"ואתם תלוקטו לאחד אחד" > הקפלניסטים / אוריה ג'ורי
הקפלניסטים / אוריה ג'ורי" title=""ואתם תלוקטו לאחד אחד" > הקפלניסטים / אוריה ג'ורי" />
בין שלל מפעליו בקודש של הרבי, אין ספק כי חשיבות מיוחדת הקדיש לטובת חוגי הצעירים בעם ישראל. הרבי עורר רבות על כוחם ויתרונם של הצעירים, כלשונו במכתבו הידוע ליום ההילולא י' שבט - "המרץ החום והחיות שהם מסגולת הנוער", התריע על חוסר הידיעה של הצעירים היהודיים בני דורנו במושגים בסיסיים ביהדות, והקדיש שעות לשיחות אישיות והתכתבויות עם בני נוער וסטודנטים יהודיים מרחבי העולם, האזין ללבטיהם ויישב את מבוכותיהם, ואף דאג להקמת מסגרות תורניות שונות למענם.
עשרות שנים אחרי, היום כבר ניתן לומר כי הפעילות של ארגוני חב"ד לצעירים חובקת עולם, פשוטו כמשמעו. ארגון הנוער C-Teen מאחד תחתיו אלפי בני נוער מהארץ והעולם, והשליחות הייחודית של חב"ד בקמפוס משפיעה על חייהם של המוני צעירים במוסדות האקדמיה. בארץ הקודש לבדה פועלים במסגרות אלו קרוב ל-100 משפחות שלוחים, המקדישים את חייהם לפעילות עם בני נוער וסטודנטים ומחוללים שינוי לטובה שצומח מלמטה ומשיק למעגלים-מעגלים של קרובי משפחות הצעירים וחבריהם, דבר הנותן את אותותיו בקרב שכבות שלמות באוכלוסייה.
לקראת ג' בתמוז, יום ההילולא ה-30, ישבנו לשיחה עם שני שלוחים חדשים שיצאו לפעול לאחרונה בשדה השליחות הצעירה, הלא הם האחים הרב שמוליק קפלן השליח הסטודנטים במכללה האקדמית תל אביב-יפו, והרב שניאור קפלן שהקים פעילות לצעירים בבירת הכרמל – חיפה.
לא לברוח מהייעוד
מהיכן הכוח והמוטיבציה של אברכים צעירים, שלא זכו לראות את הרבי, לקום ולצאת לשליחות?
הרב שניאור קפלן: "אני יכול לומר על עצמי, שהתהליך הזה של "יציאה לשליחות" הוא לא החלטה של רגע אחד, אלא תהליך ארוך שמתחיל מאז ימי הישיבה. כל השנים כ"תמים" אתה גדל וחי בזה, וככל שעובר הזמן אתה מתעצם עם העניין. הרבי נתן לנו משימה ותפקיד לפעול לביאת המשיח ולהכין את העולם לקראתו, וכל אחד מאיתנו, בכל מקום שאנחנו נמצאים, צריך לעשות את החלק שלו בזה. היום, כאשר המקום שבו אני נמצא הוא מקום השליחות שלי, אני חי את זה רגע רגע ושעה שעה, וכל הזמן בודק בעצמי איך אני מביא אל השטח את מה שהרבי רוצה ממני.
"ברגעים האלו של ימי ההכנה לג' תמוז, אנחנו מצד אחד זועקים "דאַלאָי גלות" ורוצים שההעלם וההסתר ייפסק, אך זה לא מחליש אותנו אלא להיפך - זה מחזק אותנו להמשיך ולהגשים בכל הכוח את הרצון של הרבי".
הרב שמוליק קפלן: "בשונה מאחי הצעיר שניאור, שיצא לשליחות סמוך לאחר חתונתו, אני זוכה לעשות את המהלך הכביר הזה כבר עם ארבעה ילדים, כ"י, אחרי גיל 30 וכמה שנים טובות לאחר החתונה. אמנם גם לפני היציאה לשליחות עסקתי ופעלתי בעניינים שונים של הפצת המעיינות, ועדיין תמיד הרגשתי, יחד עם אשתי, שאם לא נקום ונצא בפועל לשליחות, אנחנו בורחים מהיעד שלנו, ובפרפראזה על מה שנאמר על יונה הנביא - "מהרבי הוא בורח...". אפשר לעסוק בכל מיני פרויקטים חשובים, אבל אם אתה לא מצטרף ומקדיש את חייך לצבא השליחות, אתה לא באמת מגיע לייעוד שלך ולמשימה האישית שלך, שהיא משימת חייך.
"הסיפור שלנו של היציאה לשליחות התחיל כבר לפני תקופה ארוכה, ומכל מיני סיבות לא יצא לפועל. כך ארע שבהשגחה פרטית, דווקא בשנה זו ובימים אלו יצאנו לשליחות והתחלנו לפעול. הרעיון והרצון לצאת לשליחות תמיד היה שם לצדנו, ולא רק שהוא לא כהה וחלש במשך הזמן אלא דווקא התעצם והתחזק עם השנים. הידיעה שאני צריך לצאת לשליחות תפסה מקום במוח יותר ויותר משנה לשנה, ואתה שואל את עצמך איפה אתה נמצא והיכן אתה צריך להיות. אתה יכול להדחיק את השאלות ולנסות לתרץ את עצמך בטיעונים כאלה ואחרים, אבל בסוף זה מתפרץ ואתה מבין שהמשימה שלך היא – שליחות".
זרקור על הזהות
שדה השליחות הוא רחב מאוד, תוכלו לשתף אותנו מדוע בחרתם לפעול דווקא בגזרה הזו של הצעירים?
"כמובן התייעצתי עם "עשה לך רב" שהכווין אותי לפעול דווקא עם הנוער", אומר ר' שניאור, "אבל האמת היא שכבר בתוכי אני מרגיש זמן רב שהעבודה עם הצעירים בישראל היא קריטית. הנערים והנערות של היום הם דור העתיד של החיים כאן, הם אלו שיחיו פה ויגדלו כאן ילדים, הם אלו שיחליטו איזה צביון יהיה לארץ הקודש. הפנים של הדור הבא בישראל נמצאות בשכבת הנוער של היום.
"אחרי חג הפסח האחרון התחלנו לעבוד עם הנוער בחיפה. יש בעיר אלפי נערים צעירים בחטיבות הביניים ובתיכונים שרוצים לדעת יהדות, להכיר מקרוב ולעומק את המסורת ולהיות חלק מעם הנצח. המטרה שלי היא להצליח להגיע לכל הנערים בחיפה, להכיר אותם ולפעול איתם".
"כאן באקדמית תל אביב – יפו לא היה שליח קודם לכן", מספר לנו ר' שמוליק. "זו מכללה גדולה שנמצאת בעיר גדולה, ועד היום לא היה כאן פעילות מקומית שנגעה בסטודנטים עצמם. בתחילת הדרך שמעתי כל מיני 'הפחדות' מגורמים שונים כי הפעילות שלי לא תתקבל בעין יפה, ההנהלה תתנגד והסטודנטים לא ישתפו פעולה. אך מהרגע הראשון שהגענו, הבנו כמה צימאון ליהדות יש כאן אצל הסטודנטים. הפעילות הראשונה שלנו הייתה חלוקת משלוחי-מנות בפורים ומצות שמורות לקראת פסח. הסטודנטים קיבלו זאת בחפץ לב, ופשוט הרגשנו שהם חיכו כביכול שמישהו יחבר ויגבש ביניהם, יחד עם הערך המוסף של תוכן יהודי.
"האמת היא, שאחת הפעולות הראשונות של הרבי בתחילת הנשיאות הייתה עם סטודנטים. הרבי שלח שלוחים לקמפוסים הגדולים בארצות הברית כדי שיעוררו את הסטודנטים. הרבי האמין בדור הזה של הצעירים, וזה נכון גם לתקופה שלנו. יש יתרון מיוחד בכך שבשנים האלו הסטודנטים מעצבים את השקפת עולמם ואת דעותיהם על עניינים שונים. יתירה מזו, הסטודנטים נמצאים תמיד בחוד החנית של מאבקים ומחאות שמעצבות את דעת הקהל. אנחנו רואים זאת גם בימים אלו, למשל, עם המחאות הגדולות שמובילים סטודנטים באוניברסיטאות בארצות הברית. כמו כן, המחאה החברתית בישראל בשעתה התחילה ותופעלה על ידי סטודנטים. לפני שהם נכנסים לתעסוקה מלאה וחיי פרנסה, בתקופת הלימודים שלהם הם מרגישים שזאת ההזדמנות שלהם למחות ולפעול. כך גם אני זוכר את עצמי כבחור צעיר בגיל הישיבה, שכאשר אתה עומד לפני המחויבות הגדולה של החיים, מבחינה מסוימת, אתה פנוי יותר להשפיע ולדבר.
"בדיוק מהסיבה הזו, בתקופה הזו בחייהם הם צריכים לקבל גם את הזרקור על הזהות היהודית שלהם, על המסורת ועל הבית האמיתי שלהם. את החלל הזה שלצערנו קיים, אנחנו ממלאים. אנחנו לא באים בכפיה אלא מתוך מקום של אוזן קשבת. אנחנו מהווים באר-מים נודדת, ומי שרוצה להרוות את צימאונו מגיע אלינו".
המסרים חודרים ללבבות
ר' שניאור, ספר לנו קצת על הנוער בחיפה.
"באזור שבו אני מתגורר יש המון צעירים, אך הידע שלהם בתורה ומצוות הוא אפסי ממש. הם די מנותקים מהמסורת כלפי חוץ, ועם זאת הם רוצים לדעת להכיר. אנחנו מקיימים שיעורים בפרשת השבוע ובמושגים יהודיים, דואגים שהשיעור יהיה מהנה ומובן, ומביאים אוכל טוב, פינוקים ופרסים למצטיינים. המעטפת של חב"ד לנוער בישראל עוזרת המון, וכך אנחנו מצליחים להגיע לצעירים רבים ולפעול איתם.
"כמו שאחי אמר ביחס לסטודנטים – ואולי אף יותר – אחד הדברים שהנוער צריך זה אוזן קשבת, מישהו שהוא לא הורה או מורה, אלא מעין אח גדול שמקשיב להם ושומע אותם. אני משתדל להיות כזה, ולתת להם תחושה אמיתית שהם יכולים להתייעץ איתי בכל דבר. בהמשך אני מתכנן להקים תכנית התנדבות עם האוכלוסייה כאן, ולרתום את הנערים לזה".
איך בעצם אתה מגיע לנערים הללו?
"הסוד כאן הוא – פה לאוזן. התחלתי את הפעילות בחג החנוכה, עוד לפני שיצאתי רשמית לשליחות. הייתי בסבב הדלקות חנוכייה באזור, פגשתי קבוצת נערים וספונטנית שרנו ורקדנו יחד. הזמנתי אותם לבית חב"ד, וזו הייתה הקבוצה הראשונה שלי. הם כמובן סיפרו לחברים, וכך המעגל מתרחב.
"אני יכול לומר בביטחון, שהדור הזה של הצעירים הוא דור מצוין. דור שחוקר ומתעניין, ורק צריך להנגיש לו את המידע. כלפי חוץ קל לתייג את הצעירים של היום כמפונקים ומחוברים לטרנדים רדודים, אך כאשר פוגשים אותם מקרוב רואים שמדובר בנוער איכותי, שצמא להתנדב וללמוד.
"הצעירים אוהבים גם ללמוד 'תכל'ס'. הם לא מחפשים לרחף בתיאוריה, אלא מבקשים מיד לראות איך הלימוד משפיע עליהם ביום-יום. אדרבה, הם מתחברים יותר ללימוד כאשר הוא נוגע למעשה בפועל".
התורה כמשפיעה לחיים
ר' שמוליק, מה מעניין את הסטודנטים היום?
"יש היום תחושה כללית בציבור של 'מה יהיה?'. הפסימיות שולטת ולעיתים גם החרדה. סטודנטים רבים חוו חודשים של שירות מילואים אינטנסיבי, או הכירו מקרוב חברים שנפלו במלחמה הזו, וזה מעסיק אותם מבחינה נפשית לא מעט. בה-בעת, לרבי יש מסרים מאוד חזקים וברורים בכל הסוגיות שעומדות היום על הפרק: ארץ ישראל, צבא וביטחון, אמונה ושמחת חיים.
"כשאתה יושב ולומד שיחה של הרבי, אתה צריך לחשוב גם איך אפשר לתרגם ולתווך את זה לקהל הרחב. אנ"ש צריכים להיות קודם כל מחוברים לתורה של הרבי ולדעת מה הרבי דורש מאיתנו, ואחר כך לחשוב איך לתרגם את זה לבעיות של הציבור בארץ. אנחנו צריכים להבין מה מעסיק את האנשים שסביבנו, ולתת להם את התשובה היהודית שנמצאת בשיחות הקודש למצב הזה.
"לפני כמה שבועות אשתי ישבה בסעודת שבת עם סטודנטית. בתחילת השיחה הסטודנטית אמרה לה שהיא מיואשת מהמצב ומכל מה שקורה סביב. אחרי כמה דקות של שיחה, שכללה את המסרים הכי פשוטים של הרבי על אמונה וביטחון, חזר לה הצבע ללחיים. הן המשיכו לשוחח וקבעו להיפגש בשיעור השבועי שלנו בקמפוס. הקהל שסביבנו אינו מכיר את תורת החסידות ואת האור שהיא מכניסה לחיים, אבל התורה של הרבי רלוונטית לדור שלנו יותר מתמיד. אנשים תמיד מחפשים משמעות לחיים, והתשובות של הרבי מדברות לאנשים. ההתייחסות והתפיסה של הרבי לדברים של היום-יום, כמו יום הולדת למשל, משנה לאנשים את החיים.
"כשאני מדבר בסעודות שבת, אני מקפיד לא להסתפק רק ב"ווארט" על הפרשה שמנותק מההקשר הציבורי. זה אמנם נחמד לומר איזה פירוש יפה על פסוק, אבל מה שמעניין אנשים זה איך התורה באמת משפיעה על החיים שלהם. היום קשה לאנשים שעברנו משיח של "ביחד ננצח" לשיח של שנאה וקיטוב, והם לא מבינים איך זה קרה ומה ניתן לעשות כדי לשנות את זה. האם ההרגשה של ה"ביחד" הייתה אמיתית או מזויפת? האם "ביחד ננצח" זו רק סיסמא פופוליסטית?
"אני מסביר לאנשים שהיה כאן מאורע עמוק, שהשפיע עלינו בצורה של 'מקיף', ולכן לאחר שההשפעה נמוגה כל אחד חוזר לצורתו המקורית. אבל אם באמת נתעמק במשמעות האמיתית של אהבת ישראל ובכך ש"אב אחד לכולנה" כמו שאדמו"ר הזקן מסביר בתניא, נבין שאנחנו מסוגלים להגיע לאחדות אמיתית שתחזיק מעמד.
"כשאנשים מבינים שאם נתאמץ קצת נוכל להגיע למקום אמיתי, פתאום זה נותן להם תקווה. ואת זה אנחנו צריכים לעשות - להעביר את המסר של התורה לעם, ולהעניק את התקווה ואת השמחה".
הקצין שהשתנה
איך מתמודדים עם הטענות שאתם מבצעים 'הדתה'? האם אתם נתקלים בהתנגדות לפעילות?
ר' שניאור: "לא נתקלתי בטענות כאלה על הפעילות שלי. אני אמנם פועל בחיפה - העיר האדומה, ואודה על האמת: יש בלבי תמיד חשש קטן שתעלה טענה כזו; יש גם מכתב מיוחד מהרבי לחסידים משנת תשי"ז, בו הוא כותב שבעוונותינו יש לעיר חיפה תוקף דלעומת-זה; אבל מאידך גיסא, זה גורם ליי ולחברי השלוחים כאן בעיר להתנהג כמו "נחשון". אנחנו פועלים בתוקף, ויחד עם זאת בנועם ובמאור פנים. כאשר אתה מסתובב בעיר ואתה יודע למה אתה פה - שאתה בתפקיד ובשליחות - אתה מקבל את הכוח להמשיך.
"היה לי חשש מתיכון כלשהו שמא ימנעו ממני לזכות בו את הנערים במצוות תפילין, אבל לאחר פעם אחת הנערים ביקשו ממני שאבוא שוב ושוב: "איפה היית עד היום?" הם רטנו לעברי. "חיכינו הרבה זמן למישהו שייתן לנו להניח תפילין!" עכשיו אני כבר מבין שבעצם הכל כבר מוכן ומחכה לנו".
ר' שמוליק: "באופן כללי, אנשים לא אוהבים לראות פעילות של כפיה. בדרך כלל, הפעילות צריכה להיות בהידברות וב'כלים דתיקון'. בטח כשאתה פועל באקדמיה, במוסד ציבורי גדול - אתה לא יכול להתנהג כמו פיל שמסתובב בלי הבחנה בחנות חרסינה. יש כאן שני קצוות שצריך להלך ביניהם בעדינות: מצד אחד הציבור רוצה לקבל יהדות ולהיות חלק מהמסורת, ולכן כשחילקתי מצה שמורה לפני פסח, למשל, ראיתי במו עיניי שאנשים קיבלו זאת בשמחה. מצד שני, ברקע יש פחד שאתה בא לשנות דברים.
"לפני כמה שנים יצא לי לדבר עם חיילים בקורס יוקרתי בצבא. שאלתי אותם האם הם פגשו בדוכני התפילין של חב"ד, והאם הם יודעים מתי ולמה זה התחיל. סיפרתי להם כי בתקופת מלחמת ששת הימים יצא הרבי בקריאה להניח תפילין לזכות חיילי צה"ל, וזה מה שיביא לניצחון במלחמה. בסיום השיחה ניגש אלי מפקד הקורס, קצין בכיר, ואמר לי "שינית לי את כל קו המחשבה והתפיסה על הדוכנים הללו. עד היום הסתכלתי על זה כאל כפיה דתית ו'הדתה', ועכשיו אני פתאום מבין שזה מגיע ממקום של לעשות טוב לעם ישראל..."
"גם אם אנשים לא מאמינים במה שאתה עושה, כשאתה מסביר להם שאתה לא בא לכפות ולשנות, הם מקבלים את זה. אנחנו לא באים לדרוס אף אחד אלא להביא את האור שלנו. ברגע שעוברים את המחסום הזה, מרגישים את הצמא של הציבור והרצון שלו לשמוע וללמוד. לצערנו, זה לא בא לידי ביטוי כבר בהתחלה - רק בגלל סטריאוטיפים ודעות קדומות, אבל אם מצליחים לעבור את השלב הזה, תכף ומיד מרגישים את החיבור והצימאון".
לסיום, שתפו אותנו ברגע אישי מהשליחות.
ר' שניאור: "לקראת ל"ג בעומר ארגנתי אירוע גדול לנערים. במוצאי שבת הקמתי את המדורה וארגנתי את האוכל, אני ממתין ואף אחד לא מגיע... המנגל כבר בוער, והנערים אינם. בשעה שקבענו להיפגש שלחתי הודעה לאחד הנערים ושאלתי אם הוא מגיע. הוא ענה לי כי הוא בדרך, והוא מתעכב בגלל משחק ספורט גדול שנערך בעיר באותה שעה. בסוף הנער הגיע והביא איתו קבוצת חברים שאף פעם לא השתתפו בפעילות שלנו, ולאחר ל"ג בעומר פתחתי שיעור קבוע עם קבוצה זו. רק בגלל שלא התייאשתי והמשכתי בארגון החגיגה, הגיעו חבר'ה שלא הכרתי ומכך צמחה עוד פעילות".
ר' שמוליק: "בסעודת השבת הראשונה שארגנו לסטודנטים, השתתף סטודנט המתגורר בקרית שמונה. בסיום הסעודה הוא ניגש אלי ואמר: "הרב, תודה רבה על הסעודה הזו! כבר שבעה חודשים לא ישבתי לסעודת שבת יחד עם המשפחה, ועכשיו החזרת לי את הטעם וההרגשה הזו של משפחה שחסרה לי כל כך הרבה זמן". אין ספק, אתה מגלה בשליחות שאתה משמעותי להרבה אנשים והרבה יותר ממה שאתה חושב, אפילו בפעילות כללית כמו סעודת שבת ולא רק במפגש אישי אחד-על-אחד. על אחת כמה וכמה בשיחות האישיות ובחברותות שלנו, שאנחנו יכולים בהן להפוך עולמות ולעשות נשמות. זו חובתנו, זו שליחותנו".
מאפשרים לכם לקבל
