמיכה. בחיי הרמב"ם היו נוהגים בתימם לומר בקדיש "בחייכון וביומכון ובחיי מרנא ורבנא משה[21]".
תמונתו
יש תמונה מפורסמת של הרמב"ם, יש שמערערים אם זה אכן תמונתו האמיתית או שנוצרה מאוחר יותר, בין כך ובין כך, כדאי לפרסמה באמצעות בולים לאומות העולם וכדומה, כי העיקר שזה יביא זכרון לרמב"ם ופעולות מעשיות לזכרו[22].
תאריך פטירתו
הרמב"ם נפטר ביום כ' בטבת, 83 ימים לפני יום הולדתו השבעים.
יש דעה שהייתה שתאריך פטירתו הייתה בכ"ד טבת, אך ההכרעה שזה היה בכ' טבת, כי כך נמצא בכתב יד רבי דוד הנגיד נכד הרמב"ם. בין כך ובין כך זה בסמיכות ליום כ"ד בטבת ולכן יש קשר מיוחד בין אדמו"ר הזקן לרמב"ם[23].
הרמב"ם חי שבעים שנה "ימי שנותינו בהם שבעים שנה", שמורה שאצלו הייתה שלימות המדות, שבע מדות כפי שכלולות מעשר, ומרומז במשנה בנוגע ליציאת מצרים, "הרי אני כבן שבעים שנה". ועל אף שבדיוק הרמב"ם חי 70 שנה פחות 83 ימים, יש לומר ש83 ימים אלו הושלמו על ידי 83 ההלכות שבספר היד החזקה לרמב"ם, וזה השלים לו לגיל שבעים[24].
ולהוסיף: יום הסתלקות הרמב"ם חל תמיד בשבוע של פרשת שמות, והקשר לפרשה: אצל הרמב"ם רואים בגלוי איך שהיותו במצרים פעל שם גאולה רוחנית על ידי חיבור ספרו משנה תורה, ונתן כח והכנה לגאולה השלימה "רבות מופתי בארץ מצרים", ראשי תיבות רמב"ם. כמו תוכן פרשתנו, גלות מצרים שהביאה את הכח לגאולה.
ביום כ' טבת כל מעשיו תורתו ועבודתו של הרמב"ם בחיבור ספר משנה תורה, וכל ענייניו ועבודתו בקרב הארץ של מצרים, כולל היותו מורה דרך ומורה נבוכים של כל הדורות, עולה למעלה ומאיר ומתגלה למטה ופועל ישועות בקרב הארץ[25].
קבורתו בטבריא
בחירת מקום קבורת של הרמב"ם הייתה למעלה מדרך הטבע. לאחר פטירתו לא ידעו היכן לקבור את הרמב"ם ולכן הניחו את ארונו על גבי עגלה או ספינה והיא נסעה מעצמה על פי רצון ה' עד שהגיעו לטבריא ושם נטמן[26].
והנה הרמב"ם כל ימי חייו רצה לעלות לארץ ישראל, (ובמיוחד כשהיה גר במצרים שאסור להתיישב בה, ולכן הרמב"ם היה חותם שמו והיה מסיים הכותב העובר בכל יום ג' לאוין[27]). ורק לאחרי הסתלקותו זכה להיקבר בה, וכמו שכתב בספרו "אינה דומה קולטתו מחיים לקולטתו אחר מותו. ואעפ"כ גדולי החכמים היו מוליכים מתיהם לשם, צא ולמד מיעקב אבינו ויוסף הצדיק".
ואולי י"ל בדרך אפשר, שעבודתו ושליחותו בעולם הייתה לפעול בחוץ לארץ, ועד לארץ מצרים, כמרומז בראשי תיבות של הרמב"ם "רבות מופתי בארץ מצרים", ועד שאת חיבורו העיקרי משנה תורה כתב בארץ מצרים.
ורק לאחרי גמר ושלימות עבודתו בעת הסתלקותו, עלה גופו לארץ ישראל ונטמן בטבריא[28].
תקנת לימוד הרמב"ם
הרבי תיקן ללמוד בכל יום רמב"ם באחד משלושת המסלולים, ג' פרקים ליום, פרק אחד ליום או ספר המצוות. וזה מביא אחדות ישראל אמיתית שנעשית על ידי התורה ומזרז את הגאולה.
תחילת התקנה הייתה בהתוועדות שבת פרשת וישב, כ' כסלו תשד"מ, אז הרבי עורר על כך שכבר הגיע הזמן לערוך חלוקה דומה לחלוקת הש"ס בלימוד ספר משנה תורה להרמב"ם. השלוחים בישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש בקזבלנקה שבמרוקו, חילקו בעקבות כך את כל ספר משנה תורה בין חברי הקהילה במרוקו, על מנת שיילמדו אותם בין י' שבט יום קבלת הנשיאות של הרבי עד ליום הולדתו של הרבי בי"א ניסן.
בהתוועדות י"א ניסן תשד"מ, ערך הרבי סיום על הרמב"ם. בהתוועדות אחרון-של-פסח עורר הרבי את התקנה והורה לעשות לחלוקה כללית של הרמב"ם, אך באופן כללי שהלימוד יהיה על פי הסדר וייגמר עד יום הולדתו של הרמב"ם בי"ד ניסן שנה לאחר מכן בשנת תשמ"ה.
ביחידות הכללית לאורחים לאחר חג הפסח, הרבי פירט את מסלול הלימוד שהוא שלושה פרקים בכל יום. והמעלה בלימוד משותף הוא אחדות שמביאה לגאולה, ובמיוחד שיש נושא משותף ללימוד בין כל הלומדים ברחבי העולם.
לימוד הרמב"ם מביא רפואה
בהתוועדות זאת חנוכה תשמ"ו[29] הביא הרבי את המובא ברמב"ם סוף מנין המצוות בתחלת ספרו "נמצאו כל ההלכות של ארבעה עשר ספרים הם שמונים ושלש הלכות".
וביאר את הרמז שבדבר:
על הפסוק "והסירותי מחלה מקרבך" (משפטים כג,כה) מובא בגמרא (ב"ק צב,ב) "מחלה"- זו מרה, ולמה נקרא שמה מחלה, ששמונים ושלש חלאין יש בה, "מחלה" בגימטריא הכי הוו, וכולם פת במלח שחרית וקיתון של מים מבטלן.
והרמז שבדבר- מה ניתן ללמוד מזה בעבודת השם בנוגע לחיי הנשמה, פת במלח וקיתון של מים קאי על לימוד התורה, ובמיוחד הלכות שבתורה כפי שנתבארו בפ"ג הלכות שבספר הרמב"ם שמקבץ את כל ההלכות.
וזהו הרמז במספר פ"ג שעל ידם נפעל ענין הרפואה (שהרי התורה מביאה רפואה לעולם) לכל שמונים ושלש המחלות.
ומכיון שזוהי רפואה הנמשכת על ידי התורה, הרי אופן הרפואה היא כרפואתו של הקב"ה אני ה' רופאיך שכל המחלה... לא אשים עליך מלכתחילה.
ומסיים הרבי- שכל זה מהוה עידוד וחיזוק להוסיף עוד יותר בלימוד משנה תורה להרמב"ם.
לימוד הרמב"ם מביא גאולה
בשיחת ש"פ שמות תשנ"ב אמר הרבי:
יש להתחזק ולהוסיף בלימוד תקנת הרמב"ם, ולהשפיע על עוד מבני ישראל מסביבתו, אנשים ונשים וטף, כולל להעמיד תלמידים הרבה, ומהם יראו וכן יעשו רבים.
ועצם ההחלטה בזה תזרז ותביא את השכר, הקיום בפועל של דברי הרמב"ם בסיום ספרו - ביאת המשיח במהרה ממש[30].
[1] להצטרפות לשמיעה יומית של שיעורי הרמב"ם בכל המסלולים, ניתן על ידי שליחת הודעה למספר: 0587554144
[2] תורת מנחם תשמ"ח עמ' 207.
[3] שם עמ' 240. עמ' 255.
[4] תורת מנחם בהערה.
[5] סדר הדורות.
[6] תורת מנחם תשמ"ה ח"ג עמ' 1812.
[7] תורת מנחם תשמ"ו ח"ג עמ' 101.
[8] תורת מנחם תשמ"ח ח"ב עמ' 518.
[9] שם.
[10] תורת מנחם תשמ"ה ח"ג עמ' 1717
[11] ויש אומרים במצרים.
[12] תורת מנחם תשמ''ח ח"ב עמ' 240.
[13] תורת מנחם חס"ז עמ' 122.
[14] תורת מנחם תשמ"ו ח"ג עמ' 100.
[15] בתחילה הציעו את שמו, אך הוא סירב כי לא ידע ערבית מצרית, ואז קיבל טלפון מהרב העכט רבו של אילת, שהמזכיר הרב גרונר אמר לו, שהרבי שאל אותו "און פארוואס נישט אליטוב" (ולמה לא אליטוב), וממילא מיד הלך ללמוד מפי ידידו יבחל"ח הרב שלום גמליאל, קטעים מהרמב"ם בערבית מצרית אותם אמר בסיומי הרמב"ם.
[16] עד לאינתפאדה השניה שאז נאסר עליהם.
[17] פורים תשכ"ב. תורת מנחם עמ' 207.
[18] תורת מנחם תשמ"ח ח"ב עמ' 239
[19] תורת מנחם חס"ב עמ' 216.
[20] תורת מנחם חס"ז עמ' 121. תשמ"ה ח"ב עמ' 1028.
[21] דברי הרמב"ן על הנשר הגדול. הובאו בתורת מנחם תשמ"ה ח"ב עמ' 782.
[22] תורת מנחם תשמ"ה ח"ג עמ' 1716.
[23] תורת מנחם תשמ"ה ח"ב עמ' 1016. וראה שיחה שלימה על הקשר ביניהם והמקבילות בלקוטי שיחות חכ"ו עמ' 26.
[24] תורת מנחם תשנ"ב ח"ב עמ' 105 ובהערה 83
[25] תורת מנחם תשנ"ב ח"ב עמ' 105
[26] תורת מנחם תנש"א ח"א עמ' 277
[27] אבל ראה לקו"ש חי"ט עמ' 171 השקו"ט בזה.
[28] תורת מנחם תנש"א ח"א עמ' 274.
[29] תורת מנחם תשד"מ ח"ב ע 246
[30] תורת מנחם תשנ"ב ח"ב עמ' 107
מאפשרים לכם לקבל
